היכל שלמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

היכל שלמה הוא מבנה ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים, בצמוד לבניין בית הכנסת הגדול, אשר שימש בעבר ללשכות הרבנים הראשיים לישראל ומשכנם של בית הדין הרבני הגדול ומועצת הרבנות הראשית. כיום פועל בבניין היכל שלמה בית הכנסת "רננים", מוזיאון תשמישי קדושה יהודיים ואודיטוריום.

[עריכה] היסטוריה

ראשיתו של היכל שלמה היא בשנת 1923, כאשר פרסמו הרבנים הראשיים לישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק והרב יעקב מאיר, קריאה להקמת בית כנסת מרכזי בירושלים:

"(...) הייתכן הדבר כי דווקא ביישוב היהודי הגדול שבירושלים הקדושה יחסר סמל האיחוד הסגולתי הזה של עם ישראל? (...) הייתכן להוציא ולהשמיע מפה לאוזן את המשפט המוזר, המופרך כל כך, והעובדתי בכל זאת, ולומר: לירושלים הגדולה והקדושה אין בית כנסת גדול ומרכזי?"

הרבנים הראשיים ייצגו בקריאתם זו את הלך הרוח אצל רבים בירושלים באותה תקופה; חלקם אף הקימו (בברכתו של הרב קוק) את בית הכנסת "ישורון". רבים סברו שבירושלים ההולכת ומתרחבת ונבנות בה שכונות חדשות, יש להקים בית כנסת מרכזי שיאגד את החיים הרוחניים בירושלים המתחדשת. זרז נוסף לקריאה היה מצבו המידרדר של הרובע היהודי. בעקבות מצב זה לא היה ניתן עוד לראות בבית הכנסת החורבה בית כנסת מרכזי.

ניסיון נוסף להקמת בית כנסת בעיר היה מצד הרב בן ציון חי עוזיאל בשנת 1940, שניסה להקים בית כנסת מרכזי ספרדי. ניסיון זה לא צלח.

רבים ציפו שבית הכנסת ישורון, שהוקם בשנות העשרים ושכן בבית הספר לבנים ובבית היתומים הספרדי, יענה על הדרישות להקמת בית כנסת מרכזי. ציפיות אלו גדלו כאשר ישורון עבר למשכנו הקבוע ברחוב המלך ג'ורג', והוא אכן אישר את הציפיות שתלו בו אישי ירושלים. בישורון עדיין ניתן למצוא שלטים שבהם בית הכנסת מכונה "בית הכנסת המרכזי".

אך גם לאחר שישורון התבסס במשכנו שברחוב המלך ג'ורג', היו שחפצו בהקמת בית כנסת מרכזי. הם נימקו זאת בכך שלישורון יש מנהגים מסוימים ואופי קהילתי ספציפי, שהיה אשכנזי מודרני בלבד. היו כאלו שסברו שבבית כנסת מרכזי צריכה להיות מקהלה קבועה, וזו לא הייתה בישורון.

סיבה נוספת הייתה שישורון היה בית כנסת פרטי שנוהל בידי עמותה פרטית, ומעולם לא קיבל דימוי רשמי וממלכתי. בית הכנסת ישורון השיג את דימוי בית הכנסת המרכזי בזכות האירועים הממלכתיים שאירח, וחשובי העם שבחרו להתפלל בו.

הדרישות להקמת בית כנסת מרכזי התעצמו אחרי הקמת מדינת ישראל, והושם דגש מפי הדורשים על מחוייבותם של מוסדות המדינה, ובפרט משרד הדתות, להקים בית כנסת ממלכתי-דתי בירושלים. דרישות אלו נענו כמה שנים לאחר מכן, עם הקמת בית הרבנות הראשית בירושלים, "היכל שלמה".

[עריכה] הקמת היכל שלמה

בל"ג בעומר תשי"ח (1958) הקריאות הרבות להקמת מרכז דתי-רוחני בירושלים באו לקיצן: ביום זה נערך טקס חנוכת בית היכל שלמה בירושלים. הבניין נקרא על שם שלמה וולפסון, אביו של סר אייזיק וולפסון, שתרם את הכסף לבניית היכל שלמה.

