חורחה לואיס בורחס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חורחה לואיס בורחס (24 באוגוסט 1899 - 14 ביוני 1986) - סופר ארגנטינאי. מגדולי היוצרים בלשון הספרדית אשר קמו באמריקה הלטינית. בורחס היה גם מסאי ומשורר, אך עיקר כוחו בסיפוריו הקצרים.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
[עריכה] ילדות ונעורים
בורחס נולד בבואנוס איירס. שמו המלא היה חורחה פרנסיסקו איזידורו לואיס בורחס אסוודו, אך הוא מעולם לא השתמש בצורה זו של שמו. אביו, חורחה גיירמו בורחס היה עורך דין ומרצה לפסיכולוגיה, והיה בעל נטיות ספרותיות ("הוא ניסה להיות כותב אך נכשל בנסיונו", אמר פעם בורחס. "הוא כתב כמה סונטות טובות מאוד"). אמו, לאונור אסוודו סוארז, הייתה מתרגמת. המשפחה הייתה ממוצא איטלקי, ספרדי, פורטוגזי ובריטי. השפות המדוברות בבית בורחס היו ספרדית ואנגלית, ובורחס הצעיר גדל מילדות באווירה רב-לשונית. הוא גדל בשכונת פלרמו, בבית גדול בעל ספרייה עשירה.
בשנת 1902 נולדה לבורחס אחות בשם נורה. אביו של בורחס לקה באותה מחלה שתיטול באחד הימים מן הבן המפורסם את מאור עיניו, וכך, בשנת 1914 עברה המשפחה לז'נבה, שם קיבל האב טיפול בעיניו, בעוד שהבן השלים את לימודיו, בין השאר בצרפתית, שבהתחלה הציבה בפניו קשיים מסוימים, ולימד את עצמו גרמנית. בורחס קיבל תואר בוגר מן הקולג' בז'נבה בשנת 1918.
לאחר סיומה של מלחמת העולם הראשונה המשיכה משפחת בורחס בנדודיה באירופה ובמהלך שלוש שנים גרה בלוגנו, ברצלונה, מיורקה, סביליה ומדריד. בספרד התחבר בורחס הצעיר לתנועת האוונגרד "אולטרה", ופרסם במגזין "גרסיה" (Grecia בספרדית פירושו יוון) את שירו הראשון "המנון לים", שהיה בסגנונו של וולט ויטמן.
[עריכה] קריירה ספרותית מוקדמת
ב-1921 שבה משפחת בורחס לבואנוס איירס. בורחס הצעיר ייבא לארגנטינה את עקרונות תנועת ה"אולטרה" והחל להיות פעיל בחוגים ספרותיים, לפרסם שירים, מאמרים וסיפורים קצרים. בשנת 1923 פרסם את קובץ שיריו הראשון - Fervor de Buenos Aires. הוא כתב למגזין האוונגרד Martín Fierro, אשר דגל בגישה של התרכזות באמנות, שנגדה את גישתם של חוגי אוונגרד אחרים, מעורבים פוליטית, כגון "קבוצת בואדו" שהונהגה על ידי הסופר רוברטו ארלט. הוא ייסד את המגזינים "פרוזה" (אשר שיטת הפצתו הייתה הדבקה על קירות העיר בואנוס איירס של גליונות ענק) ו"פרואה", והיה מן הכותבים הקבועים במגזין "סור", בעריכת הסופרת ויקטוריה אוקמפו, אשר הפך להיות המגזין הספרותי המוביל בארגנטינה. אוקמפו הפגישה אותו עם הסופר אדולפו ביוי קאסארס, אשר הפך להיות מידידיו הקרובים, ושותף לדרכו הספרותית.
