אטיין-ז'ול מארי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אטיין-ז'ול מארי (Étienne-Jules Marey, נולד ב-5 במרץ 1830, נפטר ב-15 במאי 1904), היה מדען צרפתי רב-תחומי ומפורסם בזמנו. מארי היה רופא בהכשרתו, והתמחה בעיקר בפיזיולוגיה והיה ממייסדי הביו-מכניקה. הוא נחשב בתקופתו למדען שידו בכל; למחקריו נודעה השפעה על תחומים רבים כקרדיולוגיה, תעופה, מכניקה, קולנוע, מכשור מדעי ויישומים מדעיים של צילום. מארי היה חבר בקולז' דה פראנס ובאקדמיה הצרפתית למדעים.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
מארי נולד בעיר בון (Beaune) שבנפת בורגונדי, בן יחיד להוריו, מרי-ז'וזפין ברנאר וקלוד מארי, מנהל משק בייקב המפורסם (גם כיום) של פר בושאר ובניו (Boucahard). מרי-ז'וזפין רצתה שבנה יהיה כומר, ואילו קלוד שאף שיהיה לרופא. מארי הצעיר לא הראה עניין או התלהבות באף אחד מתחומים אלו, אלא דווקא במכונות ובמכניקה. הוא התבלט כגאון מכאני, וכבר כילד בנה ושכלל מכונות מורכבות, וייצר לחבריו צעצועים ממוכנים כמעט מכל הבא ליד.
את לימודיו החל בשנת 1838 בקולז' מונג (Monge), על שם גספר מונג, המהנדס המפורסם של נפוליון, וממיסדיו של האקול פוליטכניק שבפריז. מארי היה תלמיד מצטיין, וזכה בפרסים רבים, למרות נטייתו לחלום בהקיץ. בשנת 1848 עבר ללמוד בדיז'ון, שם קיבל תעודת בגרות (baccalauréat) עם ציון לשבח. למרות רצונו להמשיך ללימודים גבוהים באקול פוליטכניק, נעתר לרצון אביו והחל ללמוד רפואה בפריז בשנת 1849. גם בלימודי הרפואה הצטיין מארי, והפתיע את מוריו ועמיתיו לספסל הלימודים בגישתו המקורית למחקר הרפואי, וביישום יכולותיו המכאניות וההנדסיות בתחום המחקר.
מארי עסק בעיקר בתחום הקרדיולוגיה וחקר מחזור הדם, בהם הביאו יכולותיו וגישתו המכאניסטית לתוצאות מיידיות ודרמטיות. הוא החל לפרסם מחקרים עוד בטרם סיים את הכשרתו כרופא. עבודת התיזה שלו עסקה בחקר "סירקולציית הדם במצב נורמלי ופתולוגי", והוא הגן עליה בהצלחה ב-4 במרץ 1859, בהיותו בן 29.
ואולם, מארי נכשל במבחן ה-agrégation, שקבע מי יחזיק במשרת הוראה בפקולטות לרפואה. אי לכך פתח קליניקה צנועה בפריז, אך גם בה לא צלחה דרכו, ולמרות שניסה במשך שנים למלא אחר ציפיות אביו, נטש לבסוף את מקצוע הרפואה ופנה לקריירה אקדמית ומחקרית. מסלול זה הוביל אותו לבסוף לחידושים מדעיים רבים ולזכייה באותות הכבוד הגבוהים ביותר בחברה הצרפתית.
מארי בחר במחקר פיזיולוגי של התנועה, אותה החשיב כמאפיין המרכזי של החייים. תרומתו למחקר התנועה בפרט ולפיזיולוגיה בכלל, מונחת בשדה שהיה עד אותה עת עדיין בחיתוליו; המצאה ופיתוח של מכשירים ליצירת ייצוג גראפי של תנועות בתוך בגוף. בעזרת המכשירים שהמציא הרכיב מארי מחדש, באופן אנליטי, את התנועה, ויצר שפה חדשה לייצוג זמן ותנועה. מארי כונן מערכת גראפית שהפכה למקור מכשירים גראפיים דוגמת הקרדיוגרף, אוֹסְצִילוֹסְקוֹפ, אנצפלוגרף וכד', עליהם נסמכת הרפואה המודרנית עד ימנו.
