ביצה (סביבה טבעית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ביצה הינה שטח של אדמה הנוטה להיות מכוסה מים רדודים במרבית ימות השנה, כאשר מצויים בו איים של אזורים יבשים יותר. כמו כן, שטח, שקרקעיתו רוויה במים עומדים, יכול להיקרא ביצה. הביצה מתאפיינת במים עומדים או מים הנעים באיטיות רבה. המים עשירים בטאנין בשל ריקבונם של הצמחים בביצה, מה שמעניק להם, לעתים, צבע חום (כמו זה של תה, שצבעו נגרם גם הוא מטאנין המשוחרר מעלי התה).

הביצה נבדלת מאגם בכך שמימיה רדודים יחסית: לעתים רחוקות עמוקים מגובה אדם ולרוב, בעומק של פחות ממטר. רוב סוגי הביצות הם בעלי מעבר הדרגתי מאוד בין יבשה למים (עם דרגות משתנות של בוציות בין השניים), להבדיל מהחוף הברור של ימים, אגמים ונהרות רבים.

המונח העברי יכול להתייחס למספר סביבות טבעיות: בריכת מים עומדים (באנגלית:Pond), ביצה מיוערת (באנגלית:Swamp), אדמת ביצה (באנגלית:Marsh) וביצת כבול (באנגלית:Bog). המונח יכול גם להתייחס לאדמות בור מוצפות (באנגלית:Moor), צורת נוף הידועה מבריטניה. בנוסף לכך, בכל הנוגע לארץ ישראל, המונח "ביצה" מתייחס לעתים קרובות לאגמם, הידוע גם כשלולית חורף, שהנו סוג ה"ביצות" העיקרי שיובש על ידי החלוצים (רוב האגממים מלאים במים לא יותר מחצי שנה ולכן לא מקיימים את התנאים להגדרה הקלאסית של ביצה).

ביצה, שמימיה מלוחים או מליחים, נקראת מלחה (באנגלית: Salt Marsh) או לימן (LIMAN) ומלחה מיוערת נקראת מנגרוב (Mangrove) והפאונה והפלורה של ביצה כזאת שונים מאוד מזו של ביצה רגילה.

תוכן עניינים 1 הגדרות 2 צמחייה 3 בעלי חיים 3.1 עופות 3.2 יונקים 3.3 זוחלים 3.4 דו-חיים 3.5 דגים 3.6 חסרי חוליות 4 יחס האדם 4.1 בישראל 4.2 התיישבות אנושית בביצות 4.3 אזורי ביצות עיקריים בעולם 4.3.1 אפריקה 4.3.2 אסיה 4.3.3 צפון אמריקה 4.3.4 דרום אמריקה 5 ראו גם:

[עריכה] הגדרות

המילה העברית היחידה, המתארת ארבעה עד שבעה מקומות חיות, מותירה אחריה ערפול רב. להלן, ארבעת הסביבות העיקריות, אליהן יכול להתייחס המונח:

בריכת המים העומדים (Pond) הנה אגם קטן של מים, שגדותיו, לרוב, מכוסות בצמחייה עשבונית (ראו, בפרק צמחייה)ולרוב, גם מעוצה. היא לרוב לא נחשבת לביצה אמיתית, אך יכולה להוות חוליית מעבר. ישנו דמיון אקולוגי וחיצוני רב בין בריכה ביצתית לביצה והתרגום של המונח האנגלי הוא לעתים "ביצה". בריכה שכזאת יכולה להיווצר מעצמה, או בידי אדם, לצורך דיג, או נוי. הזרמת שפכים יוצרת לעתים, גם כן, בריכות ביצתיות כאלה (מאות בישראל). בשונה מסוגי הביצות האחרים, בריכת מים עומדים היא לרוב בעלת גבול חד למדי בין אדמה למים, אך מציגה את הפאונה והפלורה הביצתיים. בריכה שכזאת יכולה להווצר באופן טבעי, ככל שחומר אורגני מפורק למחצה (עשב מת, המתפרק לאט במים עומדים, עקב החומציות שלהם) נערם בקרקעיתו של אגם קטן, או כאשר צמחיית גדות שופעת מפרידה את הבריכה מגוף מים גדול יותר, אליו הייתה מחוברת. בריכת מים עומדים יכולה להפוך, בתהליך של סוקרסציה אטית, לביצת כבול או ביצה מיוערת. במונח pond נכללות גם בריכות חבצלת המים, מהסוג שמנצלות את יופיים של צמחי ביצה ונפוצות בגנים ציבוריים, ארמונות ואחוזות ברחבי העולם (וגם בארץ. למשל, בגן מאיר, אשר בתל אביב). סוג כזה של בריכה יכול להחשב כ"ביצה מבוייתת".