ב-1933 הפך לעורך המדור הספרותי של העיתון "קריטיקה" ושם פרסם את סיפוריו הקצרים שייאספו בעתיד לקובץ "Historia universal de la infamia" - "דברי ימי תועבת העולם" (יצא בעברית בהוצאת "עם עובד - פרוזה אחרת" בשנת 1987). קטעים אלו, הנעים בין סיפורים בדויים קצרים וקטעים תיעודיים המשתמשים בטכניקות של בדיון על מנת לספר סיפורים מפורסמים מתרבויות שונות, שהיו ביסודם אמת, כללו אף "זיופים" ספרותיים שהתיימרו להיות קטעים מתורגמים מיצירות נודעות שאינן נקראות בתכיפות. על אף שבורחס התייחס לסיפורים אלו כ"תרגילים לשעשוע", הייתה להם השפעה חשובה על הספרות הדרום אמריקאית. הסיפורים יצאו לאור לראשונה כקובץ בשנת 1935 והם נחשבים לתפנית חשובה בהיסטוריה של הספרות באמריקה הלטינית ובשפה הספרדית.
עד לשנת 1939 המשיך בורחס בעבודתו הספרותית כעורך בהוצאה לאור בארגנטינה, וכן כתב סיפורים למגזין "אל אוגר".
[עריכה] תקופת הפרוניזם והתעוורותו של בורחס
מותו של אביו בשנת 1938 היה אבידה אישית גדולה לבורחס, מאחר והשניים היו קרובים באופן בלתי רגיל. בראש השנה האזרחית בשנת 1939 סבל בורחס מתאונה כאשר ראשו נפגע מחבטה בחלון בעת שעלה במדרגות. בבית החולים כמעט ומת מהרעלת דם. בבית החולים החל לכתוב סיפורים קצרים בעלי עלילה, ובשנת 1941 יצא לאור El jardín de senderos que se bifurcan (בעברית "גן השבילים המתפצלים" יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בתרגומו של יורם ברונובסקי. היה זה הקובץ הראשון מספרי בורחס אשר ראה אור בשפה העברית). הקובץ כלל את הסיפור "אל סור" בעל המוטיב הביוגרפי, המתאר את התאונה שעבר בורחס. בקובץ זה מגיע בורחס לידי שלמות סגנונית. המדובר בסיפורים קצרים הנושאים כולם את חותמו המיוחד - ההשכלה הרחבה, הרמיזות (האמיתיות או המדומות) לספרים (אמיתיים או בדויים), הברק הלשוני, הצמצום, וההתייחסות הפיוטית לנושאים הגותיים בפילוסופיה ובמתמטיקה. על אף שחוגי הספרות בארגנטינה ראו בספר יצירת מופת, בזמן פרסומו לא זכה הספר להצלחה לה קיווה בורחס.
החל מ-1937 עבד בורחס כספרן בספרייה העירונית בבואנוס איירס. עם עלייתו לשלטון של העריץ חואן פרון "קודם" בורחס לתפקיד של משגיח על עופות וארנבות בשוק העירוני, תפקיד שממנו התפטר מייד. עד לתקרית זו הסתכמה פעילותו הפוליטית של בורחס להוספת חתימתו לעצומות פרו דמוקרטיות, אך מייד לאחר פיטוריו נשא בורחס נאום בפני אגודת הסופרים והמשוררים הארגנטינאית ובו אמר - "דיקטטורות מקדמות דיכוי, דיקטטורות מקדמות כניעות, דיקטטורות מקדמות אכזריות, אך גרוע מכל - דיקטטורות מקדמות אידיוטיזם".
ללא עבודה מסודרת, וכשמאור עיניו הולך ודועך מחמת המחלה התורשתית שבה לקה אף אביו, החל בורחס בקריירה של מרצה. בקריירה זו הצליח בורחס, ועל אף שסבל מדיכוי ורדיפות בימיו החשוכים של הפרוניזם, מונה (1950 - 1953) לנשיא אגודת הסופרים הארגנטינאית, וכפרופסור באגודה הארגנטינאית לתרבות אנגלית. סיפורו הקצר "אמה צונץ" הוסרט בשנת 1954 על ידי הבמאי ליאופולדו טורה נילסון, תחת השם "ימי הזעם". בתקופה זו כתב אף מספר תסריטים.