בבניין זה פעלו מאז ואילך משרדי הרבנות הראשית ומוסדות דת נוספים. בטקס החנוכה השתתפו בין השאר נשיא המדינה יצחק בן צבי, שרים, הרבנים הראשיים לישראל, חברי כנסת, ראש עיריית ירושלים מרדכי איש שלום ועוד.

במרכז, שנבנה ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים, שכנו בתחילה משרדי הרבנות הראשית, לשכות הרבנים הראשיים ובית הדין הרבני העליון. הבניין המרווח איפשר לכל דיין לקבל לשכה נפרדת. כמו-כן נקבעה בהיכל שלמה הספרייה התורנית המרכזית בישראל, שבה נמצאו עשרות אלפי ספרי קודש, בהם ספרים שנמצאו בעזבונות הקהילות שנחרבו בשואה.

מוסדות נוספים שעברו להיכל שלמה הם המחלקה להסברה דתית, הוועד לבירורי הלכות, איחוד בתי הכנסת ועוד. מאוחר יותר נפתח במקום מוזיאון היכל שלמה, המציג אוסף נדיר של חפצי קדושה מקהילות יהודיות ברחבי העולם. בקומה העליונה נבנה אודיטוריום רב מקומות, שבו נערכים כינוסים שונים. אחד האירועים הזכורים ביותר שהתקיימו באולם זה לאחר הקמתו הוא אזכרה לרב הראשי האשכנזי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, מיוזמי היכל שלמה, שנפטר זמן קצר לאחר חנוכת הבית.

[עריכה] בית הכנסת בהיכל שלמה

עם הקמת הבניין, הוחלט לייסד בו בית כנסת שישמש את אורחי הבניין. בית הכנסת נקבע בקומת הכניסה לבניין, ונראה כי מייסדי היכל שלמה ייחסו לו חשיבות רבה.

[עריכה] עיטורים

בשל העובדה שבית הכנסת נועד לשרת בעיקר את באי הבניין, לא הוקצה לו מקום רב והוא היה קטן יחסית. אך למרות ממדיו הקטנים, ניכר שהושקעו בו כסף ומחשבה רבה על מנת לפארו. בבית הכנסת היו אחד עשר חלונות ויטראז' צבעוניים, שנעשו בידי האומן דוד הילמן בשנותיו הראשונות של בית הכנסת. כל חלון הוקדש לנושא אחר, כגון שבת, ראש חודש, פסח, יום כיפור ואפילו מצוות שילוח הקן ומגילת שיר השירים.

[עריכה] ארון הקודש

הפריט המפואר ביותר בבית הכנסת הוא ללא ספק ארון הקודש, שהובא להיכל שלמה מבית הכנסת של הקהילה הספרדית בעיר פאדובה שבאיטליה.

ארון הקודש האיטלקי, וכן בימת הקריאה בתורה התואמת לו, הובאו ארצה בשנות החמישים יחד עם ארונות קודש אחרים מקהילות באיטליה, במסגרת מבצע העלאת ארונות קודש מאיטליה לישראל. חלק מן הארונות הובאו מקהילות בהן לאחר השואה לא נשארו עוד מתפללים. במבצע זה הועלו כארבעים ארונות קודש ופוזרו ברחבי הארץ. כמה מהם, כמו גם בית הכנסת מן העיירה קונלאנלו ונטו, הובאו לירושלים ושימשו בסיס להקמת המוזיאון ליהדות איטליה. המבצע נוהל בידי איש הסוכנות היהודית, ד"ר שלמה אומברטו נכון, משרד הדתות בראשות השר ד"ר זרח ורהפטיג ואישים נוספים באיטליה ובישראל.

ארון הקודש, שנבנה ב-1728, ניצב יותר ממאתיים שנה בבית הכנסת הספרדי שבעיר פאדובה. לכבוד חנוכת ארון הקודש באיטליה חיבר רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל), רב הקהילה, סדר מיוחד של שירים וזמירות בשם "חנוכת הארון".

