ג'ון הריסון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ון הֶריסון (John Harrison, 24 במרץ 1693 - 24 במרץ 1776) היה בונה שעונים אנגלי, שתכנן ובנה את הכרונומטר הימי המוצלח הראשון בעולם, שרמת דיוקו הייתה גדולה מספיק למציאת קו האורך בים בהפלגות למרחקים ארוכים.
הריסון, בנו הבכור של נגר, נולד בפולבי (Foulby) שביורקשייר. מאחר שמשלח ידו העיקרי היה נגרות, בנה ותיקן שעונים בשעותיו הפנויות. האגדה מספרת, כי בהיותו בן שש לקה באבעבועות וניתן לו שעון כדי לשעשע אותו במיטת חוליו, והריסון העביר את זמנו בהקשיבו לתקתוק השעון ובחקרו את חלקיו הנעים. מאחר ששעונים מכל סוג שהוא היו נדירים ויקרים באותה תקופה והריסון היה בן למשפחה דלת אמצעים, יש להניח כי הסיפור בדוי מעיקרו או שהשעון שניתן לו היה שבור מכדי שיהיה בעל ערך כלשהו.
הריסון היה אדם ברוך כשרונות, והוא ניצל את כשרונותיו הרבים כדי לשפר את האופן בו נבנו שעונים. הוא פיתח, לדוגמה, מטוטלת דו-מתכתית (girdiron pendulum), שהייתה בנויה משני מוטות, האחד מפליז (brass) והשני מברזל; אלה הורכבו כך ששיעורי ההתפשטות וההתכווצות השונים שלהם ביטלו אחד את השני. דוגמה נוספת לכושר המצאתו היה מחגר החרגול (grasshopper escapement) - התקן לשחרור מבוקר של מנגנון ההנעה של שעון. מאחר שהיה חסר חיכוך כמעט לחלוטין, לא נזקק מחגר זה לסיכה.
ב-1728 ארז הריסון מודלים בקנה מידה אחד לאחד של המצאותיו ושרטוטים לבניית כרונומטר ימי פרי הצעתו כדי להתמודד על הפרס למציאת קו האורך בים, ועשה דרכו אל לונדון כדי למצוא תמיכה כספית. הוא נפגש עם אדמונד האלי (Edmond Halley), האסטרונום המלכותי, והציג בפניו את רעיונותיו. היילי הסדיר לו פגישה עם ג'ורג' גראהם (George Graham), בונה השעונים הראשון-במעלה באנגליה באותה התקופה. אין ספק כי גראהם התרשם מהריסון, שכן הוא העניק לו הלוואה מכיסו, ואף הציע לו לבנות מודל של הכרונומטר הימי שהמציא.
שבע שנים חלפו עד שהשלים הריסון את בניית הכרונומטר הימי הראשון שלו. הוא הציג אותו בפני חברי "החברה המלכותית", אשר מסרו על כך בשמו ל"ועדת קו האורך" (Board of Longitude). לאחר 14 שנים בהן לא הוצגה בפניהם הצעה מוצלחת כלשהי, נותרו חברי הוועדה ספקנים, ולכן תבעו לנסות את הכרונומטר בהפלגה בים. הריסון עלה על סיפונה של אנייה קטנה, שעשתה דרכה אל ליסבון שבפורטוגל ובחזרה, ובשובם שיבחו רב החובל ונווט האנייה את איכות הכרונומטר שבנה. הנווט ציין, כי בחזרתם לאנגליה העלו חישוביו כי הם מרוחקים כדי 90 מילין מהחוף, אך הכרונומטר מס' 1 קבע שהם נמצאים ממש סמוך לחוף כאשר זה אמנם נגלה לעיניהם.