עם נפילתו של המשטר הפרוניסטי, ב1955 מונה בורחס לתפקיד מנהל הספרייה הלאומית. בתקופה זו התעוור לחלוטין. בתקופה זו קיבל את הפרס הלאומי לספרות, ואת הראשון מבין תוארי "דוקטור של כבוד" מהאוניברסיטה של קויו בארגנטינה. בורחס שימש אף כמרצה לספרות באוניברסיטת בואנוס איירס, וכן במשרות זמניות באוניברסיטאות נוספות. מכיוון שלא יכול לקרוא או לכתוב, החל להעזר באמו אשר הפכה אף למזכירתו האישית.
[עריכה] פריחת הקריירה הספרותית של בורחס
פרסומו הבינלאומי של בורחס החל בערך בתחילת שנות השישים של המאה העשרים. בשנת 1961 קיבל (בצוותא עם סמואל בקט) את הפרס החשוב "פרס פורמנטור". הפרס הוביל לשורה של כיבודים בינלאומיים, ומסע הרצאות בארצות הברית. בשנת 1962 פורסם קובץ של סיפוריו לראשונה בשפה האנגלית. הוא המשיך במסעות הרצאות באירופה ובדרום אמריקה. בשנת 1965 קיבל תואר אבירות ממלכת אנגליה. שיתוף הפעולה שלו עם המתרגם האנגלי נורמן תומס די ג'ובאני, אשר החל בשנת 1967 הפך אותו למפורסם מאוד בארצות דוברות אנגלית. בשנים אלו המשיך לפרסם את ספריו "ספר היצורים הדמיוניים", "ספר החול" ו"הדו"ח של דוקטור ברודי". כן פרסם קובץ הרצאות בשם "שבעה לילות".
בשנת 1971 זכה בורחס בפרס ירושלים, ובמסגרת זו ביקר במדינת ישראל. לאחר מותה של אמו בשנת 1975 החל בורחס בטיולים ברחבי העולם, שנמשכו עד מותו.
בורחס נישא פעמיים. בפעם הראשונה ב1967 לידידה ותיקה בשם אלזה אסטטה מייאן, אשר אך התאלמנה מבעלה בטרם נישאה לבורחס, נישואין אלו נמשכו שלוש שנים, ולאחר מכן התגרשו השניים, ובורחס חזר לחיות עם אמו. בשנותיו האחרונות חי עם מריה קודמה, חוקרת ספרות אשר שימשה אף כמזכירתו האישית. יחד עמה פרסם ספר מסעות בשם "אטלס". השנים נישאו בשנת 1986 חודשים ספורים לפני מותו של בורחס. בורחס מת מסרטן הכבד בז'נבה, העיר שבה בחר לבלות את ימיו האחרונים לזכר התקופה המאושרת שבה למד שם כמתבגר. הוא טמון בז'נבה.
[עריכה] יצירתו
בנוסף לסיפורים הקצרים שהקנו לו את פרסומו, בורחס הוא אף מסאי, משורר, תסריטאי, מבקר ספרותי ומתרגם. עיוורונו השפיע מאוד על כתיבתו המאוחרת.
כתיבתו עוסקת במתן פרשנות אישית לנושאים בפילוסופיה, במיתולוגיה, במתמטיקה בקבלה ובתאולוגיה. בורחס מטפל בנושאים כבדים אלו ככלי משחק מהם הוא יוצר את יצירתו, לעתים בכובד ראש, ולעתים מתוך שעשוע.
בורחס, אשר חי לאורך רובה של המאה העשרים נטוע היטב במסורת הספרותית המודרניסטית. סגנון כתיבתו הינו למדני, עמוק ומקיף. כבן זמנו ולדימיר נבוקוב וכג'יימס ג'ויס שקדם לו מעט, נטוע בורחס היטב במסורת הספרותית של ארץ מולדתו, אך השכיל להמריא אל מעבר לה ולתת לכתיבתו גוון אוניברסלי ובינלאומי. כנבוקוב וג'ויס בורחס אימץ את הרב-תרבותיות ואת השעשוע הלשוני, אך בעוד שנבוקוב וג'ויס נטו, עם התקדמות הקריירה שלהם, ליצור יצירות ארוכות ומורכבות יותר ויותר, נותר בורחס רב אמן בסיפור הקצר, מצומצם היריעה, והמהודק לשונית. בורחס התייחס אל עצמו כ"מיניאטוריסט" ונרתע ממה שכינה "סגנון הבארוק". סגנונו המאוחר של בורחס הוא בהיר ופשוט יותר מיצירתו המוקדמת.
