העיר החופשית דנציג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
העיר החופשית דנציג הנו השם שניתן לממשל בעיר גדנסק (בגרמנית, דנציג) בשתי תקופות היסטוריות: תקופת נפוליאון, והתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה. הסכסוך בדבר מעמדה של העיר החופשית דנציג, בין גרמניה הנאצית ובין פולין היה אחת העילות שהציגו הנאצים לפרוץ מלחמת העולם השנייה.
[עריכה] העיר החופשית דנציג בתקופת נפוליאון
"העיר החופשית דנציג" (בצרפתית – "Ville Libre de Dantzig") הייתה מדינה עצמאית למחצה שייסד הקיסר הצרפתי נפוליאון במהלך המלחמות הנפוליאוניות. בין 9 בספטמבר 1807 ועד ל-22 בינואר 1813 נהנתה העיר משלטון אוטונומי, שהשתרע על העיר דנציג עצמה, שפך הנהר ויסלה וחצי האי הל.
לאחר קונגרס וינה בשנת 1815, סופח שטח זה לפרוסיה, והפך לבירת המחוז "מערב פרוסיה". האוטונומיה ממנה נהנו תושבי העיר אבדה.
[עריכה] בין שתי מלחמות העולם
לאחר מלחמת העולם הראשונה, החליטו מעצמות ההסכמה להקים בשטחה של פולין מדינה עצמאית, לאחר שזו הייתה מחולקת בין האימפריה הרוסית, האימפריה הגרמנית והאימפריה האוסטרו הונגרית. עוד בינואר 1918 נשא הנשיא האמריקני וודרו וילסון את "נאום ארבע עשרה הנקודות" בו קרא להקמתה של פולין עצמאית, איתנה מבחינה כלכלית ומדינית, ובעלת מוצא אל הים הבלטי. גרמניה המובסת שלאחר המלחמה, נדרשה להעניק למדינה החדשה את המוצא אל הים. לשם כך נוצר המסדרון הפולני – רצועת אדמה ברוחב של כארבעים ק"מ, שחיברה בין פולין ובין הים הבלטי. בנקודת החיבור, בה נשפך הנהר ויסלה אל הים, עמד הנמל בעיר דנציג. בתחילה דרשו נציגי פולין במשא ומתן, כי אף העיר דנציג תינתן להם, אך הוחלט כי בשל העובדה שבעיר ובסביבותיה רוב מוחלט לגרמנים האתנים, לא יתאפשר הדבר, בשל היותו הפרה של עקרון ההגדרה העצמית, אשר היה בין השיקולים שנלקחו בחשבון בשרטוט מפת אירופה שלאחר המלחמה, בין הצדדים להסכם ורסאי.
אם בשל התקדים מתקופת נפוליאון, ואם כפתרון שנמצא אף למקומות אחרים (כגון העיר ממל (כיום קלאיפדה, ליטא)), הוחלט להקים במקום "עיר חופשית". ב־10 בינואר 1920 הוכרז על הקמתה של העיר החופשית, שכללה את העיר דנציג, וסביבותיה, בשטח כולל של 1,966 קמ"ר, ואוכלוסייה של 357,000 איש בשנת 1919. כ־90% מתושבי "העיר החופשית" היו גרמנים במוצאם, ו־-8% פולנים. על פי הסכם ורסאי הופרדה העיר מגרמניה, והושמה תחת חסותו של חבר הלאומים. לפולין נשמרו זכויות מיוחדות כלפי העיר – פולין ייצגה את העיר כלפי חוץ, והייתה באיחוד מכס עמה, ומסילת הברזל שהובילה אל העיר נשלטה על ידי פולין. עמדה צבאית בתוך הנמל בשם וסטרפלאטה ניתנה אף היא לפולין. בעיר עצמה היו שני משרדי דואר, האחד עירוני, ואילו השני פולני.
בעיר שהה באופן תדיר נציב עליון מטעם חבר הלאומים. תפקידו של הנציב היה בדרך כלל לפתור סכסוכים בין פולין ובין העיר החופשית, ולא הייתה לו סמכות להתערב בענייניה הפנימיים של העיר. עד לשנת 1933 שימשו בתפקיד מספר אישים מבריטניה, איטליה, הולנד ודנמרק שהתחלפו בממוצע אחת לשנתיים.
הפולנים לא ראו את קיומה של העיר בעין יפה, ולא רצו להיות תלויים בה לצרכי הסחר הימי. בסמוך לעיר, בעיירה בשם גדיניה שהייתה בשטח פולין, הוקם נמל, שבשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה עברו בו 80% מן הסחורות שנכנסו לפולין, והוא היווה תחרות משמעותית לסחר שעבר דרך העיר החופשית דנציג.
שלוחה של המפלגה הנאצית הוקמה בדאנציג בשנת 1933. בבחירות שנערכו במאי 1933 זכו הנאצים ל־50.3% מן הקולות. מנהיגם, ששימש כנשיא הסנאט של העיר החופשית דנציג, הרמן ראושנינג, התאכזב מהיטלר, ונמלט בשנת 1934 לארצות הברית, שם הזהיר מפני ה"פיהרר", במספר ספרים שכתב. אך גם לאחר עזיבת ראושנינג המשיכה הנהגת דנציג להיות נאצית, בהנהגתו של פושע המלחמה ארתור גרייזר אשר נידון למוות לאחר המלחמה והוצא להורג על ידי הפולנים. עם זאת, מעולם לא הצליחו הנאצים של דנציג לקבל את הרוב הדרוש על פי החלטת חבר הלאומים, שני שלישים, על מנת לשנות את חוקת "העיר החופשית" ולהביא לסיפוחה לגרמניה. בתקופה זו נחקקו בעיר חוקים כנגד היהודים וכנגד הקתולים (הגרמנים באזור זה היו בדרך כלל פרוטסטנטים, ואילו הפולנים הם ברובם קתולים).
