דוביים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

דוביים

מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	טורפים
משפחה:	דוביים
סוגים
ראו בגוף הערך.
שם מדעי
Ursidae

דוביים (שם מדעי: Ursidae) היא משפחה בסדרת הטורפים. הדוב הוא אחד מבעלי החיים האהודים ביותר בגני החיות. במשפחה זו נמצא המין דוב הקוטב, שהוא הטורף היבשתי הגדול ביותר בעולם. הדובים חיים בבתי גידול מגוונים.

[עריכה] מאפיינים פיזיים ומראה

לכל מיני הדובים בעולם יש זנב קצר, וכן חוש ריח חד במיוחד. לדובים חמישה טפרים, בכל אחת מצמד כפות הרגליים שלהם. בנוסף, הם בעלי פרווה צפופה וסבוכה.

גופם של הדובים גדול, וגפיהם חזקות מאוד. הם מסוגלים לעמוד על שתי רגליהם האחוריות. כפות רגליהם רחבות, חרטומם מוארך ואוזניהם עגולות. לסתות הדוב חזקות, וכאשר הדוב משתמש בהן הן נסגרות בחוזקה. טופריהם משמשים לתלישה, לחפירה ולתפיסה. הדובים השחורים נמצאו כבעלי ראיית צבעים, וכנראה שגם לדובים אחרים יש יכולת זו.

מספר שיני הדוב משתנה, והוא נע בין 32 ל-42. שיני הדוב אינן מותאמות להריגת הטרף, בשונה משיני החתוליים, למשל. ניביהם של מרבית חברי סדרת הטורפים ארוכים ומחודדים, ומשמשים בין היתר להריגת טרפם. עם זאת, ניבי הדובים קטנים יחסית, ומשמשים באופן טיפוסי להגנה או לשימושים אחרים. שיניהם הטוחנות רחבות ושטוחות, ומשמשות לקריעתו ולטחינתו של מזון צמחי לחתיכות קטנות הניתנות לעיכול.

לדוב ארבע גפיים, אשר בסוף כולן נמצאים חמישה טפרים ארוכים וחדים. כפות רגליים אלו עשויות לשמש לטיפוס על עצים, לפתיחת קיני טרמיטים וכוורות לרווחה, חפירת מאורות, תפיסת טרף, והגנה עצמית. יצוין כי לא כל מיני הדוביים יכולים לבצע את כל הפעולות המוזכרות. בזמן שרוב הטורפים נוטים ללכת על בהונותיהם בדרך שמגבירה את מהירותם, הדובים הולכים על כפות רגליהם, בדומה לאדם. בזמן תנועה, כובד משקלו של הדוב מוטל על רגליו. עקביו נוגעים בקרקע. ידיו של הדוב משמשות לרוב לאיזון. ביחס לשאר הטורפים, מהירות הדוב נמוכה, אולם בזמן ריצה הוא יכול להגיע למהירות של 50 קמ"ש לערך.

פרוות הדוב צפופה, ארוכה וסבוכה. צבע הפרווה משתנה בהתאם למין הדוב, אך הצבעים הנפוצים הם שחור, לבן, קרם, זהוב וחום. בנוסף, צבעם של הדובים עשוי להשתנות בין פרטי המין עצמו. כך, לדוגמה, הדוב השחור האמריקני עשוי להיות שחור, חום, חום - אדמדם או שחור - כחלחל. מספר מיני דוביים, כמו הדוב המלאי או דוב המשקפיים, הם בעלי פרווה בהירה יחסית בחזה וסימנים על הפנים.

דוב חום בגן החיות התנכי

זכרי הדובים גדולים יותר מהנקבות. דו-הצורתיות הזוויגית (ההבדלים בין הזוויגים) משתנה בהתאם למין, אולם היא מירבית אצל המינים הגדולים יותר. כך, זכר דוב קוטב גדול יכול להיות בעל מסה הגדולה פי שניים מהנקבה, ואילו מסתם של הזוויגים במינים קטנים יותר דומה הרבה יותר. תוחלת חייהם של הדובים נעה בין 25 ל-40 שנים, אולם בשבי היא גבוהה יותר.