Swamp הוא המונח המדויק לביצה המיוערת, אך לעתים משמש גם להגדרת ביצות באופן כללי. סוג כזה של סביבה מצוי באזורים ממוזגים וקרים של העולם (אלה המקיימים יער נשיר ומחטני) וכן ביערות גשם. מסיבות מובנות, ביצות מיוערות הנן נדירות בחגורות היותר יבשות שם העולם ( כדוגמת ישראל). סוג זה מתאפיין בשטח ניכר (מאות מטר מרובע עד אלפי קילומטר מרובע), המוצף במים כל השנה ומוצל על ידי עצים הצומחים מתוך המים. המים בביצה כזאת הם רדודים יחסית ולרוב, מקיימים איים (ואפילו איים צפים, כמו בביצת אוקיפינוקי, בארצות הברית). עקב אפלוליותם, נודעו אזורי ביצה אלה לשמצה והם הסוגים בהם עוסקים ספרים רבים המבקשים להשרות אימה על קוראיהם. הביצות המיוערות הן דינמיות ויכולות לסגת עם השנים ולפנות את מקומן ליער, או להתפשט ולתפוס מקומות חדשים, לגלות איים ולהציף אחרים. ארצות הברית ורוסיה יכולות להחשב "מעצמות" גם בתחום כמות הביצות המיוערות שבהן.

אזורי הביצות, או ביצות העשב (Marsh) מהווים את מרבית שטחי הביצות בעולם. הם נוצרים כאשר שטח גדול ומישורי מוצף, לרוב, עקב יציאתו של נהר מאפיקו (נהר, הזורם באפיק עמוק, יכול להגיע לשטח בו הוא יתפרש ויתפצל לזרם מאוד רדוד, אטי ורחב). במקומות אלה, לרוב, יש זרימה, אך היא מאוד אטית ובלתי מורגשת. סביבת חיות כזו מאופיינת בצמחייה עשבונית צפופה וגבוהה, המכסה את רוב שטח הביצה, ולא רק את גדותיה. שפכי נהרות (במיוחד שפכי דלתא ) הם מקומות ההמצאות העיקריים של אזור זה. ביצת עשב יכולה להתפרש כמה קילומטריה מכל צד של הדלתא ובתוך הדלתא עצמה. לפנים, בזמן קיומה של ימת החולה, עד ייבושה בשנות החמישים, היה בצדה הדרומי אזור ביצות כזה. ביצות כאלה, של קנים וסוף, מצויות באזורים רבים מאוד של העולם. האוורגליידס בצפון אמריקה, הקמארג' באירופה, דלתת האוקוונגו באפריקה והפנטנל בדרום אמריקה הם מביצות העשב הגדולות והמפורסמות בעולם.

