חנוכייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חנוכייה היא מנורה שבה מדליקים את נרות החנוכה. השם שהיה נפוץ בגולה לתשמיש קדושה זה היה "מנורת חנוכה" או סתם "מנורה", והשם "חנוכייה" ניתן לו רק בסוף המאה ה-19 בירושלים בידי חמדה בן-יהודה, אשתו של אליעזר בן-יהודה.

החנוכייה מסמלת את ארוע חידוש הדלקת הנרות במנורת בית המקדש בידי החשמונאים, לאחר שהצליחו לכבוש מחדש את בית המקדש שהיה בידי היוונים. במנורה שמונה קנים לשמונה נרות, וכן קנה נוסף או שניים, לשמש. השמש הוא נר המשמש להדלקת יתר הנרות יגם נשאר דלוק כל זמן שהנרות דולקים משום שאסור להנות מאורם, אלא לראותם בלבד, שיהיו לשם מצווה בלבד. הסיבה המקובלת למספר הקנים היא שהם מסמלים את שמונת ימי הנס. ייתכן שהסיבה שנעשו שמונה קנים בחנוכייה ולא שבעה כבמנורת המקדש היא שעל פי הכתוב בתלמוד יש מחלוקת האם מותר לעשות מנורה הדומה למנורת המקדש או לא. בחנוכייה כשרה כל שמונת הנרות חייבים להיות בקו ישר, בגובה אחיד ובמרווחים שווים, ואילו על השמש להיות נבדל מיתר הנרות באופן כלשהו.

מקור הדלקת הנרות בחנוכה הוא במשנה, זכר לאותו מאורע שקרה ב־167 לפנה"ס. פרטי הדלקת נרות חנוכה רבים הם ועיקריה אלו: על כל בית בישראל מוטלת החובה להדליק נר אחד בכל יום מימי חנוכה. מעבר לכך, זהו הידור המצווה, שאנו נוהגים בו היום. מדליקים נר אחד ביום הראשון, הנר הימני ביותר, שניים ביום השני, מוסיפים נר לשמאלו, וכך הלאה עד היום השמיני. "מעלים בקודש ואין מורידים", כדברי בית הלל. לפי רוב המנהגים, מתחילים את ההדלקה בנר החדש, דהיינו השמאלי ביותר, וממשיכים ימינה עד הנר הראשון. לדעת הגר"א, יש להתחילת את ההדלקה מהנר הראשון, שהוא עיקר המצווה. יש המשלבים בין שתי השיטות, ומדליקים את הנר הימני ביותר, ולאחר־מכן חוזרים ומדליקים את שאר הנרות משמאל לימין. בקהילות האשכנזים נהוג שכל גבר, ולעתים אף הנשים, מדליקים חנוכייות לעצמם, ובקהילות הספרדים נהוגה הדלקת נרות חנוכה על ידי בעל־הבית בלבד.

בכל יום, בנוסף לנרות המודלקים לפי מספר היום, מודלק נר הנקרא "שמש". השמש מצורף מכיוון שחל איסור להשתמש באור נרות החנוכה, אך מאחר והשמש אינו אחד מנרות המצווה, התערובת של אורו יחד עם אור שאר הנרות מותר בשימוש. בקהילות מסוימות היה נהוג להשתמש בשני שמשים ובהתאם לכך היה מקום בחנוכיה לשני שמשים. שמש אחד שימש להדלקת הנרות כולל הנר הנוסף המיועד להפיץ אור שמותר להשתמש בו. לאחר ההדלקה היו משאירים גם את השמש הנוסף ששימש להדלקה ליד שאר הנרות וכך היו שם שני שמשים.

לפני שמדליקים את הנרות מברכים שתי ברכות. הראשונה: "...אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר חנוכה". השנייה: "...שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". בהדלקה הראשונה של החג מברכים גם: "... שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". לאחר הדלקת הנרות נאמרת תפילה מיוחדת בשם "הנרות הללו" ופיוטים אחרים, כגון מעוז צור.

בחנוכייה מדליקים שמונה נרות לזכר ניצחון המכבים על היוונים. מצווה היא לפרסם את הנס ברבים (פרסומי ניסא), ולכן נוהגים להניח את החנוכייה בחלון הבית או בפתח, כדי שייראו מבחוץ. או בתוך הבית, סמוך לדלת הכניסה, בצד שמאל של הנכנס. זמן ההדלקה הוא מצאת הכוכבים עד שתכלה רגל מהשוק, כלומר זמן שלא מסתובבים אנשים בחוץ.

חנוכייה בקרקוב

חנוכייה (לא כשרה) שתכנן האמן מוריס אשקלון, סביבות 1948

חנוכייה בחצר בית הכנסת הגדול של רומא

חנוכייה מעוצבת עם דמויות חסידים

[עריכה] קישורים חיצוניים

קבצים להאזנה -הדלקת הנרות, ברכות, והנרות הללו במסורות שונות: אשכנז, נוסח קרליבך, הונגריה, אלג'יריה וספרדים. מאוצרות הפונותיקה הלאומית

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: חנכיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חנוכייה