היסטוריה של ספרטה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היסטוריה של ספרטה מתחילה בפלישה הדורית שהייתה בשלהי התקופה המינואית בתולדותיה של יוון. ספרטה היא אחד הפולייס (רבים של פוליס) החשובים ביוון העתיקה. היא הגיעה לבכורה במאה ה-5 לפנה"ס והצליחה להדביר במאה ה-4 את אתונה ופולייס אחרים. התמעטות אוכלוסייתה בגלל משברים כלכליים-חברתיים, אסונות טבע ומלחמות גרמו לירידת כוחה והיא נכבשה סופית בעת הפלישה הרומית. העיר נהרסה על ידי הברברים ושוקמה רק במאה ה-19 בהוראתו של מלך יוון.
תוכן עניינים |
[עריכה] התקופה הפרהיסטורית
לפי המסורת היוונית, ספרטה נוסדה על ידי לאקדמון, בנו של זאוס וטייגטה, שקרא לעיר על שם אשתו, בתו של אאורוטס. העיר ספרטה, שמוזכרת באיליאדה היא ככל הנראה ישוב מינואי, הנמצא כמה ק"מ דרומית לספרטה היוונית. כ-80 שנה לאחר מלחמת טרויה אירעה ההגירה הדורית, שוב לפי המיתולוגיה היוונית. השבטים הדוריים התאחדו עם האיטולים ונכנסו לחצי האי הפלופונסי דרך האיסתמוס. האיטולים התישבו באליס (בצפונו של חצי האי) ואילו הדורים המשיכו הלאה.
המציאות כנראה הייתה שונה במעט מהמתואר במיתוס. סביר יותר להניח שהיו מספר פלישות שבאו בגלים ולא פלישה אחת. סביר להניח שהדורים קיבלו תמיכה מיסודות מינואיים, שלא אהבו, בלשון המעטה, את האכאים. כזכור, האכאים הרסו את התרבות המינואית ביבשת היוונית.
בהתחלה, המדינה החדשה לא הייתה חזקה. היא חסרה יציבות וחברתה לא הייתה מאוחדת. ליקורגוס, שהפך לדמות מיתית למחצה בספרטה, הוא שאיחד את המדינה הספרטנית והגה את האימונים הצבאיים בהם הייתה מפורסמת, שהיו הסיבה העיקרית להגמוניה שלה ביוון.
בשום מקום אחר ביוון העתיקה הפרט לא דוכא בצורה כה קשה כמו בספרטה. כל החינוך הספרטני היה מופנה לקבלת מכונת לחימה והרג אנושית. כל יתר הפעילויות תפסו מקום משני בלבד.
ספרטה הייתה ייחודית במהלך ההיסטוריה בכך, שהיא הציבה לעצמה מטרה וחתרה אליה ללא לאות במשך מאות שנים. זהו המקור האמיתי לגדולתה של ספרטה. למרות זאת, לא סביר להניח שהיא הייתה מגיעה למעמד שאליו הגיעה ללא החוקה הליקורגית.
[עריכה] התפשטותה של ספרטה
קשה לעקוב בפירוט אחר תהליך כיבושה של לאקוניה על ידי ספרטה, אך ככל הנראה בזמן מלכותם של ארכלאוס וכארילוס נכבש עמק אאורוטס העליון עד הגבול עם אאגיס. בנו של ארכלאוס, טלקלוס ככל הנראה כבש את אמיקלאה, פאריס וגרונתראה ובכך גרם למישור לאקוניה להיות לביתה של ספרטה. בנו אלקמנס שיעבד את ההלוטים וכבש את עמק אאורוטס התחתון.
באותה תקופת זמן, הארגיבים, ששטחם כלל את כל החוף המרכזי של פלופונס ואת האי קיתרה איבדו חלק ניכר משטחם ששולב במדינה הספרטנית. כעבור פרק זמן קצר פרצה מלחמה עם מסניה, ולאחר 20 שנים המסנים נוצחו ונאלצו לשלם מס כבד. המסנים ניסו למרוד, אך המרד דוכא, שטחם שולב סופית במדינה הספרטנית והמסנים הפכו להלוטים.
