חרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חרן (Harran), עיר קדוּמה, עוד מהתקופה השׁוּמֵרִית והאַכָּדִית, ששכנה במעלה נהר הבַּלִיח' שבתורכיה של ימינו. היא נזכרת בתעודות אַשׁוּרִיוֹת מהמאה ה-19 לפני הספירה, ומתעודות ממארי מהמאה ה-18 לפני הספירה. כיום זהו אתר ארכאולוגי הנמצא בתורכיה ליד הגבול הסורי, סמוך לפרת. בימי קדם חרן שימשה כמרכז מסחרי למסחר עם העיר צור. כיום פוקדים אותה תיירים אשר מבקשים להתרשם מצורת החיים הקדומה ומבתי הבוץ.

חרן נזכרת בתנ"ך כמקום אשר בו תרח אביו של אברהם השתקע לאחר שברח מאור (בראשית י"א 31). מחרן נדד אברהם לארץ כנען (בראשית י"ב 5-4); נחור אחיו נשאר בחרן (פרק כ"ד 10); לשם חוזר אליעזר, עבד אברהם, כדי לחפש אישה ליצחק (פרק כ"ד); ושם נושא יעקב את נשותיו לאה ורחל, בנות לבן, נכד נחור (פרקים כ"ז 43, כ"ח 10 ואילך).

חרן, כמו אור כשדים, הייתה מרכז דתי גדול, ובו התקיים פולחן אל הירח - סין. בתקופת האבות שלטו השֵׁמִים-המערביים בחרן, ואחר כך עברה העיר לשלטון ממלכת מִיתָנִי, שבצפון מסופוטמיה, במאות 16-13לפני הספירה. לאחר מכן שלטו בה האַשׁוּרִים, אחריהם האֲרָמִים, ושוב האַשׁוּרִים, והבַּבְלִים. לבסוף עברה העיר לשלטון המַדִים והכַּשְׂדִים, במאה השישית לפני הספירה.