דאקיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של רומניה

דאקיה

מפלישת ההונים ועד נדידת העמים

ימי הביניים

התעוררות לאומית

ממלכת רומניה

מלחמת העולם השנייה

רומניה הקומוניסטית

מ־1989 ואילך

רומניה

מיקומה של דאקיה (אדום) באימפריה הרומית

דאקיה Dacia – בעת העתיקה הייתה ארצם של בני העם המכונים דאקים Daci. דאקיה הייתה אזור גדול במזרח אירופה שגבולותיו: הרי הקרפטים בצפון, הדנובה בדרום, נהר הטיסה (כיום בהונגריה) במערב ובמזרח הנהר טיראס (כיום דניסטר במזרח מולדובה). באופן גס חופף שטחה של דאקיה ההיסטורית לשטחיהן של רומניה ומולדובה. בירת דאקיה הייתה סרמיסג'טוזה.

משערים כי מוצא תושבי האזור משבטים תרקיים. הדאקים מכונים בכתבים יוונים גטון (וברבים גטאה (Getae)) וגם Dai והרומאים כינו אותם דאקים או גטאה. הדאקים היו מצוידים למלחמה בחרב מעוגלת שנקראה "דאקה" Daca וכנראה ששמם נגזר ממנה.

[עריכה] גאוגרפיה

ממלכת דאקיה בזמן שלטון בוּרביסטה 82 לפנה"ס

בהיסטוריה של דאקיה התקיימו שלוש תקופות נפרדות.

הראשונה: דאקיה בתקופת המלך בורביסטה. גבולותיה השתרעו מנהר הבוג הדרומי באוקראינה של היום לנהר הדנובה באזור סלובקיה של ימינו, ומהרי הבלקנים בבולגריה של היום לטרנסקרפטיה באוקראינה.
השנייה: הפרובינקיה הרומאית דאקיה טראיאנה. גבולות הפרובינקיה נקבעו כתוצאה ממלחמות דאקיה (101 – 106) והיא כללה את המחוזות הקרויים כיום באנאט, אולטניה וטרנסילבניה.
השלישית: הפרובינקיה הרומאית דאקיה אורליאנה. הפרובינקיה הוקמה בתוך גבולותיה של הפרובינקיה מואסיה עילית לשעבר, לאחר שהרומאים נאלצו לנטוש את דאקיה טראיאנה לטובת הגותים והקרפיאנים בשנת 271.

גבולות דאקיה השתנו עם השנים. במערב הגיע גבולה של דאקיה עד לדנובה בנקודה בה הנהר משנה כיוון ממזרח לדרום, דרומית לעיר ההונגרית "וץ". יוליוס קיסר מספר בספרו "על המלחמות הגאליות" (De Bello Gallico ספר 6) על יער "הרקניה" המשתרע לאורך הדנובה עד לשטח הדאקים. תלמי ממקם את גבולה המזרחי של דאקיה טראיאנה בנהר היראסוס (הנהר סירט ברומניה של היום).

[עריכה] תרבות

כשהרומאים פגשו את הדאקים לראשונה, כבר הייתה לאחרונים תרבות מפותחת שהושפעה מהסקיתים שהיו שכניהם ומהפולשים הקלטים של המאה ה-4 לפנה"ס.

[עריכה] דת

הרודוטוס מספר בספרו היסטוריה (כרך 4) על האל זלמוקסיס Zamolxis/Zalmoxis/Zalmoksha לפי הרודוטס, הגטאה האמינו בנצחיות הנשמה, ועבורם המוות היה החלפת ארץ בלבד. לכוהן הגדול היה מעמד מיוחד בחברה של הגטאה כנציג האלוהות העילאית, זלמוקסיס. בנוסף, הכהן הגדול היה גם יועצו הראשי של המלך. הגותי ג'ורדאנס מתאר בספרו "גטיקה" (מקורם ומעשיהם של הגותים) את דיקיניוס (Dicineus או גם דקנאוס - Deceneus) שהיה הכהן הגדול של המלך בורביסטה.