סיפוריו הידועים עוסקים בנושאים כאינסוף, מראות, מבוכים, זהות וטיבה של המציאות. עלילות סיפוריו נוטות להיות פנטסטיות, כגון ספרייה המחזיקה כל עותק אפשרי של כל יצירה בת 410 עמודים, אדם אשר אינו שוכח דבר שחווה, חפץ מופלא באמצעותו ניתן לחזות בכל דבר על כדור הארץ, ושנה שלמה בה עומד הזמן מלכת הניתנת לאדם העומד מול כיתת יורים. בה בעת יצר בורחס אף תיאורים ריאליסטיים של החיים בארגנטינה, של קרבות רחוב, גאוצ'וס, פושעים זוטרים, חיילים ודמויות היסטוריות. סיפוריו מערבים את האמיתי והפנטסטי, המציאות והבדיון. בתקופות מסוימות, במיוחד בקריירה המוקדמת שלו, חצה ערוב זה את הגבול אל עבר הזיוף והתרמית.
עבודתו השופעת של בורחס בתחום שאינו בדיוני כוללת תרגומים רבים, ביוגרפיות קצרות, ומסות ספרותיות על נושאים כטיבו של הדיאלוג, השפה, המחשבה האנושית, והיחסים ביניהם. בורחס היה חוקר התרבות הארגנטינית, ופרסם מאמר על ההיסטוריה של הטנגו, על הפואמה מרטין פיירו, על הזהות הארגנטינית הייחודית ועל תתי-התרבויות שקמו במסגרת זהות זו.
בורחס פרסם שירה לאורך כל חייו. כאשר מאור עיניו דעך, בתקופה שבה היה מאבק בין התקדמות מחלתו ובין ההתקדמות ברפואה, שאיפשרה לו קריאה וכתיבה בתקופות מוגבלות, העדיף להתרכז בשירה, שכן יכול היה לזכור בראשו את התקדמות העבודה. שירתו עוסקת במגוון הנושאים בהם עוסקת הפרוזה שלו.
בורחס היה ידוע כמתרגם פורה לשפה הספרדית משפות שונות. כבר בילדותו, בהיותו בן עשר, תירגם סיפור קצר של אוסקר ויילד לספרדית. לקראת סוף חייו תירגם את האפוס האיסלנדי "אדה הצעירה" לספרדית. תרגומיו כללו את יצירותיהם של אדגר אלן פו, פרנץ קפקא, הרמן הסה, רודיארד קיפלינג, הרמן מלוויל, אנדרה ז'יד, ויליאם פוקנר, וולט ויטמן, וירג'יניה וולף, תומס בראון וג. ק. צ'סטרטון. בורחס היה בדעה שהתרגום יכול לעלות באיכותו על היצירה המקורית, ושגרסאות שונות של אותה יצירה בתרגומים שונים לאותה שפה הן תופעה רצויה ומקובלת, שכן תרגום הדבק בלשון המקור הינו בסופו של דבר שירות רע ליצירה המתורגמת.
בורחס יצר אף בשני אופנים מאוד לא מקובלים - הזיוף הספרותי, והביקורת של יצירות דמיוניות. הזיוף הידוע ביותר בו עסק הינו עוד מהתקופה בה שימש כמבקר הספרותי של העיתון "אל אוגר" בשנות השלושים. בתקופה זו פרסם יצירות מקוריות שהיו בסגנונו של הסופר עמנואל סבידנבורג או בסגנון הספר "אלף לילה ולילה" כשהוא טוען שאלו תרגומים לסיפורים נדירים אותם מצא במסגרת קריאתו. חלק מסיפורים אלו התפרסמו בספר "דברי ימי תועבת העולם". הוא המשיך בקו זה לאורך כל הקריירה שלו, ולמשל פרסם שלושה סיפורים קצרים שלו, המתחזים לתרגומים מסופרים אחרים, באנתולוגיה ספרותית שערך.