הקהילה הספרדית בפאדובה פעלה באופן סדיר עד לשנת 1892. בשנה זו החליטו כל הקהילות היהודיות בפאדובה להתאחד למניין אחד, על אף שינויי המנהגים. הקהילות כולן עברו להתפלל יחד בבית הכנסת הגדול בפאדובה, ובית הכנסת הספרדי נותר ריק עד שנת 1955, אז נענו ראשי הקהילה לבקשותיו של ד"ר נכון להעלות את הארון ארצה. לצורך העניין הרהיטים פורקו לחלקים קטנים, נארזו ועלו על האונייה הישראלית "דורית" מאיטליה לישראל.

לרגל חנוכת ארון הקודש האיטלקי בבית הכנסת של היכל שלמה, הודפס מחדש ספרו של הרמח"ל "חנוכת הארון" וחולק לנוכחים. על ארון הקודש עדיין קיימות כתובות הקדשה מימי פאדובה, וכן כתובת חדשה שנקבעה בחנוכת הארון בהיכל שלמה.

ארון הקודש היה זקוק לשיפוץ ולשחזור מסוים, ולביצוע המלאכה הזמינו הגבאים את יצחק ב"ק, אחד האמנים הירושלמיים הנודעים ביותר שהתמחה במשך שנים באומנות בתי כנסת (ב"ק צייר כמה מציורי הקיר בבית הכנסת החורבה).

בימת הקריאה בתורה שנמצאת במרכז בית הכנסת הונמכה כשהגיעה לירושלים: בפאדובה הייתה הבימה גבוהה מאוד, וכדי לעלות אליה היו שבע מדרגות תלולות מכל צד. בניגוד לדעת אחדים שסברו שבית הכנסת חייב להיות זהה לזה שבפאדובה, הוחלט שבית הכנסת ייבנה באופן מודרני לחלוטין, ולצורך זה הונמכה הבימה.

[עריכה] חזנות

למרות שמידותיו של בית הכנסת היו קטנות יחסית, ביקשו מנהלי היכל שלמה, ובראשם ד"ר משה יפה, שבית הכנסת ישמש אות ומופת לבתי כנסת אחרים בישראל. הם החליטו, בין השאר, כי בבית הכנסת יהיה חזן קבוע שינהיג את הציבור בתפילה יחד עם מקהלה מקצועית בהרכב מלא.

החל מסוף המאה התשע עשרה הועסקו חזנים קבועים בבתי כנסת שונים בירושלים, ביניהם בית כנסת החורבה, בית הכנסת ישורון ובית הכנסת הנשיא. אך עד אז מעולם לא פעלה בירושלים מקהלה מקצועית בהרכב מלא.

החזן שהוזמן לעבור לפני התיבה בהיכל שלמה היה משה שטרן, בן למשפחת עולים מבודפשט שעלתה ארצה והתיישבה במעברת תלפיות. אבי המשפחה, ישראל שטרן, הוזמן להיות החזן של בית כנסת שהוקם אז בהר ציון, והבן משה זכה להיות חזן בית הכנסת המרכזי בהיכל שלמה. בעת מינויו לתפקיד היה שטיין רווק צעיר בן 23. הוא שימש בתפקיד חמש שנים.

על ניצוח המקהלה, שערכה בבית הכנסת היה לא פחות מזה של החזן, הופקד מנצח המקהלות צבי טלמון (מונזון). טלמון ניצח על המקהלה, שהורכבה גם מילדים צעירים, במשך כעשר שנים. המקהלה השתתפה בטקסים חשובים כגון בטקס הדלקת המשואות של יום השואה ביד ושם.

עם הקמת בית הכנסת הגדול בשנת 1982, שהחליף בתפקידו ובייעודו את בית הכנסת שנבנה בהיכל שלמה, הוקמה בבית הכנסת בהיכל שלמה קהילת מתפללים בשם "רננים". בין המתפללים הידועים ברננים היה ד"ר יוסף בורג, והשופט מנחם אלון.