הנרי ביירוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הנרי אלפרד ביירוד (באנגלית: Henry Byroade; ‏24 ביולי 1913 - 31 בדצמבר 1993) היה דיפלומט אמריקאי אשר נשא בשנות החמישים, בהיותו עוזר שר החוץ האמריקאי, נאומים פומביים אנטי ישראלים ובעלי נימה אנטישמית, שעוררו סערה בחוגי השלטון, בדעת הקהל בישראל ובקרב יהודי ארצות הברית.

[עריכה] איש צבא

הנרי אלפרד ביירוד נולד בעיר וודבורן במדינת אינדיאנה בארצות הברית בשנת 1913. בשנת 1937, בהיותו בן 24, סיים את האקדמיה הצבאית ווסט פוינט והחל בשירות כקצין בצבא הקבע האמריקאי, שירות שארך 15 שנה עד לשנת 1952. במהלך שירותו טיפס במעלה הדרגות ובשנת 1946 קודם לדרגת בריגדיר גנרל.

במשך רוב שנות מלחמת העולם השנייה שירת ביירוד בזירת סין - הודו - בורמה כקצין מבצעים. עם סיום המלחמה היה שלישו של הגנרל ג'ורג' מרשל, בעת שליחותו של הגנרל מרשל בסין.

[עריכה] ערביסט במשרד החוץ

בשנת 1946 הושאל ביירוד על-ידי הצבא, למחלקת המדינה - משרד החוץ האמריקאי. בשנים 1946 - 1947 שימש כסגן המנהל, לאחר מכן המנהל, של המחלקה הגרמנית במשרד החוץ. בשנת 1952 השתחרר ביירוד מן הצבא והמשיך להיות איש משרד החוץ. בשנים 1952 - 1955 שימש כעוזר שר החוץ לענייני המזרח התיכון, דרום אסיה ואפריקה. בתפקידו זה נחשב כמשתייך לקבוצת אוהדי הערבים במשרד החוץ שנהוג היה לכנותם "הערביסטים" (the Arabists).

ב-18 באפריל 1953 נפגש שר החוץ של ישראל משה שרת עם הנרי ביירוד בארצות הברית. בפגישה התעלם ביירוד משאלותיו של שרת בעניין מכירת נשק אמריקני למדינות ערב ומבקשתו למתן ערבויות בטחון אמריקניות לישראל, אך תבע מישראל להביע נכונותה לעשות ויתורים טריטוריאליים לשכנותיה.

ב-13 במאי 1953 הגיע לישראל מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון פוסטר דאלס, במסגרת מסע בן 20 יום שערך במדינות האזור. הנרי ביירוד נלווה לדאלס כאחד מאנשי פמלייתו. פגישתו של דאלס עם מנהיגי ישראל הייתה מתוחה, ובה רמז האורח על דרישה לוויתורים טריטוריאליים מצד ישראל ול"בינאום פונקציונאלי" של ירושלים, עם חלוקת סמכויות בה לישראל ולממלכת ירדן. בשובו לארצות הברית מסר דאלס על רשמי סיורו באזור בשידור טלוויזיה ובו חזר במפורש על שתי דרישותיו אלה. שידור זה עורר דאגה בישראל.

[עריכה] הנאומים

בחודש אפריל 1954 נשא ביירוד נאום פומבי בעיר דייטון במדינת אוהיו, בו מתח ביקורת גלויה על מדינת ישראל וקרא לה להימנע ממעשי תגמול ולחדול מגישה של כובש. על מנת להציג עמדה מאוזנת כביכול פתח ביירוד את נאומו בקריאה לערבים "להשלים עם קיומה של ישראל", אך מיד המשיך בנאומו בו נתן ביטוי פומבי וגלוי לגישה אנטי ישראלית בוטה, שמפיו של איש ממשל אמריקאי, לא היה לה תקדים ביחסי ארצות הברית - ישראל. בדבריו נשזרה גם נימה אנטישמית, בכנותו את העם היהודי כקובץ עמים הפזור בתבל. בכך עורר זעם בדעת הקהל הישראלית וביקורת חריפה מצד שלטונות ישראל. בקרב יהודי ארצות הברית נתקבל הנאום בחרדה ובזעזוע. כדי לעמוד על מלוא המשמעות של דבריו מובאים בזה דבריו בשפתו ולאחריהם תרגומם לעברית:

