בנטוסטן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בנטוסטן הוא הכינוי הלא-רשמי שניתן לכל אחת מעשר מדינות החסות שיצר ממשל האפרטהייד בדרום אפריקה עבור הילידים השחורים בחלקים משטחה של המדינה. הבנטוסטנים, או "ארצות המולדת" (homelands) כפי שנקראו רשמית, נועדו לתת מענה, לכאורה, לשאיפות הפוליטיות של שבטי השחורים, תוך שהם פוטרים את המיעוט הלבן מ"עונשם של אלו". מנהיגי האפרטהייד ראו בבנטוסטנים את הפתרון האולטימטיבי למצב הדמוגרפי-פוליטי הבעייתי במדינה, ולהגשמת חזונם - שלטון לבן לאורך ימים במדינה שבה הלבנים יהפכו לרוב, כאשר במקביל ובסמוך לה מדינות שחורות אוטונומיות.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור המונח
השימוש המתועד הראשון במונח בנטוסטן היה ב-1917, בנאום של הפוליטיקאי יאן סמאטס (לימים ראש ממשלה ודווקא ליברל באופן יחסי, שלא מדור האפרטהייד). "בנטו" (Bantu) הוא השם האנתרופולוגי הכללי של שבטי אפריקה שמדרום לקו המשווה, ואילו "סטן" (stan) היא מילה פרסית במקורה המציינת ארץ או טריטוריה, ושימושה נפוץ במרכז אסיה כסיומת לשם חבל ארץ אתני, דהיינו "ארץ ה-". המונח נטבע כניסיון ליצור הכלאה מושגית לציון ישות טריטוריאלית מוגדרת על בסיס אתני באפריקה. מונח זה לא שימש רבות בלקסיקון הרשמי של ראשי ממשל האפרטהייד, שהעדיפו את המושג "ארצות מולדת שחורות" (Black Homelands), והוא שימש בעיקר את מתנגדי השיטה ומבקריה, בקונוטציה שלילית.
[עריכה] "אפרטהייד גדול"
במשך העשור הראשון של משטר האפרטהייד (שהחל ב-1948) התמקדו חוקי המשטר באפליה ובהטלת מגבלות בנוגע לתחומי החיים ה"קטנים" של אזרחיה השחורים של המדינה: יחסי מין ונישואים, תעסוקה, אזורי מגורים, שימוש במתקנים ובשירותים, וכדומה. לימים, נקראו חוקים ומגבלות אלה "אפרטהייד קטן".
עלייתו לשלטון ב-1958 של ראש הממשלה הלאומני-קיצוני הנדריק פרוורד (Hendrik Verwoerd), אפריקאנר יליד הולנד שקודם לכן כיהן כשר לענייני ילידים, הביאה עמה תוכנית גדולה ושאפתנית בהרבה ליצירת ההפרדה הרצויה, להשקפת קברניטי האפרטהייד, בין לבנים ושחורים. על פי תוכנית זו תחזור דרום אפריקה להיות המדינה האירופאית הלבנה ביבשת אפריקה שהגו מייסדיה, הנהנית מעושר, קידמה ורווחה. השחורים, שאין להם חלק ונחלה בעושרה ובקידומה של המדינה, יוכלו להמשיך לעבוד ולהתפרנס בה, אולם על תקן של "עובדים זרים". שאיפותיהם הפוליטיות והלאומיות ייפתרו באמצעות העתקת כתובתם למחוזות הטריטוריאליים המקוריים של שבטיהם, שם תינתן להם אוטונומיה וברבות הימים גם עצמאות, תוך ויתור על אזרחותם הדרום אפריקנית. שליטי הארצות האלה יבואו מתוך המנהיגות השבטית המסורתית, ויהיו נאמנים ומוקירי תודה לאחות הלבנה הגדולה שהעניקה להם את השלטון על ארצם ועמם.
תוכנית הבנטוסטנים התבססה על עובדה קיימת זה מכבר בדרום אפריקה: עוד לפני שלטון האפרטהייד, התקיימו ברחבי המדינה "שמורות" שבטיות שהוקמו בעידודן של ממשלות קודמות. פרוורד ביקש להרחיב ולשכלל את הרעיון לכלל תוכנית מדינית כוללת, שתיתן פתרון ארוך-טווח למורכבות הדמוגרפית והפוליטית של המדינה. התוכנית גם הדגישה היטב שבני הבנטו אינם עם אחד הומוגני, אלא עמים רבים שלכל אחד מהם שפה ותרבות משלו, ועל כן ראוי לטריטוריה מוגדרת משלו. כך תושג לא רק הפרדה בין לבנים ושחורים, אלא גם בין שחורים לשחורים, ויתקיים אפקט "הפרד ומשול".
