אליגטור אמריקני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אליגטור אמריקני

מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	זוחלים
סדרה:	תנינאים
משפחה:	אליגטוריים
סוג:	אליגטור
מין:	אליגטור אמריקני
שם מדעי
Alligator mississippiensi
תחום תפוצה

אליגטור אמריקני (שם מדעי: Alligator mississippiensis), אחד משני מינים חיים בסוג אליגטור. האליגטור האמריקני נפוץ באזור דרום-מזרח ארצות הברית בלבד, ומכאן שמו. הוא גדול יותר מהמין האחר בסוג זה, האליגטור הסיני.

[עריכה] אנטומיה

גופו של האליגטור האמריקני גדול ומעוגל במקצת. ראשו רחב, וזנבו חזק למדי. האליגטור משתמש בזנבו בעיקר על מנת להתקדם במים, אולם יש לו מספר שימושים נוספים, בהם הפלה של אויביו או פיתוי לדגים. זנבו של האליגטור האמריקני מהווה כמחצית מאורך גופו של האליגטור. על מנת להתאים לחיים המימיים, עיניו ואפו מתבלטים מהמים ויש לו שיטה מיוחדת לנשימה. הוא יכול אף לפתוח את פיו במים ומים לא יכנסו לקנה הנשימה שלו (להסבר נוסף ראו פסקת ה"שיניים ולסתות" בערך תנינאים).

[עריכה] תזונה

אליגטור אמריקני אוכל ציפור.

האליגטור האמריקני אוכל כמעט הכל, אולם תזונתו מורכבת בעיקר מדגים, עופות, צבים ודו-חיים. תזונתם של האליגטורים הצעירים מורכבת בעיקר מחסרי חוליות, כמו חרקים, שבלולים, עכבישים ותולעים. בנוסף הם אוכלים דגים קטנים כאשר הם מצליחים לתפוס אותם. ככל שהם גדלים, הם ניזונים מדגים יותר גדולים, מרכיכות, מחסרי זנב שונים, וכן מיונקים קטנים כמו חולדות ועכברים. עד לבגרותם מגוון הטרף של האליגטורים יגדל, ויכלול בין היתר גם יונקים כמו דביבונים.

עם הגיעו לבגרות, האליגטור רואה בכל חיה שחיה במים או שמתקרבת למים כדי לשתות טרף פוטנציאלי. אליגטורים בוגרים יאכלו חזירי יער, אייליים, חיות מבויתות כמו בקר וחיות מחמד, וייתכנו מקרים בהם הם יאכלו אליגטורים קטנים יותר. אליגטורים זכרים גדולים במיוחד תקפו בעבר פומות הרים של פלורידה ודובים, מה שהפך אותם לטורפי-העל באזור תפוצתם.

למרות השיתוף הגדול יחסית של בתי הגידול של אליגטורים ובני-אדם, התקפות האליגטורים על האדם נדירות יחסית. מרבית האליגטורים פוחדים מהאדם בשל ציד; התקיפות הן לרוב על רקע של האכלה. הסיבה לכך כנראה נעוצה בעובדה שברגע שאליגטור מואכל על-ידי אדם אחד, כאשר יראה אדם אחר הוא יצפה למזון גם ממנו.

[עריכה] בתי גידול

כיום, האליגטורים האמריקנים נפוצים בדרום-מזרח ארצות הברית; החל מהפארק Merchants Millpond שבצפון קרוליינה ועד לטקסס ודרומית לאוקלהומה. כמו בתקופת המזוזואיקון, האליגטורים חיים באגנים ירוקים, שכן בית-גידול זה חיוני לההישרדות הממושכת שלהם. האליגטורים תלויים באגנים הירוקים, וגם האגנים הירוקים תלויים באליגטורים. כטורפי-על במארג המזון בבית הגידול, הם מסייעים בבקרה של אוכלוסיית המכרסמים וחיות אחרות שאוכלוסיותיהן עלולות להביא לניצול יתר של הצמחייה באדמות הביצה.