מלבד זלמוקסיס האמינו הדאקים באלים אחרים כדוגמת גבליזיס Gebeleizis ובנדיס Bendis.

[עריכה] חברה

החברה הדאקית התחלקה לשני מעמדות: האריסטוקרטיה (טאראבוסטס) והעם הפשוט (קומאטי). רק לאריסטוקרטיה הותר לכסות את ראשם והם לבשו כובע לבד (ולכן כונו על ידי הרומאים פילאטי (pileati) מלטינית חובשי הלבד). האריסטוקרטים היו מעמד של בעלי זכויות יתר ומשערים כי היו אבותיהם הקדמונים של הבויארים (אצילים) הרומנים.

המעמד השני, שחבריו היוו את עיקר הצבא, איכרים ובעלי מלאכה היו קרויים על ידי הרומאים קאפילאטי (capillati), מילה שפירושה: ארוכי השיער. ניתן לחזות בהופעתם ובלבושם בעמוד טריאנוס.

הדאקים פיתחו שיטה ייחודית לבניית חומות שכונתה על ידי הרומאים Murus Dacicus והייתה אופיינית למערכת המורכבת של עריהם המבוצרות, כדוגמת בירתם סרמיסג'טוזה (כיום חונדוארה ברומניה). ניתן לראות את רמת העיור אליה הגיעו בתבליטים שעל עמוד טריאנוס ובתיאור כיצד נכבשה סרמיסג'טוזה על ידי הרומאים. הרומאים איתרו והשמידו את הצנרת שהובילה מים לתוך בירת הדאקים, ורק כך הצליחו לסיים את המצור הממושך של סרמיסג'טוזה.

היסטוריונים יוונים ורומיים תיארו את נפילתו בשבי של ליסימכוס לאחר שהובס בידי הגטאה (דאקים) תחת שלטונו של דרומיהטה, את האסטרטגיה הצבאית של הדאקים ואת שחרורו של ליסימכוס לאחר דיון באספת העם של הגטאה.

[עריכה] ענפי תעסוקה

מקורות התעסוקה העיקריים של הדאקים היו חקלאות, כוורנות, גידול גפנים, משק חי, קרמיקה ועיבוד מתכת. הפרובינקיה הרומאית דאקיה מיוצגת בססטרציה (סוג מטבע) רומית כאישה היושבת על סלע, אוחזת בנשר, ילד קטן על ברכיה אוחז בשיבולת חיטה וילד קטן יושב למרגלותיה אוחז באשכול ענבים.

הדאקים גם כרו כסף וזהב מהמכרות בטרנסילבניה. בין הדאקים לשכניהם התנהל מסחר פורח כפי שניתן להיווכח ממספר רב של מטבעות זרים שנתגלו בדאקיה. הסבר נוסף למציאת מגוון המטבעות טמון בשוד עוברי הדרך שנאלצו לעבור בעמק שיצרה הדנובה בין הרי הבלקן ובין הרי הקרפטים (יש אומרים שמכאן יצאה דיבת הרומנים כגנבים).

[עריכה] שפה

מאפייני השפה הדאקית מצויים בוויכוח בין החוקרים בשל מיעוט הממצאים הארכאולוגים, אך משערים כי דיברו ניב של השפה התראקית.

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] התקופה שקדמה לכיבוש הרומי

דאקיה הקלאסית וסביבותיה מה"אטלס הקלאסי" של אלכסנדר פינדלי, ניו יורק 1849

משערים כי אזור הרי הקרפטים-דנובה יושב ב-2000 לפנה"ס על ידי הודו אירופאים שהתמזגו בילידים הנאוליתים ויצרו את השבטים התרקים. התרקים באו במגע עם היוונים כאשר היונים והדורים התיישבו על החוף המערבי של הים השחור במאה ה-7 לפנה"ס. הרודוטוס מזכיר עמים אלה כ"גטאה". יחד עם שבטים קרובים, שנודעו לרומאים מאוחר יותר כדאקים, שחיו בהרים צפונית למישור הדנובה ובאגן טרנסילבניה יצרו הגטאה חברה ותרבות ייחודית במחצית השנייה של מאה ה-4 לפנה"ס.

