הנס פרנק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנס פרנק (23 במאי 1900 - 16 באוקטובר 1946) - פושע מלחמה נאצי, ממבצעי השמדת היהודים בשואה.
פרנק נולד בקרלסרוהה והצטרף לצבא הגרמני בשנת 1917. לאחר מלחמת העולם הראשונה שירת בפרייקורפס - מיליציות ימניות קיצוניות אשר השתמשו ברצח ובאלימות כנגד גורמי שמאל בגרמניה בתקופה שלאחר המלחמה. בשנת 1919 הצטרף ל"מפלגת הפועלים הגרמנית" שהייתה הגרעין ממנו הוקמה המפלגה הנאצית מאוחר יותר. הוא למד משפטים, הוסמך בשנת 1926, והפך ליועצו המשפטי האישי של אדולף היטלר. הוא נבחר לרייכסטאג בשנת 1930 ובשנת 1933 מונה לשר המשפטים במדינת בוואריה. כן היה ראשה של אגודת המשפטנים הנאצים, ונשיא האקדמיה הגרמנית למשפטים החל משנת 1933. פרנק התנגד לרציחות שלא בהליך משפטי, הן במחנות הריכוז כדכאו, והן במסגרת ליל הסכינים הארוכות. משנת 1934 כיהן בממשלתו של היטלר כשר ללא תיק.
בספטמבר 1939 מונה פרנק למנהל המינהל האזרחי בפולין, תחת פיקודו של איש הצבא הגנרל גרד פון רונדשטט. לאחר חלוקתה האדמיניסטרטיבית של פולין (חלק ניכר מפולין סופח ל"רייך", ואילו המחוזות קרקוב, ורשה רדום ולובלין הפכו ליחידה אוטונומית בשם גנרלגוברנמן או "הממשל הכללי") מונה פרנק למושל כללי של אזור "הממשל הכללי". הוא קיבל דרגת "אוברגרופנפיהרר" באס אס.
פרנק פיקח על העברת היהודים לגטאות והשימוש בפולנים כעובדי כפיה, וכן השמדתה הפיזית של האינטליגנציה הפולנית. רובם של יהודי הגנרלגוברנמן לא שרדו את השואה. לאחר ריכוזם בגטאות, שם סבלו מתת תזונה ומיחס בלתי אנושי, הובלו היהודים למחנות השמדה, ושם הושמדו באמצעים שונים, ובמיוחד באמצעות גז רעיל. הנס פרנק ידע על תהליך זה והיה שותף לו מתחילתו, בהתלהבות אנטישמית קנאית.
במהלך השנים הלך מעמדו של פרנק והתערער, עקב ריב בנוגע לסמכויות שהיה לו עם אחד מאנשי האס-אס בפולין, פרידריך וילהלם קרוגר. לאחר מכן טען פרנק כי השמדת היהודים הייתה פרויקט אישי של היינריך הימלר, וכי הוא לא ידע עליה עד שנת 1944. העדויות והמסמכים שהותיר אחריו פרנק בגנרלגוברנמן מעידים כי ההפך הוא הנכון. בחודש אוגוסט 1944 עם התקרבות הצבא האדום לפולין נמלט פרנק מפולין, ונתפש בחודש מאי 1945 ליד ברכטסגאדן, מעונו ההררי של היטלר, אשר רבים האמינו כי יהפוך למצודה בלתי נכנעת, ולמקום מקלט לנאצים רמי דרג המבקשים להמלט.
פרנק הובא למשפט פושעי המלחמה בנירנברג. במהלך המשפט המיר פרנק את דתו לדת הקתולית והכריז כי גילה את האל וכי חזר בתשובה. הסתבר כי במהלך שנותיו כמושל כללי של הגנרלגוברנמן ניהל פרנק יומן, וארבעים כרכי יומן זה, בהם מתאר פרנק את הפשעים שפשע כנגד האנושות - השמדת עם, עבודות כפייה, ביזה ושוד, הם שהיו הראיה המרכזית כנגדו. פרנק הודה במקצת העבירות בהן הואשם, והתבטא כי עונש המוות לו ציפה יהיה כפרה על מקצת מחטאיו. על דוכן העדים הצהיר: "אלף שנים תעבורנה, ואשמת גרמניה לא תימחה". הוא נמצא אשם בפשעי מלחמה ובפשעים כנגד האנושות, ונדון למוות בתליה. ב16 באוקטובר 1946 בוצע גזר הדין. על הגרדום אמר פרנק: "אני מודה על הטיפול האנושי שקיבלתי בשבי, ומבקש מהאל שיקבלני ברחמים".
בעודו כלוא רשם פרנק את זכרונותיו בעידודו של הפסיכולוג האמריקני ג"מ גילברט והכומר המוודה שלו. הטענה החשובה ביותר המועלית שם נוגעת למוצאו היהודי של אדולף היטלר, אבל יש שסברו שהיא תרמית של פרנק, שרצה להשליך, על היהודים את האחריות העקיפה לאסונם.
בנו של פרנק, עיתונאי במקצועו, כמעט לא הכיר אותו, בהיותו בן 6 בעת תלייתו. אולם מורשתו המשפחתית מילאה אותו בזעם ובמשטמה שאותם הוא פורק בספר שכתב כמכתב לאביו, אותו הוא מתאר כעלוב נפש, פחדן, שקרן ויהיר.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- פרנק, הנס (1900-1946), הספרייה הוירטואלית של מט"ח
