האזרח קיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

האזרח קיין

שם הסרט במקור:	Citizen Kane
בימוי:	אורסון ולס
הפקה:	אורסון ולס
תסריט:	אורסון ולס הרמן מנקיביץ'
שחקנים ראשיים:	אורסון ולס ג'וזף קוטן דורות'י קומינגור אגנס מורהד רות ווריק אברט סלואן ג'ורג' קולוריס ריי קולינס
מוזיקה:	ברנרד הרמן
חברת הפצה:	RKO
תאריך יציאה לאקרנים:	1 במאי 1941, ארצות הברית
משך הקרנה:	119 דקות
שפת הסרט:	אנגלית
תקציב:	$686,033
פרסים:	פרס אוסקר אחד
דף הסרט ב-IMDb

האזרח קיין (Citizen Kane) הוא סרטו הראשון והחשוב ביותר של אורסון ולס, אשר, הפיק, ביים, כתב (יחד עם הרמן מנקיביץ') וגם שיחק בו בתפקיד הראשי. הסרט הופק בשנת 1941 ונחשב במשאלים שונים הן של מומחי הקולנוע והן של הציבור הרחב לאחד הסרטים הטובים והחשובים ביותר בכל הזמנים.

[עריכה] מקור ההשראה ותהליך יציאת הסרט

הסרט נעשה בהשראת סיפור חייו של מו"ל העיתונות האמריקאי ויליאם רנדולף הרסט - אייל עיתונות רב עוצמה שהשפעתו הייתה כמעט אגדית, ואהובתו, שחקנית הקולנוע מריון דייויס. ולס עיצב את דמותו של קיין - טייקון עיתונות מושחת ועורך ה-"New York Enquirer" - בהשראת הרסט, עורכם של העיתונים "San Francisco Examiner" ו-"New York Journal".

בנוסף לפועלו כעיתונאי, ניכרת השוואה לחייו של הרסט גם בתחום הפוליטי. הרסט היה עיתונאי "צהוב" ואישיות פוליטית רבת השפעה, אשר שאיפותיו הפוליטיות הובילו אותו להתמודדות, ואף לזכיה, במשרת מושל מדינת ניו יורק. בסרט, מוצג קיין כמפעילה של דעת קהל בשם ה"קובלה חאן", ומנסה להתמודד באופן עצמאי על משרת מושל מדינת ניו יורק. הוא אף מתחתן עם אמילי מונרו נורטון, אחייניתו של נשיא המדינה.

ניתן גם לראות את ההשוואה בארמון "קסנדו" המפואר של קיין בפלורידה, אשר קיין מילא בחפצי אומנות יקרי ערך- השוואה לארמון "החווה" ("The Ranch") של הרסט בקליפורניה.

דמיונות רבים נמצאים גם בדמותה של סוזן אלכסנדר, אשתו השנייה של קיין - זמרת חסרת כשרון, המקבילה לפילגשו של הרסט, שחקנית הסרטים האילמים מריון דייויס. צ'ארלס קיין קנה לאשתו בית אופרה, אף על פי שלא באמת רצתה להיות זמרת (זה היה בעיקר רעיון של אימה), בעוד וויליאם הרסט תמך באופן מוגזם במריון כאשר קנה לה אולפן סרטים לקידום הקריירה שלה- אף על פי שלמעשה הייתה מוכשרת יותר כקומיקאית. היו אף שטענו כי המילה "רוזבאד", שהיא נקודת המוצא של העלילה, היא כינוי שנתן הרסט לאיבר המין של אהובתו.

כשנודע להרסט שהסרט מבוסס על חייו, הוא ניסה למנוע את הפצתו, ולפגוע בקריירה של ולס. הוא ביקש להשמיד את כל הנגטיבים ואף הציע סכום עצום ל-RKO על מנת שלא יקרינו את הסרט. כשסירבו, פתחו עיתוניו במסע הכפשות כנגד ולס וסרטו. מרבית בתי הקולנוע סירבו להקרין את הסרט מפני שחששו מהרסט. הסרט נכשל קופתית, ואף בטקס פרסי האוסקר זכה רק בפרס אחד, אולם המבקרים האירופיים לא נשארו אדישים כלפי הסרט. הם הבינו שלפניהם סרט שככל הנראה עומד להוביל את הקולנוע לעידן חדש. "האזרח קיין" הפך לנושא שיחה בקרב אינטלקטואלים וחובבי תרבות באירופה, ומעמדו אף התעצם עם תום מלחמת העולם השנייה, כשהוקרן במדינות שעד עתה היו כבושות. חורחה לואיס בורחס כתב מאמר מפורסם על הסרט שבו הגדיר אותו כ"מבוך חסר מרכז".

[עריכה] החדשנות שבסרט

צילומי "האזרח קיין" נעשו כמעט בחטף, אולם ולס דחק לפרויקט את מלוא כישרונו וגאוניותו. "האזרח קיין" היה תמצית גאונותו של ולס - כמעט כל סצינה מהסרט הייתה פורצת דרך. ולס השכיל להשתמש בעדשות ה"דיפ פוקוס" והעניק ממד נוסף, קולנועי, לדמויות שלו. הסרט שבר את התפיסה הנראטיבית השלטת עד אז, והוכיח שניתן לעשות סרט שאינו כרונולוגי בהכרח (סגנון שבא לידי ביטוי בולט לאחר מכן בסרט ראשומון). ולס, שגילם את קיין בעצמו, נכנס עד כדי כך לתפקיד, שבאחת הסצינות שבר את רגלו, אולם סירב להפסיק את הצילומים, והמשיך לשחק עם רגל שבורה.

[עריכה] עלילה

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

הסרט עוסק בשני עיתונאים הנשלחים על ידי העורך של העיתון שלהם, כדי לנסות לחקור על דמותו של קיין לאחר מותו. לצורך זה הם מנסים לחקור מה משמעותה של המילה "רוזבאד" (בתרגום מילולי: "ניצת ורד"), אותה אמר קיין לפני שמת. הם, והצופים בסרט יחד עמם, לומדים על עברו של קיין, באמצעות בחינה של אירועים שונים מחייו, מנקודות מבט שונות. כך הם פוגשים היבטים שונים באישיותו של קיין.

קיין נמסר על ידי הוריו על מנת שיזכה לחינוך טוב יותר, ובהמשך עובר תהפוכות שונות בחייו - מבחינה עסקית, רומנטית ופוליטית. בסופו של דבר, בסוף הסרט, העיתונאים החוקרים נכשלים במשימתם, ולא מצליחים לפענח את משמעות המילה, כמו גם את המפתח לאישיותו של קיין. בשלב זה, רגע לפני תום הסרט, נעה המצלמה אל חפציו של קיין, המושלכים אל האש, ואז הצופה מגלה מה פירוש המילה - זהו שם המודפס על מזחלת שאיתה רואים את קיין (בתחילת הסרט) גולש בילדותו, כאשר הוא עדיין אצל הוריו.

התובנה שהצופה אמור לגבש היא, שכל ימיו חיפש קיין את האהבה וההכרה שלא זכה להם בילדותו, לאחר שנותק ממשפחתו.