בזיליקת סן דני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הבזיליקה של סן דני (Basilique Saint-Denis) היא כנסייה בסגנון גותי שבפרבר הפריזאי הצפוני סן דני (אזור Seine-Saint-Denis), אשר שימשה כאתר הקבורה של מרבית מלכי צרפת, המקביל למנזר וסטמינסטר שבאנגליה. כמעט כל המונרכים הצרפתיים נקברו בבזיליקה, ואולם בשונה ממנזר וסטמיניסטר, המקום לא שימש כאתר ההכתרה של המלכים (תפקיד אותו מילאה קתדרלת ריימס).
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
סן דני הוא הקדוש הפטרון של צרפת, והיה הבישוף הראשון של פריז. לפי האגדה, לאחר שראשו נכרת בגבעת מונמרטר, הרים אותו דני מן הקרקע והחל ללכת, כשהוא נושא אותו בידיו ומטיף לסובבים. כמה קילומטרים צפונה משם פגש באצילה הרומית קָטוּלה, הפקיד בידיה את ראשו והתמוטט. במקום נפילתו וקבורתו הוקמה הבזיליקה. דגוברט הראשון, מלך הפרנקים (שלט בשנים 628 עד 637), ייסד את המנזר הבנדיקטי של סן דני. המקדש נבנה בידי אליגיוס הקדוש (Eligius), צורף בהכשרתו ופטרונם של התכשיטנים. המבנה מתואר בהגיוגרפיה המוקדמת של אליגיוס הקדוש:
"יותר מכל, אליגיוס יצר מוזולאום עבור המרטיר הקדוש דני בעיר פריז עם אפריון שיש נפלא מעליו, המעוטר בזהב ובאבני חן. הוא יצר ציצה [בראש הקבר] ועיטורים נפלאים סביב כס המזבח עם צירי זהב במעגל. הוא הניח שם תפוחי זהב, עגולים ומשובצים אבני חן. הוא יצר בימה ושער מכסף וגג עבור כס המזבח מצירי כסף. הוא יצר חיפוי ברחבה לפני הקבר ויצר מזבח חיצוני למרגלות המרטיר הקדוש. עשייה כה רבה ושופעת הותיר שם, לבקשת המלך, והגיר כה הרבה עד שכמעט ולא נותר קישוט אחד בגאליה וזהו פלא גדול עד עצם ימינו".[1]
דבר מיצירות אלו לא שרד.
[עריכה] אדריכלות
הכנסייה מהווה נקודת ציון אדריכלית חשובה, והאפסיס שנבנה בקצה המזרחי שלה נחשב למבנה הראשון בעל מאפיינים אדריכליים גותיים. המבנה הגותי של סן דני החל להיבנות בשנת 1136, על ידי אב המנזר סוז'ה (Abbot Suger) או סוגריוס (1081-1155), והכנסייה הוקדשה ב-11 ביוני 1140 לאחר ארבע שנות עבודה בלבד [2]. אם זאת, בנייתו של מרבית המבנה שאנו רואים היום הושלמה רק לקראת סוף המאה ה-13. במאה ה-19 שופץ המבנה וחלקים ממנו הושלמו על ידי האדריכל ויולה לה דוק, ממובילי תנועת התחייה הגותית.
[עריכה] אתר קבורה
המנזר שימש במשך מאות שנים כמקום קבורתם של מלכי צרפת ובני משפחותיהם, ולכן הוא נקרא לא פעם "הנקרופוליס המלכותי של צרפת". למעט שלושה, עצמותיהם של כל המונרכים של צרפת מאז המאה ה-10 ועד 1789 טמונות שם. בכנסיית המנזר מצויות כמה דוגמאות יפות של מצבות קבר שעליהן שכובים פסלי המתים. פסלי המוות של מלכות ומלכים רבים עדיין צמודים לקבריהם, אך בעת המהפכה הצרפתית נפתחו קברים רבים בהוראת פקידי המהפכה. הגופות הועתקו ממקומן והושלכו לשני בורות שנכרו בסמוך לכנסייה. הארכיאולוג אלכסנדר לנואר (Lenoir) הציל קברים רבים מפני אותו צו מהפכני, בטענה שהם פרטי אמנות עבור "המוזיאון למונומנטים צרפתיים" שבכוונתו להקים.
גופותיהן הערופות של המלך לואי השישה עשר, המלכה מארי אנטואנט, ומאדאם אליזבת (אחות המלך) לא נקברו בסן דני, אלא נקברו בחצר כנסיית המדלן וכוסו בסיד. גופת יורש העצר (הדופין), שמת ממחלה, נקברה בקבר לא מסומן בחצר כנסייה פריזאית.
נפוליון בונפרטה פתח מחדש את הכנסייה בשנת 1806, אך שיירי הגופות המלכותיות נותרו בקבר האחים שלהן. בעקבות הגלייתו הראשונה של נפולאון לאי אלבה, בית בורבון חזר לזמן קצר לשלוט בצרפת. השליטים החדשים הורו לחפש את גופותיהם של לואי השישה עשר ומארי אנטואנט. השיירים, כמה עצמות שהיו שייכות כביכול למלך וחומר אפאפר וסבוך שבו פיסות בירית נשית, נמצאו ב-21 בינואר 1815, והובאו לקבורה בבזיליקת סן דני.
[עריכה] קברי המלכים
למעט שלושה, כל בני משפחות המלוכה הצרפתית ששלטו מאז 496 קבורים בבזיליקת סן דני. המפורסמים בינם הם:
- פיליפ אוגוסט
- פיליפ השלישי "הנועז" (1245-1285)
- פיליפ הרביעי "היפה" (1268-1315) ורעייתו איזבלה מאראגון
- לאו החמישי מארמניה
- פרנסואה הראשון
- אנרי השני ואשתו קתרין דה מדיצ'י
- אנרי הרביעי
- פרנסואה השני
- לואי השמיני "האריה"
- לואי התשיעי "הקדוש"
- לואי הארבעה עשר
- לואי החמישה עשר
- לואי השישה עשר ורעייתו מארי אנטואנט
- לואי השמונה עשר
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Vita S. Eligius, edited by Levison, on-line at Medieval Sourcebook
- ^ H. Honour and J. Fleming, The Visual Arts: A History. Upper Saddle River, NJ: Pearson Prentice Hall, 2005
[עריכה] קישורים חיצוניים
http://www.findagrave.com/php/famous.php?page=cem&FScemeteryid=1974848
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בזיליקת סן דני |
