חלזוניים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| חלזוניים | |
|---|---|
 חילזון מהמין Helix pomatia |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | רכיכות |
| מחלקה: | חלזוניים |
| שם מדעי | |
 Gastropoda |
|
חילזון (שם מדעי: Gastropoda) הינו בעל חיים חד-מיני ממחלקת החלזוניים, הגדולה במחלקות מערכת הרכיכות. מכונה גם בשפת העם שבלול או בפי ילדים "ברל'ה".
קיימים כ- 45,000 מינים של חלזונות, ועוד ידוע על מינים רבים שנכחדו. אלו נחלקים לשלוש תת-מחלקות (המיון הוא על פי מערכת הנשימה):
- קדומני זימים (Prosobranchia)
- אחורני זימים (Opistobranchia)
- ריאתיים (Plumonata)
תוכן עניינים |
[עריכה] סוגי חלזונות
המיון בפיסקה זו איננו חלוקה טקסונומית רשמית אלא סוגי השמות שמשתמשים בהם כיום בקרב הציבור הרחב לתיאור סוגי החלזונות.
- חילזון Snail: חילזון עם קונכיה.
- חשופית Slug: "חילזון ערום", כלומר: חילזון ללא קונכיה חיצונית.
- חילזון יבשה: חילזון החי ביבשה.
- חילזון גינה: חילזון בעל קונכיה חומה בגודל 1-4 ס"מ הנפוץ בגינות ושדות ארץ ישראל.
- חילזון ים: חילזון החי בים. ניתן למצוא קונכיות כאלה על החופים.
ממין מסוים של חילזון ים הפיקו בימי המקרא ועד לאחר תקופת התלמוד את צבע התכלת ששימש לצרכי בגדי הכהונה בבית המקדש, ולצביעת פתיל הציצית. הדעה המקובלת במחקר כיום היא שהפיקו את הצבע מחלזון "ארגמון קהה קוצים" "Murex truncunlus".
- צדפה: רכיכה שקונכייתה מורכבת מ 2 קשוות נפרדות.
[עריכה] אנטומיה
גוף החלזון מורכב משלושה חלקים עיקריים:
ראש – הראש נושא את הלוע ואת אברי החישה. אברי החישה הם למעשה שני זוגות מחושים וזוג לחיים עשיר בקולטנים המכסה את הלוע. הראש מצויד בלסתות חזקות וחסרות שיניים, לשון מחוספסת מכוסה במאות שיני גריסה וטחינה הנקראת "מגרדת".
רגל – הרגל היא איבר התנועה. יש לה סוליה שטוחה ושרירית המצופה באפיתל המפריש ריר דביק. ריר זה מתקרש במגע עם אוויר ומהווה קרום חלק המגן על הסוליה בזמן התנועה (יש ספרי לימוד הטוענים שחלזון יכול לזחול על תער גילוח מבלי להיחתך). הרגל השרירית מאפשרת לחלזון להיאחז ולהיצמד למשטחים חלקים (בשילוב עם הריר אותו הרגל מפרישה), לזחול ולשחות (תלוי במין).
שק קרביים – שק הקרביים מכיל את רוב אברי החלזון, כלומר את מערכת הרבייה, מערכת העיכול, מערכת הנשימה, את עיקר מערכת ההובלה והעצבים. חשוב לציין כי הפתחים לרוב מערכות אלה נמצאים ברגל לצד הראש. את שק הקרביים עוטף קפל עור עשיר בבלוטות הנקרא גלימה. הגלימה מפרישה חומר רירי מקריש ההופך בהמשך לקונכיה.
[עריכה] הקונכיה
את גוף החלזון עוטפת הקונכיה, שהיא מבנה קשיח וחיוני עבור החלזון, אשר לא יכול לשרוד בלעדיה. הקונכיה מגנה מפני טורפים ומהווה מסתור מפני יובש בהיותה בלתי חדירה כמעט למים. הקונכיה ספירלית ועשויה מחומר קרני (המורכב מסידן). בחלק מהמינים הקונכיה נתיישרה או נעלמה כליל.
