שמחה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמחה היא רגש חיובי שבו האדם נתון במצב רוח מרומם, לרוב בעקבות התרחשות וחויה שהוא מפרש אותה כחיובית מבחינתו. חויה זו לרוב תהיה חויה שיש בה התחדשות והשתלמות של האדם באחד מהיבטי חייו.
תוכן עניינים |
[עריכה] מאפיינים
הרגש מתאפיין במחשבות ובביטוים גופנים מסוימים, כמו חשיבה אופטימית, מבע פנים צוהל, עיניים מאירות, חיוכים, ותחושה אנרגטית של הגוף. אפשר להגיע למצב של שמחה בשימוש באמצעים פנימיים כמו שיכלול המעמד האישי, מערכות יחסים בינאישיות טובות, כניסה לתהליך של התחדשות, פעילות יצירתית, והצלחה בהגשמת יעדים, שאיפות וחלומות. ואפשר להגיע לרגש זה בשימוש באמצעים חיצוניים כמו אלכוהול, סמים, מוזיקה, ריקודים, ארוחה טובה, מסע קניות, הצלחה אישית בתחרות או ניצחון של קבוצה ספורטיבית אהודה.
השמחה מרחיבה את כוחות הנפש, הופכת את האדם לאנרגטי, ומדרבנת אותו לפעילות ולעשיה, לעומת הרגש ההופכי - העצב שמכנס את כוחות הנפש ומשבית את פעילותו של האדם. ישנה זיקה הדדית בין השמחה לבין האהבה; שמחה עמוקה יכולה לעורר אצל האדם את רגש האהבה, ומימוש אהבה והתעוררותה גורם לאדם לשמחה.
[עריכה] בפילוסופיה
על פי הפילוסוף ברוך שפינוזה יש 3 רגשות בסיסיים: תשוקה, שמחה ועצב. השמחה - שהיא אחת מ 3 הרגשות הבסיסיים היא "מעבר של אדם משלמות קטנה יותר לשלמות גדולה יותר". לכן, לפי ההגות שלו, על האדם לחתור להעצים את שמחתו ובכך להגביר את שלמותו.
[עריכה] ביהדות
בדת היהודית השמחה מתוארת כתכונת נפש חיובית ביותר שהאדם צריך לשאוף אליה, שמביאה אותו לשלמות של עבודה רוחנית ומעידה על מצבו השלם של האדם. יש אף מצווה מיוחדת לשמוח בחגים, כדברי הפסוק בספר דברים, פרק טז, פסוק י"א: "ושמחת בחגיך והיית אך שמח", וכן בפסוק: "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך" (דברים, ט"ז, י"ד). הביטוי העממי אין שמחה אלא בבשר ויין, שנטבע בהלכה היהודית בקשר לדרכי השמחה בחגים, קובע למעשה כי היהדות היא דת ארצית ופרקטית המתייחסת בעין יפה לשמחה המגיעה מהנאות הגוף.
השמחה [ובנוסף לה 'טוב לבב'] היא תנאי נדרש בקיום כל מצוה ומצוה, שכן כתוב בתורה "תחת אשר לא עבדת את ה' א-לקיך בשמחה ובטוב לבב" (ומכלל לאו אתה שומע הן). אחד מעקרונות חסידות ברסלב, שהינו גם עקרון כללי בחסידות, הוא דבקות באל על ידי שמחה מתמדת.
אמנם, "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד", אולם קיים חודש אחד, בו על פי חז"ל, מרבין עוד יותר בשמחה, והוא חודש אדר, בו נחוג חג הפורים. ההסבר לריבוי השמחה הוא כי בחודש זה מזלו של עם ישראל עולה. במהלך חודש זה נהוג לערוך אירועים מיוחדים על מנת להרבות שמחה. לעומת זאת, בחודש אב ממעטים בשמחה, לנוכח האסונות הגדולים שאירעו במהלכו לעם היהודי.
בשפה העברית ישנן לפחות עשר מילים נרדפות לציין שמחה, (כמו ששון, גילה, דיצה, רינה, עליזה, עליצה, צהלה וחדווה) ויש בהם כנראה להעיד על סוגים וגוונים שונים של שמחה ועל החשיבות הרבה שמייחסים לרגש זה. למשל השימוש בגילה לשמחה המהולה בה מעט עצב.
[עריכה] שמחה לאיד
שמחה לאיד היא שמחה המתעוררת בלב האדם לרגל מפלתו או כישלונו של היריב או האויב, ואין בה השתלמות אמיתית ופנימית של האדם, אלא השתלמות מדומה מכיוון שכישלונו של היריב, גורם לתחושה של עילוי ביחס אליו, אבל מבחינה אמיתית האדם נשאר במצב סטטי. אפשר לראות בשמחה לאיד את הפן השלילי שבשמחה, ויש בה דימיון וקרבה לקנאה השלילית, שבה עינו של האדם צרה במה שיש לזולתו. בחברות המודרניות שמחה לאיד, שבה חוגגים וצוהלים למפלת האויב נחשבת ללא תקינה מבחינה פוליטית. עם זאת, לעיתים השמחה לאיד לא נובעת מתחרותיות אלא משנאת אדם מסויים.
[עריכה] ראו גם
| אדישות • אהבה • אומץ • אושר • אימה • אכזבה • אקסטזה • אשמה • בדידות • בוז • בושה • בלבול • גאווה • געגוע • דאגה • הודיה • הערצה • השפלה • התבטלות • חיבה • חמדה • חמלה • חרטה • ייאוש • כעס • מבוכה • מרירות • סבל • סלידה • עלבון • עצב • עצבנות • פחד • ציפייה • צער • קבלה • קנאה • רחמים • ריקנות • שמחה • שנאה • שעמום • תדהמה • תיעוב • תסכול • תקווה • אמון |  |