ביצת הכבול (Bog) הנה סוג נדיר יותר, המקורב לביצת העשב. אזור מחיה כזה, המתחיל כביצת עשב רגילה, אוסף בתוכו שיירים רבים של חומר אורגני מפורק למחצה. שיירים אלה חוסמים, לבסוף את הזרימה בקטע מהביצה והופכים אותה לביצת כבול. המים בביצת הכבול הופכים לחומציים, עקב התליכי הפירוק האנאירוביים של החומר הצמחי המת. באין אפשרות של ניקוז, החומציות של המים ממשיכה לעלות, עד שהם הופכים לבלתי מתאימים לקיומם של רוב סוגי חיידקי הריקבון. במצב כזה, החומר הצמחי ממשיך להיערם בלא אפשרות להרקב במהירות ובמקום זה הוא מתפרק באטיות גדולה ותוך כדי התפחמות, הופך לכבול (באנגלית: Peat). הכבול (שהוא האדמה השחורה הזאת, שבתוספת קלקר, ממלאת עציצים), הנו סוג קרקע מאוד אוורירי ורך, בעל יכולת בערה (אחת הקרקעות היחידות שבוערות) מאוד גבוהה. במשך אלפי שנים, אנשים כרו כבול לשם הסקה. עומקו של כבול כזה יכול להגיע לעשרות מטרים והוא סיפק חומר בערה לאנשים במשך דורות רבים. בחלוף מיליוני שנים, כבול מתאבן והופך לפחם אבן. בנוסף לכך, קרקע זו פולטת גז טבעי, אשר נדלק לעתים בסילונים כחולים קטנים המכונים "אורות ביצה". תכונה זו של ביצת הכבול, רקמה סביבה אגדות רבות. תכונה אחרת, מוכרת גם היא, הנה יכולת השימור של ביצות אלה. עקב כך שהמים של רבות מהן הם חומציים מדי להתפרקות תקימה של חומר אורגני, אנשים שטובעים בביצות אלה נשארים ללא שינוי חיצוני במשך אלפי שנים (דוגמה מהספרות: הביצות המתות ב"שר הטבעות" של טולקין), אם כי עצמותיהם מתרככות, או אף נמסות לגמרי בחומצה. את גופותיהם החנוטות (Bog bodies), הזקנות שבהן בנות תשעת אלפים שנה, ניתן למצוא בביצות כבול בבריטניה, אשר, עקב אקלימה הקריר והגשום, חולשת על כמות גדולה של הסביבות האלה. ואכן, ביצות כבול מתקיימות רק באקלימים קרירים וממוזגים ולעולם לא באזורים הטרופיים. החולה, עוד היום, היא בעלת מצע עבות של אדמת כבול ועל אף שביצת הכבול הקטנה שהתקיימה במקום (אחת הקרבות ביותר לקו המשווה בעולם) כבר איננה, הכבול פולט גז רב שניתן להדליק לכדי אותם אורות מטעים מפורסמים (על כן, יש בעמק מקומות בהם העישון אסור).

[עריכה] צמחייה

צומח הביצות מורכב בראש ובראשונה מצמחים בעלי עמידות גדולה לריקבון (שכן, כידוע, צמחים רבים, המושקים יתר על המידה, מתים מריקבון של השורשים). חלקם צומחים מתוך המים, אחרים צפים על פניהם וחלקם טבולים לחלוטין. צמחים רבים מראים עמידות לחומציות המים, ואילו אחרים (צמחי לימנים) עמידים למליחות.

החשובה בקבוצות הצמחים של אזורי הביצות היא הדגניים וקרוביהם, או הצמחייה העשבונית הגבוהה. מיני הקנה (Phragmites), הסוף(Typha), הסמר (Juncus) , הכריך (Carex), החיזרן (Bambusae) והגומא (Cyperus) הם מהחשובים שבצמחים העשבוניים של הביצות ומצויים ברוב ביצות העולם. צמחים אלה, המתרבים על ידי קני שורש, באופן אל מיני (כמו גם מיני) מסוגלים ליצור חישות עבותות לאורך של קילומטרים ובכך, לעתים, לחסום את זרימתם של נהרות ונחלים ולגרום להווצרותן של ביצות חדשות. הגומא, אשר יוצר חישות גדולות ברחבי אפריקה ובדלתת הנילוס בפרט (כמו גם בעמק החולה) התפרסם זה לא מכבר בשל השימוש בליבתו הספוגית (התאמה לסביבה המימית) להכנת נייר, פפירוס, במצריים העתיקה.

