אבות ישורון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אבות ישורון (1904 - 1992), משורר עברי, חתן פרס ישראל לשנת תשנ"ב.

נולד בשנת 1904 בעיירה נסכיזש, בווהלין, פולין. שמו המקורי הוא יחיאל פרלמוטר, והוא שינה את שמו לזכר הוריו שנספו בשואה. פירוש השם: האבות, ההורים, ישורון, יראונו, ישגיחו עלינו. עבר עם הוריו לעיירה קראסניסטאוו בה גדל. בעת מלחמת העולם הראשונה יצא עם הוריו כפליט, ושב לקראסניסטאוו בתום המלחמה. בשנת 1925 עלה לארץ ישראל, עבד כפועל חקלאי, וגם למד זמן קצר במקווה ישראל, שם התגורר בחדר אחד עם נתן אלתרמן. בעת מלחמת העצמאות שירת בדרדרה, יישוב מבודד ממזרח לימת החולה.

החל לפרסם שירים עבריים בכתב העת "טורים", בשנת 1934. ומאז פרסם כל השנים במוספים הספרותיים ובכתבי העת. ספרו הראשון "על חכמת דרכים" נדפס בשנת תש"ב, 1942. על הספר חתם עדיין בשמו הראשון. ספריו הבאים, "רעם" (1961), ו"שלושים עמ' של אבות ישורון" (1965), "זה שם הספר" (1970) כבר נדפסו בשמו החדש (אותו כתב לעתים קרובות בכתיב חסר - אָבׁת יְשֻרֻן).

עד למלחמת יום הכיפורים היה אבות ישורון משורר צדדי ונידח, מזולזל ולא נחשב. לאחר מלחמת יום הכיפורים, ועם פטירתם של משוררים כנתן אלתרמן, אברהם שלונסקי ואחרים, נתגלתה לפתע שירתו באור אחר. מנחם פרי וחבורת מעריצים צעירים מצאו באבות ישורון ושירתו הצדדית משורר כלבבם ועשו הרבה מאוד לפרסומו ברבים.

אבות ישורון נפטר בתל אביב ב-1992.

לשונו המרוסקת, חיבתו הבסיסית לערביי הארץ, הזדהותו עם גורל הפליטים שלהם, שיבוצי היידיש המרובים בשיריו, משכו את לבו של דור משוררים צעיר. שירתו המאוחרת שונה לחלוטין משירתו המוקדמת, והביאה לו פרסום רב, פרסים ספרותיים וראיונות רבים בתקשורת. אבות ישורון האריך ימים וזכה להגיע לגיל מופלג. ספר על חייו כתבה הסופרת אידה צורית.

בתו היא המשוררת והמתרגמת הלית ישורון.