כשהחל את מחקרו לא היו בנמצא כמעט מכשירים ששמשו למחקר פיזיולוגי, ולא היו, כמו כן, משרות מחקר רבות בתחום. לכן היה על מארי להקים בעצמו את מעבדתו ולהמציא את כליו. את מכשיריו הראשונים פיתח עוד כסטודנט, בשנת 1859; רושם דופק בשם ספיגמוגרף (sphygmogaph), שאומץ על-ידי רופאים מומחים והקנה למארי יוקרה ותנאים להמשיך לבנות את מעבדתו.המעבדה מוקמה תחילה ברחוב קוויה (rue Cuvier) ואחר-כך ברחוב דה ל'אנסיאן קומדי (rue de l'Ancienne Comedie) מספר 14, בבית שהיה שייך בעבר למולייר. המעבדה חולקה לכמה אגפים: אגף פיתוח מכשירים, אגף למחקר יישומי בעזרת המכשירים, אולם הרצאות ועוד. הצלם פליקס נאדאר, שביקר במעבדה, תיאר את מארי מוקף: "בסדר מופתי יפיפה...בינות מכונות ומכשירים מדעיים מכל הסוגים, מהם קלאסיים או כאלו שהגה אך אתמול - כלים חדשים עבור מדע חדש"[1]. בשנת 1880 העביר שוב את מעבדתו לשדרות דלסר (boulevard Delessert), שברובע השש-עשרה היוקרתי של פריז, ורכש בנוסף וילה בפאתי נאפולי, שם עבד בחודשי החורף.
חידושיו והמצאותיו העלו את שמו וקרנו בקרב רופאים ומדענים, ומארי זכה להכרת הממסד המדעי. בשנת 1867 התמנה לאסיסטנט של פייר פלוראן (Pieere Flourens), פרופסור בקולז' דה פראנס, ולאחר מותו באותה שנה, נבחר מארי להחליפו, ומונה לראש הקתדרה ל"חקר הטבע של גופים מאורגנים". בשנת 1872 נבחר לאקדמיה לרפואה, ובשנת 1878 נבחר לאקדמיה למדעים. ב-1882 הקימה עיריית פריז מרכז פיזיולוגי עבורו ביער בולון. בשנת 1884 נבחר לראשות האגודה לניווט אווירי, וב-1893 לראש הגודת הצילום הצרפתית (Société Francaise de Photographie). בשנת 1895 נבחר לראשות האקדמיה למדעים, וב-1900 לראש האקדמיה לרפואה. ב-1896 זכה באות לגיון הכבוד הצרפתי.
מארי נחשב לאדם נעים הליכות, ידיד נאמן לחבריו, לאדם סקרן ורגיש. יחד עם זאת, לא היסס למרוד במוסכמות, למשל כשיצא נגד מנהגו של מורהו, קלוד ברנאר (Claude Bernard), לבצע ניסויים בבעלי-חיים. מעט ידוע על חייו הפרטיים של מארי, משום שציווה להשמיד את כל מסמכיו האישיים עם מותו. עם זאת, ידוע שהיו לו שני ילדים לא-חוקיים, בן ובת מאימהות שונות. בתו, פרנצ'סקה, הייתה לו בת לוויה נאמנה, ובזרועותיה נפטר ב-15 במאי 1904. על מותו התאבלו רבים בעולם המדעי ברחבי העולם. נשיא הרפובליקה השלישית, רמון פואנקרה ספד לו, כעשור לאחר מותו: "אני זוכר עדיין את קהל המאזינים המכושף, שנדחק לאמפיתיאטרון של הסורבון, כדי להקשיב למארי מסביר בכשרון רב את המכאניזמים של החיים, את חוקי הריקוד העתיק והחדש, את תנועת החיות, את שחיית הדגים, דילוג הסוסים, מעוף הציפורים והחרקים. המדע שלו הפך לנגיש עבור הציבור הפריזאי. הוא מעולם לא ניסה להרשים את מאזיניו בתרומה העצומה שתרם לפיזיולוגיה ולמדע"[2].