הקונכיה מורכבת משלוש שכבות:
- השכבה החיצונית – השכבה העליונה הדקה העשויה קונכיולין, חומר אורגני דמוי כיטין. השכבה החיצונית מגנה על השכבה האמצעית מפני חומצות, ביניהן החומצה הפחמתית המצויה בגשם.
- השכבה האמצעית (פריסמות) – היא השכבה העיקרית ומורכבת בעיקר מפחמת הסידן.
- השכבה התחתונה (שכבת דר) – מורכבת מחומר אורגני אותו מפרישות בלוטות בגלימה. השכבה מסודרת בצורת גבישים המעניקה לפנים הקונכיה את צבעה וברקה.
עובי הקונכיה מושפע מהאזור בו חי החלזון. חלזונות החיים בסביבה גירנית הם בעלי קונכיות עבות יותר, לעומת חלזונות החיים בסביבה לא גירנית.
[עריכה] מערכת הנשימה
חלק מהחלזונות הם בעלי זימים, לצורך נשימה, ואילו חלקם מפותחים יותר ובעלי ריאות בצורת רשת נימים.
מערכת הנשימה אצל הריאתיים מורכבת מריאה ופתחה הנקרא פנוימוסטום. הפנוימוסטום נסגר ונפתח לסירוגין, ובאותו הזמן חלל הריאה גדל וקטן, וכך נעשה חילוף הגזים בחלזון. הריאה מוקפת בכלי דם רבים הקולטים את החמצן שנכנס לריאה, ופולטים את הפחמן הדו חמצני לחלל הריאה. החלזון שולט בפתיחה ובסגירה של הפנוימוסטום, וכך מונע איבוד מים. המקבילה החלזונית להמוגלובין, כחלבון נושא חמצן, היא חלבון ההמוציאנין, שבמקום ברזל מכיל נחושת.
[עריכה] מערכת העיכול
מערכת העיכול מתחילה בלוע. הלוע מורכב ממספר חלקים; לחיים הדוחקות את המזון אל פתח הלוע, הלסת העליונה שהיא לסת קרנית וקשיחה ולשון העשויה כמגרדת בעלת אלפי שיניים קרניות בעזרתן החלזון טוחן את המזון. המזון הגרוס עובר אל הושט, שם זוג בלוטות רוק,הממוקמות משני צדי הושט, מפרישות אנזימים ומיצי עיכול, ההופך את המזון לעיסה. לאחר מכן, המזון עובר לקיבה, ומשם למעי המתפתל מספר פעמים בתוך הגוף, ועובר תהליכי ספיגה (בעזרת בלוטת הכבד), עד לפי הטבעת (הממוקם בפתח הקונכיה).
[עריכה] מערכת העצבים
לחלזון מרכז עיצבי דמוי מוח, בצורת טבעת גנגליונים, המורכבת משני גושים עיקריים- מעל לושט, ומתחתיה. זוג הגנגליונים העליונים מקושר לראש ולאברי החישה, בעוד שהגוש התחתון מקושר לרגל ולשאר האיברים הפנימיים. המחושים בקדמת ראש החלזון מחלוקים לשני זוגות; הזוג העליון, בו מצויות שתי העיניים, והוא מתפקד לראייה, ולהרחה למרחק. הזוג התחתון מהווה איבר מישוש והרחה, בעיקר למרחק קצר. ישנם מינים עיוורים.
[עריכה] מערכת התנועה
התנועה איטית, ונעשית באמצעות התכווצויות גליות לאורך הסוליה. תוך כדי ההתקדמות מופרש ריר מן הסוליה. הריר למעשה מתחלק לשני סוגים- דליל ומימי, וצמיג ודביק. שילוב של שני סוגי הריר מאפשרים לחלזון להתהלך על משטחים חלקים, וכן על משטחים מחוספסים, בלא שיפגע. שריר העמודית, הנמתח ממספר מקומות ברגל ועד לקודקוד הקונכית, מהווה איבר חשוב ביותר בחיי החלזון- בשעת סכנה, או חוסר פעילות, מתכווץ שריר העמודית, ומושך את הרגל והראש אל תוך ההגנה שהקונכיה מסופקת.