[עריכה] התנהגות

הדובים חיים לרוב בגפם, למעט אמהות וגוריהן ובמהלך עונת הרבייה. דובים מתקבצים בקבוצות קטנות וזמניות רק כאשר המזון מרוכז באזור קטן. דובים חומים באלסקה מתקבצים באותו אזור בעת עונת נדידת דגי הסלמון, כאשר הדגים שוחים במעלה הנהר על מנת להגיע לאזור הטלת הביצים. דובים אחרים חיים בגפם, אולם קיימים קשרים חברתיים רופפים. זכר ונקבה יכולים לחיות במרחבים חופפים, כאשר כל זוויג דואג שדובים בני זוויגו לא יפלשו לתחום תפוצתו. דובים זכרים צעירים בדרך כלל עוזבים את אמם וחיים בשטחים אחרים, בעוד הנקבות הצעירות חיות לעתים קרובות בתחום שחופף בחלקו את שטח המחייה של אמותיהן.

דובים תרים אחר מזון בטריטוריות רחבות ידיים, ומתעדים בזכרונם את פני השטח שבו הם תרים. הדוב משתמש בזכרונו המצוין כדי להגיע למקום שבעבר מצא בו שפע מזון. מרבית הדובים מסוגלים לטפס על עצים לשם תפיסת טרפם. היחידים היוצאים מכלל זה הם דובי הקוטב וזכרים גדולים במיוחד של הדוב החום, שמשקלם הרב מכביד עליהם בטיפוס על העצים.

כמה מהמינים הגדולים במשפחת הדוביים, כמו דוב הקוטב ודוב הגריזלי, מסוכנים לאדם, במיוחד באזורים בהם התרגלו לנוכחות האדם. עם זאת, על פי רוב הדוב הוא בעל חיים ביישן שקל להפחידו. ובכל זאת, הדוב עלול לתקוף באכזריות את מי שיסכן את גוריו.

[עריכה] רבייה

גור של דוב גריזלי

תקופת הרבייה של הדובים היא קצרה מאוד. דובים מתרבים לרוב לאחר תקופת אי-פעילות, כמו תרדמת החורף. הגורים נולדים חסרי שיניים, עיוורים וחסרי שיער. נקבת הדוב החום ממליטה בין גור אחד לשלושה גורים בכל המלטה, שבדרך כלל נשארים עם אמם למשך שתי עונות מלאות. הגורים ניזונים מחלב אמם עד שהם עוזבים אותה, אולם ככל שהם גדלים כך קטנה תדירות ההנקה, והם מתחילים ללמוד לצוד יחד עם אמם. הם יישארו בקרבתה במשך שלוש שנים לערך, עד שהיא תיכנס למחזור ייחום חדש. הדובים מגיעים לבגרות מינית בגיל חמש עד שבע שנים.

[עריכה] הדוב והאדם

חרף גודלו של הדוב, הוא מסוגל לנוע במעבה היער והשדות ללא השמעת רעש רב. הדוב נמנע מליצור קשר עם האדם, והוא בדרך כלל עירני לנוכחותו של האדם לפני שהאדם מודע לכך שקיים דוב בסביבתו. לעתים רחוקות בלבד נתקלים בדוב. כאשר מאכילים דובים, הדבר עלול להפיג את ביישנותם, ובכך לסכן את חיי האדם. עימות בין האדם לדוב יכול לקרות כאשר האדם מהווה איום לגורי הדוב, לדוב עצמו או למזונו. למעשה, בזמן מפגש עם דוב יש לנקוט במספר צעדים, כמו הליכה איטית לאחור.

מאז ומתמיד ניצוד הדוב על-ידי האדם, בשל פרוותו ובשל שימושיו הרבים כחיית קרקס, ביניהם ריקוד, איגרוף ורכיבה על אופניים. אצל עמים עתיקים שימש הדוב כאל, ועמים רבים ובתי במלוכה אימצו אותו כסמלם:

הדוב החום הוא סמלן הלאומי של פינלנד ושל ברלין.
הדוב השחור האמריקני הוא החיה הלאומית של לואיזיאנה, ניו מקסיקו ומערב וירג'יניה.
דוב גריזלי הוא החיה הלאומית של קליפורניה ומונטנה.

