הרפורמציה הפרוטסטנטית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
| נצרות | |
 |
|
| פורטל נצרות | |
| מושגים בנצרות | |
| השילוש הקדוש: האל האב · ישו · רוח הקודש | |
| זרמים עיקריים | |
| נצרות קתולית · נצרות אורתודוכסית נצרות פרוטסטנטית · נצרות אוריינטלית |
|
| היסטוריה של הנצרות | אישים מרכזיים |
| ועידת ניקיאה מלחמת האיקונין פילוג הכנסייה הנוצרית הפילוג המערבי הרפורמציה |
השליחים · פאולוס אתנסיוס · אוגוסטינוס אבות הנצרות תומס מאקווינס לותר · קלווין |
| התאולוגיה הנוצרית | |
| כריסטולוגיה · הקרדו · השילוש הקדוש לוגוס · התגלמות · ההריון הטהור צליבת, תחיית ועליית ישו · הביאה השנייה החטא הקדמון · כפרה · חסד · גאולה |
|
| חגים מרכזיים | הפולחן הנוצרי |
| פסחא · חג המולד חג העלייה · פנטקוסט התענית הגדולה חג הבשורה חג ההתגלות |
הסקרמנטים טבילה · וידוי סעודת האדון (מיסה) צלב · איקונין תפילה · קדושים |
| כתבים נוצריים | ההייררכיה הכנסייתית |
| הברית הישנה הברית החדשה הבשורות הספרים החיצוניים |
אפיפיור · פטריארך חשמן · מיטרופוליטן ארכיבישוף · בישוף כומר · דיאקון · נזיר |
| ראו גם | |
| מונותאיזם | נצרות ואנטישמיות | אדריכלות כנסיות | |
הרפורמציה הפרוטסטנטית הייתה תנועה שקראה לשינוי ערכי ומוסדי בכנסייה הרומאית הקתולית במאה ה-16 והביאה לפיצול בעולם הנוצרי וייסוד של מוסדות חדשים, שהחשובים בהם הם הנצרות הפרוטסטנטית, הכנסיות הרפורמיות, והאנבפטיסטים. היא גם הביאה לרפורמציה נגדית בתוך הכנסייה הקתולית.
את החזית העיקרית של הרפורמציה, בתחילתה, הוביל נזיר אוגוסטיני גרמני בשם מרטין לותר, שפרסם בשנת 1517 '95 התזות' שלו, בהן האשים את הכנסייה בשחיתות ובניוון תאולוגי ומוסרי.
תוכן עניינים |
[עריכה] גורמי רקע דמוגרפיים וכלכליים
הרפורמציה, כמו תהליכים היסטוריים אחרים, קשורה בקשר ישיר לשינויים הכלכליים, הפוליטיים והרעיוניים שהתרחשו באותה תקופה. תהליכים אלה השתקפו במבנה הכנסייה, עליו ערערו התומכים ברפורמציה.
לאחר התמוטטותם של המוסדות הנזיריים והגישה הסכולסטית באירופה בימי הביניים המאוחרים, והחרפת המצב על ידי האפיפיורות, פילוג הכנסייה הנוצרית , וכשלונן של הרפורמות הפנימיות בכנסייה, נוצרה במאה ה-16 תסיסה רבה בעקבות דרישה לרפורמות דתיות, שיצרה לאחר מכן מחלוקות על ערכים דתיים בסיסיים.
היסטוריונים מעריכים כי העובדה שלא הייתה רפורמה פנימית בכנסייה מוקדם יותר (בשל התנגדות חזקה מסיבות כלכליות, ובשל חוסר תיאום ואנרגיה בקואליציה שתמכה ברפורמות) הובילה בסופו של דבר למהפך גדול יותר.
התנועות שהובילו רפורמות פעלו בשילוב עם הכוחות הכלכליים, הדמוגרפיים והפוליטיים שהביאו להתנגדות גוברת לכוח הרב ולממון המצטבר של אליטת הכמורה, והביאו לתשומת לבה של האכולוסיה את השחיתות המוסרית והכלכלית של הכנסייה.
