מיכאל קולהאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

היינריך פון קלייסט

מיכאל קוֹלהאס (בגרמנית Michael Kohlhaas) הוא שמה של נובלה ידועה פרי עטו של היינריך פון קלייסט, אשר פורסמה בשנת 1810. קטעים ראשונים מהנובלה פורסמו כבר במהדורת יוני 1808 של כתב העת של פון קלייסט, פבוס (Phöbus). היצירה מבוססת על סיפור חייו של הנס קולהאזה, דמות היסטורית אמיתית מעברה של גרמניה, ונחשבת לפסגת יצירתו של פון קלייסט ולקלסיקה בספרות הגרמנית. היצירה אף עובדה לארבעה סרטים והומחזה פעמים רבות. הנובלה דנה באופן מורכב בשאלות מוסריות כגון גבולות רדיפת הצדק, אחריות המדינה לאכיפת חוקיה וקידוש האמצעים לטובת המטרה.

[עריכה] רקע היסטורי

יוהן פרידריך הראשון

עלילת הסיפור מתרחשת במאה ה-16 על רקע החלשות הקיסרות הרומית הקדושה והפילוג בנצרות בעקבות הרפורמציה של מרטין לותר. שלטון הקיסרות באותם ימים התבסס על שיטה פיאודלית וסמכויותיו של הקיסר הנבחר היו מפוזרות בין אצילים מקומיים שונים. שבעה נסיכים בוחרים (קוּרְפִירְסְט) שלטו על מחוזות חשובים במדינה וביניהם יוהן פרידריך הראשון, שליט סקסוניה.

כאמור, סיפורו של פון קלייסט מבוסס על חייו של הנס קולהאזה. קולהאזה היה סוחר גרמני אשר באוקטובר 1532, בדרכו לשוק בלייפציג הוחרמו סוסיו בכוח, באופן בלתי חוקי, על ידי אנשיו של אציל סקסוני. קולהאזה נכשל בנסיונותיו לתבוע פיצוי על הנזק שנגרם לו, לאחר שהשלטונות העלימו עין מן המקרה. בתגובה יצא קולהאזה למסע נקמה נגד האציל אשר פגע בו ונגד מדינת סקסוניה כולה. הוא איגד תחתיו חבורה גדולה של פורעי חוק ויצא למסעות הרס והרג ברחבי המדינה. הנסיך הבוחר של סקסוניה הכריז פרס על ראשו, אך למרות זאת הקטל פסק רק לאחר זמן רב, עם לכידתו והוצאתו להורג בגלגל שבירה.

פון קלייסט כתב את הנובלה כהתרסה נגד השלטון הצרפתי אשר שלט בפרוסיה, לאחר כיבושה על ידי נפוליאון ב-1806. הוא עשה שימוש בהתרחשויות ההיסטוריות כבסיס לסיפורו, כדי להעביר מסרים ביקורתיים כלפי השלטון בתקופתו שלו. דמותו של קולהאס מעמתת את עולם האידאלים עם המציאות ועם חוסר הצדק הגלום בה. באמצעותה הביע פון קלייסט את עמדתו בדבר חוסר הצדק והשחיתות שפשו בשלטון הצרפתי ובאצולה הפרוסית שקיבלה את מרותו.

[עריכה] עלילה

קולהאס משחרר את סוסיו, תדפיס מתוך הנובלה, 1885

קולהאס מבקר את מרטין לותר, תדפיס מתוך הספר, 1885

הנובלה פותחת בתיאור דמותו של מיכאל קולהאס. פון קלייסט משבח ומקלס את קולהאס ומדגיש את היותו אזרח שומר חוק, חרוץ ונעים הליכות. אולם, קלייסט חותם את דברי ההלל ברמז מטרים לפורענות הקרבה ובאה:

	"עד שנתו השלושים יכול היה האיש הבלתי רגיל הזה להיחשב לאזרח למופת. בכפר, הנושא עדיין את שמו, הייתה בבעלותו חווה והוא התפרנס בה היטב ממשלח ידו; את הילדים שהעניקה לו אישתו חינך ביראת אלוהים לחריצות ונאמנות; בין שכניו לא היה אחד שלא נהנה מנדיבותו ומצדקתו; אין ספק כי העולם היה משתבח בזכרו אילולא הפריז במעלה אחת. אך תחושת הצדק הפכה אותו לשודד ורוצח."
-- מגרמנית: רן הכהן