על שמו של מארי נקרא המכון בו עבד ביער בולון, וכן רחוב ברובע העשרים של פריז קרוי על שמו.
[עריכה] מחקרי התנועה של מארי
מארי חקר את תנועת הדם בגוף, את פעימות הלב, את הנשימה, את פעולת השרירים (myography) וכיצד נע הגוף באופן מקיף. מארי המציא מכשירים גראפיים רבים, שיכלו לרשום שינויים שהתחוללו בגוף. מכשירי הרישום הללו אפשרו לו לעקוב ולפקח אחרי תנועות נסתרות בתוך הגוף ולהפוך אותן לעקבות בצורת כתב, אותו כינה "שפת החיים עצמם". למרות שהמכשירים נראים פשוטים כיום, והורכבו ממבראנת וצינורות גומי, מחטים וצילינדרים, הם הצליחו ליצור רישום מדויק ראשון של הדופק, הנשימה והתכווצויות השרירים. המכשירים תרגמו תנועות שונות לביטויים גראפיים רציפים, דוגמת קו העולה ויורד עם כל פעימת לב.
לשם אימות תוצאות רישומיו, מארי המציא מודלים מכאניים שהעתיקו את התופעה אותה ניתח: מערכת מחזורית מכאנית, לב וריאה מלאכותיים, ציפור מכאנית שיכלה לעוף, וחרק מלאכותי שברירי שהדגים את תנועתו של חרק וכן את צורת המספר שמונה שהוא יוצר במעופו. לשם לימוד תנועות האדם והסוס, אותן החל לחקור בסביבות שנת 1870, הכין איורים על-פי הסימונים הגראפיים שיצרו מכשיריו, והרכיב את התנועה בהילוך איטי בעזרת מכשיר זואטרופ (פיתוח מאוחר של מכשיר הפנקיסטוסקופ). מארי היה אחד המדענים הראשונים שהבינו את חשיבות הצעצוע האופטי, שהומצא בשנת 1833 על-ידי הפיזיקאי הבלגי ג'.א. פלאטו. שני המכשירים ניצלו את חוסר יכולתה של העין האנושית לקלוט את הרגע המפריד את מקטעי תנועה מהירה של אובייקט, במידה ומקטעים אלו עוברים לפני העין במהירות העולה על 1/16 של השנייה. הזואוטרופ של מארי אישר עבורו את אחת התגליות החשובות שגילה עם מכשירי הרישום שלו: בעת דהירת הסוס ישנו רגע בו כל ארבעת רגליו מנותקות מהקרקע. את מסקנותיו פרסם מארי בספרו La machine animale בשנת 1874. הספר תורגם לאנגלית באותה שנה, והגיע לידיו של לילנד סטנפורד, מושל קליפורניה לשעבר, והוביל אותו להתערבות שהולידה, לבסוף, את המצאת הכרונופוטוגראפיה על-ידי הצלם אדוארד מייברידג'.
ואולם, מארי נתקל במהרה במגבלות השיטה הגראפית שלו: היא לא יכלה לספק את כל המידע לו היה זקוק לשם ניתוח מלא של היחסים המורכבים והרבים של גוף בתנועה. מכשיריו דרשו מגע פיזי ישיר עם האובייקט שאת תנועותיו רשמו, ומגע זה שינה, עיוות ואף ביטל חלק מהתנועות שעניינו אותו, במיוחד את תנועות הכנף של ציפור במעופה. כאשר התוודע לשיטות צילום התנועה שפיתח מייברידג', הבין שהצילום הוא הכלי המתאים לרבים ממחקריו.
