רומי שניידר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

רומי שניידר בתפקיד סיסי

רומי שניידר (23 בספטמבר 1938 - 29 במאי 1982), שחקנית קולנוע אוסטרית-גרמנית. אחת הדמויות הנשיות הבולטות ביותר בקולנוע האירופאי בשנות ה-50, ה-60 וה-70. בחלק גדול מתפקידיה שיחקה דמויות של נשים אינטילגנטיות וחושניות.

נולדה בוינה בשם רוזמרי מגדלנה אלבך - רטי להורים שחקנים: וולף אלבך - רטי ומגדה שניידר. ב-1945, לאחר גירושי הוריה, נשארה בחזקת אמה אשר גם פיקחה על התפתחות הקריירה שלה ואף שיחקה לצד בתה במספר סרטים. התחנכה בפנימיה בזלצבורג וכבר בגיל 15 ערכה את הבכורה הקולנועית שלה בסרט הגרמני "Wenn der weisse Flieder wieder bluht". בסרטה השני ב-1954 זכתה כבר לפרסום כאשר שיחקה בסרטו של הבמאי ארנסט מרישקה, "Mädchenjahre einer Königin" (נעוריה של מלכה), בתפקיד ויקטוריה הצעירה. את פרסומה העיקרי קנתה בסדרה של שלושה סרטים שבוימו גם הם על ידי ארנסט מרישקה ועסקו בחייה של אליזבת מבוואריה: "סיסי" (1955), "סיסי הקיסרית הצעירה" (1956) ו"סיסי, שנים הרות גורל" (1957). למרות ששיחקה במהלך הקריירה שלה בעוד עשרות סרטים שזכו להצלחה, חלקם בתפקידים בעלי אופי שונה לחלוטין מתפקידה כ"סיסי", דבקה בה דמות זאת עד מותה. למרות רצונה המוצהר להתרחק מדמות ותדמיתה של הנסיכה, היא מילאה שוב את דמותה של אליזבת מבוואריה בסרטו של לוקינו ויסקונטי "לודוויג" (1972) אודות לודוויג השני מלך בוואריה, דודנה של אליזבת.

ב-1958, לאחר ששיחקה בשני סרטים מול הכוכב הגרמני הורסט בוכהולץ, עימו גם הייתה לה מערכת יחסים קצרה, היא שיחקה לראשונה מול השחקן הצרפתי אלן דלון בסרט "כריסטין" (על פי רומן של ארתור שניצלר). אמה, מגדה, שחקה בתפקיד כריסטין בגרסה הקודמת של סרט זה, אותה ביים מקס אופולס ב-1933. בזמן הצילומים התפתח רומן בין שני השחקנים הראשיים בסרט ושניידר עברה להתגורר עם דלון בפריז, דבר אשר עורר שערוריה זוטא בגרמניה. בפריז היא החלה לחפש אתגרים נוספים, מלבד הסרטים בהם המשיכה לשחק, ומ-1960 היא החלה להופיע על במות התיאטרון בפריז. בין היתר, בהצגות אשר בוימו על ידי ג'ון פורד ולוקינו ויסקונטי.

ב-1962 זכתה לפרסום בינלאומי נרחב כשהשתתפה בסרט בוקאצ'ו 70 [1] שהורכב מארבעה חלקים שבוימו על ידי ארבעה במאים שונים. היא הייתה כוכבת בחלק "Il lavoro" שבוים על ידי ויסקונטי. היא אף השתתפה באותה שנה בסרטו של אורסון וולס "Le procès" (על פי "המשפט" מאת פרנץ קפקא).

באמצע שנות השישים השתתפה שניידר בשני סרטים אמריקאים, בקומדיה "Good Neighbor Sam" מול ג'ק למון וב"מה חדש חתלתולה" [2] בבימויו של וודי אלן. ב-1966 שיחקה שוב מול אלן דלון בסרטו של הבמאי הצרפתי ז'ק דריי, "הבריכה" [3] וב-1970 שיחקה לראשונה בסרט של הבמאי קלוד סוטה, "כאלה הם החיים" [4]. שניידר המשיכה ועבדה עם שני במאים אלו גם בהמשך הקריירה שלה.

