טיבט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בהיבט ההיסטורי\תרבותי של טיבט. לערך העוסק באזור מנהלי שברפובליקה העממית של סין, ראו האזור האוטונומי הטיבטי.
|
הגדרת אזור "טיבט"  |
|||||||||
| טענה לחזקה על ידי גולים טיבטים | |||||||||
| אזורים המוגדרים כטיבטים על ידי הרפובליקה העממית של סין | |||||||||
| האזור האוטונומי הטיבטי (שליטה בפועל) | |||||||||
| טענה לחזקה על ידי הודו (כחלק מאקסאי צ'ין) | |||||||||
| טענה לחזקה על ידי סין כחלק מהאא"ט (ללא שליטה בפועל) | |||||||||
| אזורים נוספים טיבטיים מבחינה היסטורית\תרבותית | |||||||||
טיבט (בטיבטית: བོད་. תעתיק IPA להגייה לפי ניב להסה: [pʰø̀]. סינית: 西藏, תעתיק פין-יין: Xīzàng) היא רמה גבוהה במרכז אסיה ומקום מושבו של העם הטיבטי. בהיותו בגובה ממוצע של 4900 מ' הוא מכונה "גג העולם".
תוכן עניינים |
[עריכה] הגדרות
כשהממשלה הטיבטית הגולה וקהילת הפליטים הטיבטים מתייחסים לטיבט, הם מתייחסים לאזור רחב ידיים שהיווה במשך מאות שנים אזור של תרבות טיבטית וכולל את המחוזות ההיסטוריים אַמְדוֹ, קאם ('Khams') ואוּ'-צַאנְג ('Dmus-gtsang'), אך לא מתייחס לאזורים שמחוץ לרפובליקה העממית של סין כגון ארונצ'אל פראדש, סיקים, לאדאק (כולם בהודו) ובהוטן, כולם חלק מהאזור ההשפעה התרבותית של טיבט.
ברפובליקה העממית של סין מתייחס המונח "טיבט" לאזור האוטונומי הטיבטי (א"א טיבט) - יחידה מנהלית ברמת מחוז, שכוללת גם, לפי טענות הריבונות הסיניות גם את ארונצ'אל פראדש. בנוסף לאמדו קאם ואו'-צאנג ניתן לראות בסיקים, בוטאן ולאדאק חלק מטיבט רבתי. א"א טיבט מכסה את התחום שהיה בעבר תחת הדלאי לאמה ומורכב מאו'-צאנג ומערב קאם, בעוד שאמדו ונמצאים כיום במחוזות צִ'ינְגהָאי, גַאנְסוּ, יוּ'נַּאן וסצ'ואן ההבדלים בהגדרה מהווים מוקד משמעותי בסכסוך. פיזור מזרח קאם ואמדו למחוזות המקיפים היה יוזמה של קיסר יונג-ג'נג בן המאה השמונה עשרה, חלוקה שנשמרה ברציפות מאז על-ידי ממשלות סיניות. מנגד טוענים גולים טיבטים כי חלוקה זו היא מדיניות של הפרד ומשול.
[עריכה] סכסוך הריבונות
ערך מורחב – הריבונות בטיבט
בימינו מרביתה של טיבט מנוהלת בידי הרפובליקה העממית של סין. פרט לה, גם הממשלה הטיבטית הגולה וגם הרפובליקה הסינית (טאיוואן) טוענות לחזקה עליה. הממשלה הסינית והממשלה הטיבטית הגולה חלוקות הן בדבר השאלה מתי הפכה טיבט לחלק מסין והן בדבר החוקיות של סיפוח זה.
בעוד שטיבט הייתה פעם ממלכה עצמאית, ממשלת הרפובליקה העממית של סין והממשלה הטיבטית הגולה חלוקות בשאלה מתי הפכה טיבט לחלק מסין וכן בנוגע ללגיטימיות של הכללת טיבט בסין.
בשנת 1959 נמלט הדלאי לאמה ה-14 מטיבט וייסד ממשלה גולה בדרמסאלה שבצפון הודו. קבוצה זו טוענת לריבונות על אזורים טיבטים מבחינה אתנית או היסטורית, כולם בשליטה סינית. בנוסף לא"א טיבט, שהיה תחת ריבונות הדלאי לאמה עד 1951, טוענת הממשלה הגולה לריבונית על אמדו (צ'ינגהאי) ומזרח קאם (החבל האוטונומי גארזה שבמערב סצ'ואן). חלקים רבים של אזורים אלה נשלטו בידי שליטים טיבטים מקומיים עד 1949. כארבעים וחמישה אחוזים מהטיבטים שבסין חיים בא"א טיבט לפי מפקד משנת 2000.
