נורית גלרון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| נורית גלרון | |
|---|---|
 עטיפת האלבום "המיטב" |
|
| מקור | ישראל |
| שנות פעילות | 1973—היום |
| ז'אנר | רוק ג'אז בלוז זמר עברי |
| חברת תקליטים | הליקון ליטראטון סי בי אס אן אם סי |
נורית גלרון (קלימבורד) (נולדה ב-21 במרץ 1951), זמרת ישראלית.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] תחילת הדרך
את הקריירה המקצועית שלה החלה נורית קלימבורד בשנות ה- 70 המוקדמות, בעת שירותה בצבא, כששירתה בצוות הווי גולני. לאחר שיחרורה מהצבא היא החלה להופיע במועדונים קטנים. אמרגנה של הזמרת עליזה עזיקרי, איתה הופיעה גלרון כזמרת חימום, החליף את שם משפחתה, קלימבורד, בשם הבמה "גיל-רון", שמאוחר יותר התגלגל לגלרון, ומאז היא נושאת שם זה. בשנת 1973 החלה גלרון להופיע בשיתוף עם המלחינה יעל גרמן. בשנת 1976 השתתפה גלרון באלבום שהוקדש לשיריה של לאה גולדברג עם השיר "אולי מחר", בלחן של יעל גרמן. באותה השנה השתתפה גלרון בתוכנית רדיו בגלי צה"ל שהוקדשה לגילוי כשרונות צעירים, לצידם של יהודית רביץ ואורי רווח, עם דובי לנץ, הופעה שקידמה את הקריירה המקצועית שלה.
אלבום הבכורה של גלרון, שנקרא בפשטות "נורית גלרון" (וזכה ברבות הימים לכינוי "התקליט הסגול"), הופיע בשנת 1978 בהוצאת ישראדיסק וזכה לביקורות משבחות. על אף ריבוי היוצרים ששיתפו פעולה עמה בכל אחד מ-11 השירים, מתקיימת אחידות מלאה באלבום המתבטאת במלנכוליה מינימאליסטית. בין היוצרים שנתנו יד בעשייה ניתן למצוא את השמות המובילים במוזיקה הישראלית של סוף שנות ה-70, ובהם אילן וירצברג, מתי כספי, שם טוב לוי, יוני רכטר ודייוויד ברוזה. בין השירים הבולטים באלבום, שהפכו במרביתם לחלק מנכסי צאן הברזל של המוזיקה הישראלית, ניתן למנות את "כמעט" (יונתן רטוש/יגאל גורדון), "שלכת" (יעקב אורלנד/מרדכי זעירא), "מה יהיה בסופנו" (לאה גולדברג/אשר ביטנסקי), "אהובתי שלי לבנת צואר" (יעקב שבתאי/אלכסנדר ארגוב), "אולי מחר" (לאה גולדברג/יעל גרמן), ו"לילות קסומים" (עדה וירצברג/אילן וירצברג) - שיר מפסטיבל שירי הילדים של 1977, שזכה שני עשורים לאחר הקלטתו לגרסת פאנק של להקת המכשפות.
אלבומה השני, "נורית גלרון בהופעה חיה", היה אלבום ג'אז, שהוקלט בהופעה עם מיטב נגני הז'אנר באותה תקופה, בניצוחו של רמי לוין. האלבום כולל נאמברים קוליים ומתורגמים, ביצוע סוחף ל"לך למדבר" ואת הביצוע הטוב ביותר לשירם המקסים של אברהם שלונסקי, מאיר אריאל ושלום חנוך, "יום אחרון". כמהלך שיווקי מוזר צורף לאלבום בזמנו גם פוסטר קטן של גלרון.
[עריכה] שנות השמונים
לאחר השתתפותה בערב לכבוד המשורר נתן זך, הוציאה גלרון ב-1981 אלבום שלם משיריו בשם "שירים באמצע הלילה". באלבום זה נכללו השירים "כי האדם עץ השדה", "כולנו זקוקים לחסד", "כשצילצלת רעד קולך" ללחנים מקוריים של שלום חנוך, חנן יובל, יוני רכטר, מתי כספי ואילן וירצברג. הקשר עם זך המשיך גם הלאה, והיא הקליטה שירים נוספים שלו באלבומיה הבאים.