"חוק שלטון עצמי לבני הבנטו" שנחקק ב-1959 ציין את יציאתו לדרך של האפרטהייד הגדול (Grand Apartheid), תחת המוטו "התפתחות נפרדת". על גישתו הפרקטית והתוכנית המגובשת גאוגרפית זכה פרוורד לכינוי "אדריכל האפרטהייד". ממשיכיו של פרוורד, ראשי הממשלה ג'ון פורסטר ופיטר וילם בותה, המשיכו לקדם את התוכנית הגדולה ככל יכולתם. "חוק אזרחות ארצות מולדת הבנטו" מ-1970 נועד להשלים את התהליך, בקבעו שאזרחי ארצות המולדת העצמאיות מאבדים את אזרחותם הדרום-אפריקנית.
[עריכה] ארצות המולדת
מתוך ארבע הפרובינציות שהרכיבו את המדינה הגדולה הוקצו שטחים שיועדו להיות ארצות המולדת השחורות, בסך הכול 10 ארצות כאלה, על פי חלוקה ללאומים. מרביתן נוצרו בצפון המדינה ובמזרחה, מקור רוב אוכלוסיית הבנטו. הגדרת הלאומים נעשתה בעיקר על בסיס השפה והמקור הגאוגרפי של קבוצות האוכלוסייה, כאשר מספר שבטים שדיברו שפה משותפת ובאו מחבל ארץ מסוים הוגדרו כעם. ההגדרה הייתה בעייתית במקצת, שכן לאחר דורות אחדים של מגורים בעיירות שחורים בשולי הערים הלבנות התערבבו לאומי הבנטו זה בזה. בעיקרון, נעשה ניסיון כן להקצות לכל אחד מלאומי הבנטו את חבל הארץ המקורי של אבותיו, אך עם תיקונים והתאמות שנועדו להבטיח את הרציפות הטריטוריאלית של דרום אפריקה הלבנה, והמשך שליטתה במשאבי הטבע החשובים. זאת על חשבון הרצף הטריטוריאלי של הבנטוסטנים ושליטתם שלהם באוצרות הטבע ומקורות התעסוקה. כך נוצר מצב שכמה מבין הבנטוסטנים הורכבו ממובלעות שונות שאינן מחוברות, ואחזו בטריטוריות שוליות ונידחות שאינן מסוגלות לתמוך כלכלית ביושביהן. ארץ בופוטאצוואנה, למשל (אין לבלבל עם בוטסואנה הסמוכה, מדינה לגיטימית ועצמאית), הורכבה משבע מובלעות שונות ונפרדות בצפון-מרכז דרום אפריקה.
המצב בפועל בזמן יציאת התוכנית לדרך היה שמרבית האוכלוסייה המוגדרת של הבנטוסטנים לא התגוררה בשטחם זה מכבר, וחלקה הגדול אף לא נולד בהם, לאחר מספר דורות של הגירה לעבר מקורות הפרנסה במכרות ובערים הגדולות שלידן. זו הייתה בדיוק ההגירה אשר פרוורד ביקש להשיב לאחור. יישוב הבנטוסטנים בתושביהם חייב תהליכי טרנספר כואבים, שגם אחריהם נותרה מרבית "אוכלוסייתם" בשולי הערים הלבנות בתוככי דרא"פ, שם יכלו להתפרנס. בסך הכול כללו שטחי הבנטוסטנים 13% משטחה הכולל של דרום אפריקה, והם נועדו להיות ביתם של כ-70% מהאוכלוסייה. עד סוף שנות ה-80 הגיעה אוכלוסיית אזרחי הבנטוסטנים לכדי 12 מיליון נפש (לפחות על הנייר, כף רגלם של רבים מהאזרחים לא דרכה במולדתם מעודה). עוד 11 מיליון שחורים עדיין היו אזרחי דרום אפריקה שיועדו להפוך בסופו של דבר לאזרחי "ארצות המולדת", אך התהליך מעולם לא הגיע אל סיומו.
הבנטוסטנים נעדרו את היכולת לשאת עצמם כלכלית, ומרבית אוכלוסייתם חיה בעוני וללא מקורות תעסוקה במקום. הרוב המכריע של כוח העבודה המשיך למצוא את פרנסתו, אם הייתה כזו, בדרום אפריקה הלבנה. למעשה, כלכלת הבנטוסטנים הייתה תלויה לחלוטין בממשלה הלבנה בפרטוריה, ממנה הגיעה מרבית תקציבי הממשלות המקומיות. השלטון בבנטוסטנים היה לא אחת מושחת, וחלק מכספי הסיוע של ממשלת דרום אפריקה מצא דרכו לכיסי פוליטיקאים מקומיים.