עמדת השלטון הסיני, בין אם האן או אחר, בין אם קיסרי, רפובליקני או קומוניסטי, לא השתנתה זה מאות שנים. עמדת הרפובליקה העממית של סין, השולטת בסין היבשתית מאז 1949, וכן עמדתה הרשמית של הרפובליקה הסינית, (ששלטה בסין עד 1949 ובכיום שולטת בטאיוואן), היא שטיבט הייתה להלכה חלק בלתי נפרד מסין מאז שושלת יואן לפני שבע מאות שנה, בדומה למדינות אחרות כגון ממלכת דאלי והאימפריה הטנגוטית, שגם הם הוכללו ב"ממלכת המרכז" ונותרו חלק מסין מאז. הרפובליקה העממית של סין טוענת שבהתאם לתאוריית הרצף המדינתי של החוק הבינלאומי, כל הממשלות הסיניות מאז (שושלות מינג וצ'ינג, הרפובליקה הסינית והרפובליקה העממית של סין) ירשו את שושלת יואן במימוש ריבונות להלכה ושליטה בפועל בטיבט.
הרפובליקה העממית של סין מצביעה על המדיניות האוטוקרטית והתאוקרטית של טיבט לפני 1959. היא גם מצביעה על ויתורה של הממשלה הטיבטית הגולה על ארונצ'אל פראדש, שסין רואה בו חלק מטיבט תחת כיבוש הודי, ועל קשריה עם הודו ומדינות זרות נוספות, וטוענת כי לממשלה זו אין לגיטימציה לשלוט על טיבט.
אף מדינה מעולם לא הכירה בפומבי בטיבט כמדינה עצמאית, על אף מקרים מסוימים של פניות של גורמים רשמיים לממונים עליהם בבקשה לעשות כן. הסכמים בין בריטניה לרוסיה בתחילת המאה העשרים והסכמים אחרים בחתימת נפאל והודו בשנות החמישים מכירים בכפיפות של טיבט לסין. האמריקאים הציגו את עמדתם ב-15 במאי 1943: "מבחינתה, ממשלת ארצות הברית לוקחת בחשבון את העובדה ש... החוקה הסינית מזכירה את טיבט ברשימת האזורים המרכיבים את שטחה של הרפובליקה הסינית. ממשלה זו מעולם לא העלתה שאלה המתייחסת לטענה זו"
[עריכה] שם
טיבטית - שמה של טיבט בכתב הטיבטי הוא བོད་, הנהגה pö בניב של להסה (הבירה), (Bod בתעתיק Wylie). קיומה מוכר לראשונה בגאוגרפיה של תלמי, שם היא מכונה βαται (בַּטַאי), ובכתבים סינים עתיקים היא מוזכרת בשם fa.
השם הסיני של טיבט, שִׂי-דְזַאנְג (西藏/Xīzàng), הוא תעתיק פונטי של השם "צאנג" (או'-צאנג המערבית). מקור השם בתקופת שושלת צ'ינג בסין. ניתן לסימנים 西/שִׁי (מילולית, "מערב"), ו-藏/דְזַאנְג, כך שהמשמעות השם יכולה להתפרש כ"טיבט המערבית" או "מערב טיבט".
השם טיבט הגיע לעברית ולשפות אירופאיות, דרך ערבית ותורכית, מהשפות התורכיות, כאשר Töbän (ברבים Töbäd) משמעו "רמה". אותו המקור מיוחס גם לשם 吐蕃/טוּפֿאן - השם הסיני של אימפריה הטיבטית (המאה ה-7 עד המאה ה-11). בסנסקריט נקראת טיבט טְרִיבְשְׁטַאפּ.
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] היסטוריה קדומה
לא ידוע הרבה על ההיטוריה של טיבט לפני המאה השביעית. השפה הטיבטית משתייכת למשפחת הלשונות הבורמו-טיבטיות, עם קרבה רחוקה ללשונות הסיניות, מה שעשוי להעיד על העבר הפרה-היסטורי במקום. מקובל כי המלך סוֹנְגצָן גַאמְפּוֹ הביא את הבודהיזם לטיבט במאה השביעית לספירה.
בין המאה השביעית למאה העשירית הייתה טיבט אימפריה חזקה. ידוע גם כי הנצרות הייתה קיימת בטיבט לפני 782. המבנה הייחודי של החברה הטיבטית, שבו האדמה מחולקת לשלושה סוגים - אחוזות של משפחות אצולה, אדמות חופשיות ואחוזות של מנזרים של כתות טיבטיות מסויומות - נוצר לאחר החלשותם של מלכים טיבטים במאה העשירית. מבנה חברתי זה נמשך ברציפות עד לאמצע המאה העשרים. ערב הפלישה הסינית בשנות החמישים למעלה מ-700,000 מתוך כ-1.25 מיליון תושבי טיבט היו צמיתים.
[עריכה] מונגולים ומנג'ורים
בשנת 1240, נכנסו המונגולים למרכז טיבט ותקפו מספר מסגדים. ב-1247 השתתף קוֹ'דן (Köden), אחיו הצעיר של השליט המונגולי גוּ'יוּ'ק (Güyük) חאן, בטקס המכיר בסָא-סְקְיָה לאמה כשליטה האזרחי של טיבט. החאנים המונגולים שלטו בצפון סין עוד משנת 1215, ובשנת 1271 הכריזו על עצמם כשושלת הקיסרית החדשה של סין, שושלת יו'אן. קובלאי חאן היה פטרון של הבודהיזם הטיבטי ומינה את הסא-סקיה לאמה לאיש הדת הבכיר מטעם המדינה. הטיבטים קיבלו אלה יחס זה כצורה של "יוֹן-מְצ'וֹד", או יחסי כוהן-פטרון. בפועל היה הסא-סְקְיָה לאמה כפוף לחאן המונגולי. קריסת שושלת יו'אן ב-1368 הביא להפלתו של הסא-סקיה בטיבט. אז נשלטה טיבט ברצף של שלוש שושלות חילוניות. במאה ה-16, אלְטָאן חאן משבט טוּמֶט המונגולי תמך בשושלת הדתית של הדלאי לאמה כדת השלטת בקרב המונגולים והטיבטים.