התרומה הגדולה ביותר של האליגטור האמריקני לאדמות הביצה ולבעלי החיים שבסביבה הם השקעים שפרטים בוגרים חופרים ומרחיבים במהלך תקופה של כמה שנים. הם חופרים את השקע בעזרת פיהם והטופרים שלהם על-ידי עקירת צמחים כדי לנקות את החלל; אחרי כן הם מעמיקים את השקע על ידי תחיבה של האדמה והצלפה בעזרת זנבם. כך הם יוצרים שקע באדמה בו מצטברים מים בתקופה הגשומה, וכך הוא אוגר נוזלים לקראת התקופה היבשה. במהלך התקופה היבשה, ובמיוחד במהלך בצורות מתמשכות, שקעי האליגטורים מספקים מים חיוניים לדגים, לחרקים, לסרטנים, לנחשים, לצבים, לעופות ולחיות אחרות, וכן לאליגטורים עצמם.

[עריכה] רבייה

אליגטור אמריקני קטן

עונת הרבייה מתחילה באביב. למרות שלאליגטורים אין מיתרי הקול, הזכרים מסוגלים להשמיע שאגות על-ידי שאיפת אוויר לריאותיהם ונשיפתו בשאגות קטועות בעלות טון נמוך. מטרתן של השאגות היא כפולה. הראשונה היא למשוך נקבות, והשנייה היא הזהרת אליגטורים אחרים בה בעת.

הנקבה בונה קן מצמחים, מקלות, עלים ובוץ במקום מוגן במים או לידם. היא מטילה 20 עד 50 ביצים לבנות שגודלן הוא כגודל ביצת אווז. היא מכסה אותן בצמחייה נוספת, שבעת התסיסה מחממת את הביצים ובכך מסייעת בשמירת החום של הביצים. בנוסף, הצמחייה שומרת על הלחות, ובכך שומרת על הביצים פן תתייבשנה. הטמפרטורה בה מתפתחות ביצי האליגטורים קובעת את זוויג (זכר או נקבה) הוולדות. מביצים שהתפתחו בטמפרטורה של 32.2 - 33.8 מעלות צלזיוס יבקעו זכרים, בעוד שמביצים שהתפתחו בטמפרטורה של 27.7 - 30 מעלות צלזיוס יבקעו נקבות. בטמפרטורות שבין הטווחים הנ"ל בוקעים לרוב שני המינים בשילובים שונים. הנקבה תישאר בסמוך לקן במהלך שישים וחמשת ימי הדגירה, על-מנת להגן על הביצים מפני טורפים. כאשר הוולדות מתחילים לבקוע מהביצים, הם משמיעים קול צורמני, וכך הנקבה מוציאה אותם במהירות מהקן. לאחר הבקיעה, הם מוצאים את דרכם במהירות אל מקור המים הקרוב. למשך מספר ימים מקור התזונה שלהם יהיה מאגר של חלמון שנמצא בבטנם.

האליגטור האמריקני מגיע לבגרות מינית בין גיל שמונה לגיל 13, כאשר אורכם נע בין 1.8 ל-2.1 מטרים. החל מגיל זה, קצב גדילתם יורד. אורכם של זכרים בוגרים יכול להגיע ל-4.2 מטרים ומשקלם ל-510 ק"ג, וזאת בזמן חיים בן 30 שנים.

[עריכה] תוכנית השיקום

איור של האליגטור האמריקני שנוצר על ידי השירות האמריקאי לדגים ולחיות בר

כתוצאה מציד ומאובדן בתי גידול, מרבית האליגטורים נעלמו מאדמות ארצות הברית. ב-1967, מעמד האליגטור הפך לשל מין בסכנת הכחדה בכול חלקי תפוצתו, או לפחות בחלק גדול מהם. מאמצים משותפים של השירות האמריקאי לדגים ולחיות בר (United States Fish and Wildlife Service) ושל אגודות של חיות בר בדרום ארצות-הברית הביאו ליצירתן של חוות אליגטורים מסחריות וגדולות, ובכך להצלת החיה הייחודית. ב-1973 נחקק חוק בארצות הברית שאסר בין היתר על ציד של אליגטורים, ובכך איפשר למין להתרבות באזורים רבים מהם הוא נעלם. מצב המין הלך והשתפר, וחלק ממדינות ארצות הברית הקימו תוכניות לניטור מצבם של האליגטורים על מנת להבטיח שמספרם ממשיך לגדול. ב-1987 הודיע שירות הדגים וחיות הבר כי המין השתקם לחלוטין, וכתוצאה מכך הסירו אותו מרשימת המינים הנמצאים בסכנת הכחדה. עם זאת, השירות עדיין מפקח על הסחר בעורות אליגטורים ועל המוצרים שמופקים מהם.