בעקבות אסונות ומלחמות, גדל אי השוויון, הכלכלי והפוליטי, באירופה. תוצאותיה של מגפת המוות השחור, שהרגה כ30% מתושבי אירופה, הביאו לארגון מחדש של הכלכלה האירופאית ומבנה המעמדות החברתיים והשלטון באירופה. האסונות של המאה ה-14 ותחילת המאה ה-15, יצרו מחסור בכוח עבודה ובכך נתנו דחיפה חזקה לגיוון כלכלי ולחידושים טכנולוגיים (שנועדו להחליף את כוח העבודה) במרכזים העירוניים המתפתחים. לאחר המוות השחור, הירידה הדרסטית באוכלוסייה הביאה לעלייה בריכוז ההון באזורים העירוניים, וכך ניתן תמריץ למסחר, לתעשיה ולתחומים עירוניים עולים כגון בנקאות , אריגים, כלי נשק (שיצורם עודד בשל מלחמת מאה השנים) וחציבה של ברזל (הודות, בין השאר, לתעשיית הנשק הפורחת).
צבירה של עודפי הייצור, ייצור תחרותי מוגבר, ותחרות מוגברת על מנת למקסם את היתרון הכלכלי, הביאו למלחמות אזרחים, לאווירה של מיליטריזם תוקפני ולמרכוז השלטון. מנהיגים כמו לואי האחד עשר (מלך צרפת (1461-1483)) ביקשו להסיר את כל המגבלות החוקתיות על הפעלת הסמכות שלהם. באנגליה, צרפת, וספרד מגמת המרכוז שהחלה במאה ה-13 הגיעה לשיאה. המלכים ניסו לחזק את שלטונם מחדש, לאחר שבמהלך המלחמות הרבות נשענו על מימונם ותמיכתם של האצילים.
אך יחד עם ההתאוששות וההתרחבות הכלכלית, שלוו בהתרחבות האוכלוסייה באירופה לממדים שהיו לה לפני האסונות שפקדו אותה, לכוח העבודה הגדול החדש ולהתייעלות בייצור ובחקלאות, היו השלכות פחות נעימות עבור חלקים רבים מהחברה המערב אירופית. למרות המסורת המתנגדת לכך, בעלי הקרקעות החלו למנוע מהאיכרים את הגישה לקרקעות המשותפות של הכפרים. כאשר המסחר התפתח, בעלי הקרקעות החלו לנטוש את הכלכלה המבוססת ישירות על החקלאות ועל האחוזה. ייצור אריגי צמר התרחב מאוד בצרפת, גרמניה וארצות השפלה ותעשיות טקסטיל חדשות החלו להתפתח.
[עריכה] מהומניזם לפרוטסטנטיזם
רוח הרפורמה של ההומניסטים, שהתפתחה בעקבות הרנסאנס, הביאה לחוסר סבלנות גובר בקרב הרפורמטורים. ארסמוס ודמויות מאוחרות יותר כמו מרטין לותר וצווינגלי קמו בעקבות הוויכוח הזה, ולבסוף תרמו למחלוקת הגדולה השנייה בנצרות. לרוע מזלה של הכנסייה, המשבר בתאולוגיה שהחל בוויליאם איש אוקאם במאה ה-14 חל יחד עם חוסר שביעות רצון של אנשי הערים. מאז ההתפוררות ביסודות הפילוסופיים של הסכולסטיקה, הדעות החדשות שנפוצו בציבור היוו סימן רע עבור כנסייה ממוסדת, שהלגטימיות שלה מבוססת על היותה מתווך בין האל לאדם. החשיבה החדשה תמכה ברעיון כי אין דוקטרינה דתית שניתן לתמוך בה על ידי טיעונים פילוסופיים, וכך גרמה למשבר ברעיון של אחדות בין ההגיון לאמונה, שכה אפיינה את מחשבת ימי הביניים כפי שסוכמה על ידי תומאס אקווינס.