עד לתחילת המאה ה-18 היה השלטון הסיני המרכזי שולח נציבים (אַמְבַּאן) לשבת בלהסה. פלגים טיבטים מרדו ב-1750 והרגו את הנציבים לאחר שהממשל המרכזי החליט לצמצם את מספר חייליו במקום לכ-100. כתגובה נשלח לטיבט צבא צ'ינג, הכניע את המורדים והציב נציב חדש. מספר החיילים הנוכחי עמד מעתה על כ-2000. למשימות ההגנה נעזר הנציב גם בכוחות מקומיים שארגן, והממשלה הטיבטית שבה לנהל את העניין השוטפים כמקודם.
ב-1841 פלש לטיבט צבאו של הגנרל זוֹרוֹוָאר סִינְג מהממלכה ההודית גָ'אמוּ וקשמיר. לאחר מותו בקרב טוֹאְיוֹ פלשו צבאות סינו-טיבטים לג'אמו, אך אלה הובסו בקרב צ'וּשׁוּל. הסכם שנחתם במקום קבע את קו הגבול בין הודו לטיבט.
[עריכה] השפעה בריטית
ב-1904 הגיעה משלחת דימפלומטית בריטית מלווה בכוח צבאי גדול, ופילסה את דרכה בכוח ללהסה. ראש המשלחת היה הקולונל פרנסיס יָאנְגְהָאזְבֵּנְד. המניע העיקרי של המשלחת היה חשש, שהסתבר כחסר בסיס, שרוסיה מרחיבה את טביעת רגלה בטיבט, ואולי אף מעניקה סיוע צבאי לממשלה הטיבטית. כשהגיעה המשלחת ללהסה, הספיק כבר הדלאי לאמה עצמו לברוח לאוּרְגָה שבמונגוליה, אך הסכם נחתם על-ידי בכירים דתיים וחילוניים של הממשלה הטיבטית, ועל-ידי נציגי שלושת מנזרים סֶרָה, דֶרפּוּנְג וגַאנְדֶן. ההסכם הבטיח את כיבוד הגבול בין טיבט לסיקים, סחר חופשי יותר בין נתינים בריטים וטיבטים ומתן פיצוי כספי שיינתן על ידי הממשלה הטיבטית לזו הבריטית לכיסוי הוצאות שליחת כוחות חמושים ללהסה. ההסכם גם הבטיח נוכחות של סוכן מסחר שישב בשוק הסחר בגְיַאנְצֶה. משרת סוכן הסחר בגיאצה אוישה החל מ-1904 ועד ל-1944. בלהסה עצמה, עם זאת, לא היה נציג בריטי רשמי קבוע עד לשנת 1937, אז הוגדר תפקיד "ראש המשלחת הבריטית ללהסה".
גם סוכנות נפאלית הייתה קיימת בלהסה בעקבות פלישת נפאל לטיבט על ידי ממשלת הגוּרְקָה ב-1855.
בוועידה האנגלו-סינית משנת 1906 אושר מחדש ההסכם הבריטי-טיבטי משנת 1904, והבריטים הסכימו ש"לא לספח טריטוריה טיבטית או להתערב בניהול טיבט" בעוד שסין התחייבה ש"לא 'להתיר' לאף מדינה זרה להתערב בטריטוריה או במנהל הפנימי של טיבט." בוועידה בריטית-רוסית משנת 1907, גם הכירה בריטניה ב"ריבונות של סין על טיבט" וכפועל יוצא מהכרה זו התחייבה ש"לא להכנס למשא ומתן עם טיבט אלא דרך תיווך הממשלה הסינית." המונח ששימש במסמך, Suzerainty, מתאר מצב שבו אזור או קבוצת אנשים כפופה לישות חזקה ממנה וזו האחרונה מתירה לראשונה חופש פעולה פנימי מוגבל, אך שולטת ביחסי החוץ שלה. ב-1910 הייתה הפעם הראשונה שממשלת הצ'ינג ביססה שלטון ישיר על טיבט. הדלאי לאמה ה-13 נמלט להודו הבריטית בפברואר 1910. באותו חודש פירסמה ממשלת הצ'ינג הצהרה שהדיחה את הדלאי לאמה הנוכחי ועודדה חיפוש אחר גלגול חדש של הדלאי לאמה. באותה עת התיידד הדלאי לאמה עם הקצין הפוליטי הבריטי צ'ארלס בֶּל. עמדתה הרשית של הממשלה הבריטית הייתה שהיא לא תתערב בין סין לטיבט, והיא רק תכיר בשלטון ב'פועל' של סין בטיבט. בֶּל יכתוב אחר כך, בהתייחסו לתקופה זו, כי "הטיבטים הופקרו לאגרסיביות הסינית, אגרסיביות, שהמשלחת הצבאית הבריטית ללהסה והנסיגה שבעקבותיה [והריק השלטוני שנוצר מכך] היו האחראים העיקריים לה."