על מנת ליישב את המשבר נשלח אל העיר כנציב עליון מטעם חבר הלאומים האירי שון לסטר, אשר שימש בתפקיד עד לשנת 1937 עת מונה למשנה למזכיר הכללי של חבר הלאומים (ולאחר מכן, בשנת 1940 למזכיר הכללי). בתקופת שהותו בעיר מחה לסטר כנגד הממשלה הגרמנית על רדיפת היהודים. לאחריו שימש בתפקיד ההיסטוריון השוויצרי הידוע קרל יעקוב בורקהרדט, אשר שימש לאחר מכן כנשיא הצלב האדום בז'נבה. בתפקידו זה עשה בורקהרדט נסיונות לפייס את הגרמנים.
לאחר סיפוחה של אוסטריה אל "הרייך" ולאחר הסכם מינכן אשר העניק לגרמניה את צ'כוסלובקיה, החל היטלר להעלות דרישות טריטוריאליות בפולין, כאשר העיקרית מביניהן הייתה מסירת דנציג לידיהם. עוד באוקטובר 1938 העלה שר החוץ הגרמני יואכים פון ריבנטרופ את הדרישה בפני השגריר הפולני בגרמניה. הדרישה הפכה יותר ויותר תקיפה, ולוותה במסע תעמולה לפיו מתעללים הפולנים בבני המיעוט הגרמני בפולין, שנועד להכשיר את לבבות הגרמנים למלחמה עם פולין, כשם שמסע תעמולה דומה נוהל באשר להתעללות הצ'כים בגרמנים בחבל הסודטים כאשר חשב היטלר לפלוש לחבל זה, בטרם ניתן לו ללא קרב בהסכם מינכן.
במהלך תקופה זו הוזרמו אנשים חמושים ונשק מגרמניה אל העיר החופשית, דבר שעורר את חמתה של פולין, אשר הורתה לאנשיה למנוע את הברחת הנשק ולו אף בכוח. במהלך חודש אוגוסט 1939 הגיעו הדברים לידי משבר. היטלר נפגש עם בורקהרדט ומסר לו כי פניו למלחמה. הסכם ריבנטרופ מולוטוב אשר הבטיח את אי התערבותה של ברית המועצות אם תפלוש גרמניה לפולין, איפשר את תוכניתו של היטלר, אשר הייתה מוכנה לביצוע מזה מספר חודשים, לכיבושה של פולין.
ב־1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין, כאשר העילה המיידית לכך הייתה התקפה מבויימת על תחנת רדיו בגבול הפולני, במסגרתה התחפשו אנשי SS לפולנים, ושידרו מסר בפולנית לפיהם השתלטו על תחנת הרדיו, תוך שהם משאירים אחריהם גוויות של אסירים שנרצחו, כאילו אלו השתתפו במתקפה. מעבר לכך היה מעמדה של דנציג התירוץ שהביא לפרוץ המלחמה. ההתקפה המבוימת על גלייביץ והטענות בדבר מעמדה של דנציג לא היו יותר מקאזוס בלי (עילה למלחמה), מלחמה שנתפסה בעיני הנאצים כשלב בהגשמת השקפת עולמם בדבר יצירת "מרחב מחייה" (לבנסראום Lebensraum) במזרח אירופה, תוך שעבוד העמים הסלאביים החיים בו והשמדת הגורמים "הנחותים מבחינה גזעית". במערב אירופה נטו להתעלם מהיבטים אלה של המדיניות הנאצית, בעיקר בשל החשש ממלחמה גדולה נוספת, 20 שנה בלבד אחרי מלחמת העולם הראשונה, ובשל תמיכה שהיו לרעיונות הפאשיסטים בחלק מארצות מערב אירופה. תומכי הפיוס עם גרמניה במערב ובמיוחד בצרפת (המכונים לפעמים "הזרם התבוסתני" לאור התוצאות הטרגיות של מדיניותם), אימצו לעצמם כסיסמה את כותרת המאמר של הפילוסוף והפוליטיקאי הפשיסט הצרפתי מרסל דאה, אשר פורסם בעת הוויכוח על דנציג בחודש מאי 1939 – "?Mourir Pour Danzig” - "למות בעד דנציג?".
יום לאחר הפלישה הגרמנית, ב־2 בספטמבר 1939 הצביעה ממשלת העיר החופשית על סיפוחה של העיר לגרמניה, וכך תם פרק "העיר החופשית דנציג" בהיסטוריה של העיר. הפולנים שנותרו בעיר, במיוחד עובדי משרד הדואר, גילו התנגדות, ולחמו כנגד הגרמנים. משנתפסו על ידי הגרמנים, לא ניתן להם מעמד של שבויי מלחמה, והם נשפטו כפורעי חוק, ונדונו למוות.
העיר נכבשה על ידי כוחות פולניים ב־30 במרץ 1945. בועידת פוטסדם הוחלט על מסירתה של העיר לפולנים. תושביה הגרמנים של העיר גורשו ממנה. כיום העיר הינה עיר נמל חשובה בפולין בשם גדנסק.