תנועות הרפורמה האינדבידואליסטיות הגדולות שהתנגדו לסכולסטיקה הימי-ביניימית ולמוסדות שתמכו בה, היו ההומניזם, האדיקות הרגשית, והתנועה שהדגישה את הפעולה הדתית המסורתית. באוניברסיטאות הגרמניות, עלתה קרנה של "הדרך המודרנית", שמהותה הייתה הדגשה של האדיקות הרגשית, והיא הצריכה הגדרה מחדש של האל, שכבר לא היה עקרון רציונלי אלא רצון שרירותי ולא ידוע, שאינו ניתן להגבלה. האל היה עתה שליט אבסלוטי שלא ניתן להבינו, והדת נעשתה לרגשית ואדוקה יותר. לפיכך, ההתחדשות של התאולוגיה האוגוסטינית, שטוענת כי האדם לא יכול להגאל במאמצי עצמו אלא רק על ידי הרצון של האל, חתרה תחת יסודותיו של הלגיטימציה של המוסדות המאובנים של הכנסייה, שהיו אמורים לספק דרך לאדם לעשות מעשים טובים ולהגיע לגן עדן. ההומניזם, לעומת זאת, היה תנועת רפורמה חינוכית, ששורשיה בהתחדשות הרנסאנסית של החינוך והמחשבה הקלאסית. כשהם מורדים בלוגיקה האריסטוטלית, הם שמו דגש רב על שינוי היחיד על ידי יופי בניגוד להגיון. הרנסאנס האירופאי הניח את היסודות להומניסטים הצפוניים בכך שחיזק את השימוש בלטינית כשפה תרבותית כללית, המאחדת בין ארצות אירופה..
הקיטוב של קהילת המלומדים בגרמניה בפרשת ריוכלין (1455-1522), שהותקף על ידי אליטת הכמורה על כך שלמד טקסטים עבריים ויהודיים, הציב את לותר בשורה אחת עם הרפורמה החינוכית ההומניסטית, שתמכו בחופש אקדמי. יחד עם זאת, ההשפעה של הרנסאנס תביא לתגובת נגד באירופה הדרומית, שהביאה לרפורמה ולהרס של הרבה מהמסורת הלטינית הימי-ביניימית. ההומניסטים, כשבראשם ארסמוס, גינו את השחיתות בכנסייה, שחיתות שאולי לא הייתה גדולה יותר מאשר בשיאה של הנצרות בימי הביניים. ארסמוס טען כי הדת האמיתית היא עניין של אדיקות פנימית יותר מאשר סמל חיצוני של טקס וריטואל. כשהם חוזרים לטקסטים העתיקים, הם חשבו כי כתבי הקודש, שמנקודת מבט היו שיאם של מסורת עתיקה, הם מורי הדרך לחיים. כשהוא תומך ברפורמה מוסרית ומתנגדים לריטואל הדידקטי, ארסמוס הניח את היסודות עבור לותר.
האנטיקלרקליזם האינטלקטואלי של ההומניזם השפיע רבות על לותר. המעמד הבינוני המשכיל יותר ויותר בגרמניה הצפונית, בעיקר הקהילה המשכילה ויושבי הערים, פנו ללותר כדי שימשיג את חוסר שביעות הרצון שלהם על פי החשיבה הדתית החדשה של התקופה. עלייתם של העירוניים והרצון להפעיל את עסקיהם ללא הגבלות מוסדיות או הרגלים תרבותיים מיושנים, הגדילו את המשיכה של האינדבידואליזם ההומניסטי. עבור רבים, המוסדות האפיפיוריים היו קשוחים, במיוחד בנוגע לדעותיהם על מחיר צודק וריבית. בצפון, העירוניים והמלכים היו מאוחדים בתסכולם מכך שמסים ששילמו האזרחים לא הגיעו למדינתם, אלא לאפיפיור באיטליה.