[עריכה] יחסים עם הרפובליקה הסינית
בפברואר של שנת 1912 ירד קיסר צ'ינג האחרון מכס הקיסרות והוקמה הרפובליקה הסינית. באפריל נכנעו כוחות חיל המצב הסיני בלהסה לרשויות הטיבטיות. ממשלת הרפובליקה החדשה ביקשה למנות את מפקד הכוחות הסיניים בלהסה לנציגם בטיבט, אך הטיבטים העדיפו שכל הכוחות הסינים ישובו לסין גופא. ביולי אותה השנה שב הדלאי לאמה מהודו לטיבט, ובסוף 1912 כבר חזרו הכוחות הסינים לסין גופא דרך הודו. ב-1913 חתמו טיבט ומונגוליה על הסכם של הכרה הדדית ועצמאות מסין. ב-1914 נערכה ועידת סִימלַה בהודו, שמטרתה הייתה להביא להסכם בין סין, טיבט ובריטניה. במהלך הוועידה ניסתה בריטניה לחלק את טיבט ל"טיבט פנימית" ו"טיבט חיצונית". משנכשל המשא ומתן בנוגע לגבול המסוים בין טיבט הפנימית לזו החיצונית, דרשו הבריטים תחת זאת לספח 90,000 קמ"ר של שטחים מדרום טיבט, המהווים את מרבית שטחה של מדינת ארונצ'אל פראדש בהודו של היום, כשהיא מכירה בכפיפות של טיבט לסין (suzerainty), אך לא בריבונותה המוחלטת (sovereignty). הנציגים הטיבטים, תחת לחץ בריטי, חתמו על המסמך, אך נציגי ממשלת סין הצהירו כי סיפוח שטחים בחשאי הוא בלתי מתקבל על הדעת מבחינתם. למרות מחאת הסינים, אימצה בריטניה את קו הגבול החדש, קו מקמהון, וממשלת הודו העצמאית, שקמה מאוחר יותר, אימצה אותו אף היא; אך העמדה הסינית מאז הייתה ונשארה שמכיוון שסין, הריבונית על טיבט, לא חתמה על ההסכם, ההסכם הוא חסר ערך, וסיפוח ארונצ'אל פראדש על-ידי הודו הוא חסר משמעות. מחלוקת זו הייתה הרקע למלחמת סין-הודו בשנת 1962, ולסכסוך הגבול עם הודו הנמשך עד היום.
פרוץ מלחמת העולם הראשונה ומלחמת האזרחים הסינית שפרצו מאוחר יותר, גרמו למעצמות המערב ולפלגים הלוחמים בתוך סין לאבד עניין בטיבט, ושלטונו של הדלאי לאמה ה-13 נמשך באין מפריע. הוא שלט אז על או'-צאנג ועל מערב קאם, שטח החופף בקירוב את זה של המחוז האוטונומי הטיבטי של ימינו. מזרח קאם, ממזרח לנהר היאנגצה, נשלטה אז על-ידי המצביא הסיני המקומי ליו וון-חווי. המצב באַמְדוֹ (צ'ינגהאי של ימינו) היה סבוך יותר, שם המצביא בן -החווי, מָא בּוּפַאנג, שלט באזור שִׂי-נִינְג, ושאף להרחיב את שליטתו על אמדו כולה.
[עריכה] יחסים עם הרפובליקה העממית של סין
כמו הרפובליקה הסינית, גם הרפובליקה העממית של סין, מעולם ויתרה על ריבונותה על טיבט. בשנת 1950 נכנס "צבא השחרור העממי" לאזור הטיבטי צ'אמדו, כשהוא מוחץ ללא קושי את ההתנגדות הזעומה של הצבא הטיבטי דל האמצעים. ב-1951, הושג, תחת לחץ צבאי, "הסכם שבע-עשרה נקודות", בין נציגי הדלאי לאמה לנציגי בייג'ינג, המאשרר את ריבונותה של סין על טיבט בניהול משותף תחת נציגי השלטון המרכזי והשלטון הטיבטי. מרבית האוכלסיה הטיבטית באותה עת הייתה חקלאית, צמיתה של מנזרים ואצילים. כל נסיון לחלוקה מחדש של האדמות ושל הממון הייתה נתקלת בהתנגדות, ואכן רפורמות כאלה לא הופעלו במחוז טיבט עצמו. עם זאת, במזרח קאם ואמדו, בהיותן מחוץ למחוז, הופעלו הרפורמות בחלוקת האדמות במלואן. כתוצאה מכך פרץ מרד באמדו ומזרח קאם ביוני 1956. ההתקוממות, שנתמכה על ידי ה-CIA האמריקאי, התפשטה גם ללהסה, אך עד 1959 חוסלה לחלוטין. גולים טיבטים טוענים שעשרות אלפי טיבטים נהרגו באותם השנים. הדלאי לאמה ה-14 ונציגי שלטון טיבטים נוספים נמלטו לגלות בהודו, אך מקרים מבודדים של התנגדות עוד התקיימו עד ל-1969, כשה-CIA הסיר את תמיכתו.