לעתים בחר בורחס לכתוב "ביקורת" על יצירה בדיונית, במקום לכתוב סיפור העוסק באותו נושא. דוגמה מפורסמת לכך היא היצירה "פייר מנאר, כותבו של דון קישוט". עיסוקה של רשימה זו בסופר צרפתי אשר שיקע עצמו בעולמה של הספרות הספרדית מן המאה ה-16, עד כדי כך שהוא יכול לשבת ולכתוב חלקים ניכרים מהיצירה "דון קישוט" כאילו הוא כתב אותם במקור. הרשימה מתיימרת להיות ביקורת ספרותית על עבודתו של מנאר, המראה עד כמה צברה היצירה דון קישוט שכבות ורבדים מאז שנכתבה, עד כדי כך ש"יצירתו" (הדמיונית) של מנאר, הינה עשירה בהרבה מן המקור של מיגל דה סרוואנטס, על אף שהיא זהה לה בלשונה. בורחס לא היה הראשון שיצר צורה ספרותית איזוטרית זו וקדמו לו בכך תומס קרלייל וסמואל בטלר. לאחר בורחס נודע בשימוש בצורה ספרותית זו סופר המדע הבדיוני הפולני סטניסלב לם.
[עריכה] בורחס כארגנטינאי וכאזרח העולם
עבודתו של בורחס כללה פרספקטיבה רחבה ששיקפה את האתניות המגוונת של מולדתו ארגנטינה, את החשיפה בגיל מוקדם לספריה העשירה בבית אביו, ואת חיי הנדודים שחי במשך תקופות ארוכות בחייו. כנער ביקר באזורי הגבול של ה"פמפס", ולאחר מכן סייר באירופה עם משפחתו. כבוגר הקדיש חלקים ניכרים מחייו למסעות הרצאות ברחבי העולם, ואופיינית היא בחירתו למות בז'נבה, שבה שהה כתלמיד תיכון. יצירתו של בורחס מושפעת מכל התרבויות שפגש, והיא מתעלה מעל הבדלי גזע ולאומיות.
בורחס הינו אוניברסליסט, ועבודתו קיבלה השראה ממקורות רבים ומגוונים - מסאגות איסלנדיות ואנגלו סקסיות, ועד למקורות עתיקים מן המזרח הקרוב והמזרח הרחוק. גישה זו התנגשה עם הלאומנות הקטנונית שעודד משטרו של חואן פרון. התנגשות זו (אשר עלתה לבורחס במשרתו, ובשנים של מאבק פוליטי) הפכה את בורחס כביקורתי ביחס לממשלות, עד כדי כך שבהקדמה לספרו "אטלס" הוא מגדיר עצמו כאנרכיסט. כאשר לאומנים קיצונים בארגנטינה, אוהדי הנאציזם טענו כי הינו יהודי, ובמשתמע מכך כי ישנו פגם בזהותו כארגנטינאי, הגיב בורחס במאמר "Yo Judío", (אני, היהודי) בו כתב כי היה גאה להיות יהודי, אך הציג גנאלוגיה מפורטת שלו, והראה את מקורותיו הנוצרים, תוך שהוא מסביר כי כל נוצרי ממוצא ספרדי קשטיליאני הינו בעל שורשים יהודיים מתקופת האנוסים.
[עריכה] השפעות רב לאומיות על יצירתו של בורחס
ארגנטינה של בורחס הינה, למרות מקורה כמושבה ספרדית, ארץ רב לאומית, והבירה, בואנוס איירס, עיר קוסמופוליטית. זה היה נכון עוד יותר במהלך ילדותו של בורחס מאשר כיום. בזמן הכרזת העצמאות של ארגנטינה, ב-1816, הייתה האוכלוסייה ברובה קריאולית, מושג שפירושו בארגנטינה הינו אנשים ממוצא ספרדי, שבדמם מעורב אף מעט ממוצא אחר. הזהות הלאומית הארגנטינית הייתה מפוצלת, ובמהלך העשורים שלאחר הכרזת העצמאות עברה תהליך של האחדה. בתקופה זו באו גלי הגירה גדולים מארצות רבות באירופה, המזרח התיכון, ואף מסין, כאשר גלי ההגירה הגדולים ביותר הינם מספרד ומאיטליה.