[עריכה] הדוב ברפואה העממית

הדוב משמש ברפואה העממית של ארצות המזרח הרחוק כמרכיב חשוב. מיצי המרה של הדוב נצרכים בסין והם נחשבים ליקרי ערך. בנוסף, תושבים רבים במדינות כמו סין, קמבודיה וכו' ניזונים מבשר הדוב. אמנות בינלאומיות מנסות כיום לצמצם את היקף הסחר באיברי הדוב, אך השפעתן על רמת הסחר מעטה עד כה.

[עריכה] תפוצת הדוב

תפוצתם של הדובים רחבה למדי. תחום תפוצתו של הדוב השתרע בעבר ממזרח אסיה לאירופה, מצפון אמריקה לדרום אמריקה ובנוסף התקיים תת-מין של הדוב החום בהרי האטלס (דוב אטלסי). במאתיים השנה האחרונות צמצם הנשק החם בצורה דרסטית את תחום תפוצתו של הדוב. באפריקה לא נשארו דובים חיים בתחילת המאה ה-20; באירופה נותרו מספר מצומצם מאוד של מדינות בעלות דובי פרא; באסיה ציד דובים הותר ללא הגבלה לשם פרוותו או איבריו של הדוב, דבר שהביא להצטמצמות תחום תפוצתו באסיה; באמריקה הדרומית המצב דומה, אולם באמריקה הצפונית מצבו של הדוב הוא היציב ביותר שכן חוקים נוקשים מגנים עליו.

[עריכה] הדוב בישראל

בעבר הייתה ישראל חלק מתחום תפוצתו של הדוב. מין הדוב שהיה חי בה היה הדוב החום (תת-המין הסורי). דוב זה היה חי באזור ההר והחרמון. עדויות על דובים בארץ ישראל ניתן למצוא כבר בתנ"ך. הדוב הצליח לשרוד בארץ ישראל עד תחילת המאה ה-20. אחת הסיבות לכך שהדוב נכחד מהאזור היא ציד פרוע שהנהיגו הגרמנים בהגיעם במלחמת העולם הראשונה. העדויות האחרונות המאושרות אודות הימצאות הדוב בארץ הן של החוקרים טריסטרם ושמיץ. טריסטרם דיווח על דובים בגיא ליד טבריה, בית שאן והגולן, ושמיץ ככל הנראה ראה את הפרט האחרון בדרום הר חרמון בשנת 1911.

[עריכה] אטימולוגיה

בעברית המילה "דב" גזורה מן השורש דב"ב, שפירושו "התהלך במתינות". המילה האנגלית לדוב (bear) מקורה באנגלית הקדומה (bera), שמוצאה במילה פרוטו-גרמאנית (beron) שמשמעותה "האחד שצבעו חום". לשם השוואה, בנורדית קדומה קיימת המילה "björn" ובגרמנית "Bär". הן יוונית (arktos) והן לטינית (ursus) שימרו את השורש הפרוטו-הודו-אירופי הקדמון rtko.

[עריכה] מיון

משפחת דוביים (Ursida)
- סוג: דוב (Ursus)
  - מין: דוב חום (Ursus arctos) – נעלם מנופי הארץ
  - מין: דוב המערות (Ursus spelaeus) - נכחד
  - מין: דוב הקוטב (Ursus maritimus)
  - מין: דוב שחור אסייתי - דוב ההימלאיה (Ursus thibetanus) יש הטוענים שבסוג נפרד Selenarctos
  - מין: דוב שחור אמריקני (באריבל) (Ursus americanus) יש הטוענים שבסוג נפרד Euarctos
- סוג ומין יחיד: דוב המשקפיים (Tremarctos ornatus)
- סוג ומין יחיד: דוב מלאי (Helarctos malayanus)
- סוג ומין יחיד: דוב שפתני (Melursus ursinus)
- סוג ומין יחיד: פאנדה ענק (Ailuropoda melanoleuca)
- סוג ומין יחיד: פנדה אדום (Ailurus fulgens)