ולטר רטנאו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ולטר רטנאו (29 בספטמבר, 1867 - 24 ביוני, 1922) מדינאי גרמני. שר החוץ היהודי היחידי בתולדות גרמניה. נרצח בעת כהונתו.
ולטר רטנאו נולד בשנת 1867. בנו של תעשיין יהודי בכיר שעמד בראש הקונצרן התעשייתי AEG. בימי מלחמת העולם הראשונה, בשנים 1914 ו1915, עמד ולטר רטנאו בראש המינהל לכלכלת המלחמה בגרמניה. נאלץ לעזוב את תפקידו עקב ההתנגדות שקמה לו בחוגי הממשל בגלל מוצאו היהודי. חזר לעסקים בקונצרן AEG ועם מות אביו ב1915 מונה ליושב ראש הקונצרן. בה בעת תמך פוליטית בפאול פון הינדנבורג ואריך לודנדורף שעמדו בראש מנגנון המלחמה הגרמני, אך הביע התנגדות למדיניותם של מלחמת צוללות בלתי מוגבלת (שהייתה אחת הסיבות להצטרפותה של ארצות הברית למלחמה בשנת 1917). כן התנגד למדיניותו של לודנדורף לסיפוח שטחי המזרח.
לאחר סיום המלחמה כיהן כשר השיקום ברפובליקת ויימאר, בשנים 1920 ו-1921, ובשנת 1922 נתמנה לשר החוץ של גרמניה.
ב-24 ביוני 1922, בעת שנסע במכונית פתוחה ברחובות ברלין, התנקשו בחייו שלושה צעירים גרמניים, קציני צבא משוחררים, מחוגי הימין הקיצוני הגרמני. המתנקשים נסעו במכוניתם במקביל למכונית השר, ירו בו באקדח וזרקו רימון למכוניתו. השר נפצע קשה ומת זמן קצר לאחר מכן בבית החולים.
הרקע לרצח היה יוזמתו של רטנאו לחתימת הסכם לשיתוף פעולה עם ברית המועצות, שנקרא הסכם רפאלו, שנחתם מספר חודשים קודם לכן, וכן מוצאו היהודי של רטנאו.
רטנאו היה שר החוץ היהודי היחיד בתולדות גרמניה. הרצח זעזע את גרמניה, ובהלוויתו של רטנאו השתתפו למעלה ממיליון איש. ביום ההלוויה הוכרזה שביתה כללית בגרמניה.
רצח פוליטי זה נחשב לאחת מאבני הדרך בתהליך ההתמוטטות של רפובליקת ויימאר וכאחד ממבשרי עליית הנאצים לשלטון.
שניים מן הרוצחים, הרמן פישר וארוין קרן, התאבדו כשהמשטרה עמדה לעוצרם. השלישי, ארנסט ורנר טכוב, הוסגר על ידי בני משפחתו ונדון ל-15 שנות מאסר. הוא שוחרר ממאסרו ב-1927 והתנדב ללגיון הזרים הצרפתי. בימי מלחמת העולם השנייה פעל להצלת מאות יהודים בעיר מארסיי, כשהמניע היה חרטה על הרצח. ארנסט פון סלומון, שהיה שותף לתכנון הרצח וישב אף הוא בכלא, מתאר את הרוצחים בספרו האוטוביוגרפי 'המנודים' (Die Geächten).
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ולטר רטנאו, באתר "סנונית".
- התפנית המופלאה של ורנר טכוב, על ולטר רטנאו ועל רוצחו ורנר טכוב, באתר "האייל הקורא"