השתלשלות המאורעות מתחילה עם יציאתו של קולהאס למסע עסקים, בלווית כמה מסוסיו המשובחים ביותר, בתקווה למכרם. אולם בדרכו הרגילה, על אדמות סקסוניה, נעצר קולהאס במחסום דרכים לא צפוי על אם הדרך. שומר המחסום דורש ממנו, בשמו של האציל המקומי היוּנְקֶר וֶנצֶל פוֹן טְרוֹנקָה, תשלום מכס בעבור המעבר ואף רשיון מעבר לסחר בסוסים. קולהאס, מופתע לשמע הדברים, נאלץ לשלם את הסכום ולהשאיר את סוסיו המובחרים לפקדון תחת השגחת משרתו הנאמן הֶרסֶה, עד להסדרת אישוריו. אולם משהוא מגיע לבירת סקסוניה, דרזדן, מתברר לו כי דרישותיו של האציל מופרכות הן ואינן חוקיות.

כאשר חזר, לאחר מספר שבועות, לאחוזתו של פון טרונקה בכוונה לקבל את סוסיו חזרה, התברר לו כי משרתו גורש מן המקום במכות רצח וסוסיו הועבדו והורעבו עד אפיסת כוחות. זועם, חזר קולהאס לביתו ולאחר וידוא העובדות לאשורן הגיש תביעה כנגד היונקר מתוך אמונה כי מערכת המשפט תעמוד לצידו. ברם לאחר חודשים ארוכים, נודע לו כי תביעתו נגנזה בהוראתם של בני משפחת פון טרונקה וכל נסיונותיו לערער על ההחלטה עלו בתוהו. קולהאס הפך ממורמר אל מול חוסר הצדק והשחיתות אשר נחשפה בפניו והחליט לעשות מעשה ולתקן את המעוות. אשתו, ליסְבֶּת, שהודאגה מהלך רוחו הציעה לנצל את קשריה בארמון השליט ולהעביר לו הקובלנה באופן ישיר בעצמה. אך כעבור מספר ימים שבה לביתם, חבולה באורח אנוש, לאחר ששומרי הארמון היכו אותה כאשר ניסתה להגיש את הקובלנה, והיא גוססת. על ערש דווי מבקשת ליסבת מקולהאס כי יסלח לאויביו.

נחוש לעשות מעשה, מכר קולהאס את כל נכסיו, הכין נשק וסוסים והתכונן לנקמה. ראשית כל הוא שיגר פסק דין משלו לפון טרונקה, מתוקף "הסמכות הטבועה בו מלידתו", ודרש את סוסיו חזרה במצבם המקורי. משלא קיבל תגובה, אסף את כל משרתיו ובראשם הרסה ויצא לתקוף את מצודתו של פון טרונקה. במתקפת פתע, קולהאס ואנשיו גברו בקלות על חצרו של פון טרונקה והעלו באש את המצודה עד אשר נהרסה כליל. קולהאס שיחרר את סוסיו המורעבים מהאורוות הבוערות אך בחסות המהומה פון טרונקה המבוקש חמק מהמקום.

תחושת הצדק של קולהאס לא נמוגה והוא היה נחוש בדעתו להעניש את פון טרונקה אשר מצא מסתור. הוא הפיץ מסמך בשם "המנדט של קולהאס", המצווה על כל תושבי הארץ להסגיר אליו את פון טרונקה ומתריע כי מי שיסייע בידי הנמלט כמוהו כשותף לעבירה. הוא אסף תחתיו פלוגה של פורעי חוק ואביונים, אשר קיוו לחלוק בשלל, ויצא בחיפושים אחר היונקר הנמלט. הוא הוביל את פלוגתו ותקף כל כפר ועיירה אשר העניקה למבוקש מסתור - מצית, קוטל ובוזז כל העומד בדרכו. כל הנסיונות לעוצרו בכוח הזרוע על ידי פלוגות המשמר המקומיות כשלו כישלון חרוץ והדבר רק הוסיף לו תהילת קרב אשר משכה לשורותיו אנשים נוספים.