על שהפאנצ'ן לאמה נותר אסיר למעשה, שמו אותו הסינים כשליט בובה בלהסה, בטענה שהוא עומד בראש הממשלה החוקית של טיבט בהעדר הדלאי לאמה. ב-1965 הפכו מערב קאם ואו'-צאנג - האזורים שהיו תחת הדלאי לאמה עד 1959 - לאזור אוטונומי. האחוזות המנזריות בוטלו, והוחל בהחדרת חינוך חילוני. בזמן המהפכה התרבותית זרעו המשמרות האדומים הרס מוכוון ושיטתי נגד אתרים תרבותיים בכל רחבי הרפובליקה העממית, ביניהם גם אתרי מורשת בודהיסטית טיבטית. עם המחריבים נמנו גם צעירים טיבטים רבים, שהצטרפו למשמרות האדומים כמו צעירים סינים רבים, בלהט התקופה ובעידוד התעמולה הממשלתית. מתוך אלפי המנזרים בטיבט, למעלה מששת אלפים הושמדו, ורק בודדים שרדו את התקופה ללא נזק משמעותי, וכן אלפי נזירים ונזירות טיבטיים נהרגו או נאסרו.
החל משנת 1979 נערכו שינויים כלכליים מרחיקי לכת בטיבט, כמו בסין כולה, אך המערכת הפוליטית נותרה לא דמוקרטית ומדכאת כמקודם. המדיניות של הרפובליקה העממית מתוארת לעתים כמתונה ולעתים כמדכאת. מרבית החרויות הדתיות הושבו על כנן בתנאי שהלאמות לא יקראו תיגר על שלטון הרפובליקה העממית. זרים רשאים לבקר במרבית האזורים של טיבט, ונטען שההיבטים השליליים יותר של השלטון מוסתרים מהמבקרים.
מותו של הפאנצ'ן לאמה בשנת 1989 הביא למחלוקת נוספת ביחסים בין הדלאי לאמה לממשל הסיני, הפעם בעניין יורשו-גלגולו של הפאנצ'ן לאמה. על פי מסורת הבודהיזם וַאגְ'רַאיָאנָה של הטיבטים, בוחר הלאמה להתגלגל לגוף אחר. עם מותו של הפאנצ'ן לאמה, זיהה הדלאי לאמה את גלגולו ה-11 של הפאנצ'ן לאמה בילד בשם גֶדוּן צ'וקְיִי נְיִימה, בעוד שהממשל הסיני, בהסתמך על תקדים קיסרי מהמאה השמונה-עשרה, זיהה דווקא את הילד גיאנגאין נורבו, שגדל בבייג'ינג. בעוד שהאחרון מופיע מדי פעם בתקשורת, גורלם של גדון צ'וקי ניִימה ומשפחתו לוטים בערפל מאז שנעלם. לטענת הסינים הם נמצאים תחת זהות בדויה למען פרטיותם ובטחונם, בעוד שגולים טיבטים טוענים כי הם נעצרו.
נכון להיום הרפובליקה העממית של סין ממשיכה לטעון כי שלטונה על טיבט הוא שיפור צרוף על-פני המצב הקודם, בעוד שממשלות זרות שונות ממשיכות למחות מדי פעם על היבטים שונים של שלטון זה. עם זאת, כל הממשלות מכירות בריבונות הסינית על-פני טיבט, ואף ממשלה לא מכירה בממשלה הגולה של הדלאי לאמה בהודו.
[עריכה] גאוגרפיה
טיבט ממוקמת ברמה הטיבטית, האזור הגבוה בעולם. רובו של רכס ההימלאיה נמצא בטיבט, כשפסגה הגבוהה ביותר שלו נמצאת בגבול בין טיבט לנפאל.
האקלים יבש מאוד במשך תשעה חודשים בשנה. כמויות קטנות של שלג יורדות במעברי הרים במערב מדי שנה, אך לא בכמות מספקת לחסימתם של המעברים. האזורים המערביים מאופיינים בטמפרטורות נמוכות, היכן שהשממות החשופות נעדרות כל צמחיה פרט לשיחים נמוכי קומה, והרוח נושבת ללא הפרעה על פני מישורים צחיחים אינסופיים. למונסון ההודי השפעה מסוימת על האקלים במזרחה של טיבט. ובצפון מתאפיין האקלים בחום רב בקיץ וקור מקפיא בחורף.
טיבט ההיסטורית נחלקת לכמה אזורים:
- אַמְדוֹ - בצפון מזרח; נחלקת כיום בין המחוזות הסינים צ'ינגהאי, גאנסו וסצ'ואן.