	You should come to truly look upon yourselvs as Middle Eastren state and see your future in that context rather than as headquarters, or nucleus so to speak, of worldwide groupings of peoples of a particular religious faith who must have special rights within and obligations to the Israeli state. You should drop the atitude of the conqurer and the conviction that force and policy of retaliatory killings is the only policy that your neighbors will understand

"עליכם לראות את עצמכם, בכנות, כמדינה מזרח תיכונית, לראות עתידכם בהקשר זה ולא כמטה וגרעין, כך לומר, של קבוצות עמים ברחבי תבל, בעלי אמונה מיוחדת, הדורשים זכויות מיוחדות והתחייבויות כלפי המדינה הישראלית. עליכם להיפטר מגישת הכובש ומהשכנוע כי כוח וכי מדיניות של תגובה בהרג היא המדיניות היחידה ששכניכם יבינו."

ב-1 במאי שב ביירוד לתקוף את ישראל בנאום פומבי נוסף. הבימה בה בחר לשאת את דבריו הייתה בפני גוף הנקרא המועצה למען היהדות (Council for Judaism), ארגון יהודי - אמריקאי אנטי ציוני בהנהגתו של אלפרד ליליאנטל, יהודי שונא מדינת ישראל. בהמשך לניסיונו בנאומו הראשון להפריד בין מדינת ישראל לבין יהודי התפוצות, נגע הפעם ביירוד בנושא העלייה. הוא קרא לישראל בנאום זה "להפיג את פחד הערבים מפני עלייה המונית". לדעתו, הוסיף, אם ביום מן הימים תתיר ברית המועצות ליהודיה יציאה חופשית, לא תוכל ישראל לבדה לקלוט אותם.

הנאום עורר גל מחאות חריפות בישראל וביהדות ארצות הברית. ממשלת ישראל הגישה מחאה רשמית למשרד החוץ האמריקאי. העניין הביא לדיון סוער בכנסת. ב-10 במאי גונה פומבית על ידי ראש הממשלה ושר החוץ משה שרת, שדחה את טענות ביירוד ותביעותיו מישראל. המחאה הישראלית לא הניעה את ממשלת ארצות הברית להסתייג מן הנאומים, ובישראל נוצר הרושם שנאומי ביירוד ביטאו את המדיניות האמריקאית הרשמית כלפי ישראל ושכנותיה, כפי שגובשה על ידי שר החוץ האמריקאי ג'ון פוסטר דאלס.

[עריכה] שגריר

בשנים 1955 - 1956 שימש הנרי ביירוד כשגריר ארצות הברית במצרים. עם כניסתו לתפקיד נקשרה ידידות אישית בין השגריר ביירוד לבין נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר, על הרקע הצבאי המשותף לשניהם, אך בשנים אלה הלכה מצרים (שהגדירה עצמה כמשתייכת למדינות הבלתי-מזדהות) והתקרבה לברית המועצות. בתקופה זו בוצעה עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית, שבמסגרתה סיפקה צ'כוסלובקיה מפציצים ארוכי טווח ומטוסי קרב סילוניים למצרים, שהקנו לחיל האוויר המצרי עדיפות על חיל האוויר הישראלי, עסקה שמאחוריה עמדה ברית המועצות. ב-19 ביולי 1956 חזרה בה ארצות הברית מהחלטתה להעניק למצרים, באמצעות הבנק העולמי, סיוע כספי לבניית סכר אסואן ובעקבות זאת הודיע נאצר ב-26 ביולי על הלאמת תעלת סואץ. שר החוץ האמריקאי החליט להעביר את ביירוד מתפקידו במצרים, להיות שגריר בדרום אפריקה. העיתונות האמריקאית ראתה בכך הגליה והטיים מגזין כתב לימים כי השגריר ביירוד היה מנפגעי ההחלטה האמריקאית לחזור בה מההסכמה לסייע כספית בבניית סכר אסואן.

בשנים 1956 - 1977 שירת ביירוד לסירוגין כשגריר בדרום אפריקה, באפגניסטן, בבורמה, בפיליפינים ובפקיסטן. בשנת 1977 פרש משירות החוץ. לאחר פרישתו עבד במשך שנתיים בחברה פרטית בסעודיה. עם שובו לארצות הברית השתקע בוושינגטון הבירה.

הנרי ביירוד נפטר בסוף שנת 1993 ונקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.