קבינדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קבינדה (Cabinda) היא מובלעת של אנגולה, במעמד של פרובינציה, הגובלת ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו (לשעבר זאיר), בקונגו ובאוקיינוס האטלנטי. רצועת חוף צרה מפרידה בין קבינדה לחלק המרכזי של אנגולה.
עיר הבירה נקראת אף היא קבינדה.

שטחה של קבינדה הוא 7283 קמ"ר. אוכלוסייתה נאמדת ב 300,000 תושבים, כשליש מהם פליטים מן הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. לצד עצים, קפה, קקאו, גומי ושמן דקלים, מפיקה קבינדה 700,000 חביות נפט ליום, כמות המהווה את רוב תפוקת הנפט של אנגולה.
מלחמת האזרחים באנגולה הסתיימה ב-2002, אך בקבינדה עדיין נמשך סכסוך אלים, וקיימות קבוצות במובלעת שתובעות מעמד של רפובליקה עצמאית.

[עריכה] היסטוריה

בתקופה הפרה-קולוניאלית, שלטו בשטח קבינדה של היום הממלכות האפריקניות נ'גויו, לאונגו וקאקונגו. הנוכחות הפורטוגזית באזור החלה במאה ה-15 על-ידי משלחות מחקר, סוחרים ומיסיונרים, ובהמשך הוקמו תחנות למסחר ולעיבוד שמן דקלים גם על ידי ההולנדים והבריטים, שהתחרו על השפעה באזור. הממלכות המקומיות נעשו מרכזים לסחר עבדים, ששולחו לאמריקה דרך נמל קבינדה. במאה ה-19 קרסו הממלכות המקומיות, בין היתר עקב הפסקת סחר העבדים עם אמריקה, ובחוזה סימוּלָמבּוּקוֹ שנחתם בשנת 1885 בין פורטוגל לנסיכים מממלכת נ'גויו, הפכה קבינדה לפרוטקטורט פורטוגזי. תחילה היווה נהר הקונגו גבול טבעי בין קבינדה לאנגולה, שהייתה מושבה פורטוגזית מאז המאה ה-17, ואולם בוועידת ברלין שנערכה באותה שנה הסכימו הפורטוגזים למסור את האזור שמצפון לשפך הקונגו למושבה קונגו (כיום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו), שהייתה נחלה פרטית של לאופולד השני מלך בלגיה, כדי לאפשר לה גישה לאוקיינוס האטלנטי. כך נוצר הנתק הגיאוגרפי שהופך כיום את קבינדה למובלעת אנגולית.
ב-1975 יצאה פורטוגל ממושבותיה באפריקה, ואנגולה שזכתה בעצמאות התמזגה עם קבינדה במסגרת חוזה אָלבוֹר, שנדחה על ידי כל הארגונים הפוליטיים בקבינדה. ארגונים בדלניים בקבינדה שוללים את תוקפו של ההסכם הקושר את קבינדה לאנגולה.