[עריכה] אורח חיים
חילזון היבשה ניזון מעלים, ומבעלי חיים מיקרוסקופיים. הוא פעיל בעיקר בלילה ובסביבות לחות.
בארצות הצפון הקרות שוקעים החלזונות לתרדמת חורף, אך בארצות החמות נכנס החילזון לתרדמת קיץ דווקא. הוא מפריש חומר רירי דביק המתקשה וסוגר את פתח הקונכיה ומדביק אותו למשטח, או לגזע עץ. עם רדת הגשם נמס הריר המוקשה והחלזון משתחרר מהאחיזה. וכל חילזון מפריש את החומר במקום אחר או שיש כאלה שעושים אחד ליד השני.
החילזון מטיל ביצים לתוך גומת קרקע קטנה ומהן בוקעים החלזונות הצעירים.
חלק ממיני החלזונות הם דו-מיניים וברבייה זוויגית שני החלזונות מופרים ומטילים ביצים.
רוב חלזונות היבשה אוכלי צמחים, אך יש מינים של חלזונות ים שהינם טורפים (כגון החרוטון הארסי).
[עריכה] עמידה בתנאי יובש
החלזונות, מעצם טבעם כרכיכות, מאבדים כמות ניכרת של מים דרך עורם הלח. יתרה מכך, הכליות שלהם אינן מווסתות את משק המים, והם נאלצים לפנות לאמצעים אחרים בכדי להימנע מהתייבשות. פרט לכך שהחלזון נוהג לפעול רק בשעות הלילה, בהן איבוד המים קטן יותר, ישנם מספר מנגנונים נוספים. ראשית- רב גופו של החילזון מוגן על ידי הקונכיה, אשר אינה חדירה למים, ומגנה על האיברים הפנימיים. בשביל למנוע איבוד נוסף של מים- החילזון נוהג לכווץ גם את שאר גופו אל תוך הקונכיה. בזמן שהותו בתוך הקונכיה, החלזון מפריש חומר רירי, אשר בו משובצים גרגירי גיר. הריר מתקשה והופך לחתם עמיד בפני מים, העוזר לצמצמם את איבוד המים אף יותר. החתם עצמו, במיוחד מול פתח הנשימה, חדיר למעבר גזים, כך שהחלזון מסוגל להמשיך ולנשום. בעונות החמות של השנה, כאשר הסכנה להתייבשות גבוה, נוהג החלזון לבצע קיוט- צמצום התהליכים המטבוליים ופעילות החלזון, עד שהוא אינו נזקק לצאת כלל מהקונכיה ולהסתכן בחום, ונכנס לתרדמת קיץ. במהלך הקיוט שרירי הריאה פוסקים לפעול, כך שהחלזון מסתפק בנשימה דיפוזית בלבד, הכליה אוגרת בתוכה את החומרים המופרשים, והגלימה מפרישה חומרים המונעים איבוד מים אף יותר.
[עריכה] החילזון והאדם
בני אדם רבים מרותקים ממגוון הקונכיות הספירליות של החלזונות השונים (הנקראים גם "שבלולים"). יש הנוהגים לאסוף קונכיות וצדפות על שפת הים ובמקומות רבים המצויים לאורך החוף ואף צוללים אוספים קונכיות מרשימות מקרקעית הים ומציעים אותן למכירה.
בישראל, חילזון הגינה הוא אחת מהחיות החביבות בעיקר על ילדים, זאת הודות לקונכייתו. הפזמונאית נעמי שמר אף כתבה שיר ילדים נודע "ברל'ה צא החוצה": ("ברל'ה ברל'ה, צא החוצה! אמא ואבא יביאו לך עוגה!"). לקראת תחילת עונת הסתיו ניתן לראות עשרות קונכיות של חלזונות הדבוקות לגבעולי קוצים, ומחכים לגשם הראשון.
בתרבויות רבות, החילזון הוא שם דבר לאיטיות, ואדם איטי נמשל לעתים לחילזון.
בארצות שונות, בעיקר במטבח הצרפתי, נחשב בשר חילזון מסוים ("אסקרגו") למעדן.
[עריכה] ראו עוד
- רכיכות
- קונכיה
- חלזונות ים
- צדפה
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חלזוניים |