בין הצמחים המעוצים של הביצות ניתן למצוא, בין השאר, מחטניים ודמויי מחטניים. עצי ברוש הביצות (שאינם קרובים במיוחד לברוש שלנו), מצפון אמריקה, הם בין עצי הביצות הגדולים ביותר. בביצות יער צפוניות רבות צומחים אורנים, הנותרים לעמוד לאחר שהביצה התפשטה לחלקת היער בה צמחו (בעוד עצים אחרים מתים. מראה של עצים מתים הוא אחד הסטריוטיפים הגדולים ביותר הקשר לביצות).

בארץ ישראל, שאינה מאופיינת בביצות מיוערות, עצים קטנים: מיני אשל ועץ השמן המכסיף (דומה לעץ זית. ידוע גם כ-יצהרון), מלווים את מקומות המים העומדים. ביצות מיוערות ומלוחות (מנגרובים) ידועות בעצי האביסצניה והריזופורה שלהם.

בין הצמחים הצפים, המפורסמת ביותר היא שושנת המים (נימפאה) המצוייה במגוון מינים ברחבי העולם. צמחים אלה מעוגנים בקרקעית הביצה ועליהם, הצפים על המים, מחוברים אליהם בגבעולים ארוכים ודקים. בארץ מצויים הנימפאה הלבנה (שושנת המים האירופאית), הנימפאה הכחולה (הלוטוס המצרי) והנופר הצהוב. צמח צף אחר, שהוסיף למוניטין המאוס של הביצות, הוא עדשת המים (Lemna). פרטיו של צמח צף זה הם מילימטרים ספורים בקוטרם, אך אלפים ומאות אלפים מהם יוצרים מעטה של "ירוקת" על פני מקומות רבים. עדשת המים משמשת מזון לבעלי חיים רבים (ברווזים, למשל) וגם לאדם.

עקב המחסור בחומרי תזונה בביצות רבות, לא מעטות הן הביצות המקיימות צמחים טורפים (צמחים שפיתחו מנגנונים לתפיסה ועיכול של בעלי חיים, על מנת לפצות על החוסר התזונתי במצע הגידול). ארבעת משפחות הצמחים הטורפים מיוצגות באזורי ביצות: הטללית ממשפחת הטלליתיים, הדיאנאה ממשפחת הדיאנאה, הנאדיד ממשפחת הנאדידיים והשופרית ממשפחת הכדנייתיים. המשפחות אינן קרובות ודרכי השגת המזון של הצמחים שונות זו מזו, אך הצלחתם באזורי ביצות מראה על אבולוציה מתכנסת.

ביצות מסביב לעולם מכילות רבבות מינים של צמחים (במיוחד אלה שבאזורים הטרופיים). כאן נמנים רק היותר מוכרים שבהם וגם אלה, באופן חלקי בלבד.

[עריכה] בעלי חיים

עולם החי של ביצות העולם הוא מורכב ושופע. צפיפות בעלי החיים ומגוונם גדולים, לרוב, מאלה של הסביבה המקיפה את הביצה. סביבת הביצות מכילה נציגים מכל מערכות בעלי החיים היבשתיים, כמו גם רבות מאלה השייכות לבעלי החיים המימיים.

