מיתולוגיה סלאבית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
המיתולוגיה הסלאבית התפתחה לפני יותר מ-3,000 שנה והיא חולקת מאפיינים דומים עם מיתולוגיות אינדו-אירופיות נוספות. הסלאבים היו פוליתאיסטים וסגדו לאלי הטבע. עם כינון הארגונים השבטיים ליחידות מדיניות הועלו אלים מסוימים בדרגתם לאלים עליונים, שכונו פרוּן אצל הסלאבים המזרחיים וטריגלאב אצל הסלאבים על שפך האודר.
תוכן עניינים |
[עריכה] הפנתיאון הסלאבי
לסלאבים לא היה פנתיאון רשמי מבוסס, אף על פי שנסיון ליצור אותו נעשה על ידי ולדימיר הראשון, נסיך קייב בין 980 ל-988 לספירה, אך הניסיון נכשל וולדימיר התנצר. ולדימיר הקים בחצרו 6-7 אלילים: פרון כאל עליון ווולוס, חורס, דייבוג, סטריבוג, סימארגל ומוקוש כאלים שבטיים.
[עריכה] האלים המשותפים לכל הסלאבים
- סווארוג: אבי האלים, יוצר כל חי, אל האור והאש, אדונו של הסווארגה, גן העדן הסלאבי.
- סווארוזיץ (פירוש השם: בנו של סווארוג): בנו של סווארוג, אל השמש, המתווך בין יושבי המרומים ליושבי הארץ, האל המתגמל את הטובים על כן נקרא גם דייבוג.
- פרון: האל הסלאבי הראשי האחראי על מזג האוויר, על הברקים והרעמים, אל המלחמה. סמליו הם הגרזן, עץ האלון וחרב החבצלת.
- וולוס: מגן המתים, אל הבקר, הפריון, הרווחה והזכות מאוחר יותר.
[עריכה] אלי הסלאבים המזרחיים
- סטריבוג: אל הרוחות, הגוזל מהטובים. האל הנגדי לדייבוג.
- חורס: אל הירח. נמצא במערכת יחסים עם דייבוג אל השמש, אך הוא איננו אל עויין ואין לו כוונות זדון.
- סימארגל: אל הקציר והעלאת הקורבנות. לעתים משמש מתווך בין בני האדם לאלים. צורתו היא כעין כלב מכונף בכנפי גריפון.
- מוקוש: אלת נסיכות רוס של קייב, אם האדמה (פירוש שמה הגורמת ללחות) אלת הפריון והנשיות, מגנת הצאן והעכבישים.
[עריכה] אלי הוונדים (המכונים גם סורבים)
- סווארוזיץ (פירוש השם: בנו של סווארוג): אל המלחמה של הסלאבים על האלבה מכונה גם ראדיגוסט (אין להתבלבל עם סווארוזיץ המזרחי שהוא דייבוג).
- סוואנטוביט(האדון הקדוש/המנצח): אל המלחמה והקציר, תחילה היה רק בריגן אך מאוחר יותר התפשט לאזורים אחרים.
- טריגלאב (מזוהה גם כטרויאן לעתים): אלוהות משולשת בעלת שלושת הראשים תחילה היה באזור ווהלין, שצ'צ'ין ווינטה, ומאוחר יותר כובד כאל ראשי גם בחלקים של ברנדנבורג. טריגלאב הינו איחוד של שלוש יישויות אלוהיות המשתנות ממקום למקום, תחילה היו אלו סווארוג, פרון ודייבוג כשמאוחר יותר הוחלף דייבוג בסווטוביד או בוולוס.
[עריכה] חגים
21 במרץ - היום הראשון של האביב. סעודה גדולה נערכה לרגל הולדתו של האביב לאחר תמותת החורף. היה נהוג להגיש בה ביצים מצוירות ומעוטרות.
21 ו 22 ביוני - היום הראשון של הקיץ המכונה "ליל קופאלה". היו מדליקים בו מדורות שמעליהן היו קופצות הנערות הרווקות כדי למצוא שידוך.
23 בספטמבר - חג הקציר והיום הראשון של הסתיו, בו הודו לפרון וסווארוג על הקציר הטוב וביקשו הצלחה לשנה הבאה.
21-22 בדצמבר - היום הראשון של החורף, בו נערכה סעודת המתים לזכר אבות המשפחה. נהוג היה להדליק מדורות בבתי הקברות ובמתי הדרכים כדי לחמם את המתים ולערוך סעודה לכבודם.