לא הייתה זו הפלגה טרנס-אטלנטית כפי שדרשה 'ועדת קו האורך', אך הרושם שהותיר הריסון על חבריה די היה בו כדי שיעניקו לו 500 לירות להמשך העבודה. הריסון נפנה במרץ כדי לפתח גרסה עמידה יותר, הכרונומטר הימי מס' 2. הכנת כרונומטר זה נשלמה ב-1741, לאחר שלוש שנות בניה ושנתיים של ניסויים ביבשה. אך מאחר שבריטניה נמצאה אותה עת במלחמה עם ספרד (מלחמת הירושה האוסטרית), נדחו הניסויים בים משום שהכרונומטר היה יקר חשיבות מכדי שיסתכנו בנפילתו לידיים ספרדיות. הריסון קיבל מענק נוסף של 500 לירות מהוועדה בעודו ממתין לסיומה של המלחמה, והוא השתמש בכסף כדי לבנות את כרונומטר מס' 3. חמש שנים אחר כך זנח אותו, מאחר שלא היה מרוצה מביצועיו.
לאחר מכן הציע הריסון לבנות שני דגמים חדשים, כרונומטר מס' 4 וכרונומטר מס' 5. כרונומטר מס' 4 הוא שעתיד להיות גולת הכותרת של השעונים שבנה. כל הדגמים שבנה קודם לכן היו מכשירים כבדים, שצריך היה לתלותם מקורת הסיפון באנייה, וכולם תוכננו לעמוד בטלטולים ובנדנודים של הסערות העזות ביותר. כרונומטר מס' 4 הוא מכשיר כליל יופי על שום שצורתו כשל שעון-כיס גדול.
בניית כרונומטר מס' 4 נמשכה שלוש-עשרה שנים. הריסון, שהיה אז כבר בן 68, שלח אותו ב-1761 לניסוי בהפלגה טרנס-אטלנטית בהשגחת בנו, ויליאם. כאשר הגיעה האנייה לג'מייקה, נמצא ששגיאתו 2 מילין בלבד. מששבה האנייה לאנגליה ציפה הריסון לפרס בסך 20,000 לירות; אך ועדת קו האורך סרבה להאמין, כי דיוק הכרונומטר לא היה ענין של מזל בלבד ודרשה לערוך ניסוי נוסף. זעמם של הריסון ובנו גאה והם תבעו בתוקף את הפרס. בסופו של דבר נדון הענין בפרלמנט, אשר הציע להעניק להריסון 5,000 לירות בלבד. הריסון סרב, וכדי ליישב את המחלוקת הציע לערוך הפלגה נוספת, הפעם אל נמל ברידג'טאון, באי ברבדוס שבקבוצת האיים הקאריביים.
תוך כדי השתלשלות אירועים אלה פותחה שיטה אחרת למציאת קו האורך בים, שיטת המרחקים הלונאריים (Lunar Distances), והגיעה לשלב בו הייתה מוכנה לניסוי. הירח נע במהירות מספיק גדולה, כמעט 15 מעלות ביממה, כך שאפשר למדוד בקלות את תנועתו מיום אחד למשנהו. על ידי השוואת הזווית בין הירח והשמש ביום עריכת המדידה בים לבין הזווית שנמדדה ביום היציאה מן הנמל (או כפי שהיה מקובל יותר מעל גריניץ'), ניתן היה לחשב את 'המיקום האמיתי' של הירח. אחר כך חושב קו האורך על ידי השוואה בין 'המיקום האמיתי' עם זווית הירח מעל האופק.