[עריכה] עופות

בביצות רבות, הבולטים שבבעלי החיים הם העופות (מעטות הן הביצות בהן באמת לא נשמע ציוץ ציפורים, כפי שאנשים עלולים לחשוב). שתי המשפחות הבולטות ביותר בסביבת חיות זו, הן משפחת החסידאים ומשפחת הברווזאים. ממשפחת החסידאים, שרוב חבריה ניזונים מחיות מים (פרוקי רגליים, צפרדעים ודגים), מצויים בביצות מסביב לעולם מיני: חסידה, אנפה, אנפית, לבנית, מגלן, כפן ואחרים. אלה הם בין העופות הגדולים ביותר באזורי הביצות. רוב אלה מעדיפים ביצות עשב פתוחות. רוב החסידאים, כמו כן, נודדים מדי שנה מביצות האזורים הממוזגים לביצות האזורים הטרופיים. עופות הדומים בצורתם לחסידאים הם העגורים (ממשפחת העגוראים) והשקיטנים (פלמינגו. ממשפחת השקיטניים). קשרם של שני סוגים אלה לביצות אינו בלעדי, אך בעונות מסוימות במחזור הנדידה, ניתן לפוגשם שם בכמויות גדולות (כמו נדידת העגורים השנתית לעמק החולה, בחורף). משפחת הברווזאים, ניתן לפגוש בביצות נציגים של רוב סוגי הברווזים: טדורנה, ברווז, נטה, צולל ואחרים. מיני ברווזאים שונים מאכלסים בהצלחה את כי סוגי הביצות בעלי המים המתוקים וחלק מהמלחות. בביצות המכילות מישורי עשב מוצפים, בעיקר בחלקי העולם הקרים, מצויים נציגי המין אווז. משפחת הרליתיים ומשפחת החופמאים הנם עוד שתי משפחות בעלות ייצוג רב באזורי הביצות. נציגי המשפחות האלה, לרוב, קטנים יותר מהחסידאים ונחבאים יותר. מהרליתיים, הסוגים: רלית, סופית, אגמיה, קאנה, ופרופיריה הם מהידועים ביותר. כולם מתאפיינים ברגליים ארוכות וחלקם מסוגלים "ללכת על המים" בפוסעם בזהירות על עליהן של נימפאות. מהחופמאים, הביצות משכנות מספר מינים של: חופית, ביצנית וחרטומית, שניזונים על ידי שליפה של פרוקי רגליים מתוך בוץ, בעזרת המקור הארוך המאפיין את משפחתן.

מספר דורסים מאפיינים ביצות גם כן, כדוגמת ינשוף הביצות האפריקני, עיט הצפרדעים, השלך וזרון הסוף. הגדול שבדרי הביצות הדורסים הוא העיטם, שאחד ממיניו ("העיט הקירח". הוא לא באמת קירח. אל תבלבלו עם נשר) הפך לסמל ארצות הברית. העיטם לבן הזנב, המצוי באירופה, הושב לאחרונה לעמק החולה.

[עריכה] יונקים

בעוד עולם העופות של הביצות הוא אחיד יחסית, עולם היונקים של הביצות הנו הטרוגני ופחות מגוון. יונקים שונים מאוד מאכלסים ביצות שונות ברחבי העולם. רובם חיים בסביבות רבות, אך מעדיפים את הביצות. למשל, חתול הביצות (שמצוי גם בישראל), או תן הביצות מאפריקה. ליונקים רבים יש תת-מינים המיוחדים לביצות.ביניהם, לדוגמה, סוס הקמארג' הלבן, מצרפת, שהנו גזע פראי של הסוס המבויית. פרסתנים רבים מגלים העדפה לאזורי ביצות: אייל הקורא, בביצות יערות המחט של הצפון, הקרנף החד-קרני, תאואי מים ממינים שונים, וחזיר הבר באסיה, ההיפופוטם, תאו המים האפריקני ואנטילופת המים באפריקה הם רק מעטים מהמינים. דרום אמריקה, הענייה במיני פרסתנים, משכנת בביצותיה את הקפיברה, מכרסם בגודל של כבש, שהתפתח על מנת לתפוס את הנישה הפנויה, של פרסתן. אחד מהמכרסמים הענקיים של דרום אמריקה, הנוטריה, יצור הדומה לבונה, הצליח להתבסס במקומות רבים בעולם ובין השאר, במקומות ביצתיים בישראל והפך לאחד היונקים הנפוצים יותר באזורי מים מתוקים (הירקון, למשל). יונקים אחרים, האופייניים לביצות המעטות בישראל הם הנמייה, הלוטרה והג'מוס- תאו המים האסייני. האחרון מצוי במספרים קטנים בלבד.