ב-1971 שיחקה מול ריצ'רד האריס בהפקה האמריקאית-ישראלית בלומפילד. הסרט אשר צולם בישראל בוים במשותף על ידי אורי זוהר וריצ'רד האריס ולא זכה להצלחה גדולה.

ב-1972 שיחקה שוב מול אלן דלון (ומול ריצ'רד ברטון) בסרטו של הבמאי ג'וזף לוסי, "רצח טרוצקי" [5]. באותה שנה שיחקה גם בסרטו המצליח של קלוד סוטה סזאר ורוזאלי [6] מול איב מונטאן. ב-1973 גילמה יהודיה הנמלטת ברכבת מהצבא הנאצי הכובש את צרפת בסרט "Le Train". בתפקיד הראשי מולה שיחק ז'אן-לואי טרינטיניאן והשניים שיתפו פעולה בסרט נוסף ב-1974. כאשר שיחקה באותה שנה בסרטו של הבמאי פרנסיס ז'ירו "Le Trio infernal" בתפקיד רוצחת, קשה היה לקהל האירופאי לקבל את המהפך שעבר על "הנסיכה סיסי" והסרט נכשל. ב-1975 שיחקה בסרט "L'Important c'est d'aimer" וקיבלה את פרס סזאר על משחקה בו. באותה שנה השתתפה במותחן תמימים ומזוהמים. אחד מהשחקנים הראשיים בסרט היה רוד שטייגר וביים אותו קלוד שברול.

ב-1978 שיחקה מול קלוד ברסר וברונו קרמר בסרטו של קלוד סוטה "Une histoire simple". ב-1981 שיחקה מול לינו ונטורה במותחן חקירה לילית בבימויו של קלוד מילר. סרטה האחרון היה "עוברת אורח בסן סוסי" ב-1982. גם סרט זה היה קשור לשואה והיא שיחקה בו מול מישל פיקולי.

[עריכה] המשברים בחייה

בניגוד לתדמיתה הזוהרת בסרטים, היו חייה האישיים של רומי שניידר רצופים במשברים ובטרגדיות. היא אף התבטאה בנושא ואמרה: "איני מסוגלת לעשות מאומה בחיים ומסוגלת לעשות הכול בסרטים". לאחר שנזנחה על ידי אלן דלון ב-1963, היא נישאה ב-1965 לשחקן הגרמני ממוצא יהודי, הרי מיין ונפרדה ממנו ב-1972. מותו של מיין בהתאבדות ב-1979 השפיע קשות על שניידר. לשניים נולד בן, דייוויד-כריסטופר, ב-1966. ב-1975 נישאה למזכירה האישי, דניאל ביאסיני, ולשניים נולדה בת, שרה-מגדלנה, ב-1977. השניים נפרדו ב-1981. גם לאחר הפירוד בינה ובין אלן דלון נשארו השניים מיודדים והוא תמך בה בתקופות קשות. שניידר עישנה כל חייה ובשנותיה האחרונות גם סבלה מאלכוהוליזם, במיוחד לאחר מותו הטרגי של בנה בן ה-14 שמת מאיבוד דם לאחר פציעתו כתוצאה מנסיון טיפוס על גדר מחודדת בביתו של סבו החורג. כאשר נמצאה שניידר מתה בדירתה שבפריז ב-29 במאי 1982, פשטה שמועה כי איבדה את עצמה לדעת בקוקטייל של אלכוהול וגלולות שינה. למרות שלא נערכה נתיחה שלאחר המוות, נקבע על ידי המשטרה כי מותה היה טבעי והיה תוצאה של דום לב. אמה, מגדה, אמרה על כך: "מה, בשם שמיים, טבעי במוות של אישה צעירה ויפה בת 43 ?"