בהלה ואימה אחזה בתושבי סקסוניה כולה והדבר הוביל את הכומר מרטין לותר, מייסד הזרם הפרוטסטנטי בכבודו ובעצמו, לפרסם כרוז המגנה את פעולותיו של קולהאס כבלתי מוסריות. קולהאס, אשר היה פרוטסטנטי מאמין וראה במרטין לותר סמכות רוחנית עליונה, הוטרד מהכרוז עד עמקי נשמתו. משאיר את צבאו מאחוריו, פנה קולהאס בשם בדוי ובתחפושת אל מעונו של לותר במטרה לזכות במחילה מהלה. לותר נחרד למראה האורח הלא קרוא, אך בטרם הספיק לקרוא לעזרה אילץ אותו קולהאס לשמוע את הסבריו והבטיח לו כי כל רצונו הוא במשפט צדק נגד פון טרונקה בעוון גניבת סוסיו - זכות אשר נשללה ממנו. לותר אשר הופתע לשמוע את דרישתו הצנועה של קולהאס הבטיח כי יפנה בעניין לנסיך הבוחר של סקסוניה.

בהשפעת פנייתו של לותר, מחליט הנסיך הבוחר של סקסוניה להעניק חנינה לקולהאס ואנשיו ולזמן את קולהאס לדרזדן, לצורך הגשת תביעה כנגד פון טרונקה. שמח על ההחלטה, מפזר קולהאס את צבאו ומגיע לבירת סקסוניה. ברם בהגיעו מתארכים הליכי המשפט ומקורביו של פון טרונקה רוקמים קנוניה להפלילו בבגידה. קולהאס נופל בפח ומורשע בקשירת קשר כנגד סקסוניה ונידון למוות, למרות החנינה שהובטחה לו. אולם בטרם ביצוע גזר הדין, מגיעה דרישה מהקיסר להעמיד את קולהאס, אשר שמו יצא למרחוק, למשפט מחודש בברלין. קולהאס נשלח לברלין, אולם בדרכו לשם מתברר לנסיך הבוחר של סקסוניה כי העצור מחזיק בפתקה אותה קיבל מצועניה מסתורית, אשר מנבאת את סופו של הנסיך ושושלתו. הנסיך, נואש להשיג את הפתקה המסתורית, מבטיח לקולהאס לשחררו לחופשי תמורת הפתקה. אולם, בכדי לנקום בנסיך אשר בגד בו, קולהאס מסרב להצעה.

בהגיעו לברלין ממונה לקולהאס פרקליט המחדש את תביעתו כגד פון טרונקה. פון טרונקה נמצא אשם ומצווה לפטם את סוסיו של קולהאס ולהחזירם למצבם המקורי, אך גם קולהאס מורשע ונגזר עליו גזר דין מוות. בעודו ממתין לביצוע גזר הדין, הצועניה המסתורית, המזדהה כאליזבת, מופיעה שוב ומבקרת את קולהאס בתא מעצרו. היא מזהירה אותו כי הנסיך הבוחר זומם לגזול ממנו ממנו את הפתקה הנבואית ומציעה לו כי יסחור בה תמורת חייו. קולהאס נחוש בדעתו למנוע מהנסיך להשיג את הפתקה ובעודו מובל לגרדום, לאחר שהוא חוזה בסוסיו המפוטמים והבריאים שוב, הוא בולע את הפתקה לעיניו של הנסיך הבוחר ועולה לגרדום בשלווה. מותו של סוחר הסוסים מפיל אומללות על הנסיך הבוחר, אשר לא ישיב עוד את הפתקה שבה חתום גורלו. לאחר מותו הופך קולהאס לגיבור העם ובניו מתחנכים כפרחי אצולה ומוכתרים לאבירים.

