מקס נורדאו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקס נורדאו (בשמו המקורי שמעון (שמחה) מקסימיליאן (מאיר) זידפלד, 29 ביולי 1849 - 23 בינואר 1923), מראשי התנועה הציונית, שעסק גם ברפואה, פילוסופיה, וספרות.
נורדאו נולד בהונגריה, למד שם רפואה ובשנת 1880 היגר לצרפת והחל לעסוק בעיתונות.
בהמשך חייו התבסס בחברה כהוגה דעות גדול בעיקר בתחומי החברה, דת, ואומנות, ומאמריו עוררו לא פעם מחלוקות וסערות רבות. הוא היה אחד ממייצגיה הגדולים של הזרם הפוזיטיויסטי השמרני של המאה ה-19 וככזה הוא כתב ב 1895 את ספרו "התנוונות" (Entartung בגרמנית) שבו תקף בחריפות מאפיינים רבים של התרבות המודרנית בתקופתו כ"אמנות מנוונת", המביעה סממנים של מחלת נפש; בין השאר תקף את שירתו של וולט ויטמן בשל ההומוסקסואליות הנרמזת בה. נורדאו התוודע לבנימין זאב הרצל, ובעידודו לקח חלק נרחב בפעילות בקונגרסים הציוניים (בחלק מהקונגרסים אף שימש כנשיא), והיה מראשי זרם הציונות המדינית.
נורדאו הביע את דעתו, כי תהליך האמנציפציה במערב אירופה הביא להתבוללות ולוויתור על סימני הייחוד של היהודים, אך למרות זאת, רובם לא הצליחו להתקבל ונדחו על ידי החברה הסובבת. הוא טען כי בהשפעת האנטישמיות נחלש הדמוי הקבוצתי של היהודים כיהודים, הם מתביישים במוצאם ומתרחקים זה מזה. מכיוון שאין סיכוי להמשך קיומו של העם היהודי בגולה, יש להבטיח את קיומו במדינה משלו. תנאי חשוב לכך הוא פעילות חינוכית ציונית.
אחד הביטויים המרכזיים של פעילותיו הציוניות התבטא בשנת 1920, כאשר נשא נאום למען הגירתם של כ-600,000 יהודים ממזרח אירופה לארץ ישראל במטרה לבסס בה רוב יהודי, אשר בסופו של דבר יהפוך למדינה ריבונית.
מקס נורדאו נפטר בשנת 1923 בפריז וב-1926 עצמותיו הובאו לקבורה בארץ ישראל בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.
[עריכה] הנצחתו
היישוב נורדיה נקרא על שמו של נורדאו. כך גם רחובות בערים השונות בארץ, הידוע מביניהם הוא שדרות נורדאו בתל אביב. כמו כן, שכונת קרית נורדאו בנתניה נושאת את שמו.
[עריכה] מספריו של נורדאו
אגדות למכסה - אוסף אגדות וסיפורים שסיפר לבתו מכסה. תרגום דב קמחי, הוצאת עם עובד.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: מקס נורדאו |
קטגוריות: קצרמר ציונות | יהודים | ציונים