השוני בין התרבויות החיות בצוותא הינו נושא טיפוסי ביצירתו של בורחס, השואבת מן המסורת הספרותית והלמדנית של הנצרות, הבודהיזם האיסלם והיהדות, תוך עיסוק בדמויות דתיות, בכופרים, ובמיסטיקנים.
[עריכה] בורחס כיוצר ארגנטינאי
גם אם עסק בנושאים בינלאומיים ורב תרבותיים, התייחס בורחס ביצירתו לפולקלור ולהיסטוריה של ארגנטינה, ולבעיות בנות אותו הזמן בתרבות ובהיסטוריה הארגנטינאית. ספר שיריו הראשון נקרא, בהתאם, "התשוקה לבואנוס איירס" (1923). בורחס עסק בנושאים ארגנטינאים כהיסטוריה של הטנגו, כתובות על עגלות סוסים, פולקלור ארגנטינאי. אירוני הוא הדבר שהלאומנים הארגנטינים בני זמנו פיקפקו בלאומיות של אחד מגדולי היוצרים שקמו לארגנטינה.
עניינו של בורחס בתרבות הארגנטינית נובע, אולי, בחלקו מן הגנאלוגיה שלו. סבתו של בורחס מצד אביו הינה אנגליה אשר נישאה לקריאולי פרנסיסקו בורחס, אדם בעל קריירה צבאית ותפקיד מפתח במלחמות האזרחים בארגנטינה ובאורוגוואי. בורחס היה גאה בייחוס זה, וסיפורים רבים שכתב מתרחשים בשנות מלחמות אזרחים אלו. אבי סבתו מצד אמו היה אף הוא איש צבא, ולו הקדיש בורחס את הפואמה "דף לזכרו של הקולונל סוארז, המנצח בקרב חונין".
על אף שבורחס נתפש כאוניברסליסט, יש הרואים בכתביו שיקוף לא מודע של העדפות תרבותיות, במיוחד בדרך של השמטה. השפעותיו של בורחס הינן אירופאיות ואמריקאיות, ומעט מאוד השפעות אסיאתיות. על אף למדנותו המרובה במקורות נוצרים, מוסלמיים, יהודיים ואף בודהיסטים, אין כמעט איזכור להינדואיזם בכתביו. כן אין כמעט התייחסות לתרבות האפריקנית, או התרבות המקומית האינדיאנית, או אף לאפריקנים או אינדיאנים כדמויות ביצירתו. במאמרו "חוסר יכולתנו" משקף בורחס אף רגשות הומופוביים.
בורחס נחשב למבשרה של הפריחה הגדולה בספרות אמריקה הלטינית באמצע המאה העשרים, ולפורץ דרך לקבלה בינלאומית של עבודתם של יוצרים כגבריאל גארסיה מרקס, חוליו קורטסר ומריו ורגאס יוסה.
[עריכה] מספריו בעברית
ספריו הבאים של בורחס יצאו לאור בשפה העברית:
- בדיונות, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
- האלף, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
- גן השבילים המתפצלים, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
- מבוכי הזמן, כתר.
- דברי ימי תועבת העולם, עם עובד, פרוזה אחרת.
- הדו"ח של ד"ר ברודי, ספרית פועלים.
- ספר החול, הוצאת כתר.
- ספר הישויות הדמיוניות, הוצאת שוקן.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ליאו קורי, עולמו הספרותי של חורחה לואיס בורחס, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון, 1997.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה קצרה ותמונה בעברית
- Jorge Luis Borges מפגש ראשון עם הפרוזה של בורחס (אנגלית)
- מרכז בורחס ללימודים ולתיעוד (אנגלית, ספרדית, צרפתית)
- גן השבילים המתפצלים אתר על חייו ויצירתו של בורחס (אנגלית)