ממלכת דאקיה הייתה קיימת לפחות מתחילת המאה ה-2 לפנה"ס תחת המלך אורולס. עימותים עם שבטי הבאסטארנאה והרומאים (112 לפנה"ס-109 לפנה"ס, 74 לפנה"ס דלדלו את משאבי הדאקים.

תחת שלטונו של בורביסטה, מלך דאקיה (בן תקופתו של יוליוס קיסר) שארגן מחדש את הצבא, הורחבו גבולותיה של הממלכה עד לגודלה המקסימלי. שבטי הבאסטארנאה והדולי הוכנעו ואפילו ערים יווניות כדוגמת אולביה ואפולוניה שעל הים השחור הכירו בסמכותו של בורביסטה. תקופת מה הצטיירה ממלכת דאקיה כמעצמה מטילת אימה עד כדי כך שיוליוס קיסר שקל מסע צבאי נגדם (גם משום שבורביסטה לקח חלק בתככים רומאים נגד יוליוס קיסר), שנמנע בשל הרצחו. באותו הזמן נרצח גם בורביסטה, וממלכותו נחלקה לארבעה (או חמישה) חלקים תחת שליטים שונים. אחד מהם היה קוטיסו שאוגוסטוס ביקש לשאת את בתו. אוגוסטוס אף ארס לו את בתו בת החמש יוליה. שליט זה מוזכר באחת הפואמות של המשורר הורטיוס (Occidit Daci Cotisonis agmen, Odes, III. 8. 18).

הדאקים מוזכרים תדיר בתקופתו של אוגוסטוס ולטענתו הם הוכרחו להכיר בעליונות הרומאית. עם זאת, הם לא הוכנעו ובתקופה מאוחרת שלאחר שלטונו נהגו לחצות בחורף את הדנובה הקפואה על מנת להחריב את הערים הרומיות שבפרובינקיה מואסיה.

[עריכה] הכיבוש הרומי

בין השנים 85 ל-89 התנהלו שתי מלחמות בין הדאקים בראשות המלך דוראס או דיוראפאנוס (המכונה גם דצ'באל הגדול) ובין הרומאים.

בשנת 87 הובסו הכוחות הרומאים בפיקודו של קורנליוס פוּסקוּס, והדאקים הוציאו אותו להורג בהוראתו של המלך דיוראפאנוס. לאחר ניצחון זה נטל דיוראפאנוס את הכינוי דצ'באל (Decebal) (שפירושו "רב העוצמה"). שנה אחר־כך השיגו כוחות רומאים חדשים בפיקוד של טטיוס לולויאנוס יתרון סמלי, אך נאלצו לכרות עם הדאקים שלום עקב תבוסתו של דומיטיאנוס למרקומנים, כך שהדאקים נותרו עצמאיים. יותר מכך, דצ'באל קיבל את התואר "מלך לקוח של רומא" מה שאפשר קבלת הדרכה צבאית, אומנים ואף כסף מרומא.

כדי לשים קץ להסדר המביש, או שמא מתוך כוונה לשפר את מצבה הכלכלי של האימפריה הרומית בעזרת השתלטות על האוצר הנודע של דצ'באל, החליט טריאנוס לכבוש את דאקיה ולהשתלט על מכרות הזהב של הדאקים בטרנסילבניה. התוצאה של המערכה הראשונה (101 – 102) הייתה מצור על בירת דאקיה סרמיסג'טוזה וכיבוש חלק מהארץ. המערכה השנייה (105 –106) הובילה להתאבדותו של דצ'באל וכיבוש השטחים שעתידים היו להיות הפרובינקיה הרומית דאקיה טראיאנה. תאור המלחמות הדאקיות מצוי בספריו של ההיסטוריון דיו קסיוס, אך הפרשנות הטובה ביותר למלחמה מצויה על עמוד טריאנוס המפורסם ברומא.

