צור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בעיר צור בלבנון. לערך העוסק בסלע המשקע צוּר, ראו צור (סלע).
צור (ערבית الصور, לטינית Tyrus, פיניקית Ṣur), עיר לבנונית לחופי הים התיכון, כ-23 ק"מ צפונית לעכו ו-20 ק"מ דרומית לצידון. צור היא אחת מהערים הפניקיות החשובות ביותר, וכיום היא העיר הרביעית בגודלה בלבנון. מתגוררים בה כמאה עשרים אלף בני אדם, רובם מוסלמים שיעים ומיעוטם מוסלמים סונים ונוצרים בני עדות שונות. העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסקו בשנת 1979 (החלטה 459) מכוח קטיגוריות 3 ו-6.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
במקור הייתה צור בנויה משתי ערים, אחת שהייתה על אי והשנייה על החוף. עד שצר אלכסנדר מוקדון על העיר וחיבר אותה לחוף בשנת 332 לפנה"ס (ראו להלן), הייתה העיר אי. [ישנן דעות שהאי חובר לחוף בתקופה קדומה הרבה יותר, על ידי חירם מלך צור - כך מספר יוסיפוס פלביוס בספרו "נגד אפיון"]. שתי הערים היו ערים נפרדות, ויוספוס פלביוס אף מעיד כי נלחמו ביניהן, אם כי מרבית הזמן היו הערים ביחסי שכנות טובה, שכן צור שעל הים, כעיר נמל חשובה, הייתה מקור העושר, וצור שעל היבשה סיפקה לה את כל הצרכים. הרודוטוס מעיד כי העיר נוסדה כבר בשנת 2700 לפנה"ס, אם כי עדות רשמית ניתן למצוא במסמכים רשמיים משנת 1300 לפנה"ס. מקור השם צור מהמילה "סלע", בדומה למשמעות העברית.
אנשי צור היו הראשונים לשלוט במימי הים התיכון והם הקימו מושבות באזור הים האגאי, צפון אפריקה (קרתגו ואחרים) וכן בדרום אירופה (קדיז בספרד, קורסיקה, סיציליה). בימי ממלכת ישראל המאוחדת היו בין הממלכות יחסים טובים וצור נודעה בייצור צבע הארגמן או התכלת מחלזונות הגדלים באזור. היחסים מוזכרים בתנ"ך ומלך צור חירם אף מוזכר בשמו.
העיר הותקפה לעתים קרובות על ידי המצרים, היו ניסיונות לצור עליה ולכבוש אותה על ידי שלמנאסר, נבוכדנצר וכן אלכסנדר מוקדון, שהצליח לבסוף לכבוש אותה לאחר מצור של 7 חודשים, שבמהלכו נבנה גשר יבשתי בין היבשה לאי. למרות הכיבוש שמרה צור על מעמדה העצמאי.
לאחר קרב ירמוך בשנת 634, בו ניצחו הערבים המוסלמים את הקיסרות הביזנטית , החלה תקופת השלטון הערבי בעיר. צור שימשה כבסיס לצי הערבי. הח'ליף מהשושלת האומיית, עבד אל מאליכ אבן מרואן, בנה את צור הן מבחינה צבאית , חיזוק ביצורי העיר והעברת מטה הצי הערבי מעכו לצור, והן מבחינה מסחרית. בימי הח'ליפות האומיית והעבאסית, היוותה העיר מרכז מסחרי גדול ותוסס.
בימי הח'ליפות הפאטימית השתלט יורד ים ערבי בשם 'אלקה' על צור ואף טבע מטבעות אשר נשאו את דמותו. הח'ליפות הפאטימית הגיבה בשליחת צי כנגד השליט המורד. בתגובה הגיע הצי הביזנטי להגן על העיר המורדת ובשנת 998 התרחש קרב ימי ליד חופי צור אשר הסתיים בניצחון החליפות הפאטימית.
בתקופת הצלבנים, בשנת 1241, נכבשה העיר והייתה חלק מממלכת ירושלים, למרות שהיו לה קשרים ישירים עם ערי מסחר איטלקיות. גם לאחר נפילת ירושלים וההפסד הצלבני לצלאח א-דין, נותרה העיר בידי הצלבנים עד שנת 1291, שבה נפלה בידי הממלוכים. לאחר מכן הפכה העיר חלק מהאימפריה העות'מאנית.
במאה ה-17 ניסה שליט הר הלבנון הדרוזי, האמיר פחר א-דין, לפתח את העיר צור, אך הדבר לא עלה בידו. מושל הגליל בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, ג'זאר פחה, לקח אבנים מבנייני צור על לפתח את בירתו עכו.
לאחר מלחמת העולם הראשונה קם בעיר ממשל אשר תמך בשלטונו של המלך פייסל שהקים את ממלכתו בדמשק. לאחר תבוסתו וגירושו של פייסל מדמשק על ידי צרפת, נוסדה לבנון המודרנית על ידי בשנת 1920 ואז הפכה צור חלק מלבנון.
[עריכה] מבנה העיר
כאמור , העיר בנויה מאי המוקף משלושת צדדיו בים ומחובר לחוף בגשר יבשתי מלאכותי. המפרץ הצפוני שיוצר הגשר היבשתי קרוי "בחר אל-מברכה", והמפרץ הדרומי של האי קרוי "בחר א-צליב". בצפון האי מצוי המגדלור, "אל-מנארה", של מזח הדייגים של צור המצוי מזרחית למגדלור. בתוך האי בנויה העיר העתיקה של צור, הבנויה בצפיפות רבה. בדרום ישנה לשון יבשה סלעית הנכנסת אל תוך הים בשם "ראס מינת רצץ". העיר בנויה לאורך החוף הצפוני, ובמזרח העיר, בתוך שכונת "ביות אלבס", עברה מסילת הרכבת שבין ארץ ישראל ללבנון.
לאחר שנת 1948 הוקמו באזור צור שלושה מחנות פליטים גדולים: אל בץ, ברג' א-שמאל וראשידיה, על מנת לקלוט את המוני הפליטים שברחו מארץ ישראל.
[עריכה] אתרים בעיר ובסביבתה
בעיר העתיקה ישנם שרידים של קתדרלה מהתקופה הצלבנית, כנסייה קתולית עתיקה וכן מסגד גדול. בשכונת "ביות אל באס" ישנו אתר ארכיאולוגי ובו קשת ניצחון ואקוודוקט מהתקופה הרומית. מעט מדרום לשכונה מצויים שרידי ההיפודרום העתיק של העיר, אתר מתקופת השלטון הרומאי. ממזרח לעיר ישנו קבר הקדוש למוסלמים הקרוי "נבי מעשוק", אך אין ידוע מיהו. דרומית לעיר ישנם מעיינות מים המובילים אל בריכות הקרויות "בריכות שלמה". האגדה מספרת שאלו הבריכות המופיעות בשיר השירים, פרק ד, פסוק טו: "מעין גנים, באר מים חיים ונוזלים מן הלבנון".
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צור |