ב-1968 הוחל ניסיון להעתיק את השיטה בשטחי דרום-מערב אפריקה, לימים רפובליקת נמיביה, שהייתה באותו זמן בשליטת דרום אפריקה. ב-1980 הומרה שם השיטה בניסיון להעניק לעמים הילידים שלטון עצמי על בסיס אתני אך לא טריטוריאלי. ב-1989 ננטש הרעיון כליל במסגרת ההליכים להכרזת העצמאות של נמיביה.
[עריכה] מעמד בינלאומי
ארבעה מבין הבנטוסטנים קיבלו, בהדרגה, עצמאות – לפחות על פי הגדרת שליטי הבובות בהן וממשלת דרום אפריקה. הראשונה הייתה טרנסקאי (Transkei) של בני שבט קוזה (Xhosa), חבל הולדתו של נלסון מנדלה, בשנת 1976. בהמשך - בופוטצואנה (Bophuthatswana), סיסקאי (Ciskei), וונדה (Venda). שישה אחרים נותרו במעמד של אוטונומיה חלקית, הידוע בהם קוואזולו (KwaZulu) של בני הזולו בהנהגת הצ'יף מנגוסותו בוטלזי. רשמית, סירבו כל מדינות העולם להכיר בינלאומית במדינות אלה, כולל ידידותיה המעטות של דרום אפריקה. ישראל, הידידה הקרובה ושותפתה של דרום אפריקה לחרדות הדמוגרפיות, לא שיתפה רשמית ודיפלומטית פעולה (בפועל, פתחה בופוטצואנה נציגות מפוארת ברחוב הירקון, שדימתה לכאורה שגרירות, והיו ניסיונות לכינון קשרים עסקיים).
בעשור האחרון של משטר האפרטהייד - עשור שנות ה-80 - הלכו וגברו הנידוי והבידוד הבינלאומי שנגזרו על דרום אפריקה, תחת מנהיגותו של פיטר וילם בותה. כדי להפחית את הלחץ הגה בותה שורת רפורמות, שכללו שיתוף קבוצות מיעוט לא-לבנות בשלטון באמצעות הקמת פרלמנט תלת-ביתי בדרום אפריקה: בית ללבנים, בית לצבעונים ובית להודים. הרוב השחור במדינה לא נכלל ברפורמה שלטונית זו. עבורם, טען בותה והסביר לעולם, הפתרון המדיני שיסדיר את זכויותיהם האזרחיות והפוליטיות הוא בדמות "ארצות המולדת". טענה זו לא התקבלה על דעת הקהילייה הבינלאומית, והבידוד הבינלאומי רק גבר.
אחת התוצאות האירוניות של העצמאות לכאורה של ארצות אלה הייתה הפיכתן למוקד לפעילות עסקית עבור יזמים דרום אפריקנים זריזים, בתחומים שנחשבו לא-מוסריים בדרום אפריקה הדתית והשמרנית של ימי האפרטהייד: הימורים, ארוטיקה וכדומה. התקיימו בהן כל התנאים הדרושים להצלחה עסקית: חופש ממגבלות החוק הדרום אפריקני הנוקשה, שלטון בובות השמח לשתף פעולה תמורת אחוז מההכנסות, ובסמוך להן שפע של קהל לבן אמיד הצמא לבידור מסוג זה ונהנה מגישה חופשית וקלה לתוכן (יתר מדינות אפריקה היו סגורות בפני דרום אפריקאים). כך נולדה בשטח בופוטוטצוואנה עיר השעשועים סאן סיטי (Sun City), עם קזינו, מתקני נופש, מופעים ארוטיים ושאר אטרקציות, מבלי שהשלטון הדרום אפריקני יוכל לנקוף אצבע כנגד ה"פריצות". בבנייתה השתתפו קבלנים ואנשי עסקים ישראלים ובהם שבתאי קלמנוביץ' (שהורשע מאוחר יותר בריגול לטובת ברית המועצות).
[עריכה] עשרת הבנטוסטנים
המפה משמאל מדגימה כיצד נגזרו הבנטוסטנים משטחי דרום אפריקה. המדינות לסותו (מובלעת בשטח דרום אפריקה) וסוואזילנד (מובלעת למחצה הגובלת גם במוזמביק), אינן חלק משיטת הבנטוסטנים. אלה הן ממלכות אפריקניות עצמאיות, מדינות מוכרות בינלאומית, שקיבלו בשעתן עצמאות מן השלטון הקולוניאלי הבריטי.