ההתפשטות הזאת של ספרטה הדליקה נורה אדומה אצל שכניהם בחצי האי. ארקדיה (במרכז פלופונס) וארגוס, שניסו לתמוך במסנים במרידתם נגד הספרטנים, אך ללא הועיל. לאחר המלחמה המסנית השנייה (ככל הנראה בסביבות 631 לפנה"ס) הספרטנים הפכו לאחד מהכוחות הדומיננטיים בחצי האי ורק כוחן של ארקדיה ושל ארגוס השתווה לה.
[עריכה] המאה השישית לפני הספירה
בתחילת המאה השישית לפנה"ס, המלכים הספרטנים, לאון ואגאסיקלס, התקיפו את טגאה, אחת הערים החזקות בארקדיה, אך רק לקראת אמצע המאה ה-6 לפנה"ס הם הצליחו להביסה כליל ולהכלילה בליגה הפלופונסית. המאבק הסופי על הבכורה בפלופונס היה עם ארגוס, שהייתה בזמנו המדינה החזקה בחצי האי והביסה את הספרטנים במאה ה-7, למרות איבוד השטח לטובת ספרטה. אך ארגוס לא הייתה בשיא כוחה, הליגה שלה התפרקה בתחילת המאה והיא לא יכלה לסמוך על בעלות בריתה הוותיקות: ארקדיה ומסניה היות והן כבר נכבשו על ידי ספרטה. הספרטנים ניצחו את הארגיבים ב-546 לפנה"ס ובאותה השנה נפלה גם לידיה לידי הפרסים של כורש הגדול. כתוצאה מהניצחון, הספרטנים כבשו את חבל קינוריאה, שהיה העילה לפרוץ המלחמה.
מכת החסד הונחתה על ידי קלאומנס הראשון בשנת 494, שפגע בארגיבים בצורה אנושה כמעט, ועברו עשרות שנים עד שאלו השתקמו, דבר שהותיר את ספרטה ללא מתחרים בחצי האי. למעשה, החל מאמצע המאה ה-6 כל מדינות יוון הכירו בהגמוניה הספרטנית והמפקדים הספרטנים נבחרו להנהיג את הצבא ההלני נגד הפרסים בשנת 480 לפנה"ס. למרות זאת, ספרטה הוכיחה את חוסר יכולתה לשלוט ביוון. בתור בעלת ברית היא הייתה לא אפקטיבית לחלוטין ולרוב לא הסתכלה על התמונה הכללית, אלא הגבילה את עצמה לעניני פלופונס בלבד. היא לא הייתה מעצמה קולוניאלית ולא שאפה להשיג שטחים חדשים. לא רק זאת, היא כמעט ולא השתתפה במפעל הקולוניזציה היווני שהחל במאה ה-8 לפנה"ס ונמשך עד המאה ה-6 לפנה"ס או במסחר או חיי התרבות היווניים. לעומת זאת, הייתה לה מורשת של שנאת העריצות וטיראנים, למרות שהיא לא היתה, כמובן, בעד חירויות ליברליות ועמדה תמיד לצד האוליגרכיה.
[עריכה] המאה החמישית לפני הספירה
בתחילת המאה החמישית לפני הספירה, ספרטה הייתה בשיא כוחה, אם כי יוקרתה נפגעה אחרי שהיא ניסתה לתמוך במשטר האוליגרכי באתונה לאחר נפילת שושלתו של פיסיסטרטוס בשנת 510. לאחר המלחמה עם פרס, יוקרתה לא יכלה להשאר כמו שהיתה. אומנם ספרטה תפסה את הפיקוד על צבאותיה של יוון, בים וביבשה, אך למרות תהילת הנצח לה זכתה בקרב תרמופילאי ופיקוד נכון, שהוביל לניצחון היוונים במלחמה, אתונה תרמה תרומה מכרעת לניצחון הימי בקרב סלמיס ובלי הצי שלה המלחמה הייתה מסתיימת אחרת. בנוסף לכך התנהגו הספרטנים באגואיסטיות ולא רצו בתחילה להתערב בנעשה מחוץ לגבולות פלופונס ורק תחבולות אתונאיות שיכנעו אותם לצאת משאננותם.