- קַ'אם במזרח; נחלקת בין סצ'ואן, צפון יו'נאן, צ'ינגהאי והאזור האוטונומי הטיבטי.
- אוּ' במרכז, צַאנג במרכז-מערב ונְגַארִי במערב כולם חלק מהאזור האוטונמי הטיבטי.
ההשפעה התרבותית של הטיבטית משתרעת גם על בהוטן ונפאל השכנות, אזורים סמוכים בהודו כסיקים ולדאק, וכן מחוזות סמוכים בסין בהם הדת הנפוצה היא הבודהיזם הטיבטי. מדינת ארונצ'אל פראדש שבהודו אף היא נחשבת לאזור טיבטי. היא מכונה בסין "דרום טיבט" ואף נטענת לריבונות על ידי ממשלת סין.
נהרות חשובים רבים נובעים ברמה הטיבטית, מרביתם במחוז צ'ינגהאי, בהם:
- נהר היאנגצה
- הנהר הצהוב
- נהר האינדוס
- נהר המקונג
- נהר הברהמפוטרה
- נהר הגנגס
- נהר הסַלוִוין
[עריכה] ערים
לְהַסָה היא בירתה המסורתית של טיבט וכן בירתו של האזור האוטונומי הטיבטי. עד לכיבוש הסיני היא נחשבה לעיר הבירה הגבוהה בעולם. עיר חשובה נוספת בא"א טיבט היא שִׁיגַאצֶה. בעיר זו נמצא מנזר טַאשִׁילְהוּנְפּוֹ, בו נהג להתגורר הפאנצ'ן לאמה, הלאמה השני בחשיבותו בהירארכיה הטיבטית אחרי הדלאי לאמה.
ערים אחרות בא"א טיבט הן גְיַאנְצֶה, צַ'אמְדוֹ, נַאגְצ'וּ, נְיִינְגְצִ'י, נֵדוֹנְג, בַּרקָאם, סַאקְיָה, גַארְצֶה, פֵּלְבַּר וטִינְגְרִי; בסצ'ואן העיר דַארְצֵנדו; בצ'ינגהאי הערים קְיֶגוּנְדוֹ (או יוּשׁוּ), מַאצֶ'ן, לְהַאצֶה וגוֹלְמוּד.
[עריכה] כלכלה
הכלכלה הטיבטית מתבססת על חקלאות קיומית. בשל המחסור בקרקע ראויה לעיבוד, מתבססת החקלאות על משק חי. בשנים האחרונות, בעידוד פעיל של הרשויות, הולך ענף התיירות ותופס מקום חשוב בכלכלה הטיבטית.
ביולי 2006 נחנכה מסילת הרכבת שבין גולמוד שבצ'ינגהאי ללהסה. בכך הושלם המיזם ההנדסי עתיר התקציב המחבר לראשונה במסילת רכבת רצופה את בייג'ינג עם להסה. מטרתו המוצהרת של המיזם היא עידוד הפיתוח של טיבט מוכת העוני, אך המתנגדים טוענים כי המסילה פוגעת בטיבט. כך למשל, טוענים המתנגדים, המסילה תגביר את הגירת הסינים בני האן. הגירת לטיבט של בני האן, קבוצת הרוב בסין, תפסה תאוצה בעשור האחרון, והטיבטים חוששים כי הגירה זו, המביאה איתה את התרבות הפופולרית הסינית, עשויה לחסל את התרבות המקומית. מתנגדים טוענים גם כי הרכבת פוגמת באקולוגיה השברירית של טיבט, וכן כי הנהנים העיקריים מיתרונותיה הכלכליים של הרכבת יהיו דווקא ההאן הסינים ולא הטיבטים. אך בעוד פעילים למען טיבט החופשית קוראים להחרים את קו הרכבת הזה, קרא הדלאי לאמה לטיבטים להמתין בסבלנות כדי לבחון אליו יתרונות עשויה המסילה להביא להם. לדברי דובר הממשלה הגולה, הדלאי לאמה מברך את הקמת המסילה, בתנאי שזו תצמיח תועלת למרבית הטיבטים.
[עריכה] דמוגרפיה
היסטורית, מרבית תושביה של טיבט היו טיבטים-אתניים. קבוצות אתניות נוספות בטיבט הן המונגולים, הווי (סינים מוסלמים), מֶנְבָּה, ולוֹבּה.
חלקם של בני האן באוכלוסייה בימינו הוא נושא טעון פוליטית. הממשלה הטיבטית הגולה טוענת כי הממשלת הרפובליקה העממית של סין הציפה בכוונה תחילה את טיבט בבני האן מתוך מטרה לשנות את ההרכב הדמוגרפי של טיבט. ממשלת הרפובליקה העממית מכחישה זאת.