[עריכה] השלטון הרומי

הפרובינקיה הרומית דאקיה כללה את טרנסילבניה, את באנאט ואת אולטניה. היא נשלטה על ידי נציב בדרגת פראיטור, והלגיון השלושה עשר (Gemina) בתוספת כוחות־עזר היה מוצב דרך קבע בפרובינקיה. בשל הידלדלות האוכלוסין בפרובינקיה החדשה שנבעה ממלחמות דאקיה ובריחת תושבים רבים צפונה, אל מעבר להרי הקרפטים, הובאו מתיישבים על מנת לעבד את האדמה ולהפעיל את המכרות יחד עם האוכלוסייה הדאקית, שכפי שניתן לראות ב"עמוד טריאנוס" נכנעה לטריאנוס במלחמות דאקיה. המתיישבים היו חיילים רומיים ומתיישבים רומיים בני הדור הראשון או השני מנוריקום או פאנוניה, ואחר כך נוספו מתיישבים מפרובינקיות אחרות: תרקים דרומיים (מהפרובינקיות מואסיה ותרקיה) ומתנחלים מהפרובינקיה הרומית אסיה הקטנה.

הרומאים בנו מבצרים בכדי להתגונן מהתקפות העמים הרוקסולנים, האלאנים, הקרפיאנים הדאקים והדאקים החופשיים. כמו־כן סללו הרומאים שלוש דרכים צבאיות עיקריות על מנת לחבר בין הערים הראשיות.דרך רביעית שנקראה על שמו של טריאנוס, חצתה את הקרפטים וחדרה לטרנסילבניה במעבר טוּרנוּ רוֹשוּ. הערים הראשיות בפרובינקיה היה המושבה "אולפיה טראיאנה סרמיסג'טוזה" (כיום סרמיסג'טוזה במחוז הונדוארה, רומניה), אפולום (כיום אלבה יוליה במחוז אלבה, ברומניה), נאפוקה (כיום קלוז'-נאפוקה, במחוז קלוז', ברומניה). הדאקים באזור הרומי אמצו את הדת והשפה של הכובשים (אך הדעה כי השפה הרומנית מקורה בהשתלטות הרומית על דאקיה נתונה במחלוקת).

ב-129 חילק אדריאנוס את דאקיה ל"דאקיה העילית" ול-"דאקיה התחתית", הראשונה כללה את טרנסילבניה והשנייה את ולאכיה הקטנה או אולטניה.

אנטונינוס פיוס חילק ב-159 את הפרובינקיה מחדש לשלוש פרובניקיות (tres Daciae): פורוליסנסיס (Porolissensis) כשם העיר העיקרית "פורוליסיום" (בסמוך למויגראד, נפת סאלאז'), אפולנסיס (Apulensis) כשם העיר אפולום ומלבנסיס (Malvensis) על שם מלבה (מיקום אינו ידוע). שלוש הדאקיות היוו חברה אחת בכך שהייתה להם בירה משותפת "אולפיה טראיאנה סרמיסג'טוזה" ואספת נבחרים (דיאט) משותפת שדנה בענייני הפרובינקיה, ניסחה תלונות והתאימה את המיסוי ליכולות. עם זאת, בכל מובן אחר היו שלוש הדאקיות פרובינקיות עצמאיות, כל אחת נהן תחת מיופה־כוח רגיל הכפוף לנציב בדרגת קונסול. מרקוס אורליוס איחד ב-168 את הפרובינקיות לאזור צבאי אחד. גבולות האזורים בשלטון רומי כנראה לא הוגדרו מעולם בבירור, אך אין ספק שהכיבוש הביא לרומאים רווחים צבאיים וכלכליים.

לאחר מלחמות דאקיה, גויסו הדאקים לצבא הרומי, והועסקו בבניית חומת אדריאנוס בבריטניה, או במקומות אחרים באימפריה הרומית. לרוב, שירתו הדאקים בבריטניה. עמוד האנטוניני של מרקוס אורליוס והקשת של גלריוס משרטטים דמויות של לוחמים דאקים. קיימת השערה כי מקורה של המילה האנגלית לפגיון (dagger) היא שיבוש של המילה הלטינית daca, סכין דאקית.