[עריכה] מארי והמצאת הכרונופוטוגרפיה
מארי אימץ את תחום אנימציית הצילום ופיתח אותה לכדי תחום מחקר נפרד בשנות השמונים של המאה ה-19, "כרונופוטוגרפיה" (כרונוס = ביוונית זמן, פוטוגרפיה = צילום; כלומר, צילום זמן). החידוש המהפכני היה תיעוד שלבי התנועה השונים על-פני משטח אחד.
[עריכה] גילוי הצילום ככלי לחקר התנועה
מארי לא התעניין במיוחד בצילום, אך ב-14 בדצמבר 1878, בעודו נאבק עם מכשיריו וציפוריו בניסיון לרשום את תנועתן, מצא פתרון חדש בעת שעיין במגזין המדע הפופולרי השבועי La Nature. בגיליון של אותו השבוע התפרסם מאמר בשם "דהירת הסוס מיוצגת באמצעות צילום מהיר"[3]. המאמר הציג סדרת תצלומים של סוסים מדלגים ודוהרים שצילם הצלם האנגלו-אמריקאי אדוארד מייברידג', שעד אז לא הוכר כלל בצרפת.
מייברידג' עבד כצלם בחוות הסוסים של לילנד סטנפורד משנת 1872. סטנפורד שאף לפתור את חידת דהירת הסוס, ולהוכיח כי ישנו רגע בו כל פרסותיו ניתקות מהקרקע בעת דהירתו. לאחר שקרא את מאמרו של מארי בנושא, מאמר שתמך בעמדתו, החליט סטנפורד לפתח מנגנון צילום שיצור עדות מצולמת לרגע בו רגלי הסוס כולן באוויר. מייברידג' נרתם לפרויקט, וביוני 1878 הצליח לפתח מתקן חדשני: סוללת מצלמות שהוצבה לאורך מסלול הדהירה, והופעלה על ידי החיה בתנועתה בעזרת מנגנון אלקטרוני. התוצאה הייתה תריסר דימויים שהציגו את מגוון שלבי תנועת הסוס, ואימתה את ההנחה האינדוקטיבית של מארי.
כאשר ראה מארי את רצף הדימויים של מייברידג' בעיתון La Nature, הוא הבין מייד שהצילום יכול לשמש להרחבת השיטות הגראפיות שלו, ופנה לפיתוח ושכלול מנגנוני צילום. אך הפיזיולוג הצרפתי ידע להבחין בבעייתיות שבשיטת הצילום של מייברידג': כדי למסור תנועה בצורה מדויקת היה על הצילום להראות "את היחסים שמתקיימים בכל רגע בין המרחק שנקלט והזמן שחולף"[4], דבר אותו לא אפשרה סוללת המצלמות של מייברידג'.