[עריכה] זוחלים

מבין הזוחלים, אזורי הביצות מהווים את אזור מחייתם העיקרי של מינים רבים. הביצות מכילות מעט יחסית מינים של לטאות, אך רבים של נחשים, צבים ותנינאים. הידוע בנחשי הביצות הוא החנק, אשר הידועה במיניו היא האנקונדה הענקית מביצות הפנטנל בדרום אמריקה. באירופה וישראל ידוע נחש המים, הלא ארסי, כבעל חיים אופייני מאוד לאזורי מים עומדים. הוא מסוגל לצלילות ארוכות וניזון מדגים ודו-חיים. מבין הצבים: צב הביצות (בעולם הישן) והצבגון(בעולם החדש) הם ממיני צבי הביצה הנפוצים יותר בעולם ( ויש לציין שצבים נפוצים בביצות, לפי כלל). דרי ביצות אחרים, מוזרים יותר, מבין הצבים, הם הצב נטוי הראש, מאוסטרליה (שלא מסוגל להכניס את ראשו לשריון ורק מטה אותו הצידה), צב האליגטור מאמריקה הדרומית ( שמסוגל לפצח עצמות אנוש בלסתותיו) והמטהמטה, מאותה היבשת (שמסתווה בתור פיסת לכלוך מכוסת אצות). מבין הזוחלים של הביצות, המפורסמים ביותר הם התנינאים: תנינים(Crocodylus), אליגטורים (Alligator)וקיימנים(Caiman). עשרים ואחד המינים שלהם מאכלסים ביצות רבות (כמו גם נהרות, נחלים, אגמים ואף ימים)באזורים החמים של אמריקה, אסיה, אפריקה ואוסטרליה. כולם ניזונים בדגים, כמקור מזון עיקרי או משני. המינים הגדולים יותר סומכים על פרסתנים כמקור מזון עיקרי (כדוגמת תנין היאור, שנכחד מהארץ לפני כמאה שנה).

[עריכה] דו-חיים

אחת מסממני הביצה, היא הצפרדע. אחרת, היא הקרפדה. ובאמת, רוב מיני הדו-חיים בעולם שוכנים בביצות ואזורים דומים. הם חיים אף בקטנות והמזוהמות שבהן. קרקור הצפרדעים והקרפדות הוא הבולט הצלילי הלילה של אזורי הביצות. עקב כך שכמעט כל הדו-חיים זקוקים למים מתוקים על מנת להתרבות (באמצעות ראשנים), רובם חיים בקרבת מקווי מים (ואלה שלא, נאלצים להיכנס לתרדמות קיץ ארוכות בין העונות הגשומות. באוסטרליה, זה עלול לקחת בסביבת עשר שנים). צפרדעים, קרפדות, אילניות, טריטונים וסלמנדרות מבלים חלק מזמנם במים וחלק מחוץ להם ובכך, מנצלים את הסביבה בשלמותה.

[עריכה] דגים

ברוב אזורי המים העומדים חיים דגים. דגים אלה שונים מדגים החיים בנהרות או אגמים, בכך שהם אינם מותאמים לשחייה מהירה, אלא להתמצאות אטית במים העכורים. לרובם עיניים קטנות ולא מעטים מהם מצויידים בבינים ("שפם") ואיברי חישה חיצוניים דומים. עקב היותם של המים רדודים, לרוב, דגי ביצה נוטים להפגין מבנה העוזר להם להתחפר בבוץ. כמו כן, ביצות או חלקים מהן, נוטים להתייבש בעונות או בשנים שחונות, ולכן, ישנם דגי ביצה המסוגלים לזחול אל מחוץ למים ולחיות באוויר מספר דקות עד מספר שעות, בחיפושם אחר מקווה מים חלופי. את כל התכונות שנמנו מעלה מפגין השפמנון. הוא מצוייד בבינים ארוכים, המאפשרים לו להתמצא בראות אפסית, הוא מסוגל לחיות בתוך בוץ סמיך במשך חודשים ובאוויר פתוח במשך יממה. עקב התפתחותם והתאמתם, מצויים מיני שפמנונים ברחבי העולם כולו- באזורים חמים וקרים כאחד, באגמים, נחלים, נהרות, צינורות ביוב וכמובן, ביצות.

