עזריאל קרליבך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ד"ר עזריאל קרליבך (7 בנובמבר 1909 - 12 בפברואר 1956). עיתונאי ופובליציסט בתקופת היישוב ובימי ראשית המדינה. שימש עורכו הראשון של העיתון "ידיעות אחרונות" ומאוחר יותר מייסדו ועורכו הראשון של העיתון "ידיעות מעריב", שמאוחר יותר הפך ל"מעריב".
עזריאל קרליבך נולד בעיר לייפציג בגרמניה בשנת 1909 כנצר לשושלת של רבנים. למד בישיבה בליטא. עלה לארץ ישראל בצעירותו בשנת 1927, למד בישיבת מרכז הרב אצל הרב קוק אולם אחר כך הפסיק לשמור מצוות. למד באוניברסיטאות ברלין והמבורג וקיבל תואר דוקטור למשפטים. את ראשית דרכו בעיתונות החל בגרמניה. כתב סדרת מאמרים המתארת את מסעותיו ברחבי גרמניה, כולל התקלות עם ביריונים אנטישמים שהכו אותו ופגעו בכליותיו. בשובו לארץ היה לעורכו הראשון של העיתון "ידיעות אחרונות".
בשנת 1948, בהיותו עורך "ידיעות אחרונות", נפל סכסוך בינו לבין הבעלים של העיתון יהודה מוזס. קרליבך חש שמוזס מנסה להשפיע על תכני העיתון, ולמנוע פרסום שעלול לפגוע במפרסמים של העיתון. קרליבך חש שמדובר בפגיעה אתית בתפקידו של העיתון. הקש ששבר את גב הגמל היה כאשר נשלח קרליבך לדיונים באו"ם שעסקו בתוכנית החלוקה. קרליבך, שרצה שידיעותיו הבלעדתיות יגיעו ראשונות, שלח אותם בטלגרף "דחוף". קרליבך היה משוכנע שמוזס יהיה מאושר מהסקופים שסיפק לעיתון. במקום זה, הוא קיבל מברק, ובו שלוש מילים: Stop Wiring Urgent (הפסק לטלגרף דחוף). על כך כתב אמנון דנקנר כמה שנים מאוחר יותר: "בגלל שלוש מילים הוקם 'מעריב'".
קרליבך, ועמו עיתונאים בכירים בעיתון, פרשו ממנו והקימו עיתון מתחרה בשם "ידיעות מעריב", אשר הופיע לראשונה ב-15 בפברואר 1948 וקרליבך היה לעורכו. הגיליון הראשון נשא את המילה "ידיעות" באותיות גדולות, ומתחת, באותיות קטנות של מכונת כתיבה נכתבה המילה "מעריב". מוזס תבע את קרליבך, ודרש את סגירת העיתון. בית המשפט קבע שהקמת העיתון חוקית, אולם על מנת למנוע הטעיה, יש לוודא שהמילה "מעריב" תהיה גדולה מן המילה "ידיעות". בטענות להטעיה התבסס מוזס על עדויות, לפיהן כשנשאלו נערי העיתונים שחילקו ברחוב את "ידיעות מעריב" באיזה עיתון מדובר, השיבו האחרונים: "ידיעות, אבל חדש". הגליונות המאוחרים יותר נשאו את השם "מעריב" בגדול יותר מן המילה "ידיעות", אולם המילה "ידיעות" נשארה גדולה אף היא. לאחר מספר חודשים, כשבתודעה הציבורית התקבע השם "מעריב" הוסרה המילה "ידיעות" משמו של העיתון, ושמו החדש נותר "מעריב".
עזריאל קרליבך ערך את "מעריב" מיום היווסדו ועד לפטירתו בשנת 1956. בעריכתו הפך "מעריב" להיות לעתון הנפוץ ביותר במדינה. "ידיעות אחרונות" נאלץ לנהל מאבק הישרדות קשה, ורק בשנת 1985 הצליח העיתון להשיב את מעמדו כעיתון הנפוץ ביותר בישראל, ו'לעקוף' את "מעריב".
קרליבך נודע במאמריו הפובליציסטיים שכתב במדורו "איפכא מסתברא" שהחל ב"ידיעות אחרונות" והמשיך ב"מעריב", ונחשב לאחד מגדולי העיתונאים בתקופתו.
קרליבך הנהיג בעיתונו קו של התנגדות לשלטון מפא"י וראשה דוד בן גוריון, ובין השאר הוביל מאבק נגד המו"מ הישיר עם גרמניה על תוכנית השילומים [1].
בשנת 1954 ערך קרליבך סיור בן שלושה שבועות בהודו ואת רשמיו ממנו העלה בספרו "הודו - יומן דרכים" שהופיע בשנת 1956 בהוצאת עיינות. הספר מתאר את הודו מנקודת מבט אישית ובראייה יחודית והפך לרב מכר מיד עם הופעתו, ובמשך עשרים שנה הופיע במספר מהדורות.
ד"ר קרליבך נפטר מהתקף לב בשנת 1956 בהיותו בן 47. הוא נחשב על־ידי רבים כאחד מהפובליציסטים המוכשרים והחשובים ביותר בעיתונות העברית.
[עריכה] קבצים ממאמריו שהופיעו לאחר מותו
- ספר הדמויות, הוצאת מודיעין, 1959.
- ספר החורבן, הוצאת ספרית מעריב, 1967.
- ספר התקומה, הוצאת ספרית מעריב, 1967.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יוסף לפיד, הרבה לפני הרייטינג, מאמר אשר נכתב במלאות 50 שנה למותו של קרליבך
- מרדכי חיימוביץ', עורך וג'נטלמן, מעריב ברשת
- רפי מן, 50 שנה למותו של עזריאל קרליבך, העין השביעית, גיליון 61