[עריכה] עמדת הקהילה הטיבטית הגולה
במהלך שנות ה-60, ה-70 וה-80 של המאה העשרים, אסירים רבים (למעלה ממיליון, על פי כמה מקורות), נשלחו למחנות עבודה בצ'ינגהאי, ולאחר שחרורם מצאו תעסוקה במקום. החל בשנות השמונים, הפחתה גוברת של הנוקשות הכלכלית ועלייה בניידות הפנימית בסין הביאו לשטף הגירה של סינים בני האן לטיבט לצרכי עבודה או להתיישבות של קבע, אך מספרם הממשי נותר שנוי במחלוקת. על פי הממשלה הגולה מספרם של הלא-טיבטים בטיבט עומד כיום על 7.5 מיליון, לעומת ששה מיליון טיבטים. (הנתונים מתייחסים לשטחים הטיבטיים על פי הגדרתה של הממשלה הגולה, ולא למחוז האוטונומי). לטענתם, זוהי תוצאה של מדיניות מכוונת של של הממשלה, מתוך מטרה לפגוע בסיכויים של עצמאות טיבטית, וככזו היא נוגדת את אמנת ז'נבה מ-1946, האוסרת על יישוב שטחים כבושים. הממשלה הגולה מטילה ספק גם בנתונים המתפרסמות על ידי ממשלת סין, כיוון שהם אנן מתייחסים לחיילי הצבא הסיני המוצבים בטיבט, וגם לא למהגרים הלא-רשומים. בהקשר זה גם מוזכרת מסילת הרכבת ללהסה, שנחנכה ב-2006, כגורם שעלול להגביר את ההגירה לטיבט.
[עריכה] עמדת הרפובליקה העממית של סין
ממשלת סין העממית אינה רואה בעצמה כוח כובש בטיבט ומכחישה נמרצות את ההאשמות על הצפה במהגרים. היא גם אינה מכירה בהגדרה של "טיבט הגדולה", המשמשת את הממשלה הטיבטית הגולה. לטענת הסינים, מושג זה הוא חלק ממזימה של כוחות איפריאליסטים הזוממים להחליש את סין. כמו כן, הם טוענים שכל האזורים מחוץ למחוז האוטונומי טיבט מלכתחילה לא היו תחת שלטון הממשלה הטיבטית, אלא חלקים ממחוזות אחרים של סין. על פי נתוני הרפובליקה העממית, בטיבט 2.4 מיליון טיבטים, לעומת 190,000 שאינם טיבטים. מספרם הכולל של הטיבטים בכל הישויות הטיבטיות האוטונומיות (ר' מפה) עומד על חמישה מיליון, בהשוואה ל-2.3 שאינם טיבטים. באזור האוטונומי הטיבטי מרוכזים מרבית אוכלוסיית ההאן מרוכזת בלהסה הבירה. מדיניות פיקוח הילודה, ומדיניות הילד היחיד בראשה נוגעות לבני האן בלבד. יושב ראש האוטונומיה, גַ'אמְפָּה פּוּנְצוֹק, טען בעבר כי לממשלה המרכזית אין כל מדיניות של הגירה לטיבט עקב תנאי האקלים הקשים, וכי אותם 6% בני ההאן שבטיבט הם קבוצה מאוד נזילה של עובדים ואנשי עסקים, וכי אין כל בעיית הגירה.
כולל שינינג והאידונג
| התפלגות אתנית בטיבט רבתי בחלוקה אזורית ע"פ מפקד שנת 2000 | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סה"כ | טיבטים | בני האן | אחרים | ||||
| האזור האוטונומי הטיבטי: | 2616329 | 2427168 | 92.8% | 158570 | 6.1% | 30591 | 1.2% |
| - ח"ע להסה | 474499 | 387124 | 81.6% | 80584 | 17.0% | 6791 | 1.4% |
| - נפת צַ'אמְדוֹ | 586152 | 563831 | 96.2% | 19673 | 3.4% | 2648 | 0.5% |
| - נפת לוֹקָה | 318106 | 305709 | 96.1% | 10968 | 3.4% | 1429 | 0.4% |
| - נפת שִׁיגָאצֶה | 634962 | 618270 | 97.4% | 12500 | 2.0% | 4192 | 0.7% |
| - נפת נָאגְצ'וּ | 366710 | 357673 | 97.5% | 7510 | 2.0% | 1527 | 0.4% |
| - נפת נְגַארִי | 77253 | 73111 | 94.6% | 3543 | 4.6% | 599 | 0.8% |
| - נפת נְיִינְגטְרִי | 158647 | 121450 | 76.6% | 23792 | 15.0% | 13405 | 8.4% |
| מחוז צ'ינגהאי | 4822963 | 1086592 | 22.5% | 2606050 | 54.0% | 1130321 | 23.4% |
| - ח"ע שִׂינִינְג | 1849713 | 96091 | 5.2% | 1375013 | 74.3% | 378609 | 20.5% |
| - נפת האידונג | 1391565 | 128025 | 9.2% | 783893 | 56.3% | 479647 | 34.5% |
| - ח"א הָאיבֵּיי | 258922 | 62520 | 24.1% | 94841 | 36.6% | 101561 | 39.2% |
