מוריס ראוול
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוריס ז'וזף ראוול (צרפתית: Maurice Joseph Ravel) (7 במרץ 1875 - 28 בדצמבר 1937), מלחין צרפתי, נחשב לאחד משני המלחינים המרכזיים בזרם האימפרסיוניסטי של המוזיקה הצרפתית (ביחד עם קלוד דביסי).
[עריכה] ביוגרפיה
מוריס ראוול נולד בסיבור (Ciboure), באזור ביאריץ (Biarritz) שבחלק הצרפתי של חבל הבסקים, על גבול ספרד. אימו הייתה עקרת בית ממוצא באסקי, ואביו היה ממציא ותעשיין ממוצא שווויצרי, אשר כמה מהמצאותיו זכו להוקרה בינלאומית. כאשר מלאו לראוול שבע שנים, עברה המשפחה לפאריס ושם התחיל ראוול את לימודי הפסנתר שלו. כבר לאחר חמש או שש שנות לימוד, התחיל ראוול להלחין יצירות, שחשפו את כשרונו המוזיקלי יוצא הדופן. הוריו, אשר התגאו בבנם המוכשר, עודדו אותו לפתח את כשרונו ושלחו אותו ללמוד בקונסרבטוריון של פאריס, שם למד ארבע-עשר שנים תחת הוראתו של גבריאל פורה.
במהלך לימודיו בפאריס, הצטרף ראוול לקבוצה של אמנים צערים ומרדנים, אשר כינו את עצמם "חוליגנים" ובילו את מיטב שעותיהם בשתיית אלכוהול ובבתי הזונות של פריס.
במהלך לימודיו המאוחרים, ניסה ראוול פעמים רבות לזכות בפרס רומא (פרס יוקרתי אשר ניתן כל שנה לתלמידים מצטיינים בתחומי האמנות, וכדי לקבלו יש לעבור סדרה של מבחנים קשים), אך ללא הצלחה. לאחר שהפסיד את הפרס לויקטור גליוס ב-1905, למרות שזכה בתואר "חביב הקהל", הקים ראוול סקנדל גדול והחליט לעזוב את הקונסרבטוריון.
בשנת 1920, לאחר שעבד עם כוריאוגרף הבלט הנודע סרגיי דיאגילב, העניקה הממשלה הצרפתית לראוול את אות לגיון הכבוד, אך הוא סרב לקבלו בעקבות סכסוכו עמם.
בשנת 1928, פתח ראוול בסיבוב ההופעות הראשון שלו בארצות הברית. בניו יורק, כך סיפר, הוא זכה לתשואות ולהערצה גדולה יותר מבכל מקום בו הופיע בצרפת. באותה שנה, זכה לתואר כבוד מטעם אוניברסיטת אוקספורד.
ראוול לעולם לא נישא, אך ניהל כמה וכמה מערכות יחסים ארוכות טווח. בשנת 1932 נקלע ראוול לתאונת דרכים שבעקבותיה סבל מאפזיה, שמנעה ממנו לדבר ולהלחין. הוא נפטר בשנת 1937, בעקבות ניתוח כושל לתיקון הנזק למוחו.
[עריכה] השפעות מוזיקליות
ראוול היה ביסודו מלחין קלאסיציסט, בכך שהשתמש בצורות המוזיקליות הקלאסיות (דוגמת הקונצ'רטו) כדי להציג את חידושיו ההרמוניים. ראוול ידוע במיוחד במוזיקה האימפרסיוניסטית שחיבר, שבה שילב מרכיבים של ג'ז אמריקני, שירי עם בסקיים ומוזיקה ממזרח אסיה. עם זאת, ראוול המשיך גם את המסורת הפסנתרנית הוירטואוזית של ליסט אל תוך המאה ה-20.
יש אומרים כי ראוול הושפע רבות מן המלחין קלוד דביוסי, בעוד שראוול עצמו טען שהושפע בעיקר ממוצארט וקופראן - מוזיקה המייצגת את מסגרות העבר. כלומר, ראוול, שרבים רואים בו חדשן ופורץ דרך, ראה עצמו כמלחין מסורתי ואולי אף שמרן.
[עריכה] יצירות מפורסמות
- משחקי מים (פסנתר, Jeux D'eau) (1901)
- גספר של הלילה (פסנתר, 1908) (Gaspard de la Nuit)
- דפניס וכלואה (בלט, 1909) (Daphnis et Chloe)
- אמא אווזה (פסנתר בארבע ידיים, 1908 - 1910, בלט 1911) (Ma Mere l'Oye)
- קברו של קופרן (פסנתר, 1914 - 1917, תזמורת 1919) (Le Tombeau de Couperin)
- לה וולס ("פואמה כוראוגרפית" לתזמורת, 1919 - 1920) (La Valse)
- ציגן (כינור ופסנתר, 1924) (Tzigane)
- בולרו (בלט, 1928) (Bolero)
- קונצ'רטו לפסנתר ליד שמאל ברה מז'ור (1929 - 1930)
- קונצ'רטו לפסנתר בסול מז'ור (1929 - 1931)