אל הפלגת הניסוי השנייה של כרונומטר מס' 4 נתבקש להצטרף הכומר נוויל מסקליין (Nevil Maskelyne), כדי לבדוק את שיטת המרחקים הלונאריים. כרונומטר מס' 4 הוכיח פעם נוספת את מידת דיוקו המדהימה, כשמדד את מרחקה של האנייה מברידג'טאון בשגיאה של 10 מילין. מדידותיו של מסקליין גם הן היו טובות למדי, כדי שגיאה של 30 מילין, אך השימוש בשיטתו היה כרוך בעמל רב ובחישובים רבים. תוצאות הניסוי של כרונומטר מס' 4 הוצגו בפגישת הוועדה ב-1765, ושוב סרבו חבריה להאמין כי לא היה זה רק ענין של מזל. פעם נוספת הגיע הענין לפרלמנט, אשר הציע להעניק להריסון 10,000 לירות לאלתר, ואת המחצית השנייה של הפרס לאחר שימסור את תוכניותיו לשם בניית העתקים נוספים של הכרונומטר על ידי בוני שעונים אחרים. בינתיים הוחלט להעביר את הכרונומטר לידיו של האסטרונום המלכותי לבדיקה ממושכת ביבשה.
איתרע מזלו של הריסון, ונוויל מסקליין התמנה עם שובו מברבדוס למשרת האסטרונום המלכותי, אשר מתוקף תפקידו עמד גם בראש ועדת קו האורך. מסקליין הגיש דוח שלילי על כרונומטר מס' 4, כשעיקר טענותיו כי 'גודל השגיאה' של השעון, היינו כמה זמן הוא מאחר או מפגר ביממה, נובע למעשה מחוסר דיוק. הוא גם סרב להוספת מקדם שגיאה בעת חישוב קו האורך. על אף שהוכיח עצמו כבר פעמיים הלכה למעשה, לא עמד אפוא כרונומטר מס' 4 בדרישות הוועדה.
הבדיקות נמשכו, כרונומטר מס' 4 נשלח להפלגה סביב העולם (ואפילו לאוקינוס הארקטי), ותוך כדי כך החל הריסון לבנות את כרונומטר מס' 5. שלוש שנים אחר כך נגדשה סאת מרוריו, הוא חש מנוצל והחליט לבקש את עזרת המלך ג'ורג' השלישי. הוא ביקש וקיבל פגישה עם המלך, אשר נמלא כעס רב לשמע הדברים. המלך ג'ורג' בדק בעצמו בארמונו את כרונומטר מס' 5, ולאחר שפיגר רק ארבע וחצי שניות בעשרה ימים, התפרץ בזעם באומרו: "חי שמיים, הריסון, אני רואה שצדקת!". הוא הורה להריסון לתבוע מן הפרלמנט את מלוא הפרס, לאחר שאיים להופיע אישית בפניו ולנזוף בו. כך, ב-1773, קיבל הריסון את הפרס בסופו של דבר.
ג'יימס קוק השתמש באחד מן ההעתקים של כרונומטר מס' 4 בהפלגותיו, אך משום שמחיר הכרונומטרים היה כה גבוה, הוסיפה שיטת המרחקים הלונאריים להיות בשימוש נרחב למשך מאה השנים הבאות.
לאחר מלחמת העולם הראשונה נתגלו הכרונומטרים והשעונים של הריסון במחסן במצפה המלכותי בגריניץ' במצב רעוע למדי. מצא אותם קצין הצי המלכותי רופרט גולד (Roupert Gould), אשר השקיע מספר שנים בתיקונם ובשיפוצם. גולד ולא הריסון, הוא שהעניק לכרונומטרים את מספריהם הסידוריים (H1 עד H5).
כיום מוצגים הכרונומטרים המשופצים 1, 2 ו-4 במוזיאון הימי הלאומי הבריטי, במצפה המלכותי בגריניץ'. כרונומטר מס' 5 נמצא בבעלות Worshipful Company of Clockmakers של לונדון, והוא מוצג ב- Clockmaker's Museum בגילדהול בלונדון, כחלק מאוסף החברה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- דָוָוה סוֹבֶּל, קו האורך - סיפורו האמיתי של הגאון הבודד שפתר את הבעיה המדעית הגדולה ביותר של זמנו. תרגום: נילי לנדסברגר. ירושלים, כתר הוצאה לאור בע"מ, 1988.