[עריכה] מדינות עצמאיות
טרנסקאי (Transkei) - הוקמה עבור בני עם קוזה (Xhosa) בדרום-מזרח המדינה, לחופי האוקיינוס ההודי. הייתה הראשונה מארצות המולדת לקבל עצמאות, ב-1976
בופוטאצוואנה (Bophuthatswana) - הוקמה עבור בני צוואנה ב-1971 עם שלטון עצמי, קיבלה עצמאות ב-1977. הורכבה מ-7 מובלעות נפרדות בצפון-מרכז דרום אפריקה. אוכלוסייה: 1.43 מיליון
סיסקאי (Ciskei) - הוקמה בדרום-מזרח המדינה, לצד טרנסקאי. כשכנתה טרנסקאי, יועדה לבני עם קוזה. ב-1972 קיבלה שלטון עצמי, וב-1981 עצמאות.
ונדה (Venda) - הוקמה בקצה הצפוני של המדינה, בגבול זימבבואה, עבור בני הקבוצה האתנית ונדה. קיבלה שלטון עצמי ב-1973, והוכרזה עצמאית ב-1979.
[עריכה] אוטונומיות
קוואזולו (KwaZulu) - הוקמה בשטח שהיה בעבר שטחה של ממלכת הזולו רבת העוצמה, עבור בני הזולו. כללה חלק ניכר משטח פרובינציית נאטאל. הונהגה על ידי הצ'יף מנגוסותו בוטלזי, אישיות בולטת בפוליטיקה הדרום אפריקנית עד היום.
קוואקווא (QwaQwa) - ארץ קטנטנה (655 קמ"ר) שהוקמה בסמוך לגבול לסותו, עבור שני שבטים אפריקאים שלא נכללו בשטח ממלכת לסותו. אוכלוסייה: 180,000.
גאזאנקולו (Gazankulu) - הוקמה בצפון המדינה עבור בני צונגה. קיבלה שלטון עצמי בשנת 1971. אוכלוסייה: 955,000.
קאנגוואנה (KaNgwane) - הוקמה עבור בני עם סוואזי שנותרו בדרום אפריקה ולא נכללו במסגרת ממלכת סוואזילנד הסמוכה. קיבלה שלטון עצמי ב-1981. ניסיון לצרפה לשטח סוואזילנד נכשל. אוכלוסייה: 183,000.
קוואנדבלה (KwaNdebele) - הוקמה עבור בני מאטאבלה בלב פרובינציית טרנסוואל, לא הרחק מיוהנסבורג ופרטוריה. קיבלה שלטון עצמי ב-1981.
לבּוֹוה (Lebowa) - הורכבה משתי מובלעות נפרדות בצפון המדינה. קיבלה שלטון עצמי ב-1972.
[עריכה] לאחר האפרטהייד
מדיניות האפרטהייד הגיעה אל סוף דרכה בשנת 1990, בעקבות עלייתו לשלטון של הרפורמיסט פרדריק וילם דה קלרק. הרפורמות של דה קלרק הביאו אל קצן גם את חזון ארצות המולדת השחורות. עם ביטול חוקי האפרטהייד ופירוק מערכת המשטר הישנה שולבו שטחי הבנטוסטנים חזרה בשטח המדינה, ולתושבים הוחזרה אזרחותם הדרום אפריקנית. התהליך הושלם עם חילופי השלטון ב-1994. תחת הממשל החדש, 4 הפרובינציות הלבנות של דרום אפריקה ו-10 הבנטוסטנים עורבבו וחולקו מחדש ל-9 המחוזות האדמיניסטרטיביים המרכיבים את דרום אפריקה של היום.
בנטוסטן הפך להיות כינוי גנאי לטריטוריית חסות אתנית מלאכותית שעצמאותה היא למראית עין בלבד, או נעדרת בסיס איתן ורצף טריטוריאלי. אחד השימושים הנפוצים במונח בימינו הוא בהקשר של שטחי הרשות הפלסטינית, בו הוא משמש תדיר (יחד עם המונח אפרטהייד) ברטוריקה הפרו-פלסטינית תוך הצבעה על מספר מאפיינים דומים: הפרדה, היעדר רצף טריטוריאלי, עצמאות ואוטונומיה חלקיים, וכדומה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
 |
בנטוסטנים בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד | |
|---|---|---|
| בופוטאצוואנה* | גאזאנקולו | ונדה* | טרנסקאי* | לבּוֹוה | סיסקאי* | קאנגוואנה | קוואזולו | קוואנדבלה | קוואקווא *בנטוסטן שהוכרז כמדינה עצמאית |
||
