אריה אליאב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אריה אליאב | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 21 בנובמבר 1921 |
| כנסות | 12, 9 - 6 |
| סיעות | המערך הראשון והשני, עבודה, יעד, סיעה סוציאליסטית עצמאית, מחנה של"י |
| תפקידים בולטים | |
אריה (לובה) אליאב (נולד ב-21 בנובמבר 1921), פוליטיקאי, הוגה דיעות ואיש עשייה מהבולטים בציונות של ערב קום המדינה ושלאחריה. איש התנדבות בלתי נלאה ופעיל במחנה השלום.
[עריכה] תולדות חייו ופעילותו הציבורית
אריה אליאב נולד במוסקבה בשם אריה ליפשיץ ועלה לארץ בשנת 1924. למד בבית-הספר הלפרין בתל אביב, בגימנסיה הרצליה ובאוניברסיטה העברית במגמת היסטוריה כללית וסוציולוגיה. בשנת 1936 הצטרף לארגון ההגנה. במלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי ושירת בו בשנים 1941 - 1945. לאחר מלחמת העולם השנייה היה פעיל בפלי"ם ובהעפלה. בשנים 1946 - 1948 פיקד על ספינות מעפילים. ערך מסע העפלה ארוך בן 5000 ק"מ בספינה "אולואה" (ששמה שונה ל"חיים ארלוזורוב") תחת דגל הונדורס. שם הכיר את רעיתו טניה (ספרו "הספינה אולואה" עוסק בפרק זה בחייו).
במלחמת העצמאות שירת אליאב בחיל הים והשתחרר ב-1949 בדרגת סגן-אלוף. מאוחר יותר, בשנים 1955-1957 ניהל את הקמתם של חבל ההתישבות לכיש ושל העיר ערד. לאחר מכן, בשנים 1958-1960 שימש כמזכיר ראשון בשגרירות ישראל במוסקבה.
אליאב כיהן כחבר כנסת מטעם מפא"י ומפלגת העבודה בשנים 1975-1965. בין השנים 1966-1967 שימש סגן שר במשרד המסחר והתעשייה, ובין השנים 1968-1969 כסגן שר במשרד הקליטה. כיהן כמזכ"ל מפלגת העבודה בשנים 1971-1969. ב-1975 פרש ממפלגת העבודה והקים סיעת יחיד בכנסת. לכנסת התשיעית התמודד במסגרת מפלגת של"י אשר זכתה בשני מנדטים. בינואר 1979 פרש מהכנסת על מנת לפנות מקום לחבר סיעתו אורי אבנרי. ב-1984, בבחירות לכנסת האחת-עשרה, התמודד ברשימה עצמאית לאחר שנכשלו המגעים לשלבו חזרה במפלגת העבודה. אך למרות שזכה בכ-15,000 קולות (מנדט אחד), לא הצליח לעבור את אחוז החסימה ולהיכנס לכנסת. ב-1987 שב למפלגת העבודה ונבחר מטעמה לכנסת ה-12 (1988-1992).
במהלך שנות השמונים עסק בהוראה בבתי ספר, בבתי-כלא ובמכללות. בין היתר לימד מבוגרים באור עקיבא, היה מורה מתנדב בשדרות ובמעלות ושימש כאח מתנדב בבית חולים איכילוב. ב-1993 התמודד במפלגת העבודה על מועמדות המפלגה למשרת נשיא מדינת ישראל, אך הפסיד לעזר ויצמן. הקים ועומד בראש הקהיליה החינוכית ניצנה שבחולות חלוצה בנגב על הגבול עם מצרים, שבה בני הנוער משתתפים במערכת ייחודית של למידה על מורשת הנגב ועתידו ושל הקניית ערכים דמוקרטיים.
אליאב זכה בפרס ישראל על תרומה לחברה ב-1988. ב-2003 זכה ב"פרס בן-גוריון" על מפעל חייו בקליטת עלייה וביישוב הנגב על פי חזון בן גוריון. נמנה עם מדליקי משואת יום העצמאות ב-2005. פרסם מספר ספרים. ספרו החשוב ביותר הוא "ארץ הצבי" מ-1972, שבו הוא מביא את מכלול רעיונותיו על השלום עם הערבים ועל החברה הישראלית. הספר במלואו ופרקים ממנו תורגמו לשפות אחדות, והוא יצא בעברית במהלך השנים בתשע מהדורות
[עריכה] ספריו
- ”בין הפטיש והמגל - ניסיון אישי בקרב יהודי ברית המועצות” (תחת השם הבדוי בן-עמי), 1965.
- ”הספינה אולואה - סיפורו של ארטור”, 1967.
- ”יעדים חדשים לישראל”, 1969.
- ”קפיצת הדרך”, 1970.
- ”בין הפטיש והמגל”, 1971.
- ”ארץ הצבי - הערכת מצב”, 1972.
- ”הרוח לא ייקח”, 1974.
- ”שלום”, 1975.
- ”סולם ישראל - חלום ושברו” , 1976.
- ”עולם מלא”, 1980.
- ”טבעות שחר” (אוטוביוגרפיה), 1984.
- ”לב חדש ורוח חדשה”, הוצאת עם עובד, 1986.
- ”בואי השלום", 1995.
- "תאומי צבייה", 2005.
- משני עברי המעברה, 2006 (יחד עם יוסי אלפי)
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אריה אליאב באתר הכנסת
- על פרויקט השלום של לובה אליאב בבלוג "היקום של אלי אשד"
