משתמש:Daniel1/ארגז חול
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| נורבגית (Norsk) | |
|---|---|
| מדינות שבהן השפה מדוברת: | נורבגיה |
| אזורים שבהם השפה מדוברת: | צפון אירופה |
| סך כל הדוברים: | 897425 |
| מספר הדוברים שזו שפת אמם: | 4,600,000 |
| דירוג: | לא במאה המדוברות ביותר |
| סיווג משפחתי: | הודו אירופאית גרמאנית |
| חומר נוסף: | ספר לימוד |
| מעמד רשמי | |
| השפה הרשמית במדינות: | נורבגיה |
| גוף מפקח: | מועצת השפה הנורבגית |
| ראו גם: שפה - רשימת שפות | |
תוכן עניינים |
[עריכה] שיטות נומריות
[עריכה] מציאת שורשים
[עריכה] 1) שיטת החציה – The Bisection Method
האלגוריתם:
- אם
אזי 
הוא השורש - אחרת, אם
אזי 
אחרת 
תמיד מוצאים שורש, התכנסות לינארית.
בולגרית היא שפה הודו אירופית, המשתייכת לענף הדרומי של השפות הסלאוויות. בשפה הבולגרית ניכרים כמה מאפיינים המפרידים אותה משפות סלאוויות אחרות, כגון חוסר הנטייה של שמות עצם, התפתחות מערכת של תווית ידוע הבאה כסיומת לשם, היעדר צורת מקור לפועל ושימור ופיתוח של מערכת הפעלים הפרוטו-סלאווית.
Bulgarian is an Indo-European language, a member of the Southern branch of the Slavic languages. Bulgarian demonstrates several linguistic innovations that set it apart from other Slavic languages, such as the elimination of noun declension, the development of a suffixed definite article (see Balkan linguistic union), the lack of a verb infinitive, and the retention and further development of the proto-Slavic verb system. There are various verb forms to express nonwitnessed, retold, and doubtful action.
Bulgarian is closely related to Macedonian, generally recognized as a distinct language, although the prevalent opinion in Bulgaria, to some extent in Greece, and that of certain international linguists is that Bulgarian and Macedonian are two standard forms of the same diasystem.
Bulgarian and Macedonian form part of the Balkan linguistic union, which also includes Greek, Romanian, Albanian and Serbian. Most of these languages share some of the above-mentioned characteristics (e.g., definite article, infinitive loss, complicated verb system) and many more. The "nonwitnessed action" verb forms, pertaining to a mood known as renarrative mood, have been attributed to Turkish influences by most Bulgarian linguists. Morphohologically, they are related to the perfect tenses, which are known in Bulgarian linguistic tradition as "preliminary" (предварителни) tenses.
[עריכה] היסטוריה של רומניה
[עריכה] דאקיה
ערך מורחב – דאקיה
האזור המהווה את רומניה של ימינו היה מאוכלס על ידי הדאקים (גטאה, כפי שנקראו בכתבים יווניים), שבט תראקי. תחת הנהגתו של בורביסטה (Burebista) בשנים 70–44 לפנה"ס, הדאקיה הפכה למדינה רבת עוצמה אשר התחילה לאיים במידת מה על האינטרסים האזוריים של הרומאים. יוליוס קיסר תכנן לפתוח במלחמה נגד הדאקים, אך נרצח בשנת 44 לפנה"ס; כעבור מספר חודשים, גורלו של בורביסטה היה זהה. מדינתו החזקה התפצלה לארבע מדינות ולא התאחדה עד שנת 95, תחת שלטונו של דקבאלוס (Decebalus). המדינה הדאקית נקלעה למספר סכסוכים עם האימפריה הרומית המתרחבת ובסופו של דבר נכבשה בשנת 106 לספירה על ידי הקיסר הרומי טראיאן (Trajan), במהלך שלטונו של המלך דקבאלוס. במהלך השלטון הרומי בדאקיה, נערכו מספר פלישות של הגותים והקארפים, אשר בסופו של דבר הובילו לנסיגת הרומאים בשנת 271.
[עריכה] רומניה בימי הביניים
חלקים שונים באזור המהווה את רומניה של ימינו היו תחת שלטונם של האימפריה הגותית (אויום) מ־271 עד 378, האימפריה ההונית עד 435, האימפריה האווארית במהלך המאה השישית והאימפריה הבולגרית הראשונה מהמאה התשיעית עד המאה ה-11. בנוסף לכך, עמים סלאווים, מדיארים, פצ'נגים, קומאים וטאטארים פלשו לאזור.
במהלך המאות הבאות מדינות מקומיות קטנות רבות התפתחו, אך רק במאה ה־14 הנסיכויות הגדולות מולדביה וואלאכיה קמו להילחם באיום האזורי החדש, העותומנים, אשר כבשו את קונסטנטינופול ב־1453. ב־1541 חצי האי הבלקני ורוב שטחה של הונגריה כבר היו פרובינציות עותומניות, ואילו הנסיכויות מולדביה, ולאכיה וטראנסילוואניה נאלצו להיות מדינות חסות של האימפריה העותומנית ושילמו לה מסים, אך שמרו על אוטונומיה פנימית מלאה ועד המאה ה-18 על מידה מסוימת של עצמאות חיצונית.
במאה ה־11, האזור שמהווה את טראנסילוואניה של היום הפך ברובו לחלק אוטונומי של ממלכת הונגריה. מלכי הונגריה משכו לאזור את הסקלרים (הונגרית: Székely, רומנית: Secui), את המסדר הטאוטוני ואת הסאקסונים.
ב־10 בינואר 1475, סטפאן הגדול (ברומנית: Ştefan Cel Mare) ממולדביה ניצח ביצחון חשוב בקרב ואסלוי את העותומנים. בשנת 1600, נסיכויות ואלאכיה, מולדביה וטראנסילוואניה הונהגו על ידי הנסיך הוולאכי "מיכאל האמיץ" (ברומנית: מיהאי ויטאזול, Mihai Viteazul), הבאן של אולטניה, אך הסיכוי לאיחוד הנסיכויות התפוגג עם מותו כעבור שנה אחת בלבד, בעקבות קרב עם חייליו של מפקד הצבא האוסטרי ג'ורג'יו באסטה. אין סימנים ברורים המצביעים על כך שמיהאי התכוון לאחד את שלוש הנסיכויות ואין דרך לדעת זאת בוודאות, מכיוון שביום מותו הוא שלט על טראנסילוואניה פחות משנה.
[עריכה] התעוררות לאומית
בשנת 1848 ראתה אירופה סדרה של מהפכות לאומיות רבות, ורוח השינוי לא פסחה על ולאכיה, מולדביה וטראנסילוואניה, כאשר טודור ולאדימירסקו ניסה ליצור מהפכה צבאית ב־1821. מטרת המהפכנים הייתה עצמאות מלאה לוולאכיה ולמולדביה ואמנציפציה לאומית בטראנסילוואניה. מטרה זו לא הושגה, אך היא היוותה את הבסיס לדרישות לאומיות בעתיד. בנוסף, ההתקוממות גרמה לתושבים רבים בשלושת הנסיכויות להכיר באחדות שפתם והאינטרסים שלהם.
בתקופת השלטון העותומאני, מולדביה וולאכיה היו נתונות תחת מסים כבדים וניהול כושל. דבר זה הוביל לכך שבסופו של דבר ב־1859 תושבי מולדביה וולאכיה בחרו באותו שליט (ברומנית: Domnitor) - אלכסנדרו יואן קוזה (Alexandru Ioan Cuza) כראש הנסיכויות.