אחרי קרב פלטאה (479 לפנה"ס) בו ניצח הגנרל הספרטני, פאוסאניאס, את הפרסים בעיקר בזכות עמידתם האיתנה של הכוחות הספרטניים, הספרטנים זכו בחלק מיוקרתם בחזרה. אך לאחר מכן, הספרטנים לא רצו להמשיך במלחמה בפרסים והפקירו את אתונה לבדה מול האימפריה הפרסית. האתונאים לא אמרו נואש והקימו ברית משלהם, הליגה האטית-דלית לשחרור היוונים מהעול הפרסי. הניצחון בקרב מיקלה שבא לאחר מכן באותה שנה והושג על ידי הצי היווני, בעיקר האתונאי, הרים את קרנה של אתונה בעיני היוונים. הספרטנים חששו מתחרות והחליטו להתערב לטובת היוונים. הם שלחו את פאוסאניאס, מנצח קרב פלטאה, לפקד על הצי היווני המאוחד, אך למרות הצלחותיו הצבאיות, התנהגותו הרודנית והחשדות שהוא מנהל מו"מ מאחורי הגב עם הפרסים גרמה לאפורים לנשל אותו מתפקידו. דוריס, ממשיך דרכו היה אדם חלש ואיפשר את מעבר הסמכות מספרטה לאתונה. לאחר פרישתה של ספרטה ובעלות בריתה מהמלחמה, המלחמה נוהלה על ידי אתונה והליגה שלה בלבד.
בתחילה הליגה האטית-דלית הייתה ברית בין שווים, אך לאחר מכן היא הפכה לאימפריה בראשות אתונה. בהתחלה לא עשתה ספרטה שום צעד על מנת למנוע זאת. האינטרסים שלה לא התנגשו באינטרסים של אתונה, היות ואתונה הכלילה בליגה שלה רק את איי הים האגאי וערי החוף המזרחי והצפוני של הים האגאי שבהם לא היה לספרטה ענין. בנוסף לכך הייתה נתונה תשומת הלב הספרטנית לתככיו של פאוסאניאס, שהפעם התחיל לקשור קשרים לא רק עם המלך הפרסי, אלא אפילו עם ההלוטים. המרד של טגאה (בסביבות 473-471 לפנה"ס) הראתה את התעוררותה מחדש של ארגוס, ורעידת האדמה של שנת 464 לפנה"ס פגעה בספרטה קשות. מיד אחריה באה התקוממות של ההלוטים המסניים. קימון שיכנע את האתונאים לשלוח חיל משלוח לעזרת הספרטנים לדיכוי המרד, אך הספרטנים לא רצו אותם ושלחו אותם הביתה בבושת פנים. הדבר גרם להתמרמרות באתונה, שהדמוקרטיה של התחזקה תחת הנהגתם של אפילטס ופריקלס. האתונאים כרתו ברית עם ארגוס שגם כן הייתה תחת משטר דמוקרטי באותו זמן, מה שגרם לקרע עם הליגה הפלופונסית.
המלחמה, בדרך כלל מתייחסים אליה כאל המלחמה הפלופנסית הראשונה, ספרטה לקחה רק חלק קטן ועזרה להביס את האתונאים בקרב טנגרה בשנת 457 לפנה"ס. לאחר הקרב הוכרזה שביתת נשק, שאיפשרה לאתונאים לפרוק את זעמם על הביוטים, הפוקיס והלוקרים. בשנת 449 לפנה"ס הוכרזה שביתת נשק לחמש שנים. לאחר קרבות נוספים שבהם אתונה הפסידה את החזקותיה באדמת יוון היבשתית ומרד במגרה, הוכרז על שלום ל-30 שנה, ככל הנראה בחורף של 446-445 לפנה"ס. אתונה נאלצה לוותר על אי אלו שטחים, אך פחות או יותר הסטטוס קוו נשאר.
מאבק חדש, המוכר בשם המלחמה הפלופונסית התפרץ בשנת 431 לפנה"ס; מאבק בין שתי עדות המרכיבות את יוון, הדורים והאכאים או מאבק בין דמוקרטיה לאוליגרכיה, אך כמו רוב הסכסוכים האחרים, הבסיס למלחמה זו היה כלכלי.
