טיעונים בעד תוכנית ההתנתקות ונגדה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| תוכנית ההתנתקות | ||||
| המאבק על תוכנית ההתנתקות | ||||
|
||||
| ההכנות לביצוע תוכנית ההתנתקות | ||||
| ביצוע ההתנתקות | ||||
| ההתנחלויות שפונו | ||||
|
||||
| רשימת נושאים הקשורים לתוכנית ההתנתקות | ||||
טיעונים בעד תוכנית ההתנתקות ונגדה - טיעונים שהועלו בעד ונגד תוכנית ההתנתקות.
תוכן עניינים |
[עריכה] טיעונים בעד
סעיף זה מתבסס על עמדות שונות שהושמעו בארץ, אולם לא על הסברה ממשלתית רשמית, זו לא הושמעה עד היום.
- שיקול מוסרי: אין לישראל כל סיבה להחזיק ברצועת עזה המכילה למעלה ממיליון פלסטינים. החזקת עזה אינה משרתת מטרה אסטרטגית או ביטחונית כלשהי ומהווה מעשה של כיבוש, שהוא מושחת מטבעו, פוגע בערכיה של מדינת ישראל, ואף משחית את צה"ל האוכף את הכיבוש.
- שיקול מעשי: מבחינה מעשית אי אפשר להגן על ביטחונם של 9,000 יהודים החיים בלב עזה. לא ראוי שמדינה תתן תנאי מחיה מסוכנים לאזרחים, אף אם הם חפצים בכך, ובוודאי שאין לסכן חייהם של חיילים, בגלל אמונתם הדתית והלאומית של המתיישבים שם.
- שיקול אסטרטגי: השיקול הדמוגרפי - התנתקות מרצועת עזה פירושה התנתקות מ 1.3 מיליון פלסטינים היושבים בצפיפות ועוני רב. המשך הנוכחות בעזה מהווה סכנה לקיומה של ישראל כדמוקרטיה יהודית: כל עוד לא ניתנות לאותם פלסטינים זכויות אזרחיות, קיימת בעייתיות רבה בהגדרת המדינה כ"דמוקרטית"; לעומת זאת, אם תינתן להם זכות בחירה, שהיא זכות יסוד בדמוקרטיה, הצביון היהודי של ישראל יהא בסכנה קיומית.
- התמודדות עם ההיבט המוסרי של פינוי כפוי: המתנחלים בעזה ידעו היטב שישיבתם שם שנויה במחלוקת עזה, והתמשכותה אינה מובטחת לעד. בכל מקרה, פינויים אינו מהווה טרנספר, משום שהם מועברים ממקום למקום בתוך אותה מדינה, ובמקרים חריגים רשאיות מדינות לפנות אנשים מבתיהם תמורת פיצוי ודיור חלופי למען טובת הכלל. אדרבה, למצדדי התוכנית נדמה כי אכיפת הכרעת הכנסת והממשלה על המתנחלים נחוצה עקרונית לאור התחושה כי מדיניות ההתנחלות מראשיתה התבססה על רצונם של יוזמי ההתנחלויות לכפות על מדינת ישראל הכרעות טריטוריאליות מכח העובדות בשטח. המדינה חייבת להתנגד לעקרון כזה של 'התנחלות'.
- שיקול מדיני: אריאל שרון ומקורביו טענו שמגמת התוכנית היא לשפר את מצבה המדיני של ישראל בעולם, למרות שאין ביטחון שהתוכנית תביא לשיפור במצב הביטחוני. לדבריהם, כאשר ישראל תיסוג לגבול שמוסכם על הקהילה הבינלאומית, יפחת הלחץ על ישראל. כמו כן מצביעים התומכים על דברי נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש, וטוענים שהם מבטאים הכרה חסרת תקדים בזכותה של ישראל לשלוט בגושי ההתיישבות ביהודה ושומרון. לדבריהם, התקבלה הבטחה מארצות הברית שישראל לא תידרש לפנות יישובים שאינם מבודדים וגיבוי לשלילתה את "זכות השיבה". [1]
- תקווה לתקדים: בחוגי השמאל, אף שהובעה הסתייגות מנסיגה שאינה מלווה בהסכם, שוררת תקווה שהנסיגה ופינוי היישובים מעזה יהוו תקדים למה שיתרחש בעתיד ביהודה ושומרון.
- הצידוק הפורמאלי: ההחלטה עברה אישורים של כל הגופים השלטוניים של מדינת ישראל: ממשלה, כנסת, ובג"ץ. וככזו יש לה תוקף חוקי ולגיטימיות בלתי מעורערת, כהחלטה שמייצגת את רצונו של רוב הציבור במדינה. מה עוד שהסקרים באופן עקבי מראים שרוב הציבור תומך בתוכנית. לגבי הטענה של משאל עם, טוענים אנשי השמאל שההתנחלויות עצמן לא הוקמו באמצעות מנגנון של משאל עם אלא באמצעות מחטפים של וועדות שרים, ולכן גם כעת אין צורך ללכת אל העם במשאל מיוחד.