| - ח"א הְווָאנְגְנַאן | 214642 | 142360 | 66.3% | 16194 | 7.5% | 56088 | 26.1% |
| - ח"א הָאינַאן | 375426 | 235663 | 62.8% | 105337 | 28.1% | 34426 | 9.2% |
| - ח"א גוֹלוֹג | 137940 | 126395 | 91.6% | 9096 | 6.6% | 2449 | 1.8% |
| - ח"א גְיֶגוּ | 262661 | 255167 | 97.1% | 5970 | 2.3% | 1524 | 0.6% |
| - ח"א הָאישִׂי | 332094 | 40371 | 12.2% | 215706 | 65.0% | 76017 | 22.9% |
| אזורים טיבטיים במחוז סצ'ואן | |||||||
| - ח"א אַבָּה | 847468 | 455238 | 53.7% | 209270 | 24.7% | 182960 | 21.6% |
| - ח"א גַארְזֶה | 897239 | 703168 | 78.4% | 163648 | 18.2% | 30423 | 3.4% |
| - נ"א מוּלִי | 124462 | 60679 | 48.8% | 27199 | 21.9% | 36584 | 29.4% |
| אזורים טיבטיים במחוז יונאן | |||||||
| - ח"א דֶצֶ'ן | 353518 | 117099 | 33.1% | 57928 | 16.4% | 178491 | 50.5% |
| אזורים טיבטיים במחוז גאנסו | |||||||
| - ח"א גַאן-נַאן | 640106 | 329278 | 51.4% | 267260 | 41.8% | 43568 | 6.8% |
| - נ"א טְייֵנְג'וּ | 221347 | 66125 | 29.9% | 139190 | 62.9% | 16032 | 7.2% |
| סה"כ בטיבט רבתי: | |||||||
| 10523432 | 5245347 | 49.8% | 3629115 | 34.5% | 1648970 | 15.7% | |
| ללא שינינג והאידונג | 7282154 | 5021231 | 69.0% | 1470209 | 20.2% | 790714 | 10.9% |
טבלה זו כוללת את כל הישויות האוטונומיות בשין, וכן את עיריית שינינג ונפת האידונג, שאינן אוטונומיות טיבטיות. שתי האחרונות נכללו בטבלה כדי להשלים את כיסוי נתוני מחוז צ'ינגהאי וכן מכיוון שהם נכללים בתחום "טיבט הגדולה" של הממשלה הטיבטית הגולה. ח"א - חבל אוטונומי; נ"א - נפה אוטונומית; ח"ע - חבל עירוני הנתונים אינם כוללים את חיילי צבא שחרור העם (הצבא הסיני) בשרות פעיל. מקור: מחלקת סטטיסטיקה מדעית של אוכולסיה וחברה של המשרד הלאומי לסטיטסטיקה של סין (国家统计局人口和社会科技统计司) ושל המחלקה לפיתוח כלכלי של הוועדת המדינה לעניינים אתניים של סין (国家民族事务委员会经济发展司), 'טבלאות בענייני לאום של מפקד האוכולוסין משנת 2000' (2000年人口普查中国民族人口资料) בשני כרכים, בייג'ינג: בית הוצאה לאור לענייני לאומים (民族出版社), 2003.
[עריכה] תרבות
- ערך מורחב – תרבות של טיבט
טיבט היא המרכז המסורתי של הבודהיזם הטיבטי, צורה ייחודית של וג'ריאנה, המתקשרת גם למסורת בודהיזם השינגון ביפן. פרט לטיבט, נפוץ הבודהיזם הטיבטי גם במונגוליה, וברפובליקות בורייטיה, טובה, וקלמיקיה שברוסיה. טיבט היא גם המקור של אמונות הבון (Bön או Bon). באזור מדברים ניבים שונים של השפה הטיבטית. שפה זו נכתבת בכתב טיבטי.
בערים טיבטיות יש גם קהילות מוסלמיות קטנות המכונות קאצ'י. אלה קושרים את מוצאם עם שלושה אזורים: קשמיר ("קאצ'י יול" בטיבטית עתיקה), לדאק, ומדינות טורקיות במרכז אסיה. גם לפרס הייתה השפעה מוסלמית על טיבט. לאחר הפלישה לטיבט ב-1959 ביקשה קבוצה של טיבטים מוסלמים לקבל אזרחות הודית על-סמך שורשיהם בקשמיר והממשלה ההודית הצהירה עוד באותה השנה שכל הטיבטים המוסלמים הינם מעתה ואילך אזרחי הודו. פרט לאלה יש גם קהילה מוסלמית סינית מבוססת בטיבט, הקשורה לבני החווי הסינית. הטענה היא שמהגרים מוסלמים נכנסו לראשונה לטיבט בסביבות המאה ה-12. נישואין ויחסים חברתים הביאו לגידול הדרגתי באוכלוסייה זו.
ארמון פוטאלה, משכן העבר של הדלאי לאמה הינו אתר מורשת עולמית, כמו גם נוֹרְבּוּלִינְגְקָה, שהיה מעון הקיץ של הדלאי לאמה.
בעת דיכוי המאבק לשחרור בשנות החמישים, ובזמן מהפכת התרבות של שנות ה-60, נהרסו או הושחתו מרבית האתרים ההיסטורים בטיבט. טיבטים מאמינים כי עבודות הבנייה של כמה מנזרים חשובים הם נסיונות להציג מצג שווא של המצב בטיבט.