העליונות האתונאית על בים שימשה אותה לצרכים מסחריים, וחברות מפתח בליגה הפלופונסית, שעושרם היה מושתת על סחר ימי, כמו קורינתוס, מגרה, סיקיון ואפידאורוס, התחילו לפשוט את הרגל. מבחינה כלכלית הסחר האתונאי לא פגע בספרטה, אך היא נאלצה לצאת למלחמה בעקבות לחץ בעלות בריתה. למרות הכרזת המלחמה, הספרטנים לא ניסו לעשות משהו מיוחד. כל שנה הם פלשו לאטיקה, הרסו כמה שדות, שרפו כמה חוות וחזרו הביתה. כאשר בשנת 425 לפנה"ס נתפסו כמה מאות ספרטנים בפילוס הם היו שמחים להציע הפסקת אש תחת תנאים סבירים.
אלו היו תנאי שלום ניקיאס של שנת 421 לפנה"ס שסיימו את החלק הראשון של המלחמה. הניצחון הספרטני הסופי בא רק בשנת 404 לפנה"ס, והוא הגיע בעיקר מטעויות האתונאים ולא ממאמץ ספרטני. הטעות המרכזית הייתה משלוח של 200 אוניות ו10,000 חיילים לסיציליה, שם טיבעו אותם. בוגדנותו של אלקיביאדס תרמה גם כן את תרומתה הצנועה לניצחון הספרטני. לאחר הניצחון, הספרטנים החליטו לקחת על עצמם את תפקיד משחררי יוון מהעול הפרסי ויצאו למלחמה נגד פרס, אך העדר בסיס כלכלי מתאים מנע מהם להגיע להצלחות משמעותיות.
[עריכה] המאה הרביעית לפנה"ס
לאחר נפילתה של אתונה, ספרטה הייתה שוב המעצמה החזקה ביוון ושוב הדגימה את חוסר יכולתה לשלוט. בכל המקומות שבהם דרכה כף רגלם הם החליפו את הדמוקרטיה במשטר אוליגרכי פרו ספרטני המורכב בדרך כלל מ-10 אריסטוקרטים תחת שלטונו של נציב ספרטני. תחת הנהנגתו של אגסלאוס השני היה נראה כאילו ספרטה תהפוך את יוון לאימפריה ספרטנית ותצא למלחמה בפרס, אך הבעיות לא איחרו להגיע. אגסלאוס נאלץ לחזור ממסע המלחמה שלו באסיה הקטנה ולנסות להשיב את הסדר על כנו.
בנוסף לכך, אחרי שהסובסידיות הפרסיות פסקו והפרויקט השאפתני של ליסנדר לא צלח לו והוא נהרג בקרב האליאטרוס בשנת 395 לפנה"ס. הצי הספרטני הובס במהרה על ידי הפרסים בהנהגתו של קונון האתונאי ליד קנידוס. האופוזיציה היוונית לשלטון העריצות הספרטני גדלה ולמרות הצלחותיו של אגסלאוס, היוונים לא השתכנעו וכעבור 20 שנה המאבק חודש שוב. בינתיים בשנת 387 נחתם חוזה שלום עם הפרסים הידוע בשם חוזה אנטאקליאדס. לפי החוזה, כל הערים היווניות של אסיה הקטנה וקפריסין חזרו לשלטון המלך הגדול. הספרטנים יצאו למלחמה נוספת הפעם נגד הליגה האולינתית בצפון יוון וזה פגע אנושות במאמץ יווני עתידי לבלום את ממלכת מוקדון. תבאי לא הסכימה לפירוק הליגה שלה ויצאה למלחמה בספרטה והביסה אותם בקרב לאוקטרה שהסתיים במותו של המלך הספרטני קלאומברוטוס. מותו של המלך מסמל את הדעיכה של הכח הספרטני. התוצאה הבלתי נמנעת של ההפסד הייתה העברת ההגמוניה ביוון מהספרטנים לידי תבאי.