[עריכה] הנסיגה הרומית

ססטרציה שנטבעה לכבוד הפרובינקיה דאקיה ולגיונותיה, החמישי (מקדוניקה) והשלושה עשר (ג'מינה)

השליטה הרומית בארץ הייתה בלתי יציבה. נאמר אף כי הקיסר אדריאנוס שהיה מודע לקושי בשמירת הפרובינקיה, שקל לנטוש אותה ונסוג מהחלטה זו רק בגלל ההתחשבות בביטחונם של המתנחלים הרומים הרבים.

בזמן שלטונו של גליאנוס (256) חצו הגותים את הקרפטים וגרשו את הרומאים מדאקיה, למעט מספר מקומות מבוצרים בין הנהר טימיס והדנובה. האירוע אינו מונצח ברישומים מתקופה זו, וההפסקה הפתאומית בהופעתם של כתובות ומטבעות רומיות בדאקיה אחרי 256 מהווה את התמיכה היחידה בהכרזה של רופיוס פסטוס כי "תחת הקיסר גליאנוס אבדה דאקיה".

הקיסר אורליאנוס (270-275) ניצב מול שורה של אבדות טריטוריאליות. גאליה והיספאניה אבדו לאימפריה החל מ-260, הפרתים התקדמו באסיה, והקרפיאנים והגותים ערכו מסעות חורבן במואסיה ואיליריה. לכן החליט אורליאנוס לנטוש את הפרובינקיה דאקיה שנוצרה על ידי טריאנוס, והורה על נסיגת כל הכוחות והתושבים הרומיים ממנה, כשהדנובה נקבעה כגבול הרומי החדש. דאקיה אורליאנה אורגנה מחדש דרומית לדנובה כשבירתה נקבעה ב"סרדיקה" (כיום סופיה בירת בולגריה). בהמשך ארגנו דיוקלטיאנוס וקונסטנטינוס את הפרובינקיות דאקיה מדיטרנאה, מואסיה התחתית, דרדניה, פרהואליטניה ודאקיה ריפנסיס למחוז "דאקיה", שיחד עם מקדוניה היווה את ה"פרפקטורה" איליריקום.

[עריכה] ההיסטוריה לאחר הרומאים

לאחר נסיגת הרומאים השתלטו הגותים והקרפיאנים על דאקיה טראיאנה. ידוע כי הקיסר קונסטנטינוס המכונה "הגדול" – שנולד בדאקיה אורליאנה - נטל לעצמו את התואר דאקיקוס והחל בבניית גשר מעל הדנובה אל תוך דאקיה טראיאנה. הקיסר הרומי גלריוס, שגם הוא נולד בדאקיה אורליאנה, ושאימו הייתה מדאקיה טראיאנה הציע כי הקיסרות הרומית המזרחית תיקרא האימפריה הדאקית.

השאלה "מה קרה לאוכלוסייה לאחר נסיגת אורליאנוס?" נתונה במחלוקת בין ההיסטוריונים. שתי התאוריות העיקריות לגבי האוכלוסייה שתרבותה הייתה רומית הן:

הם המשיכו לחיות באותם המקומות והטמיעו את הדאקים שתרבותם לא הייתה רומית. תאוריה זו נתמכת בעיקר על ידי היסטוריונים רומניים.
הם ליוו את הכוחות בנסיגתם, וחזרו רק לאחר תקופת הגירה, תאוריה הנתמכת בעיקר על ידי היסטוריונים הונגריים.

לתשובה לשאלה זו יש השלכות מדיניות: אם התושבים נסוגו עם הכוחות, משמעות הדבר שהשבטים המדיארים כבשו את טרנסילבניה משליטים מקומיים שלא היו רומיים בתרבותם (גלו, גלאד ומנומורט ראו גסטה הונגרורום). לעומת זאת, אם התושבים נשארו במקומם, משמעות הדבר שהרומנים ישבו בטרנסילבניה באורח רצוף החל מתקופת הדאקים והגטאה והכיבוש הרומי.

התאוריות בנושא זה מובאות במוצא הרומנים.