[עריכה] יצורים מיתולוגיים
- קושיי - המכונה גם "קושיי בזסמירטניי"(קושיי בן האלמוות) הוא רוח רעה. מסופר כי נשמתו וגופו נמצאים בנפרד זה מזה, כאשר נשמתו גנוזה בתוך מחט אשר בתוך ביצה, אשר בתוך ברווז, אשר בתוך ארנבת הנעולה בתוך תיבת ברזל הקבורה מתחת לעץ אלון ירוק באי בויאן שבים.
- כל עוד נשמתו בטוחה לא יוכל קושיי למות לעולם, אך אם תפתח התיבה ותהרג הארנבת - ישתחרר הברווז. אזי מי שברשותו תהיה הביצה, יוכל לשלוט בקושיי. אם תישבר המחט, קושיי ייחלש, יחלה, יאבד את כשפיו וימות.
- באבא יאגה - המכשפה, אשת האופל הידועה גם כרוח היער.
- היא עפה רכובה על מטאטא תוך שהיא מנקה את עקבותיה אחריה. ביתה הוא בעל רגלי תרנגולת, חסר חלונות ודלתות והוא מגודר בגדר העשויה עצמות אדם וגולגלות. המנעול לדלתה הקדמית הוא פה מלא שיניים, לעתים לא נגלית הדלת כלל עד שנאמרת סיסמת הכשפים. היא מסייעת לאלו הטהורים בלבם, וניזונה מנשמות החוטאים. מסופר שהיא שומרת על מעיין החיים.
- רוּסאלקה - נימפת מים, רוח נשית שטנית ופתיינית החיה באגמים. עיניה בורקות באש ירוקה וגברים אשר פותו על ידה מתו בטביעה בזרועותיה. לעתים צליל צחוקה בלבד עלול להביא למוות (בדומה לבאנשי האירית).
- וילה - הוילות במיתולוגיה הדרום סלאביות הן עלמות יפות תואר בעלות כנפיים שחורות,יש להן שיער ארוך ושמלות לבנות המכסות את רגלי הסוס שלהן.
- לפי האגדה, אם אדם יגזול מהוילה את שמלתה הוא יוכל לשלוט בה. הוילות חיות בהרים ושולטות במקורות המים : אגמים, בארות ומעיינות.
- אם מרגיזים וילה, יש ביכולתה לעצור את זרימת המים ולא לתת לאנשים לשתות מהם. הן ידידותיות לבני אדם, במיוחד לגברים, והן עוזרות ליתומים. לוילות יכולת ריפוי מחלות. וילות אינן בנות אלמוות ואם הן מאבדות את כנפיהן הן הופכות לבנות תמותה רגילות לכל דבר. יש גם גרסה האומרת שהוילות הן נערות שנהרגו שלא כדרך הטבע והפכו לרוחות מתות, ושהן לוחמות חזקות.
- הכפריים היו משאירים להן עוגות ,פירות ,ירקות ופרחים בתוך גזעי עצים ישנים, מאורות ובארות, מתוך פחד פן הוילות יפגעו במקורות המים של הכפרים.
- לשיי - הוא רוח יער האוהב להתל ולתעתע באנשים ביער, אך הוא יכול להיות מאוד מסוכן.
- במיתולוגיה הסלאבית רוב האנשים לא רואים אותו לעולם בשל נדירותו וחמקנותו, אך שכיח מאוד לשמוע את צחוקו המהדהד, את לחישותיו המפחידות או את מזמורי היער שלו.
- הלשיי דומה לבני האדם, אך אין לו עיניים או אוזניים. יש לו פרצוף מחודד, הוא גבוה כמו עץ ביערות, אך הוא נמוך כעשב בשדות. הוא יכול ללבוש צורות אחרות, לרוב של חיות, אך הוא יכול גם ללבוש את צורתה של הרוח הנושבת ביער.
- אם בן אדם נתפס על ידי לשיי הוא חוזר אילם, עם עיניים פעורות מלאות אזוב. כדי להתגונן נגד הלשיי יש להפוך את הבגדים לצדם ההפוך, או לגרום ללשי לצחוק. המתנות שהסלאבים נהגו לתת ללשיי כוללות: סוכר, מלח, עוגיות וסוכריות, אשר יכולים להשאיר בשבילי היער. הציידים השאירו לו כיכר לחם ואת החיה הראשונה שצדו באותו יום.