המגמות האלה הגבירו את הדרישות לרפורמה משמעותית, יחד עם אנטיקלריקליזם. הוגים חדשים החלו להבחין בפער בין הכמרים לקהילתם. הכמרים, לדוגמה, לא היו תמיד משכילים ביותר. כמרים מדרגה נמוכה בדרך כלל לא ידעו לטינית ולכמרים כפריים פעמים רבות לא היו אפשרויות רבות לחינוך תאולוגי בתקופה זו. בשל הקרקעות הרבים שלה והקשיחות המוסדית, קשיחות שהכמות הגדולה של הכמרים תרמה לה, בישופים רבים למדו משפטים ולא תאולוגיה, כשהם נהפכים למנהלי קרקעות המתמחים באדמיניסטרציה. בעוד שהכמרים הדגישו את מצוות הדת, האמינות והכבוד של הכנסייה החלה להדרדר, בעיקר בקרב העירוניים המשכילים, ובמיוחד בשל אירועים רבים של השפלות פוליטיות, כגון המעצר של האפיפיור בוניפציוס השמיני בידי פיליפ הרביעי מלך צרפת, האפיפיור באבינו והקרע הגדול, והכשלון של הרפורמה הפנים הכנסייתית עליה הוחלט במועצות שכונסו לשם כך. במובן מסוים, המערכה של האפיפיור ליאו העשירי לאיסוף כספים עבור בניית הבזיליקה של סט. פיטר הייתה הגזמה של הכנסייה הרנסאנסית, שגררה לחצים כבדים למכירה סיטונית של אינדולגנציות (מחילת חטאים), וגרמה לכך כי המוסדות הכנסייתית היו עוד פחות אהודים בערים.
לותר, כשהוא מפתח את המושג האוגוסטיני של גאולה על ידי האל בלבד, לקח מההומניסטים את האינדבידואליזם, ואת הרעיון כי כל אדם יכול להיות הכומר של עצמו (גישה שמסתבר כי תהיה פופולרית, בהתחשב בעלייתו של מעמד הביניים המשכיל העירוני בצפון אירופה), וכי הסמכות היחידה היא התנ"ך. הלהט הדתי של מרטין לותר היה דומה לזה של המועצות הרפורמתיות של הכנסייה, והוא פתח שוב את הדיון על הגבלת הסמכויות של האפיפיור. בעוד שרעיונותיו קראו להגדרה מדויקת של הגבולות בין הכמורה לאדם הפשוט, רעיונותיו עדיין היו רפורמתיים בטבעם. הדעה של לותר כי האדם אינו מסוגל להיות טוב על פי טבעו, הגיעה כתוצאה ממחלוקתו עם ארסמוס, שהבדילה בצורה ברורה את הרפורמה הלותרנית מההומניזם.
[עריכה] השפעות דתיות על הרפורמציה
אם כי יש מספר מקבילות בין תנועות מסוימות בתוך ההומניזם ותורות שאח"כ היו מצויות בין הרפורמטורים, ההשפעה העיקרית על הרפורמציה הייתה התנ"ך עצמו. הכנסייה הקתולית עצמה הייתה הספק העיקרי של הומניזם באירופה למאות שנים: הנאו-פלאטוניזם של הסכולסטיקנים והנאו-אריסטוטליות של תומאס אקווינס וחסידיו, עשו את ההומניזם לחלק מהדוגמה הכנסייתית. לפיכך, כאשר מרטין לותר ורפורמטורים אחרים אימצו את התנ"ך כקנה המידה היחיד של התיאלוגיה, פירושו של דבר היה כי הרפומציה הייתה ריאקציה נגד ההומניזם של אותו הזמן. הרפורמציה אף החליפה את דגמי החשיבה ההומניסטיים בדגמי חשיבה תנ"כיים.
לותר עצמו הוכשר כפרופסור בתנ"ך ולימד תנ"ך באותה תקופה באוניברסיטת וויטנברג כאשר התנ"ך שינה אותו. הוא אח"כ אמר כי הוא מתחרט על כך שהוא לא למד את התנ"ך מוקדם יותר, במקום לבזבז זמן רב כל כך בלימוד המחברים הקלאסיים ההומניסטים כמו אפלטון ואריסטו. נראה כי הוא לא הכיר את כתבי ההוגים המקודמים יותר שקראו לרפורמציה, לדוגמה, הוא לא הכיר את כתביו של יאן הוס עד שיוהן אק אמר לו כי הוא מלמד את אותם דוקטרינות.
