מקדונל דאגלס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקדונל דאגלס (McDonnell Douglas) הייתה יצרנית תעופה וחלל אמריקנית גדולה, שייצרה מספר כלי טיס מפורסמים, מסחריים וצבאיים. היא נוסדה ב-28 באפריל 1967 כמיזוג של החברות מקדונל ודאגלס, ופעלה עד ה-1 באוגוסט 1997, אז התמזגה עם בואינג.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
החברה נוסדה על בסיס חברות של ג'יימס סמית' מקדונל ודונאלד ווילס דאגלס. שנייהם היו בוגרי MIT ועבדו עבור יצרנית כלי הטיס גלן ל. מרטין קומפני. דגלאס היה מהנדס ראשי בגלן ל. מרטין טרם עזב כדי להקים את דיוויס-דאגלס קומפני בתחילת 1920 בלוס אנג'לס. הוא וויתר על ציון שמו בשם החברה ושינה אותה לדאגלס איירקראפט קומפני ב-1921.
מקדונל ייסד את J.S. מקדונל אנד אסוסייטס (J.S. McDonnell & Associates) במילווקי, ויסקונסין ב-1928. הרעיון שלו היה לייצר כלי טיס פרטיים לשימוש משפחתי. השפל הגדול של 1929 הרס את רעיונתיו והחברה קרסה. הוא עבר לעבוד עבור גלן ל. מרטין. הוא עזב ב-1938 כדי לנסות שוב עם חברה משלו, מקדונל איירקראפט קורפוריישן, שהפעם מוקמה ליד סנט לואיס, מיזורי.
מלחמת העולם השנייה הייתה מקור רווח משמעותי עבור דאגלס. החברה ייצרה כמעט 30,000 כלי טיס מ-1942 עד 1945 וכוח העבודה שלה גדל עד לכ-160,000 עובדים. החברה ייצרה מספר כלי טיס כולל ה-C-47 Skytrain(דקוטה) מטוס תובלה שהוא גרסה צבאית של ה-DC-3, ה-DB-7 (ידוע כ-A-20, האבוק או בוסטון), הדאונטלס וה-A-26 אינווידר. שתי החברות סבלו בסוף המלחמה, וניצבו בפני הפסקת ההזמנות של הממשל ועודף כלי טיס. שתיהן קיצצו משמעותית את כוח העבודה שלהן, דאגלס פיטרה כמעט 100,000 איש. כחלק מעבודתם בזמן המלחמה הקימה דאגלס צוות חשיבה של חילות האוויר של צבא ארצות הברית, קבוצה שתיהפך בהמשך לראנד קורפוריישן.
דאגלס המשיכה לפתח כלי טיס חדשים, כולל מטוס ארבע-מנועי מוצלח DC-6 (1946) ומטוס הפרופ המסחרי האחרון, ה-DC-7 (1953). החברה עברה להנעת סילון, וייצרה את הראשון עבור הצבא - ה-F3D סקיינייט ב-1948 וה-F4D סקייראיי ב-1951. דאגלס ייצרה גם כלי טיס מסחריים, כגון ה-DC-8 ב-1958 שנועד להתחרות עם הבואינג 707 החדש. מקדונל פיתחה גם מטוסי סילון, אולם מאחר שהיו קטנים יותר נקטו בקו תכנון רדיקלי יותר, עם מטוסים כגון ה-FH-1 פאנטום, ה-F2H באנשי, ה-F3H דימון וה-F-101 וודו. התקדמות מלחמת קוריאה עזרה לדחוף את מקדונל לתפקיד ספקית מטוסי קרב משמעותית לכוחות המזוינים של ארצות הברית, במיוחד עם ה-F-4 פאנטום (1958).
שתי החברות השתוקקו להיכנס לתחום הטילים החדש, דאגלס עברה מייצור רקטות אוויר-אוויר וטילים למערכות טילים שלמות תחת תוכנית נייק מ-1956 ונהפכה לקבלנית ראשית של תוכנית סקייבולט ALBM ותוכנית הטיל הבליסטי ת'ור. מקדונל פיתחה מספר טילים, כולל ה-ADM-20 קוואיל היוצא דופן. כמו כן ביצעה ניסויים בטיסה על-קולית, מחקר שאיפשר לה גם לקחת חלק חשוב בתוכניות מרקורי וג'מיני של נאס"א. דאגלס גם זכתה בחוזים מנאס"א, הבולט בהם הוא רקטת הסטורן 5 שלקחה בו חלק משמעותי. שתי החברות היו בשלב הזה מעסיקות גדולות, אך לשתיהן היו בעיות.