[עריכה] מוטיבים ופרשנויות

"ממתין למוות", חיתוך עץ, תומס בוויק, 1828

הסיפור סובב סביב שאלת הצדק - חשיבותו, מחירו והעדרו מן העולם. העיסוק בשאלה אוניברסלית זו משמר את אקטואליות הנובלה לאורך הזמן ומאפשר לקורא להזדהות ולהבין את הדמויות. ההתגלמות המוחשית של הצדק בסיפור והמוטיב המרכזי בו הם הסוסים הגנובים. בראשיתו של הסיפור, בטרם ביצוע העבירה הראשונה, הסוסים בריאים וגאים; לאחר הגזל ובמהלך הסיפור כולו הרצוף בחוסר צדק ושחיתות, הסוסים מורעבים וכחושים; ובסופו של הסיפור, לאחר שנגזר דינם של פון טרונקה וקולהאס כאחד, הסוסים בריאים ואיתנים שוב. הסוסים הם העילה לרדיפת הצדק האכזרית של קולהאס המובילה לבסוף למותו והם ממחישים בכך את המחיר הכבד של הצדק המוחלט ואת הגמול הפעוט המתקבל במרדף אחריו.

דמותו של מיכאל קולהאס מייצגת את האידאליזם הטהור ואת הרסנותו -"אחד האנשים הצדיקים ביותר וגם הנוראים ביותר שבדור". השם מיכאל הוא רמז למיכאל, מלאך החבלה (על פי האמונה הנוצרית), אשר תפקידו להלחם בצבאותיו של השטן בכוח הזרוע - תפקיד אשר קולהאס לוקח על עצמו. קולהאס מוצג כאזרח שומר חוק וירא אל, אולם משנוכח כי לא נעשה עמו משפט של צדק הוא בוחר לשים את עצמו מחוץ לחוק, "אדון חופשי במדינה ובעולם, הכפוף רק לאלוהים". זאת מתוך שאיפתו הבלתי מתפשרת להביא סדר לעולם, "הנתון באנדרלמוסיה נוראה כזאת", לדבריו. קולהאס מסרב להפגין חמלה, כמידתו של ישו הנוצרי, כפי שאישתו ליסבת ומרטין לותר מבקשים ממנו ועל כך הוא נענש בחייו. קלייסט מציג אותו כאביר הצדק, אך גם מבקר את יהירותו שאינה מאפשרת לו לסלוח לאויביו. דמותו של קולהאס מייצגת גישה קאנטיאנית המכתיבה עקרונות מוסר אבסולוטים על פי צו קטגורי מוחלט.

ליסבת, אשתו של קולהאס, וגלגולה המיסטי כצועניה אליזבת (ליסבת הוא שם חיבה לאליזבת), מייצגות את קול החמלה הנשית והאמהות. הנשים מפצירות בקולהאס מספר פעמים לאורך הסיפור לוותר על עקרונותיו ולמחול לאויביו למען ילדיו, אך הוא מסרב לשמוע להן. ליסבת מצביעה על ערש דווי על הפסוק מן הברית החדשה - "סלחו לאויביכם; הטיבו גם לשונאיכם" ובכך למעשה מורה על הדרך הנוצרית הנכונה בה יש ללכת.

היונקר ונצל פון טרונקה מייצג את השלטון המושחת והמסואב המציג השקפת עולם הדוניסטית. הוא מוצג כנהנתן, חמדן ושקרן וסופו שהוא נענש הן על ידי קולהאס והן על ידי השלטון. דמותו שטוחה וחסרת רבדים ומהווה מושא ללעג לאורך הסיפור כולו. הנסיך הבוחר לעומת זאת מייצג את השלטון הפורמלי והפרגמטי בעל השקפת עולם תועלתנית. הוא מתואר כמי שדן בדיקדוקי העניות של החוק מתוך מטרה לנצל אותו בכדי להשליט סדר ולשרת את השלטון ולאו דווקא בכדי להוציא את הצדק לאור. לצורך אינטרסים אישיים (השגת הפתקה) הוא אף מוכן לכופף את חוקי המדינה. פון קלייסט מעניש אותו על כך באומללות ובחורבן על שושלתו. מערכת המשפט עצמה מוצגת דרך הפרקליטים ופקידי הממשל השונים. היא מוצגת כלא יעילה, שרירותית וקרה והיא אינה משרתת את הצדק אלא את הבירוקרטיה והפורמליות.

ניתן לזהות בסיפור שני מסרים לכאורה סותרים. מצד אחד מגנה פון קלייסט את השלטון המושחת ומדגיש את אחריותה של המדינה על אכיפת חוקיה. הוא מתריע בפני החורבן והעוולות אשר הניוון השלטוני והעדר הצדק גורמים להם. מהצד השני הסיפור מזהיר מהמחיר הנורא של רדיפת הצדק ללא פשרות וללא חמלה. פון קלייסט מבקש להדגים את משמעות מתיחת האידאלים עד למצב של אבסורד ואת אובדן האנושיות שבהצמדות לחוקים ללא תנאי. מציאת האיזון שבין השאיפה לצדק והנכונות לחמלה מתאימה להשקפה האריסטוטלית, כי על האדם לפעול מתוך מתינות ושיקול דעת.