דגים אחרים האופייניים לאזורים ביצתיים, הם הקרפיון (Cyprinus), הקרס (Carassius, צורת בר של דג הזהב), היבשתן (מינים בשבט Periophthalmini, בביצות מנגרובים באסיה), האמנון (Tilapia, Oreochromis, Sarotherodon. מין הקרוב לאמנון נכחד מהחולה עם ייבושה), הברמונדי (Lates calcarifer, באוסטרליה) וכמה מיני צלופחים.

[עריכה] חסרי חוליות

כמו רוב הסביבות האקולוגיות, גם זו של הביצה נשענת רבות על חסרי החוליות. פרוקי רגליים, רכיכות, תולעי פרקים, תולעים עגולות ותולעים שטוחות מיוצגים במינים רבים בביצות מסביב לעולם. הבולטים ביותר הם החרקים המעופפים, וליתר דיוק, היתושים והשפיריות. בעוד השפיריות נראות לרוב לבד או בזוגות, יתושים הם אולי בעלי החיים הנפוצים ביותר ברחבי האזורים המוצפים מסביב לעולם. יתושים נחשבים לעתים, למטרד הגדול ביותר בביצות, אך יש לזכור, שזחליהם, החיים במים, מזינים בעלי חיים רבים, כולל את זחליהן דרי המים (הנימפות) של השפיריות. גם היתושים הבוגרים לא מחסירים את תרומתם לשרשרת המזון. ישנן ציפורים המגיעות לאזורי הביצות במטרה היחידה של להיזון מלהקות היתושים העצומות הדרות שם. יתושים מסוימים הוכחו כמעבירי מחלות (מאדם לאדם. היתושים לא בוקעים מביצתם כשהם נושאי מחלות) ובכך, גזרו את דינן של ביצות מחייתם. יצור אחר, הנזכר לרעה, הוא העלוקה. זו האחרונה, תולעת פרקים, השייכת לתת-המערכת Hirudinea, ניזונה מדם, שהיא משיגה על ידי ניקוב עור הקורבן והצמדות לפצע. מינים רבים מתמחים בסוגי קורבנות רבים. אין עלוקה הניזונה בבני אדם בדרך קבע, אך מינים לא מעטים, התוקפים יונקים, עושים זאת ללא הבחנה. לא כל מיני העלוקות מצויים בביצות (קיימות עלוקות ימיות ויבשתיות) אך סביבה לחה זו מועדפת עליה, עקב כך שעורה החשוף של העלוקה הופך אותה לפגיעה להתייבשות. רפואה בעזרת עלוקות הייתה נפוצה בעולם עד לפני כמאה וחצי ואף מאוחר יותר, אך עם איבוד הפופולריות של מנהג הקזת הדם, פחתה משמעותית גם פופולריות העלוקות ברפואה.