C-47 Skytrain(דקוטה) מטוס תובלה שהוא גרסה צבאית של ה DC-3 דקוטה
[עריכה] מיזוג מקדונל ודאגלס
העלויות של ה-DC-8 וה-DC-9 היו לנטל כבד על דאגלס, והחברות החלו להידבר בקשר למיזוג. גישושים בעניין החלו ב-1963. דאגלס ביקשה הצעות מחיר מדצמבר 1966 וקיבלה את זו של מקדונל. שתי החברות התמזגו רשמית ב-28 באפריל 1967 תחת השם מקדונל דאגלס קורפוריישן. ב-1967, עם המיזוג של מקדונל ודאגלס איירקראפט, דייב לואיס, אז נשיא מקדונל, מונה ליושב-ראש של מה שנקרא חטיבת לונג ביץ' של דאגלס איירקראפט. בזמן המיזוג, ההערכה הייתה שדאגלס איירקראפט נמצאת במרחק של פחות משנה מפשיטת רגל. בפרץ ההזמנות, ייצור מטוסי ה-DC-8 וה-DC-9 היו באיחור של 9 עד 18 חודשים, דבר שגרם להפסדים עבור חברות התעופה. מר לואיס היה פעיל במכירות ה-DC-10 בתחרות עזה עם לוקהיד וה-L-1011. בתוך שנתיים, מר לואיס החזיר את הפעילות למסלולם והביא לתזרים מזומנים חיובי. הוא חזר למטה החברה בסנט לואיס ומשם המשיך במאמצי המכירות של ה-DC-10 ונהל את החברה כולה כנשיא וכממונה הפעלה ראשי במהלך שנת 1981.
ייצור ה-DC-10 החל ב-1968 כשהמטוסים הראשונים נמסרו ב-1971. ב-1977 סדרת ה-DC-9 "סופר 80" (שמו שונה מאוחר יותר ל-MD-80) הושקה. תוכנית זו התבררה כמוצלחת ביותר. המטוס הבא שהושק היה ה-MD-11, שידרוג ל-DC-10. כיום (2006), ה-MD-11 נותר המטוס המודרני היחיד בעל שלוש מנועי סילון. לאחר שהושק ב-1986, נמכרו 200 יחידות MD-11 , אך התוכנית הופסקה לאחר המיזוג עם בואינג מאחר והוא התחרה עם הבואינג 777. המטוס האחרון של מקדונל דאגלס הושק ב-1988. סדרת ה-MD-90 הייתה גרסה מאורכת של ה-MD-80, שצויידה במנועי טורבו-מניפה תוצרת אינטרנשיונל שיירו איינג'נס מדגם V2500, המנועים הגדולים ביותר שהותקנו בחלק האחורי של מטוס אזרחי מעולם. ה-MD-95, מטוס אזורי מודרני שמזכיר את ה-DC-9-30, היה מטוס הסילון היחיד של מקדונל דאגלס שנשאר בייצור (תחת השם בואינג 717) לאחר המיזוג עם בואינג.
ב-1992, חשפה מקדונל דאגלס מחקר על מטוס ג'מבו דו-מפלסי הדומה לאיירבוס 3XX, שכונה MD-12. למרות שהדבר הלהיב את השוק לזמן קצר, המחקר נתפס כלא יותר ממהלך יחסי ציבור שנועד להסתיר את העובדה שדאגלס נתונה במאבק תחת לחץ עז מבואינג ואיירבוס. היה ברור לרוב התעשייה שלדאגלס לא היו המשאבים או הכסף הנדרש לפיתוח מטוס מפלצתי שכזה, והמחקר גווע במהירות. מעניין שבואינג עשתה שימוש ברעיון מאוחר יותר במחקר המטוס האולטרה-גדול שנועד להחליף את ה-747, אך בסופו של דבר רעיון המטוס הדו-מפלסי יושם באיירבוס A380.
במהלך השנים, מקדונל דאגלס ייצרה גם כלי טיס צבאיים מוצלחים רבים, בהם ה-F-15 איגל (1974) וה-F/A-18 הורנט (1975). כמו כן ייצרה מקדונל דאגלס גם את הטילים AGM-84 הרפון והטומהוק. משבר הנפט של שנות השבעים גרם לזעזוע קשה בתעשיית התעופה המסחרית, ומקדונל דאגלס נאלצה לקבל חוזים נחותים והחלה לגוון את תחומי עיסוקיה על-מנת להפחית את ההשפעה הצפויה של שפל עתידי בעסקים. ב-1984 החברה רכשה את יוז הליקופטרס, שהפכה למקדונל דאגלס הליקופטרס.
[עריכה] המיזוג עם בואינג
לאחר רכישת חטיבת נורת' אמריקן אוויאיישן מחברת רוקוול על-ידי בואינג ב-1996, התמזגה מקדונל דאגלס עם בואינג ב-1997 בהחלפת מניות בשווי 13 מיליארד דולר ליצירת דה בואינג קומפני (The Boeing Company).
[עריכה] כלי טיס של מקדונל דאגלס
[עריכה] כלי טיס אזרחיים
- DC-9 (החל תחת דאלאס איירקראפט)
- DC-10 (גרסה עם שידרוג תא הטייס כונתה MD-10)
- MD-11 (גרסה מאורכת ומודרנית של ה-DC-10)
- סדרת MD-80 (גרסה מאורכת ומודרנית של ה-DC-9)
- MD-90 (גרסה מאורכת ומודרנית של ה-MD-80)
- MD-95 (גרסה האחרונה של ה-DC-9, נמכרה תחת השם בואינג 717)
[עריכה] כלי טיס צבאיים
- AH-64 אפאצ'י (החל תחת יוז הליקופטרס)
- F-4 פאנטום (החל תחת מקדונל איירקראפט)
- F-15 איגל
- F/A-18 הורנט
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מקדונל דאגלס, באתר Aircraft-Info.net
- ההיסטוריה של מקדונל דאגלס קומפני, באתר בואינג
