פוזיטיביזם לוגי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פוזיטיביזם לוגי הוא זרם בפילוסופיה של המדע שנוצר באוסטריה בתחילת המאה ה-20, על-ידי החוג הווינאי שבראשו עמד מוריץ שליק. אנשי החוג הווינאי טענו שמרבית הפילוסופיות שנכתבו עד אז היו בלתי רלוונטיות, או שגויות מיסודן, כי לא הסתמכו על מידע המגיע מהחושים. האסכולה ביקשה לנסח "משפטי פרוטוקול" הנובעים ישירות מהתנסות חושית וידע אמפירי, ועליהם לבנות פילוסופיה חדשה.
תוכן עניינים |
[עריכה] העמדה הפוזיטיביסטית
הפוזיטיביזם הלוגי הגדיר קריטריונים ברורים ליצירת משפטי פרוטוקול, וקבע שכל משפט שאינו עומד בקריטריונים אלה הינו חסר משמעות. רק קביעות המבוססות על תצפית אמפירית הן בעלות משמעות, ובמשתמע כל קביעה המבוססת על אופן אחר של היקש או היסק, כולל קביעות מטאפיזיות הוא חסר משמעות - משפט סרק, תוצר לוואי של השפה, ולא אובייקט בעל ממשות שניתן להתייחס אליו.
בבסיס העמדה הלוגית פוזיטיביסטית אבחנה חדה בין שתי צורות יצירה אנושית:
- מדע - מייצג את העולם.
- אומנות – מביעה ומעוררת רגש.
ככלל, המדע מבטא עובדות ואילו האומנות רגש. הביקורת כלפי המטאפיזיקה היא שזו מתיימרת לטעון בעד קיומן של עובדות מסוימות אך אינה עושה כך בשל חוסר היכולת המהותית (ביסוס על היקש ולא על ידע אמפירי); ומאידך, היא אינה אומנות, כלומר, מטאפיזיקאים הם מוזיקאים נטולי יכולת מוזיקלית.
למהלך הפוזיטיביסטי (העוסק ביצירה הקוגניטיבית בלבד) שני היבטים:
- חיובי - הבהרת מושגים ומשפטים בעלי משמעות, ובכך הנחת יסודות לוגיים הן למדע העובדתי והן למתמטיקה.
- שלילי - ביקורת הפילוסופיה כולה וכן כל מתודה אחרת המתיימרת לידע על אמפירי.
[עריכה] סוגי טענות
למעשה, היסטורית, נעשתה חלוקה לשלושה סוגי טענות, אך ניתן גם לבטאה בדיכוטומיות (דו- מצבית) של:
- משפטים בעלי מובן - משפטים תקינים תחבירית.
- משפטים חסרי מובן.
[עריכה] משפטים בעלי מובן
משפטים אלה נחלקים לשני סוגים:
- כלל המשפטים במדעי הטבע
- משפטים אנליטים
[עריכה] כלל המשפטים במדעי הטבע
משפטים אלה יכולים להיות:
- נכונים, מייצגים דבר מה בעולם.
- שגויים, אך היו יכולים , במצבים מסוימים, לייצג דבר מה בעולם . כך, למשל, משפטים אודות מכשפות או קנטאורים, יחשבו כנכונים אם יתגלו עדויות התומכות בקיום היצורים בהם הם עוסקים.
[עריכה] משפטים אנליטים
המשפטים האנליטים - מכונים גם משפטי ה-senseless ונחלקים ל:
- משפטי הלוגיקה, אשר נחלקים ל טאוטולגיות או לסתירות.
- משפטי המתמטיקה, אשר אף הם נחלקים לטאוטולגיות או לסתירות.
הגם שהן אלה והן אלה נחשבים לבעלי מובן, המשפטים שונים מהותית. בעוד שכלל המשפטים במדעי הטבע מבטאים (או נכשלים בביטוי) מצב דברים בעולם, הרי המשפטים האנליטים אמיתיים (או שקריים) רק בגלל מבנם ואינם אומרים דבר על המציאות (לדוגמה: במשולש יש שלוש צלעות). נוסחאות המתמטיקה והלוגיקה אינן טענות עובדתיות, אלא רק משמשות לטרנספורמציה של טענות כאלו.
[עריכה] משפטים חסרי מובן
הטענות חסרות המשמעות נחלקות ל:
- טענות המכילות מלים חסרות משמעות.
- טענות בעלות מבנה דקדוקי תקין אך מבנה לוגי שגוי.
[עריכה] טענות המכילות מלים חסרות משמעות
מלה היא בעלת משמעות כאשר:
- היא מתייחסת לדבר מה בעולם.
- היא מוגדרת על ידי מלים המתארות דבר מה בעולם.
מכאן שמשפטים יהיו חסרי משמעות כאשר:
- הם מכילים מילה שאינה מתייחסת לעולם. או:
- הם מכילים מילה המוגדרת על ידי מלים שאינן מתייחסות לעולם.
לדוגמה: הגדרת "אלוהים" כ"מניע ראשוני", הגדרת "מניע ראשוני" כ-"מוחלט", "מוחלט" כ"אוסף כל השלמויות" וכן הלאה.