בהדרגה קיבעה עצמה גלרון כזמרת המבצעת שירים איכותיים ומלודיים, חלקם של משוררים ליריים כמו נתן זך, יונה וולך, מאיר ויזלטיר ("יש לי סימפטיה") ועוד. בד בבד החלה גלרון לבצע שירי פופ ורוק רך, ללחנים ועיבודים של יוצרים כמו יהודית רביץ ויזהר אשדות. מגמה זו החלה באלבום "אני ראיתי יופי" שם ביצעה, בעיבודיו של משה לוי, את השירים "סוס מעץ" ו"ילדות נשכחת". האלבום הוקלט בלונדון, שם חי אז נחום הימן, החתום על רוב הלחנים. לאחר מכן הוציאה את האלבום "סימפטיה". בשנת 1983 היא נישאה לשדרן הרדיו רפי רשף.
אלבומה הבא של גלרון, "נגיעה אחת רכה", יצא בשנת 1984. שיר הנושא של האלבום הינו שיר פרידה אישי וכואב שכתב עלי מוהר על עצמו בלשון זכר, אך הוא שונה ללשון נקבה ונשים רבות החלו להזדהות עמו כשיר המבטא את נפש האשה. את "השיר על הארץ" ("בואו נשיר את השיר המטורף של הארץ") כתב יהושע סובול למחזהו החברתי "קריזה", שם הוא בוצע לראשונה בידי גלרון (שלמדה משחק והשתתפה בכמה הצגות, ובהם גם "קשר אייר" של יהונתן גפן). שני השירים הולחנו על ידי יוני רכטר.
אלבומה "משהו בלבבה" שהוציאה ב-1986, היה בעל גוון יותר רוקיסטי, עם הפקה והלחנה של אילן וירצברג ואלונה טוראל ושירים כגון "אתה הרי יודע" אותו כתבה בעצמה, "זה הגשם" למילים של יונה וולך, ושיר הנושא אותו כתב נתן זך, שנקרא במקור "שיר אהבה".
ב-1988 יצאה גלרון למופע משותף עם יהודית רביץ ולאחר מכן הקליטה עם יוסי בנאי את תקליט הילדים "ציפור הנפש".
האלבום "אחרינו המבול" (1989), שאת רוב השירים בו כתבה גלרון בעצמה ושזכו ללחנים ועיבודים של וירצברג, היה בעל גוון של רוק מחוספס. בשיר "אחרינו המבול" הביעה גלרון לראשונה את דעותיה הפוליטיות-חברתיות על אדישות תושבי ישראל לנוכח האינתיפאדה שהתחוללה באותה עת בשטחים, בו היא שרה "אל תספר לי על ילדה שאיבדה את עינה". שיר זה נפסל לשידור בגלי צה"ל, מה שחולל סערה זוטא ודיון על חופש הביטוי.
[עריכה] שנות התשעים
בשנות התשעים החלה גלרון לעבוד עם יוצרים צעירים נוספים מתחום הרוק, ביניהם אביב גפן, בן ארצי, ארקדי דוכין וערן מיטלמן. באלבום "בתוך הסערות" מ-1992, בעיבודו של עופר מאירי, בלט השיר "אתה פה חסר לי" שכתב בשבילה אביב גפן. באלבום "המקום ההוא" מ-1996, בלטו השירים "גאון" של אביב גפן ו"מעביר דף" של שלמה ארצי. למופע שנילווה לאלבום היא חידשה את שירם של יהונתן גפן וצביקה פיק, "אין מדינה לאהבה".
באותן שנים הקליטה גלרון אלבום של מוזיקה קלאסית עם תזמורת סימפונט רעננה.
[עריכה] שנות האלפיים
בשנת 2000 יצא אלבומה "להתראות מתוק", שהניב את הלהיט "אתה הולך לישון מוקדם".
בשנת 2006 יצא אלבומה ה-13 של גלרון, "מה שהשמיים נותנים", אותו הפיק יזהר אשדות. בין כותבי השירים לאלבום זה נמנים אשדות, מאיר גולדברג, קורין אלאל, שילה פרבר, יצחק קלפטר ורונה קינן.
[עריכה] משפחתה
היא נשואה לשדרן הרדיו רפי רשף ולהם שני ילדים.
[עריכה] דיסקוגרפיה
- נורית גלרון (1978)
- נורית גלרון בהופעה חיה (1980)
- שירים באמצע הלילה (1981)
- אני ראיתי יופי (1982)
- סימפטיה (1982)
- נגיעה אחת רכה (1984)
- משהו בלבבה (1986)
- ציפור הנפש (1988)
- אחרינו המבול (1989)
- משהו בלבבה בהופעה (1990)
- בתוך הסערות (1992)
- קלאסי (1995)
- המקום ההוא (1996)
- אסיף (1997)
- להתראות מתוק (2000)
- המיטב (2005)
- מה שהשמים נותנים (2006)
[עריכה] קישורים חיצוניים
- נורית גלרון, באתר MOOMA
