חוקי קפלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שלושה חוקים, שגילה יוהנס קפלר המאפיינים את תנועתם של לווינים סביב כוכב או כוכב לכת:

1. לווינים נעים במסלולים אליפטיים, כאשר הגוף השמיימי סביבו הם נעים מצוי באחד ממוקדי האליפסה. (בניגוד לתפיסה שרווחה במשך דורות ושמקורה בפילוסופיה היוונית, שגרסה שתנועת לווינים היא מעגלית, מאחר שהמעגל נתפס כמבנה המושלם ביותר בטבע).
2. ככל שהלווין קרוב יותר לכוכב אותו הוא מקיף, הוא נע מהר יותר במסלולו, כך שהרדיוס-וקטור שלו (קו דמיוני המחבר בין הכוכב והלווין) מכסה שטחים שווים בזמנים שווים.
3. ככל שהלווין רחוק יותר מהכוכב, כך ארוך יותר משך ההקפה שלו סביב הכוכב. בין כל שתי פלנטות או לווינים קיים יחס קבוע בין ריבוע זמן המחזור (הזמן הלוקח ללווין להשלים מסלול שלם) לבין החזקה השלישית של רדיוס המסלול הממוצע שלהם.

קפלר גילה את החוקים האלה באמצעות בחינה מדוקדקת של נתוני התצפיות שהוריש לו טיכו ברהה. את שני הראשונים גילה בשנת 1609, ואת השלישי בשנת 1618.

כיום מקובל לראות את חוק קפלר השני תוצאה של של חוק שימור התנע הזוויתי, ואילו את הראשון ואת השלישי תוצאה של חוק הכבידה של ניוטון.

[עריכה] ראו גם

• מונחים בחקר החלל

[עריכה] קישורים חיצוניים

• חוקי קפלר, באתר "שער לים"