התנ"ך עצמו מלמד רעיונות כמו כמורה של כל המאמינים, וכי לכמורה עצמה אין מעמד מיוחד מעבר לזה שניתן להם בשל לתפקידם. הוא מלמד את הרעיון שכל האנשים אחראים אישית על מעמדם לפני האל. מבחינה זו, הרפורמציה עודדה חינוך אוניברסלי, כי אנשים יכולים ללמד את עצמם כיצד להגאל רק אם הם יודעים איך לקרוא בתנ"ך.
ברפורמציה לא קרתה בוואקום, מכיוון שהיו תנועות במשך מאות שנים שקראו לשיבה למקורות התנ"כיים, כשהמפורסמים שבהם הם וויקליף והוס. אין זה מפתיע כי הדעות שלהם נמצאו מאוחר יותר ברפורמציה, מכיוון שהם ינקו מאותו המקור.
אף שהיו קריאות לרפורמציה דתית, דוקטרינלית ומוסרית בתוך ומחוץ לכנסייה הממוסדת זה מאות בשנים, כנראה הייתה זו המצאתו של מכונת הדפוס שאיפשרה הפצה מהירה של הרעיונות, והעלייה בלהט הלאומני וחוסר שביעות הרצון מהשחיתות המוסרית בכנסייה איפשרה להשיג תמיכה ברפורמציה באופן שלא היה ניתן בעבר. אך הניצוץ שהחל את בערת הרפורמציה, ושממשיך להוות הבדל עיקרי בין הכנסיות השונות היום, הוא עניינים דוקטרינליים השאובים מעולם התנ"ך.
[עריכה] הרפורמציה הרדיקלית
פועלים חסרי השכלה, והאיכרים המהגרים לערים מהכפר, אימצו את האופציה התאולוגית הרדיקלית ביותר שנפתחה לפניהם במהפכה הדתית, ורבים מהמטיפים האנבפטיסטים, להם התנגדו הלותרנים ובעלי בריתם מבין הגרמנים הלאומנים, באו ממעמד זה.
איכרים ומההגרים חדשים לערים, חסרי הבנה בכלכלה, הגיעו למסקנה כי מחירים גבוהים הם תוצאה של התנהגות לא צודקת, פרזיטית ולא מוסרית. אולם הרעיון של מחיר צודק נעשה מפוקפק, בשל ההתפתחות בקפיטליזם. נרגנים וצדקניים מוסרית, המעמדות הנמוכים היו מוכנים ללכת אחר מנהיגים כריזמטיים, שהמריצו אותם להתאגד יחד כנגד חוסר מוסריות והתנוונות, וכנגד חמס כספם על ידי בעלי קרקעות ומלכים ונסיכים השואפים למצוא מקורות הכנסה נוספים למדינותיהם הגדלות. האיכרות המנוצלת, מבחינה זאת, לא פנו לדמות פוליטית שתחליף את שיטת המשטר הקיימת, אלא למטיפים ואנשים קדושים אחרים, כמו "המתופף מניקלאסהוסן" ומאוחר יותר, מטיפים אנאבפטיסטים.
כתוצאה, כמעט בכל ארץ באירופה היו מרדי איכרים כושלים, שמונעים על ידי רעיונות דתיים ומבוצעים על פי דוקטרינה דתית. מרד האיכרים בהונגריה (1514), המרד כנגד קרל החמישי בספרד (1520), חוסר שביעות הרצון של המעמדות הנמוכים בצרפת בשל המסים הגבוהים שהשית עליהם לואי האחד עשר, והאגודות הסודיות שסללו את הדרך למרד הגדול של המעמדות הנמוכים בגרמניה (1524), מראים כי הבעיות לא היו מוגבלות לארץ אירופאית אחת.
