אנרי הרביעי מלך צרפת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנרי הרביעי (13 בדצמבר 1553 - 14 במאי 1610) היה מלך צרפת בין השנים 1589-1610. הוא היה ראשון המלכים משושלת בורבון. הוא היה בנו של אנטואן דה בורבון, הדוכס מונדום, ושל ז'אן ד'אלברה, מלכת נָוָוארָה (פלך בצפון ספרד, למרגלות הפירנאים, ידוע ביין שלו). אנרי נולד בפאו שבדרום-מערב צרפת.
תוכן עניינים |
[עריכה] העלייה למלוכה
ב-18 באוגוסט 1572 נישא אנרי למרגריט דה ולואה, אחותו של מלך צרפת שארל התשיעי. באותה שנה, לאחר מות אימו, הוא הפך למלך אנרי השלישי של נווארה. אימו הייתה פרוטסטנטית, ואף הכריזה על הקלוויניזם כעל דתה הרשמית של נווארה; אנרי עצמו חונך על-ידה כהוגנוט (כינוי לזרם הפרוטסטנטי-קלוויניסטי בצרפת). נישואי אנרי למרגריט, בת למשפחת המלוכה הקתולית, היו למעשה חלק מניסיון לשכך את מלחמות הדת בצרפת.
לאחר מותו של שארל התשיעי ב-1574, ירש אחיו אנרי השלישי את המלוכה. אחיו של אנרי השלישי, פרנסואה דוכס אנז'ו, מת ב-1584, והחוק הצרפתי באותה עת מנע זכויות ירושה מנשים. לפיכך, היות שאנרי מנווארה היה צאצא של לואי התשיעי, לאנרי השלישי לא הייתה ברירה אלא להכיר באנרי מנווארה כיורש העצר החוקי.
עם מותו של המלך ב-1589 הפך אנרי למלך צרפת מבחינה רשמית, אולם הליגה הקתולית של צרפת (עם תמיכה מבחוץ, בעיקר ממלך ספרד) הייתה חזקה דיה כדי להכריח אותו לסגת דרומה, ושם הוא נאלץ להתארגן כדי לזכות בממלכתו בכוח צבאי. הוא אמנם זכה במספר קרבות, אך לא הצליח לכבוש את פריז.
בעידודה של פילגשו ואהבתו הגדולה, גבריאל ד'אסטרה, הוא הכריז ב-25 ביולי 1593 כי Paris vaut bien une messe ("פאריס מצדיקה אפילו מיסה [קתולית]"), והתכחש לפרוטסטנטיות. כניסתו לחיק הכנסייה הקתולית הבטיחה לו את תמיכתם של מרבית נתיניו, והוא הוכתר כמלך צרפת בקתדרלת שארטר ב-27 בפברואר 1594. עם זאת, ב-1598 הכריז על האדיקט של נאנט, שהעניק זכויות מוגבלות להוגנוטים.
התקופה הזאת תוארה ברומן ההיסטורי, המלכה מרגו, שכתב אלכסנדר דיומא.
[עריכה] שנות המלכות
אנרי הרביעי התגלה במהלך שלטונו כאיש בעל חזון ואומץ. במקום לאסור מלחמה יקרה כדי לדכא אצילים יריבים, הוא פשוט שילם להם להשקיטם. כמלך, הוא אימץ מדיניות ונקט בפרויקטים שונים שנועדו לשפר את חייהם של כל נתיניו; הוא היה לאחד המלכים האהודים ביותר בימי צרפת.
יחד עם יד ימינו, מקסימיליאן דה בתון, ייצב אנרי את כלכלת המדינה, קידם את החקלאות, ייבש ביצות ליצירת אדמות פוריות, החל בפרויקטים ציבוריים רבים, ועודד את החינוך (למשל, בהקמת הקולג' המלכותי בלה-פלשה). יחדיו, הם הגנו על היערות מהמשך השמדתם, בנו מערכת חדשה של כבישים ראשיים, בנו גשרים ותעלות, ועוד.
אנרי חידש את מעמדה של פריז כעיר גדולה עם בניית הפון נף ("הגשר החדש", שהוא כיום הגשר העתיק ביותר בפאריס), שחיבר בין הגדה השמאלית לימנית של נהר הסן. הוא גם בנה רובע חדש בעיר והוסיף אגף ענק ללובר (שהיה אז ארמון המלכות). כחובב אמנות, הוא הזמין מאות אמנים ואומנים לגור ולעבוד בקומות התחתונות של המבנה; מסורת זו נמשכה כמאתיים שנה, עד שהקיסר נפוליאון ביטלה.
חזונו של אנרי הרביעי נמשך אל מחוץ לגבולות צרפת, והוא מימן את מסעותיו של סמואל דה שמפליין לצפון אמריקה; מסעות אלה הובילו לייסוד הקולוניה הצרפתית בקנדה.
[עריכה] מותו
למרות שהיה אדיב, רחום, ואהוב על נתיניו, אנרי הרביעי נרצח ב-14 במאי 1610, בפריז, ונטמן בבזיליקת סן דני. הרוצח היה פאנאט בשם פרנסואה רוויאק. אלמנתו, מארי דה מדיצ'י, שימשה כעוצרת עבור בנם בן התשע, לואי השלושה עשר, עד לשנת 1617.
בעוד שכל צרפת חוגגת את סופה של המלוכה ביום הבסטילייה, בעיר הולדתו של אנרי הרביעי, פאו, חוגגים לזכר תקופת שלטונו.
[עריכה] נישואיו
נישואיו הראשונים של אנרי לא היו מאושרים, והזוג נותר ללא ילדים. השניים נפרדו למעשה עוד בטרם עלה אנרי על כס המלכות. לאחר שהוכתר למלך, הסבירו לו יועציו את חשיבותם של ילדים, כדי למנוע מלחמות ירושה. אנרי עצמו העדיף לקבל ביטול של נישואיו הראשונים, כדי שיוכל לשאת לאשה את גבריאל ד'אסטרה, שכבר הולידה לו שלושה ילדים. יועציו התנגדו בחריפות לרעיון, אולם הבעיה נפתרה באופן בלתי-צפוי עם מותה של גבריאל באפריל 1599, לאחר שילדה ולד מת בטרם סוף ההריון.
הנישואין בוטלו ב-1599, וב-17 בדצמבר 1600 הוא נישא למארי דה מדיצ'י, אם לששת ילדיו החוקיים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| הקודם: אנרי השלישי |
מלכי צרפת | הבא: לואי השלושה עשר |
