אוסקר שינדלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אוסקר שינדלר (28 באפריל 1908 - 9 באוקטובר 1974), תעשיין, מחסידי אומות העולם.

מבנה בית החרושת של שינדלר בצ'כיה כיום

אוסקר שינדלר נולד בזוויטאו, אז בקיסרות האוסטרו-הונגרית וכיום בצ'כיה, ב-28 באפריל 1908. בילדותו היה שכנה של משפחה יהודית שילדיה היו חבריו הטובים ביותר. כשהתבגר הצטרף למפלגה הנאצית מכיוון שהיה מחוסר עבודה בתקופה כלכלית קשה. עם הזמן צבר מעמד רם בקרב אנשי המפלגה. הוא הוערך על מאמציו למצוא מידע על הפולנים, מה שעמד לזכותו בשלב מאוחר יותר במלחמה, כאשר נזקק לכל קשריו.

בעקבות כיבוש פולין על-ידי הגרמנים בתחילת מלחמת העולם השנייה היגר שינדלר לפולין בחיפוש אחר הזדמנויות עסקיות. הוא השתלט (על דרך ההשתלטות, ר' עמ' 4-5 בעדותו של יוליוס וינר) על מפעל לייצור אמייל שהוסב אחר כך לייצור תחמושת בקרקוב. (לפני הכיבוש הנאצי היה המפעל בבעלותו של יהודי בשם נתן וורצל. בנוסף השתלט גם על חנות כלי בית שמכרה את תוצרתו של אותו מפעל והייתה במקור בבעלותו של יהודי אחר - יוליוס וינר.) מכיוון שראה ביהודים כוח עבודה זול, העסיק אותם. יותר מאוחר, עם התבהרות כוונות הגרמנים למה שכונה "הפתרון הסופי" הוא הבין כי היהודים הם יותר מכוח עבודה זול - הם אמהות, אבות, וילדים שנחשפים לאלימות חסרת רחמים. שינדלר קיבל אז החלטה גורלית שסיכנה את מעמדו ורכושו. הוא החליט לנסות ולהציל את עובדיו. בעזרת קשריו וכספו הוא הצליח להערים על הנאצים ולהשתיק אותם.

לאחר המלחמה עבר שינדלר יחד עם אשתו ותריסר יהודים לארגנטינה לאחר שארצות הברית סירבה לבקשתו לעבור אליה. עסקיו שם התמוטטו, והוא חזר לגרמניה בשנת 1958. בשנת 1962 נתקבלה בקשה מקרב היהודים שהציל להכריז עליו כחסיד אומות העולם, אך התערבותו של יוליוס וינר שהיה בנו של מנהל חנות כלי הבית האמייל עליה השתלט, טרפדה את ההחלטה. וינר גם גייס לעזרתו את נתן וורצל, כעת ניסן קידר, בעליו המקוריים של מפעל האמייל. למרות זאת חש שינדלר קשר אמיץ לישראל וביקר בה 16 פעמים עד שנפטר ב-9 באוקטובר 1974. שינדלר ביקש להיקבר בירושלים, ולכן הובא לקבורה בבית הקברות הפרוטסטנטי בהר ציון. בשנת 1967, למעלה מעשרים שנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, הוחלט להכריז על אוסקר שינדלר כחסיד אומות העולם.

דמותו של אוסקר שינדלר מעוררת מחלוקות רבות. האם מדובר במלאך מציל או בנאצי אכזר? מספר עובדות ועדויות מעלות תימוכין לכאן ולכאן. בשלב מסוים הקים שינדלר מפעלים לייצור נשק. וכאן הדילמה – שינדלר העסיק יהודים בייצור נשק שייעודו לפגוע בהם. אם קודם לכן, במפעלי הסירים, לא היה ברור לנו מהו המניע של שינדלר להעסקת יהודים, מניע מוסרי או מניע כספי-אישי, הרי שעם הקמת המפעלים לייצור נשק גוברים סימני השאלה. עוד קודם לכן מעידים העובדים בחנותו של יוליוס וינר כי שינדלר השאיר אותם פעם מפני חיפוש שיערכו (ובסופו של דבר ערכו) הגרמנים בבתי יהודים. (היה זה לפני הקמת גטו קראקוב וכליאת היהודים בתוכו.) גם עדותו של נתן וורצל על הדרך בה השיג שינדלר בעלות על המפעל (ועדותו של וינר התומכת בה) אינן מתאימות לדמות החסודה העולה מהספר ומהסרט. מצד שני, וורצל עצמו מעיד ששינדלר הדליף לו פעם על 'אקציה' המתוכננת בגטו וכך הצילו. מעבר לכל,דבר אחד ברור מאד: במפעליו של שינדלר היו היהודים מוגנים. הנאצים נשארו מחוץ לגבולות המפעל ולא הורשו להיכנס אלא עם אישור מיוחד משינדלר עצמו. בנוסף היהודים קיבלו מזון ובגדים חמים שאפשרו להם להתקיים כבני אדם. כמו כן לכל 'יהודי שינדלר' היו מסמכים המעידים עליהם ככשירים לעבודה מבחינת גיל ומצב גופני. יהודי שינדלר, 1,200 גברים, נשים וילדים, נשארו עובדיו של שינדלר עד תום המלחמה וכך למעשה ניצלו.

סיפורו של אוסקר שינדלר פורסם בספר "רשימת שינדלר" שכתב תומס קנילי, ושעל-פיו נוצר בשנות ה-90 סרטו של סטיבן שפילברג, "רשימת שינדלר". הספר והסרט עוררו הזדהות רבה עם דמותו של שינדלר.