- כדי לזמן לשיי יש לעשות כך: כורתים עץ צפצפה שייפול לצד מזרח, נעמדים מעליו ומסתכלים מטה לרגליים. אומרים: "לשיי, מלך היער, בוא אליי עכשיו, לא כזאב אפור, לא כעורב שחור, לא כעץ בוער, אלא כאדם!" מספרים שהלשיי מלמד את קסם היער לאנשים שהוא מתחבר איתם ולאנשים שגורמים לו להתפקע מצחוק, לרוב יש לשיי אחד בכל יער, הוא מת בתחילת אוקטובר, וחוזר באביב, אשת הלשיי נקראת לסוביחה.
- דומובוי – הדומובוי הוא רוח השומרת על הבית ("דום" הוא בית בשפות הסלאביות), לכל בית יש דומובוי משלו, הוא חיי ליד התנור, מתחת למדרגות או בעליית הגג.
- הדומובוי אף פעם לא עוזב את הבית, הוא שומר על המשפחה, הוא נפגע כאשר משהו קורה למשפחה, לכן חשוב לו לשמור עליה טוב. העדפה של הדומובוים הם אנשים חרוצים. הסלאבים השאירו מכל ארוחה קצת שאריות כמחווה לדומובוי. כדי למשוך דומובוי לביתך צא עם הבגדים הכי יפים ומכובדים שלך לחצר וצעק "דדושקה דוברוקוט, דדושקה דוברוקוט".
- כאשר בית חדש נבנה, היה נהוג שבעל הבית ישים חתיכת לחם לפני שבונים את הכיריים כדי למשוך את הדומובוי. כאשר עברו דירה, היה נהוג לקחת את הפחם שנשאר באח איתך, ולהגיד "דומבוי דומובוי, אל תשאר כאן, בוא איתנו למשפחתנו". הדומובוי אוהב שאנשים תולים את הנעליים שלהם בחצר.
- כמו הבאנשי, גם הדומובוי נוהג לצעוק כאשר מוות של אחד מחברי המשפחה קרב.
- כדי להיפטר מדומובוי מרושע בביתך (הוא מסוגל גם לעשות צרות אם הוא לא מאושר) צבע את הקירות שלך עם מטאטא וצעק "סבא דומובוי, עזור לי לגרש את הפולש",אשת הדומובוי נקראת דומווויקזקה.
- בבולגריה קוראים לדומובוי סטופן (STOPEN), ובקזחסטן דדקס (DEDEKS). לפעמים הדומובוי מופיע כנחש, אך זה אינו דבר רע, אף על פי שאולי זה מבחן לבני הבית, כי מתוך פחד הם יכולים להרוג אותו.
- קיקימורה – הקיקימורה היא פיית בית רעה אצל הסלאביים המזרחים. האגדה מספרת שהקיקימורה נולדת מקשר של עלמה ואגנני זמיי (איש נחש), רוחה נולדה ברחם העלמה וברחה משם.
- הקיקימורה היא פייה בלתי נראית ממין נקבה, היא רואה למרחק על אף גובהה הנמוך מאד.
- הקיקימורה חיה בארון או מתחת לכיריים, לקיקימורה שיער ארוך מאוד והיא אף פעם לא מזדקנת. בלילה היא מציקה לילדים קטנים בשנתם, והורסת עבודות טוויה של נשים.
- היא לוקחת את עבודת הטוויה, מתחילה לשחק איתה עד שהיא יוצרת קשרים וקרעים ופותחת את כל הטוויה עד להרס. היא עושה את רוב צרותיה אם עבודות הטוויה הן ליד האח, או מימין לכניסת הבית. הרוסים האמינו שרעשי טוויה בלילה מבשרים צרות, לכן נשים לא היו טווות בשעות החשיכה.
- הקיקימורה עוינת לגברים ואת התעלולים המרושעים ביותר לרוב תעשה עליהם. היא גם שונאת חיות מחמד מחשש שהן מלכלכות את הבית בו היא חיה, היא מסוגלת להשמיד את כל התרנגולות בלול ולמרוט את נוצותיהן. הקיקימורה היא חמת מזג, והיא מרגישה בעלות על הבית בו היא חיה, לכן בית חסר סדר הוא גיהינום בשבילה. היא יכולה להשליך רהיטים, לשנות את מקומם ואפילו להרוס אותם אם הם לא מוצאים חן בעיניה.
- הקיקימורה אוהבת מאוד את ריח שורש השרך, לכן הסלאבים היו נוהגים לרחוץ את רצפת הבית בשורש שרך המושרה במים. זאת הדרך לגרום לה להיות רגועה ופחות טורדנית והרסנית.