[עריכה] רובה הצילום של מארי
לאחר שהתוודע לתצלומיו של מייברידג', ולמגרעותיהם, פנה מארי לבנות מצלמה שתמסור ביטוי נראה של חלוף הזמן במקביל לתמונה של אובייקט בתנועה בחלל. תוך חמישה חודשים הציג את ה-fusil photographique (רובה הצילום) שלו בפני האקדמיה למדעים בפריז. ב-22 במרץ 1879, שוב בעיתון La Nature, אז'ן וזל תיאר את רובה הצילום של מארי: "ההדק עובד בדומה לרובה, אך במקום להכות בפטיש, הוא פועל על תריס מלבני שחלון מעגלי נוקב במרכזו"[5]. "קנה הרובה מורכב מצינור שמכיל עדשת מצלמה", הסביר מארי בעת שהציג את המצאתו בפני האקדמיה הצרפתית למדעים; "בגב, מוצמד היטב, מונח גליל אחורי רחב המכיל מנגנון של שעון. כאשר לוחצים על ההדק של הרובה, המנגנון מתחיל לפעול, ומניע את כל חלקי המתקן. ציר מרכזי, שמסתובב כתריסר סיבובים בשנייה, מניע את כל חלקי האביזר. החלק החשוב ביותר הוא דיסק אטום שמנוקב חלונות צרים. הדיסק פועל כתריס ומאפשר חדירת אור מהעדשה שתיים-עשרה פעמים בשנייה, במהירות של 1/720 השנייה כל פעם"[6]. פלטת צילום בצורה מעגלית או בצורת מתומן הונחה מאחורי התריס, והסתובבה בצורה סדירה. בעת הצילום, תריסר דימויים הוטבעו ברציפות בשולי הפלטה. מלבד המכאניזם הגאוני של הרובה, מהירות החשיפה הגבוהה הושגה הודות לרגישות של לוחות ג'לטין-הברומייד החדשים שהגיעו לשוק באותה העת. לוחות יבשים אלו הוצגו לראשונה בצורה מסחרית בשנת 1880, והחלו נחשול ניסויים בצילום מהיר וצילום מדעי של תנועה.
למרות הצלחתו, מארי לא היה מרוצה ממצלמת הרובה, משום שהתצלומים שהפיקה היו מעטים וקטנים מדי, די סתומים, ולעתים קשים להבחנה. כמו-כן, נתגלו בעיות טכניות רבות ודחופות במתקן. בנוסף, הצילום סיפק צורת רישום תנועה שונה באופן מהותי מזו שספקו מכשירי הרישום הגראפיים שפיתח בעבר. הרישומים הגראפיים לא יצרו תמונות של התנועות אותן תעדו, אלא ביטוי גראפי (לרוב קו) נמשך של תנועה על-פני פרק זמן מוגדר מראש. המצלמה, לעומת זאת, רשמה בתמונות את הצורה החיצונית של התנועה. המצלמה אמנם לא נזקקה לכל כוח העברה מצד האובייקט המצולם (היא יכלה לצלמו מבלי "לגעת" בו), אך זאת במחיר קיטוע התנועה ואובדן הייצוג הרציף, הנמשך וה"נוזלי" שלה. למרות שמצלמת הרובה היוותה פריצת דרך חשובה, היא הייתה עדיין רחוקה מלהיות המכשיר האידאלי.
[עריכה] מצלמת כרונופוטוגרפיה בעלת לוח קבוע
נוכח אכזבתו מ"מצלמת הרובה", המשיך מארי לפתח מצלמת כרונופוטוגרפיה שונה, בעלת פלטת צילום קבועה (ולא מסתובבת, כמו במצלמת הרובה). מארי הציג אותה לעמיתיו באקדמיה למדעים שלושה חודשים מאוחר יותר, ב-3 ביולי 1882. מנגנון זה הורכב ממצלמה רגילה ששונתה קלות וצוידה בדיסק מסתובב. בדיסק נפער חלון שתפקד כתריס, וניתן היה להגדילו או להקטינו כדי להתאים את זמן החשיפה לעוצמת האור. בזמן הצילום נותרה העדשה פתוחה מול הדיסק המסתובב; כאשר אדם נע מול רקע כהה, הוא היה במיקום שונה בכל פעם שחריץ שבתריס המסתובב חשף את לוח הצילום, והדימוי שלו נקלט במיקום שונה על הלוח, כך שנוצר רצף של דימויים סמוכים האחד לשני על פני אותו הלוח. כאשר התריס הוקטן וסיבוב הדיסק היה איטי, הדימויים נתקבלו רחוקים זה מזה על גבי לוח הצילום. כאשר התריס הוגדל והסיבוב היה מהיר, התקבלו דימויים קרובים ולעתים אף חופפים זה על זה. הדיסק הונע בעזרת מנוע קפיצי.