[עריכה] הלותרניזם מאומץ על ידי הנסיכים הגרמניים
לותר, כמו ארסמוס, בתחילה חשב שעדיך לשמור על הבישופים כאליטה למטרות ניהוליות. ובעוד שלותר דחה רבים מהסקרמנטים הקתוליים, כמו גם את הגאולה על ידי מעשים טובים או אינדולגנציות, הוא לא ויתר על הסקרמנטים של הטבילה והאיאוכריסט (לחם הקודש). לותר העדיף את תאולוגיה חדשה של האיאוכריסט הקרויה קונסובסטנציה. באופן מסורתי, נטען כי הלחם והיין בטקס המיסה נהפכים, ממשית, לגופו ודמו של ישו (טרנסובסטנציאציה). טרנסובסטנציה הייתה עמדתם המועדפת של הסכולסטיקנים הימי-ביניימים. לפי הדוקטרינה של קונסובסטנציאציה, הממשויות גופו ודמו של ישו היו אמורים להיות קיימים יחד עם הממשות של הלחם והיין.
למעשה, לותר, יחד עם חברו, פיליפ מלכנתון, מדגיש את הנקודה הזו בטענה עבור הרפורמציה ב"רייכסטאג" ב1529, כאשר הוא הואשם בכפירה. אך שוב, הכנסייה והקיסר לא ניצלו את ההזדמנות האחרונה שלהם לרפורמה ולשמירה על הסדר הישן, והאדיקט של הדיאט של וורמס אסר על כל חידוש. בינתיים, במאמציו להשאר רפורמטור קתולי ולא להחשב ככופר מהפכן, ועך מנת שיוכל לפנות אל הנסיכים הגרמניים כשהוא מתנגד למרדי האיכרים בדוקטרינה שלו של "שני הממלכות", השמרנות הגדלה של לותר תביא לרפומטורים אחרים, קיצוניים יותר.
בכנס דתי עם הצווינגליים ב1529, מלנכתון הצטרף ללותר בהתנגדות לאיחוד עם צווינגלי. לבסוף היה קרע בתנועת הרפורמציה בשל האמונה של לותר בקונסובסטנציה. הכוונה הראשונית שלו לא הייתה של קרע, אך בעקבות ה"רייכסטאג של אוגסבורג" (1530), כנסייה פרוטסטנטית נפרדת לבסוף קמה. במובן מסוים, לותר ירחיק עוד את התאולוגיה שלו מהדוגמה הקתולית הממוסדת, וכך יצור נתק בינו ובין ההומניסט ארסמוס. באופן דומה, צווינגלי יתנגד עוד לריטואליזם, וכך יצור נתק עם לותר השמרן יחסית.
אם כי האליטות התרבותיות הגדולות כמו ארסמוס, לותר, זווינגלי ומלנכתון ראו את השאלות האלה כרציניות ביותר, חסידיהם נטו להתחלק על פי קווים סוציו-אקונומיים. לותר מצא תמיכה רבה בבורגנות החדשה במרכזים העירוניים הגרמניים, על מנת להפיל את כוחם של האריסטוקרטיה בעלת האדמות והכמורה הלטינית, שהיו מושרשים בשליטתם על הקרקעות ועל עבודת האיכרים, שהיו אמצעי הייצור העיקריים באותו הזמן. סוחרים שעדיין לא היו חלק מהאליטה השולטת, תמכו במטרותיו של לותר. צווינגלי, לעומת זאת, פנה לחלקים העניים יותר באוכלוסייה, שלא היה להם חלק בלאומיות הגרמנית החדשה של הנסיכים השאפתנים והבורגנות העולה.