לאחר הקרב, אפמינונדס, מנצח קרב לאוקטרה, המצביא הטוב ביותר של תבאי בכל שנות קיומה, ואולי המצביא הטוב ביותר של יוון הקלאסית, ערך מספר מסעות מלחמה לתוככי פלופונסוס. כתוצאה מהפלישות האלה, מסניה נקרעה מהמדינה הספרטנית ונוסדה עיר חדשה, מגלופוליס ששימשה כעיר הבירה של ארקדיה. לא רק זאת, הצבא הזר דרך על אדמת לאקוניה והרס את כל החלק הדרומי של הפוליס. רק קור רוחו של אגיסילואס הצילה את ספרטה מהרס טוטלי. במסע המלחמה האחרון של אפמינונדס הוא התנגש עם הספרטנים בקרב מנטינאה בשנת 362. התבאים בברית עם הארקדים, מסנים וארגיבים ניצחו את הכח המשולב של מנטינאה, אתונה וספרטה. למרות הניצחון בקרב, אובדנו של אפמינונדס היה הפסד צורב לתבאי. מותו גרם לירידתה המהירה של תבאי מהפסגה והפך אותה שוב למדינה ממדרגה שנייה בפוליטיקה היוונית.
למרות מותו של אפמינונדס, בגלל העדר כח אדם וכסף, ספרטה לא יכלה לזכות מחדש במעמדה. היא המשיכה להתקיים עם הגבולות המקוצצים תוך כדי שהנוכחות העוינת של מסניה וארקדיה משאירות אותה בחשש תמידי לבטחונה. היא חברה לאתונה ואכיאיה בניסיונות לבלום את פיליפוס השני במעבר תרמופילאי על מנת למנוע ממנו את הכניסה לפוקיס, אך פרט לניסיון זה היא לא לקחה חלק בפוליטיקה היוונית ובמלחמתה במוקדון.
לאחר קרב כירונאה ספרטה סירבה להכיר בעליונותה של מוקדון ולא הצטרפה לליגה הקורינתית. העונש היה מר, הם הפסידו שטחים נופסים למדינות השכנות וכלכלתה הרעועה נפגעה עוד יותר. בהעדרו של אלכסנדר הגדול, כשהוא שהה במסע המלחמה שלו בפרס, ספרטה ניסתה להתמרד תחת הנהגתו של אגיס השלישי, אך אנטיפטרוס, המצביא שאלכסנדר השאיר לדאוג לעניני הפנים ביוון הביסם בקלות. ניסיון נוסף נעשה בימי מלכותו של ארכידאמוס הרביעי בשנת 294 לפנה"ס אך גם ניסיון זה לא צלח ודמטריוס פוליאוקרטס הביסם.
[עריכה] המאה השלישית לפנה"ס
בשנת 272 העיר הותקפה בידי כוחותיו של פירוס, אך גבורת הספרטנים עמדה להם והם הצליחו להביסו. בסביבות 242 לפנה"ס פלש הצבא האיטולי ללאקוניה תוך כדי גרימת נזק עצום ושיעבוד חלק ניכר מהאוכלוסייה (לפי מקורות שונים בין 10,000 ל-50,000 בני אדם).
למרות הכל, הצרות הכלכליות היו קשות הרבה יותר מקשיי המלחמה. מקודם לא היו בספרטה אפילו מטבעות זהב וכמעט ולא היה רכוש פרטי, אך כעת רדיפת הבצע, השחיתות, התנשאות העשירים על העניים עשו את שלהם. אגיס הרביעי וקלאומנס השלישי עשו ניסיונות כבירים בסוף המאה השלישית לתקן את המצב, אך הרפורמות הסוציאליות לא הצליחו למגר את התופעה. שלטונו של קלאומנס התאפיין בניסיון להתמודד עם כוחה העולה של הליגה האכאית ולשקם את מעמדה של ספרטה. בקרב סלאסיאה קלאומנס הובס על ידי הכח המשולב של אנטיגונס דוסון, מלך מקדוניה, והליגה האכאית. מותו של המלך הספרטני בעת מסע למצרים שמה קץ לניסיונות השיקום של ספרטה. בזמן שלטונו של קלאומנס התרחשה רפורמה נוספת. הפעם הייתה זו רפורמה חוקתית, שבאה להגביל את כוחם של האפורים, שנעשו למעין דיקטטורים בפועל. הרפורמה בוטלה זמן קצר לאחר מכן על ידי אנטיגונוס לאחר קרב סלאסיאה. אם לא היה די בזה, גם שלטון המונרכיה הכפולה נפל. לאחר רציחת כמה מלכים תפס הגנרל נאביס את השלטון ומשל בספרטה בכח הזרוע של שכירי חרב זרים. לפי תאוריהם של טיטוס ליוויוס ופוליביוס שלטונו לא היה טוב בהרבה משלטונו של ראש חבורת שודדים.