מארי הפעיל מצלמה זו בהתחנה הפיזיולוגית בפארק דה פראנס שביער בולון, שנבנתה לכבודו. הוא כיסה את קירותיו ותקרתו של האנגר בתחנה בבד קטיפה שחור. אדם לבוש בלבן ומואר באור באור שמש ישיר הלך, רץ או קפץ, וכל שלבי תנועתו נרשמו על פלטת הצילום, כבמטה קסם. מארי צילם כך גם ציפורים במעופן (ראו תמונה).
בדצמבר 1882, מארי ביקש מז'ורז' דמניי (Demenÿ), האסיסטנט החדש שלו, "לקנות עבור המעבדה שתי תלבושות צמודות לגוף, הדומות לאלו שלובשים ליצנים, האחת לבנה והשנייה שחורה, עם כפפות ונעליים ללא עקבים"[7]. המצולם היה לבוש כעת בשחור וכמעט ולא נראה בעת תנועתו על רקע מסך הקטיפה השחור. רק קווים ונקודות זוהרים שמוקמו במפרקיו או לאורך איבריו יצרו דימוי על גבי לוח הצילום, והפיקו כך "מסלולי שלדים" הדומים לאלו שחקרו אדוארד ופרידריך וובר בגוטינגן כחמישים שנה לפניכן[8]. ניסויים אלו הולידו את הכרונופוטוגרפיה הגאומטרית של הלוח הקבוע. במשך כמה שנים, מארי ודמני ערכו מספר רב של ניסויים בהאנגר זה, שהפך למפורסם. גברים, אתלטים, ומגוון חיות צולמו תצלומים כרונופוטוגראפיים.
ואולם, מארי עדיין לא היה מרוצה: תנועות רבות מדי נותרו לא נגישות למחקר הכרונופוטוגרפי; תנועות מסוימות, איטיות מדי, יצרו רק תמונות מטושטשות וקשות לפענוח או לניתוח. בסביבות סתיו 1888, שיפר הפיזיולוג באופן ניכר את מתקנו. ב-29 באוקטובר הציג בפני האקדמיה הצרפתית למדעים את סרט הכרונופוטוגרפיה הראשון שלו שהודפס על נייר: "יש לי הכבוד להציג סרט של נייר רגיש לאור שעליו התקבלה סדרת דימויים, בקצב של עשרים דימויים בשנייה"[9].
מארי יצר סרטים קצרים רבים. היו אלה סרטים בהילוך מהיר (60 דימויים בשנייה) ובאיכות דימוי מעולה: בקולנוע בהילוך איטי הוא הגיע כמעט לשלמות. מחקריו אודות הדרך לרשום ולהציג דימויים של תנועה תרמו להמצאת הסינמטוגרפיה. עם זאת, כאשר הוצג ב-28 בדצמבר 1895, הסינמטוגרף של האחים לומייר במרתף ה"גראן קפה" שבבולבאר דה קפוצ'ין שבפריז, הצלחת המתקן הייתה עצומה ולמשך כמה עשורים תרומתו הבסיסית של מארי נשכחה. ואולם, תרומתו של מארי הייתה מהותית, והוא היה ממציאה של שיטת צילום הכרונופוטוגרפיה על גבי לוח מקובע, צורת ייצוג שהשפעותיה ניכרות גם כיום בתחומי האמנות, הפרסום והמדע [10].
מארי קיווה לאחד בין תחומי האנטומיה והפיזיולוגיה. כדי לפענח טוב יותר את דימויי הכרונופוטוגרפיה שייצר, הוא השווה אותם לדימויים אנטומיים של גולגלות, מפרקים ושרירים מאותו המין. מארי הכין סדרת רישומים שהראו סוס בעת דהירה, ראשית עם בשר ועור, ואחר-כך כשלד.