[עריכה] השפעה

בדומה למרבית יצירותיו של פון קלייסט, הנובלה זכתה להכרה רק שנים לאחר ששם קץ לחייו. למרות זאת, הנובלה נחשבת בעיניי רבים לחשובה ביצירותיו ולקלסיקה בספרות הגרמנית. הנובלה השפיעה על אמנים ופילוסופים רבים. הבולט שבהם הוא פרנץ קפקא. מקס ברוד מספר כי קפקא התרשם מאוד מכתיבתו של פון קלייסט בכלל ומהנובלה בפרט. הוא הזכיר את אהבתו ליצירה פעמים רבות באזני חבריו ואף הקריא קטעים ממנה בפומבי באירוע ספרותי בפראג. קפקא אף ציין ביומניו את יום מותו של פון קלייסט ושיבח את כתיבתו. השפעתו של הספר ניכרת ביצירתו ובמיוחד בנובלה הידועה "המשפט".

מקובל כי גם הגותו של ניטשה הושפעה מהנובלה וכי קולהאס היווה דוגמה ספרותית למושג ה"על-אדם" של ניטשה. השפעתה של הנובלה בולטת אף בספרו של אדגר לורנס דוקטורוב, "רגטיים", בו אחת מהדמויות המרכזיות, קולהאוס ווקר, מוזיקאי אמריקאי שחור, מהווה מחווה ישירה ליצירתו של פון קלייסט.

[עריכה] גרסאות קולנועיות

דייוויד וורנר בתפקיד מיכאל קולהאס, 1969

כרזת הסרט "The Jack Bull"

על פי סיפורו של פון קלייסט צולמו ארבעה סרטים במרווחי זמן גדולים ביניהם. הסרט הראשון, בעל אותו השם, בוים ב-1937 בשווייץ על ידי מקס האופלר בגרמנית וצרפתית. בשנת 1969 ביים פולקר שלונדורף הגרמני את "מיכאל קולהאס - המורד" בכיכובו של השחקן האמריקאי, דייוויד וורנר, בתפקיד קולהאס. הסרט צולם בגרמניה בגרסה גרמנית ובגרסה אנגלית במקביל וזכה להצלחה הן בקרב המבקרים והן בקהל. בשנת 1979 נעשה נסיון על ידי הבמאי הגרמני וולף פולמר לצלם סדרה לטלווזיה הגרמנית המבוססת על הסיפור, אולם בשל קשיים משפטיים נמנעה הקרנת הסדרה והיא נערכה מחדש לסרט, אשר זכה לביקורות אוהדות.

ב-1999 הפיקה חברת HBO סרט טלוויזיה המבוסס על הסיפור, בשם "The Jack Bull" בכיכובם של ג'ון קיוזאק וג'ון גודמן. העלילה הותאמה למערבון המספר את סיפורו של מירל רדינג, בוקר וסוחר סוסים מויומינג. רדינג יוצא למסע נקמה לאחר שסוסיו נגזלו על ידי חוואי שכן והשופט המקומי מתגלה כמושחת.

[עריכה] תרגומים לעברית

מיכאל קולהאס, תרגם מן המקור הגרמני מאיר חרטינר, עם חיתוכי-עץ מאת יעקב פינס, תרשיש, ירושלים 1953
שלוש נובלות, מיכאל קולהאז, המרקיזה פון או--, דו-קרב, הסיפורים תורגמו מגרמנית בידי ישראל זרחי (מיכאל קולהאז) ומרדכי טמקין, עם עובד, תל אביב 1982.
מיכאל קולהאס, מתוך כרוניקה עתיקה, תרגום נוסף מאת מרים די-נור וחנן אלשטיין, בבל, תל אביב, 2002
קולהאס ואחרים, כל הנובלות, מגרמנית רן הכהן, עורך הספר - מנחם פרי, הקיבוץ המאוחד 2002. ‬