פירוק הנשק הגרעיני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוק הנשק הגרעיני היא גישה הגורסת כי עדיף למדינות העולם לו לא יוחזק נשק גרעיני בידי אף מדינה בעולם וכי יש לפעול לפרוק את המדינות המחזיקות כבר בנשק גרעיני, מכלי נשקן. לאורך שנים ארוכות כוונה גישה זו באופן מיוחד לאותו נשק המוחזק בידי שתי המעצמות הגדולות, ארצות הברית ורוסיה ואשר בתקופת המלחמה הקרה היה מכוון האחת אל רעותה, אולם הגישה אינה מוגבלת למדינות אלה בלבד.
מצדדי פירוק הנשק הגרעיני טוענים כי הוא יפחית את הסיכוי להתרחשות מלחמה גרעינית, במיוחד כתוצאה מטעות. מתנגדי פירוק הנשק הגרעיני טוענים כי מעשה כזה יפחית את גורם ההתרעה, גורם אשר מנע התרחשות מלחמה גרעינית בעולם, מאז מלחמת העולם השניה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
התנועה לפירוק הנשק הגרעיני קיבלה ביטויים שונים בין מדינה אחת למשנייה. בארצות הברית, שם נוצרו כלי הנשק הגרעיניים הראשונים בעולם, היו לתנועה תומכים בולטים בשנים הראשונות של המלחמה הקרה, אשר טענו כי בעזרת ארגון בינלאומי ניתן לאכוף איסור על יצירת כלי נשק גרעיניים. בשנות השישים קמה בארצות הברית תנועה עממית חזקה יותר נגד הנשק הגרעיני, פעולות התנועה התמקדו בנשורת הגרעינית כתוצאה מניסויים בנשק גרעיני. לאחר חתימת האמנה על איסור חלקי על ניסויים גרעיניים, אשר כללה איסור על ניסויי פיצוץ אטומי באטמוספירה החל מיום 10 באוקטובר, 1963 [1] , הייתה רגיעת מה בפעילות הציבורית נגד פיתוח כלי נשק גרעיניים. בשנות השמונים שוב החלה להישמע הקריאה העממית נגד פיתוח כלי נשק גרעיניים וזאת לאור קריאתו של הנשיא רונלד רייגן להמשיך בפיתוח כלי נשק אלה. עם תום המלחמה הקרה, בשנות התשעים, גוועה שוב תנועת ההתנגדות לכלי נשק גרעינים.
בברית המועצות היו הקולות נגד הפצת נשק גרעיני מעטים וחלשים. בין הבולטים בהשמעת קולם נגד הנשק הגרעיני היו אנדריי סחרוב.
דרום אפריקה בשלטון האפרטהייד הייתה המדינה היחידה בעולם כולו אשר התפרקה באופן פומבי ממאגר כלי הנשק הגרעיניים שלה. לדרום אפריקה היה מאגר של כשישה כלי נשק גרעיניים בתקופת שנות השמונים, אבל הם פורקו בתחילת שנות התשעים.
לאחר התפרקות ברית המועצות מצאו עצמן מספר רפובליקות סובייטיות לשעבר (בלארוס, אוקראינה וקזחסטן) מחזיקות בכלי נשק גרעיניים סובייטיים, אבל הן העבירו את כלי הנשק לרשות רוסיה. יחד עם זאת, קיים דיווח כי עקב טעות פקידותית נותרו ברשות אוקראינה מספר טילים גרעיניים.
[עריכה] הערכה באשר למדינות שבהן נשק גרעיני
המדינות הבאות הודו, נכון לשנת 2006, בהחזקת נשק גרעיני, בין באופן מפורש ובין במשתמע, על ידי ביצוע ניסוי בפיצוץ גרעיני: ארצות הברית, רוסיה, בריטניה, צרפת, סין, הודו, פקיסטן, צפון קוריאה.
על פי דיווחים זרים גם בידי מדינת ישראל נשק גרעיני למרות שמעולם לא הודתה בזאת. באיראן פועלת כעת תוכנית מחקר גרעיני העלולה להביא אותה, לדעת מומחים, ליכולת פיתוח נשק גרעיני בעתיד. בשנת 2003 הכריזו גורמי ממשלה בערב הסעודית כי המדינה שוקלת לפתח נשק גרעיני משלה, אולם הכחישו כי המדינה כבר נקטה בצעדים מעשיים כלשהם בכיוון זה.