מארי למד וצילם תמונות כרונופוטוגרפיות של סוסים, ציפורים, כבשים, חמורים, פילים, דגים, צבים, יצורים מיקרוסקופיים, רכיכות, חרקים וכד'. יש המכנים את מפעלו הזה "גן החיות המונפש של מארי". המדען הצרפתי ערך, בנוסף, את המחקר המפורסם שהוכיח כי חתולים נופלים תמיד על רגליהם. הוא ערך ניסויים דומים עם תרנגולות וכלבים וגילה שלהם יכולת כמעט זהה. בעזרת הצילום חקר גם את תנועת הגוף האנושי, אך בניגוד לעמיתו מייברידג', שהרבה לצלם נשים עירומות בתנוחות מוזרות, עבד המדען הצרפתי רק עם גברים, ולעולם לא עם נשים, משום שראה בגבר את הארכיטיפ של הגוף האנושי.
בשנת 1890 פרסם מארי את ספרו החשוב "מעוף הציפורים" ( Le Vol des Oiseau) שהיה מאויר בתצלומים, דיאגראמות ואיורים רבים. בנוסף, יצר פסלים מדויקים להפליא של מגוון ציפורים במעופן. בשנת 1894 פרסם את מחקרו החשוב "התנועה" ( Le Mouvement). דימוייו של מארי זכו לפרסום ב-La Nature, כמו גם בעיתונים אחרים, והשפעתם על סגנונות עתידיים באמנות המודרנית (במיוחד פוטוריזם, או על אמנים כמרסל דושאן) הייתה רבה.
לקראת סוף חייו חזר מארי לחקור תנועה של צורות מופשטות, כגון כדור נופל. עבודתו הגדולה האחרונה הייתה בחינה וצילום של נתיבי עשן. בשנת 1901 הצליח לבנות מכונת עשן בעלת 58 נתיבי עשן. הייתה זו אחת ממנהרות הרוח האווירודינמית הראשונות בעולם [11].
במקביל למחקריו של מארי פיתח הפיזיולוג הרוסי נ. ברנשטיין את דיסציפלינת הפיזיולוגיה של התנועה, אך משום שהתאוריה שלו כללה הסבר של הארגון המוחי של התנועה – הסבר שמארי לא השכיל לפתח – הפך ברנשטיין, ולא מארי, לאב האינטלקטואלי עבור דור שלם של פיזיולוגים.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Nadar, as quoted at: Braun, Picturing Time, 1995, p. 4
- ^ Poincaré, as quoted in: Braun, Picturing Time, 1995, p. 6
- ^ La Nature, n° 289, December 14, 1878, p. 23-26
- ^ Etienne-Jules Marey, Movement, trans. Eric Pritchard, Appleton, New York 1895; repr. Arno Press, New York 1972, p. 33
- ^ La Nature, n° 303, March 22nd, 1879, p. 246
- ^ Etienne-Jules Marey, «Emploi de la photographie instantanée pour l’analyse des mouvements chez les animaux», Comptes rendus hebdomadaires des séances de l’Académie des sciences, 1882, volume 94, p. 1013-1020
- ^ Thierry Lefebvre, Jacques Malthête, Laurent Mannoni (editors). Lettres d’Etienne-Jules Marey - Georges Demenÿ, 1880-1894. Paris, AFRHC / Bibliothèque du film, 1999, p. 88.
- ^ Thierry Lefebvre. « La longue marche d’Etienne-Jules Marey » [« Marey’s long walk »], La revue du praticien, 2002, tome 52, p. 705-707
- ^ Etienne-Jules Marey. « Décomposition des phases d’un mouvement au moyen d’images photographiques successives, recueillies sur une bande de papier sensible qui se déroule » [« Decomposition of the various phases of a movement using successive photographic images, collected on an unrolling ribbon of sensitized paper »], Comptes rendus hebdomadaires des séances de l’Académie des sciences, 1888, tome 107, p. 677-678
- ^ Thierry Lefebvre, "Marey and chronophotography"
- ^ תצלומי עשן של אטיין-ז'ול מארי באתר מוזיאון ד'אורסיי
[עריכה] פרסומים
[עריכה] ספרים
- Physiologie médicale de la circulation du sang, basée sur l'étude graphique des mouvements du coeur et du pouls artériel, avec application aux maladies de l'appareil circulatoire, Paris: A. Delahaye (1863);
- Etudes physiologiques sur les caractères graphiques des battements du coeur et des mouvements respiratoires et sur les différentes influences qui les modifient, Paris : G. Baillière (1865);
- Du mouvement dans les fonctions de la vie: Leçons faites au Collège de France, Paris: G. Baillière(1868);
- La machine animale. Locomotion terrestre et aérienne, Paris: G. Baillière (1873/74);
- Physiologie expérimentale (1875);
- Pression et vitesse du sang (1876);
- La méthode graphique dans les sciences expérimentales (1878);
- La circulation du sang à l'état physlologique et dans les maladies (1881) u.a.