[עריכה] ההתערבות הרומית (המאה השנייה לפני הספירה)
למרות הכל, ההתמודדות עם הליגה האכאית ומוקדון לא פסקה עד אשר רומא שלחה את צבאה בראשותו של טיטוס קווינטוס פלאמיניוס למלחמה נגד פיליפוס החמישי, הידועה יותר בשם המלחמה המקדונית הראשונה. בזמן המלחמה, נאביס הוכרח להכנע ולסגת מכל החזקותיו מחוץ ללאקוניה, תוך כדי ויתור על הצי והבסיסים הימיים ותשלום כנס של 500 טלנטים (לפי המצב הכלכלי הרעוע של ספרטה זה היה ככל הנראה שווה לכמה שנות מס טובות).
נאביס נהרג בהתנקשות בשנת 192 לפנה"ס וספרטה שולבה בכח בליגה האכאית תחת הנהגתו של פילופוינן. הענין גרם למריבות מרות בתוך ספרטה שגרמו להתערבות אכאית מזוינת שדרשו מספרטה להרוס את חומותיה, לפזר את חיל השכירים שלה וביטול החוקה הליקורגית הישנה וקבלת חוקים אכאים במקומה. (188 לפנה"ס) הספרטנים ניסו לבקש את עזרתו של הסנאט הרומאי. הסנאט פסק לטובת ספרטה, החלטה שגרמה להתמרמרות בליגה האכאית ובסופו של דבר בשנת 146 יוון צורפה לפרובינקיה הרומית של מוקדון.
בשביל ספרטה הייתה זו תקופה של רגיעה יחסית ורווחה כלכלית. בתור בעלת ברית, היא לא הייתה נתונה למיסוי ישיר, אם כי כמובן מדי פעם נתבקשה לתת "מתנות מתוך רצון טוב" לגנרלים הרומאיים. האמביציות הפוליטיות התפתחו סביב מדיניות הפנים. רוח המרד הישנה מצאה את מפלטה בתחרויות עזות, אך יחד עם זאת לא אלימות בגמנסיום ובמשחקים האולימפיים.
[עריכה] ספרטה בימי הביניים
בשנת 406 החריב אלאריק הויזיגותי את העיר. לאחר מכן התישבו שבטים סלאביים באזור, בעיקר המלינגים ואזרטים, שבעצמם נכנעו לכוחה העדיף של האימפריה הביזאנטית. הפרנקים בהגיעם למוראה גילו עיר מבוצרת בשם לאקדמוניה, שמזהים אותה עם ספרטה העתיקה. בשנת 1249 ויליאם השני וילאהרדואין בנה מבצר בעיר מיסטרה, כ-3 ק"מ צפונית מערבית לספרטה העתיקה.
המבצר עבר במהרה לידי הביזנטים, עד אשר הטורקים העותומניים בראשתו של הסולטן מוחמד השני כבשו את העיר בשנת 1460. בשנת 1687 העיר עברה לרשותה של ונציה ונכבשה בחזרה על–ידי הטורקים כשלושים שנה לאחר מכן.
[עריכה] ספרטה המודרנית
בשנת 1834 לאחר מלחמת העצמאות של יוון ושיחרורה מהעול הטורקי, נבנתה, בהוראת המלך היווני אוטו, עיר חדשה בשם ספרטה. היא תוכננה על ידי בארון ג'וכמוס, והעיר מיסטרה דעכה עד אשר נעלמה לגמרי מהנוף. כיום ספרטה היא עיר הבירה של מחוז משנה (נומוס) לאקדמון ביוון.
