נציץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נציץ
תכונות המינרל
הרכב כימי	(K,Na,Ca)(Al,Mg,Fe,Li)2-3(OH)2(Si,Al)4-5O10
מערך קריסטלוגרפי	מונוקליני
צורת הגביש	מקבצים לוחיים או ב"קשקשים"
צבע	משתנה בהתאם למינרל, לרוב לבן אבל גם צהבהב, צהוב, ירוק, חום שחור ואף סגול בהיר.
ברק	זגוגי ולעתים פנינתי
שקיפות	שקוף עד עמום.
פצילות	מושלמת בכיוון אחד ויוצרת לוחיות אופייניות.
שבירה
קשיות	2 עד 4 בסולם מוס
משקל סגולי	3.3-2.7
שרטוט	לבן
מינרלים נלווים	קוורץ, קלציט, הורנבלנדה, אפטיט ופצלת השדה
סוגים
ביוטיט מוסקוביט לפידוליט פלוגופיט איליט פרגוניט

נציץ (הידוע גם כמיקה בלעז) הוא מינרל השייך לקבוצת המינרלים הפילוסיליקטיים - (סיליקטים במבנה בצורת לוחיות), המכילים כמויות משתנות של אלומיניום, ברזל, מגנזיום, ליתיום, נתרן סידן ואשלגן. התכונה הבולטת של המינרלים בקבוצת הנציצים היא פצילותם המושלמת לצורה של לוחיות או "קשקשים". הלוחיות ניתנות לכיפוף והן אלסטיות.

שם המינרל בעברית, כמו גם השם בלועזית, "מיקה" (בלטינית micare - לנצנץ), מתייחס לתכונה של הנציץ (בעיקר בקשקשים קטנים): לנצנץ.

[עריכה] מבנה הנציץ

מחקר קריסטלוגרפי של הנציצים בעזרת קרני רנטגן גילה כי הם בנויים מלוחות זעירים ברוחב של מספר אנגסטרם. כל לוח בנוי משלוש שכבות.

השכבה העליונה והתחתונה בנויות מטטרהדרונים של סיליקה (SiO₄). שלושה מתוך ארבעת אטומי החמצן שבסיליקה נמצאים במישור השכבה ומתחברים לאטומי חמצן של הטטרהדרונים האחרים באותה שכבה ויוצרים בכך רשת של משושים. אטום החמצן הרביעי בסיליקה מתקשר עם שכבת הביניים (כלומר "מצביע" למעלה בשכבה התחתונה ו"מצביע" למטה בשכבה העליונה).

שכבת הביניים הם אוקטהדרונים (גופים בעלי שמונה מישורים) שבמרכזם מגנזיום וברזל או אלומיניום המוקפים באטומים של חמצן או בקבוצת ההידרוקסיל (OH). אלומיניום מחליף לעתים את הצורן בטטרהדרונים. משום שהצורן הוא ארבע־ערכי בעוד שהאלומיניום הוא שלוש־ערכי נדרש פיצוי חשמלי שבא בצורת קטיון אשלגן (כמו שמתרחש במינרל אורתוקלז). קטיון האשלגן מוקף ב-12 יוני חמצן ומשמש כמקשר בין הלוחות. אולם, משום שיון האשלגן גדול בנפח והוא בעל מטען חשמלי קטן (+1), הקשר בין הלוחות הוא קשר חלש ולכן קל לפצל את הנציצים לאורך המישורים ומכאן תכונת הפצילות המושלמת.

המינרלים השונים של קבוצת הנציצים נבדלים זה מזה בסידור הגאומטרי השונה של הלוחות זה על גבי זה ובהחלפות שלמות או חלקיות של הקטיונים.

[עריכה] תפוצה ושימושים

נציצים מצויים בסלעי יסוד חומציים כדוגמת הגרניט (מוסוקוביט וביוטיט), בסלעי יסוד אולטראבסיסיים (פְלוֹגופּיט), בסלעים מותמרים כדוגמת הגנייס והשיסט (מוסקוביט, פּרַגוֹניט, ביוטיט) ובסלעי משקע (איליט).

קבוצת הנציצים נפוצה למדי ומהווה כ-3% מהליתוספרה. בארץ ניתן למצוא נציצים (בעיקר מוסוקביט וביוטיט) בסלעים מגמתיים באזור אילת. מפיקי הנציצים העיקריים בעולם הם ארצות הברית, נורבגיה, דרום אפריקה, ברזיל, מדגסקר וקנדה.

תכונות הנציצים: התנגדות חשמלית גבוהה, חוזק דיאלקטרי גבוה מאד, התפשטות תרמית מינימלית, עמידות לטמפרטורה גבוהה (עד 600° במינרלים הנפוצים, עד 1000° בפלגופיט), פיצולם ללוחות דקיקות, חוזקם המכני ותכונת האלסטיות שלהם הופכים את הנציצים לחומר גלם חשוב בתעשיית החשמל. הגבישים הנקיים משמשים בקבלים ולמנורות רדיו. הגבישים הנקיים פחות משמשים כחומר בידוד, כחלונות לתנורי חימום והיתוך, וכקישוט לבניינים.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נציץ