באירופה הצפונית, לותר השתמש בתודעה הלאומית הגדלה של המדינות הגרמניות, בכך שגינה את האפיפיור על התערבותו בפוליטיקה. לבד מכך, הוא תמך באצילים, בהחרמה של רכוש הכנסייה על ידי הדוקטרינה שלו של שתי הממלכות, וכן בחיסול מרד האיכרים הגדול של 1520. דבר זה מסביר את האהדה של הנסיכים המקומיים ללותרניזם, ובייחוד לדוקטרינה של שתי הממלכות. כאשר הכנסייה נמצאת תחת שליטתה של הסמכות הארחית, ומרדי האיכרים מגונים בלשון חריפה, לותרניזם והרגש הלאומי הגרמני התאימו באופן הדוק.
אם כי קרל החמישי לחם ברפורמציה, אין זה מקרה כי הרפורמציה התחילה בזמן מלכותו של קודמו הלאומני מקסימליאן הראשון. בזמן שהמדינות הממורכזות של המערב הגיעו להסכמים עם הוותיקן המאפשרים להם לקחת מרכוש הכנסייה עבור הוצאות ממשלתיות, דבר שאיפשר להם לבנות כנסיות מדינתיות עצמאיות יחסית, צעדים דומים עבור הרייך הגרמני לא היו מוצלחים כל עוד הנסיכים והבישופים התגדו לרפורמות.
[עריכה] אנגליה: רפורמציה פוליטית
דרכה של הרפורמציה בממלכת אנגליה הייתה שונה. באנגליה היה זה זמן רב תכונה של אנטי-קלריקליזם, ותנועת הלולרדים, שהעניקה השראה להוסיסטים בבוהמיה, קמה באנגליה. אך בשנות העשרים של המאה ה-16, הלולרדים כבר לא היו כוח מעשי, ובוודאי שלא תנועה המונית. האופי השונה של הרפורמציה האנגלית הגיע מכך שהיא החלה בשל הצרכים הפוליטיים של הנרי השמיני. אם כי הנרי היה קתולי מאמין, היה זו מועיל מבחינתו להתנתק מהאפיפיור ולהחליף אותו בכתר האנגלי. חוק העליונות (Act of Supermacy) הציב את הנרי בראש הכנסייה ב1534. בין 1535 ו1540, תחת תומס קרומוול, מדיניות פירוק המנזרים הופעלה. פולחן הקדושים, עליות לרגל ומקדשים מקומיים של עולי רגלים גם הם הותקפו. כמויות עצומות של רכוש וקרקע כנסייתי עבור לידי הכתר ולבסוף לידי מעמד האצילים. האינטרס הכלכלי שנוצר כך, הביא לכוח חזק בעד פירוק המנזרים.
היו מתנגדים חשובים רבים לרפורמציה של הנרי, כמו תומאס מור והבישוף ג'ון פישר, שהוצאו להורג בשל התנגדותם. אך הייתה גם מפלגה של פרוטסטנטים אמיתיים, שהאמינו בדוקטרינות שנפוצו ביבשת. כשבנו של הנרי, אדוארד השישי, ירש אותו ב-1547, דעותיהם של הפרוטסטנטים שלטו בממשלה. רפורמציה רדיקלית יותר הונהגה, כולל ביטול המיסה, הריסת הפסלים, והסגירה של חדרי תפילה. לאחר ריאקציה קתולית קצרה בתקופת מלכותה של מרי (1553-1558), התפתח קונצנזוס בזמן מלכותה של אליזבת' הראשונה, שהיווה את מה שאנו מכירים כאנגליקניזם. הפשרה לא הייתה קלה, והיא נעה בין קלוויניזם קיצוני מצד אחד לארמינאיניזם מצד שני, אך יחסית למצב הרצחני והכאוטי בצרפת באותה תקופה, המצב היה טוב יחסית.
ההצלחה של ההרפורמציה-שכנגד ביבשת מחד, ועלייתה של המפלגה הפוריטנית שהקדישה עצמה לקידום נוסף של הרפורמציה מאידך, היו שני קטבים שאפיינו את התקופה האליזביתנית, אם כי רק בשנות הארבעים של המאה ה-17 אנגליה עברה תקופה של מאבקים דתיים שהיו דומים לאלה של שכנותיה כמה דורות קודם לכן.
