קול ישראל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קול ישראל הוא תחנת הרדיו הממלכתית של מדינת ישראל.
"קול ישראל" מופעל במסגרת רשות השידור מתוקף חוק הרשות. החל לפעול עם הקמת המדינה. הבסיס להקמתו היה הרדיו המחתרתי של ארגון ההגנה (שהחל את דרכו ב-13 במרץ 1940) ותחנת "קול ירושלים" שהופעלה במסגרת המנדט הבריטי. בשנות המדינה הראשונות הופעל "קול ישראל" על ידי לשכת ראש הממשלה. ב- 1965 הועבר למסגרת "רשות השידור".
"קול ישראל" מפעיל כיום שמונה תחנות: רשת א', שידורי אומר ומלל בשעות היום ובסופי שבוע, שידורי דת ומסורת ברשת "מורשת" בערבים , רשת ב' חדשות ואקטואליה, רשת ג' לשירים עבריים, קול המוזיקה מוזיקה קלאסית ג'ז ומוזיקה ישראלית, רשת ד' קול ישראל בערבית, רשת ה' רשת השידורים לחו"ל, משדרת בגלים קצרים ובמגוון שפות. (נקראה בעבר 'קול ציון לגולה'), רק"ע רדיו קליטת עליה, 88FM מגוון סגנונות מוזיקליים פופולריים. בעבר פעלה גם "רשת מורשת" אך היא מוזגה עם רשת א' בשל קיצוצים בתקציב. כמו כן צומצמו שעות השידור לחו"ל.
מנהל קול ישראל הוא יוני בן-מנחם. מנכ"ל רשות השידור כיום הוא מרדכי שקלאר.
תוכן עניינים |
[עריכה] רשת ב'
רשת ב' נוסדה בתחילת שנות ה-60 כערוץ רדיו נוסף לרשת א' שהייתה ערוץ הרדיו הראשון של קול ישראל ששידר בעברית. נקראה גם "הגל הקל" משום ששידרה, לצד יומני חדשות, תכניות רבות של מוזיקה פופולרית שנחשבה אז , מוזיקה "קלה", פופ ומצעדי פזמונים, בעוד רשת א' נתפסה כרשת "רצינית" אשר שידרה בעיקר תכניות אומר ומוזיקה קלאסית. רשת ב' הייתה הראשונה לשדר פרסומות ברדיו.
בין שדרניה בלטו רבקה מיכאלי, חיים קינן ואחרים. בין עורכי המוזיקה שעבדו בה בראשית דרכה היו אהוד מנור, דליה הלר (עורכת "מקום בצמרת", מצעד הפזמונים העברי) ואחרים. בין התכניות הקבועות ששידרה הרשת: "התוכנית לעקרת הבית", "במקצב יוצר" (עם משה טימור) ו"בחצי היום".
עם הקמת רשת ג' בשנות ה-70 עבר התחום של מוזיקת הפופ אליה ורשת ב' הפכה לרשת של חדשות ומוזיקה שקטה. בשנים אלה היא הייתה ידועה בתוכנית המיתולוגית שירים ושערים, שסיפקה עדכונים בשידור חי מהנעשה במגרשי הליגה הלאומית (ואחר כך ליגת העל בכדורגל) בסוף השבוע. צוות התוכנית כלל את מאיר איינשטיין (שדר באולפן), אבי רצון (פרשן), משה קשטן (רכז הסטטיסטיקה) וצוות כתבים מהשטח דוגמת זוהיר בהלול, דני נוימן ואופירה אסייג. התוכנית ירדה מהאוויר בסוף שנות ה-90 להפסקה של כשנה, ולאחר מכן, בשנת 1999 חזרה לשדר. בסוף שנת 2006, התפלגה התוכנית, ששידרה עד אז גם את המשחק המרכזי בערוץ עשר מליגת העל הישראלית, לשניים, כאשר ביום שבת, ישדרו את משחקי הכדורגל בשירים ושערים, וביום א' תשדר התוכנית אחד על אחד את משחקי הכדורסל ואת המשחק המרכזי
כיום מאפיין את הרשת קו של חדשות ואקטואליה. היא מובילה בהאזנה לרדיו בשעות הבוקר והצהריים עם תוכניות אקטואליה כמו "הכל דיבורים". בין מגישיה ניתן למנות את שלי יחימוביץ' (פרשה מהתקשורת לחיים פוליטיים), דליה יאירי, אריה גולן, גבי גזית, יגאל בשן וגדעון הוד. מבין הכתבים בולטת הכתבת הצבאית כרמלה מנשה.
אמצעי התקשורת האחרים מפנים מדי פעם טענות על התערבות הממשלה וגורמים פוליטיים שונים בתכני הרשת.
[עריכה] רשת ג'
רשת ג' נוסדה ביוני 1976 כתחנה ישראלית למוזיקת פופ מכל הסוגים, כשהיא מנהלת תחרות עם קול השלום של אייבי נתן ועם גלי צה"ל בעיקר על ליבם ואוזנם של הצעירים של שנות ה-70 וה-80.
בין עורכיה הידועים נמנו טוני פיין (עורך התוכנית "חדש חדיש ומחודש"), מנחם גרנית, בני דודקביץ, דליה הלר ובין מגישיה: שמירה אימבר, שוש עטרי (מגישת תוכניתו של טוני פיין), אבי אתגר, מלאכי חזקיה, מנחם פרי, אהרון פררה, אבי משולם, עופר נחשון, דידי הררי ויוסי סיאס.
בין התכניות הבולטות ששידרה הרשת היו "קצת אחרת" (רוק ופופ מתקדם), מצעדי הפזמונים (מצעד עברי, לועזי, ומצעד לפזמוני העבר), "על בטוח" ששודרה בשבתות, "אהבה יומיומית" עם יוסי סיאס ועוד. הרשת גם הרבתה לשדר שעשועונים נושאי פרסים כמו "יום יום ים" ו"30 בצל".
הופעתם בשנות ה-90 של ערוצי המוזיקה בכבלים כמו MTV, כמו גם תחנות הרדיו המקומיות אשר לקחו אליהן חלק ניכר ממאזיניה ומשדרניה היוקרתיים של רשת ג', ויש אומרים גם צעקנות באופי השידורים וניהול לא מקצועי, כל אלה הורידו את רשת ג' מגדולתה ובשנת 1997 הייתה כוונה לסגור אותה. בסוף אותה שנה שונתה לגמרי מתכונת השידורים של הרשת, והיא הפכה לתחנה המשדרת מוזיקה ישראלית בעברית בלבד. שינוי זה שיפר מאוד את אחוזי ההאזנה וכיום היא נחשבת כרשת מצליחה.
כיום משודרת מוזיקה לועזית ועברית בתחנת 88FM והשידורים נושאים אופי סולידי יותר.