גם הגדרות מעגליות אינן קבילות, בסופו של דבר ההגדרה חייבת להיעצר בעולם – האספקט האמפירי (צבע, צורה, טמפרטורה וכולי) הוא שקובע את המשמעות.
[עריכה] טענות בעלות מבנה דקדוקי תקין אך מבנה לוגי שגוי
בין המשפטים חסרי המשמעות (פסאודו משפטים) ניתן לזהות שני סוגים, למשל:
- המשפט: "קיסר הוא וגם".
- המשפט: "קיסר הוא מספר ראשוני".
רצף המלים "קיסר הוא וגם" נוצר באופן הנוגד את כללי התחביר, אלו דורשים שאת העמדה השלישית לא תתפוס קוניונקציה ("וגם"), אלא נשוא, כלומר שם עצם (של חפץ) או שם תואר. רצף המלים "קיסר הוא גנרל", למשל, נוצר בהתאם לחוקי התחביר. זהו רצף מלים בעל משמעות, ביטוי אמיתי. לעומת זאת המשפט: "קיסר הוא מספר ראשוני" נכון תחבירית באופן דומה, כי יש לו אותו מבנה דקדוקי של המשפט שזה עתה הוזכר. אך יחד עם זאת , הוא חסר משמעות.
מהתיאור לעיל נובע:
- משפטים (טענות) הם חסרי משמעות כיוון שאינם מצייתים לחוקי הדקדוק. או:
- הם פסאודו משפטים שאינם מצייתים לתחביר הלוגי.
האחרונים מהווים את מרבית המטאפיזיקה הקלאסית, למשל מערכות המושגים של פיכטה, שלינג, הגל, היידגר ועוד.
[עריכה] ביקורת
הפוזיטיביזם בעל מטאפיזיקה משל עצמו, אך רואה אותה כהרחבת הלוגיקה, "פילוסופיה מדעית" המסנתזת, מבססת ומכלילה את תוצאות המדעים השונים, וכן של הלוגיקה והמתמטיקה. מכאן שאין לאמור שהוא תוקף את כלל המטאפיזיקה, אלא את חלקה המתיימר לידע הנוגע לדברים הנמצאים מעל או מעבר לכול ניסיון. כגון: מהויות הדברים, הדברים כשלעצמם, המוחלט וכיוצא באלה. המאפיין טענות אלו הוא שהן אינן ניתנות לאימות – הן אינן עומדות למבחן אמפירי, ובנוסף אינן לוגיות. ועל כן , הן חסרות משמעות. הדבר נכון גם לגבי רוב הטענות המיסטיות והתאולוגיות. ייתכן אמנם, כי יש ביניהן טענות המועמדות למבחן אמפירי, למשל, "זאוס נמצא על פסגת האולימפוס", או "למי ששובר מראה יהיו 7 שנים רעות". במקרה זה הן יחשבו לבעלות משמעות, אבל, שגויות.
ברור כי גם הטענות המאומתות אינן משיגות וודאות מוחלטת, ומסיבה זו הן מכונות השערות. אם כן, הרי שהמדען שואף להשגת וודאות מספקת מבחינה מעשית, אך ברור לו כי לעולם לא יושג אימות מושלם. עקב כך, בהקשר המדעי, "ההכרחי", "הוודאי" (אין חלוקה לודאי ומקרי) ו"האפריורי" הן מלים חסרות משמעות. המדע נסמך על הניסיון וכול דבר החורג ממנו, או קודם לו, כלל אינו יכול לבוא לידי אימות ומשום כך מזוהה באופן ברור ונוקב כחסר משמעות.
הביקורת של קארל פופר על הפוזיטיביזם הלוגי היא שהקריטריונים שלו ליצירת משפטי בסיס לפילוסופיה הם בו-בזמן רחבים מדי וצרים מדי. רחבים מדי, כי יש משפטים שנובעים מהתנסות חושית, אך אינם נכונים. צרים מדי, כי יש אמיתות שאינן נתפסות בחושים. למשל, פופר טען ששלילת המיתולוגיה על-ידי הפוזיטיביזם הלוגי הייתה שגויה. אמנם המיתולוגיה אינה מבוססת אמפירית, אך היא היוותה בסיס לפיתוחים מדעיים רבים. פופר אמר שעל-ידי שלילת ידע לא-אמפירי, אנו מאבדים את היכולת להתייחס לידע הזה, לבקר אותו, ולייצר מתוכו ידע מוצק יותר.
פופר הציע, כתחליף לדרישה של הפוזיטיביזם הלוגי, את עקרון הניתנוּת להפרכה. עקרון זה זכה לביקורת מאנשים כמו תומס קון, שטען כי ניתנות להפרכה לא שחקה תפקיד סיבתי משמעותי במעבר בין תאוריות מדעיות, ומתומכי פופר כמו אימרה לָקָטוֹש, שהציע קריטריון נוסף שמבחין בין תוכניות חקר פרוגרסיביות ודגנרטיביות.