[עריכה] יחס האדם

ההתייחסות הכללית של תרבויות האדם אל הביצות היא כאל מקומות של מוות ורוע. ביצות מתוארות בספרות כמקומות מגוריהם או מקלטם של רשעים וכגורמות מחלות לשוהים בהן. יש בזה מן האמת. הבוץ, בעלי החיים, הצמחים המקומיים והמחלות הבקטריאליות האופייניות לעתים למקומות שכאלה, הופכים את הביצות לבלתי נוחות להתיישבות האדם, עד כי האנושות , לרוב, מקבלת נטייה להתרחק ממקומות אלה. תכונה זו אכן נוטה למשוך אל האדמות המוצפות את האנשים המנודים שבשולי החברה (מה שלא משפר את המוניטין של שני הצדדים). במשך זמן רב, היחס אל הביצות בעולם היה שלילי ברובו. רבות מאוד מהן יובשו לפני הגעת המאה העשרים ורבות נוספות, באותה המאה. עם הגעת התנועות לשימור הסביבה, השתנה יחס הציבור במעט. הביצות, לפתע, הופיעו כמקלטים לבעלי חיים (מה שגם, באזורים חקלאיים רבים, המקום הפראי האחרון שנותר, היה לרוב הביצה המקומית) וכמווסתים חשובים של המערכת האקולוגית (שכן, בין השאר, הצמחים בהן סופחים רעלים). מאז, ביצות רבות הוכרזו כשמורות טבע וכפארקים לאומיים.

[עריכה] בישראל

"ייבוש הביצות" היה סמל חשוב בציונות של תחילת המאה העשרים. הרס סביבות אלה נחשב להוכחה של ניצחון רוח האדם על הטבע. רוב ה"ביצות" שיובשו היו שלוליות חורף גדולות, אשר נוצרו לאחר כריתת היער במישור החוף. בשנות החמישים הוכרעה לבסוף גם הענקית שבביצות ארץ ישראל: החולה. הטעות ביבושה של ביצה כה גדולה (שחלקה היה גם אגם, כגרסה מוקטנת של הכנרת) הובנה רק כעבור עשור שנים. לפחות מין אחד של דו-חיים (עגלשון שחור גחון) ושני מיני דגים נכחדו ביבוש. מיני עופות רבים הפסיקו לקנן בארץ וכן, האדמה היבשה של העמק החלה לשקוע, עקב ניסיונות לעיבוד חקלאי. כיום הוצף שוב חלק קטן מזהותה הקודמת של החולה ומשמש כשמורת טבע. נעשים נסיונות להשיב מיני עופות לקנן בשמורה ובסביבותיה. ביניהם, הקורמורן הגמדי והעיטם לבן הזנב. גם היום, עמק החולה שופע בבעלי חיים המתגוררים בו ועוברים ברכו בנדידתם. נדידת העגורים השנתית, בסתיו ובאביב, הנה המארוע הבולט ביותר ומושך תיירים רבים.

[עריכה] התיישבות אנושית בביצות

על אף שרוב התרבויות לא בחרו לבנות בביצות דווקא, עדיין היו מספר תרבויות שעשו כן. בניו-גיני, אפריקה המשוונית ואמריקה הדרומית, קיימות תרבויות שבטיות המתקיימות משך מאות שנים באזורים מוצפים. אנשים אלה למדו להתקיים בביצות ולרוב, הם חסינים להשפעותיהן השליליות. גם ערים הוקמו על ביצות. ביניהן, לונדון ופריז. מקסיקו סיטי הוקמה על בסיס העיר האצטקית טינוצ'יטלן, אשר בעבר, נחה במרכזו של אגם, אך עם התפשטות העיר, הפך האגם לשרידים בוציים ולבסוף, יובש סופית. בישראל, העיר חדרה נבנתה באזור ביצתי.

[עריכה] אזורי ביצות עיקריים בעולם

[עריכה] אפריקה

• ביצת בנגוואולו, זמביה
• ביצת אוקוואנגו, בוטסוואנה
• סוד, סודאן
• דלטת ניגר,ניגריה

[עריכה] אסיה

• ביצת אסמט, אינדונזיה
• ביצת ואסיוגאן, רוסיה

[עריכה] צפון אמריקה

• הביצה השחורה הגדולה, ארצות הברית
• ביצת אוקפנוקי, ארצות הברית.

[עריכה] דרום אמריקה

• פנטנל, ברזיל

[עריכה] ראו גם:

• שלולית חורף