- Physiologie du mouvement. Le vol des oiseaux, Paris: G. Masson (1890)
- Le Mouvement, Paris: G. Masson, (1894); also in English: Movement, London : William Heinemann (1895)
[עריכה] מבחר מאמרים
- Inscription photographique des indications de l'électromètre de Lippmann, Comptes rendus hebdomadaires des séances de l'Académie des Sciences, 83 : 278-280 (1876)
- Le fusil photographique, La nature : revue des sciences et de leurs applications aux arts et à l'industrie, 1882, 22 avril, p. 326-330
- La photographie du mouvement, La nature : revue des sciences et de leurs applications aux arts et à l'industrie, 1882, 22 juillet, p. 115-116
- The photographing of motion, Scientific American, 1882, September 9, p. 167
- Emploi de la photographie instantanée pour l'analyse des mouvements chez les animaux, Comptes rendus hebdomadaires des séances de l'Académie des Sciences, 1882,94 : 1013-1020
- La chronophotographie: nouvelle méthode pour analyser le mouvement dans les sciences pures et naturelles, Revue générale des sciences pures et appliquées, 1891,n° 2, p. 689 - 719 (כולל דימויי כרונופוטוגרפיה רבים שצילם מארי)
- "La chronophotographie. Conférence faite au Conservatoire national des arts et métiers", le dimanche 29 janvier 1899, Annales du Conservatoire national des arts et métiers, 3e série, tome 1, 283 – 318.
[עריכה] לקריאה נוספת
- Braun Marta, Picturing Time: The Work of Etienne-Jules Marey (1830-1904), Chicago: University of Chicago Press, 1992.
- Braun, Marta, The Expanded Present: Photographing Movement, in: Ann Thomas, Beauty of Another Order: Photography in Science, Yale University Press, 1997, pp. 150-185
- Dagognet, François, Etienne-Jules Marey: A Passion for the Trace, Zone Books 1992
- Mannoni, Laurent, Etienne-Jules Marey, la mémoire de l’oeil, Paris, Milan, La Cinémathèque fran¸caise, Mazzotta, 1999
- Lefebvre, Thierry, Malthête, Jacques & Mannoni, Laurent (editors). Lettres d’Etienne-Jules Marey - Georges Demenÿ, 1880-1894. Paris, AFRHC / Bibliothèque du film, 1999
- Thierry Lefebvre, "Marey and chronophotography"
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מחקרים על תנועת של האוויר של אטיין ז'ול מארי (כולל רישום של החרק המלאכותי שבנה)
- http://www.mamweb.org/modules.php?name=Content&pa=showpage&pid=32000 (מכשיר הספיגמוגראף של מארי)
- תצלומי עשן של אטיין-ז'ול מארי באתר מוזיאון ד'אורסיי
- http://www.bium.univ-paris5.fr/histmed/medica/marey.htm (ספרייה מקוונת של BIUM עם כל כתבי אטיין-ז'ול מארי)
- אטיין-ז'ול מארי באתר מכון מקס פלנק להיסטוריה של המדע
- http://www.expo-marey.com/ANGLAIS/medsup08.html