- בקרב מתנגדים לתוכנית, יש שהשלימו עמה, בטענה כי אחר שהתקבלה בידי הכנסת והושלמו ההכנות לקראת הוצאתה לפועל, ביטולה יציג את ישראל כמדינה לא יציבה ולא אמינה שאינה נשלטת בידי הרוב ויסכן את אחדות העם.
- גם מבחינה דתית - אם בכוחה של התוכנית להמעיט בהרוגים, הרי שעל פי ההשקפה היהודית פיקוח נפש דוחה את ישוב הארץ [2].
[עריכה] טיעונים נגד
הטיעון הבסיסי נגד התוכנית הוא שכל הטיעונים שהובאו לעיל בעד התוכנית טובים רק כשמדובר ביציאת צה"ל מאזורים המאוכלסים בערבים בעוד שהתוכנית עצמה כלל לא דנה בכך אלא רק בהוצאת התושבים היהודים מביתם והחרבת ישוביהם. הדבר בולט במיוחד בכל הנוגע לישובי צפון הרצועה.
אולם קיימים גם טיעונים עצמאיים נגד התוכנית:
- נימוקים מוסריים:
- ישנן טענות שהתמקדו בלגיטימיות המוסרית של התוכנית. המתנגדים דרשו שהתוכנית תבוצע רק לאחר בחירות או משאל עם. העובדה ששרון העביר את התוכנית בניגוד למצע הליכוד שלשמו נבחר, ובניגוד להצהרותיו הפוזיטיביות "דין נצרים כדין תל אביב". והתוכנית הועברה על ידי פיטורי שרי ממשלתו שהתנגדו לה, וקיצור כהונת הרמטכ"ל שהביע הסתייגות מהתוכנית, ועל ידי איומים בפיטורים ונתינת הטבות לח"כים שהסכימו לתוכנית, כל זאת בניגוד להחלטת מתפקדי מפלגתו שהבטיח לציית לה, מבטלת לטענתם את התוקף של החלטותיו. לעמדה זו הצטרף בדעת מיעוט שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי.
- כיוון שבשמאל יש המתנגדים לפקודת פינוי של ערבים, צריך להתייחס באותו אופן לפינוי של יהודים מבתיהם. אין כל הבדל בין טרנספר של ערבים לטרנספר של יהודים. פינוי אנשים מבתיהם מהווה פגיעה חמורה בזכויות האדם המפונה ובכבודו.
- על פי אנלוגיה שעשה דווקא יהונתן בשיא, ראש מנהלת ההתנתקות, השוואת הפינוי למעבר דירה מרצון כמוה כהשוואת אונס לנישואים רק משום שהפעולה דומה.
- נימוקים ביטחוניים:
- אין לתת את גוש קטיף למחבלים שישתמשו בשטח זה על מנת להכין פיגועים ולשגר רקטות קאסם. מתנגדי ההתנתקות ציטטו את דברי ראשי השב"כ אבי דיכטר ויובל דיסקין שאין להוציא את צה"ל מצפון השומרון ומציר פילדלפי, שכן אז יהפכו אזורים אלה לאיום בטחוני רציני של בסיס לטרור והפגזת ערי ישראל בנשק ארטילרי תלול-מסלול. פינוי יישובי התוחמת הצפונית יכניס גם את התשתיות האסטרטגיות של אשקלון לטווח איום הקסאמים. התוכניות לאפשר לפלסטינים לבנות נמל ימי ונמל תעופה, רק מחזקות חשש זה.
- התוכנית תיתן רוח גבית לטרור ותוכיח ש"ישראל מבינה רק כוח". ארגוני הטרור ישאבו עידוד מנסיגת ישראל מאזורים אלו ויראו בכך ניצחון לדרך הטרור ולאינתיפאדת אל אקצה. בטיעון זה נתלו המתנגדים בדבריו של הרמטכ"ל בעת אישור התוכנית, משה יעלון. יש בתוכנית הזו של נסיגה תחת אש כניעה לטרור. הפלסטינים יראו שהם משיגים את ההשגים הגדולים שלהם כולל בניית נמלים ועזיבת ישראל את ציר פילדלפי בדרך של טרור ולא הסכמים, וזה יביא אותם לתקוף את ישראל יותר.
- נימוקים מדיניים:
- בוש לא הבטיח דבר, כפי שמתברר מתמליל נאומו, ונראה שהוא עדיין מצפה שישראל תיסוג מרוב ההתנחלויות, כפי שמעידה דרישתו לעצור את הבנייה בהן לחלוטין. דבר שיש לו אישוש בדברי מזכירת המדינה, קונדוליזה רייס שמחתה על הבניה במעלה אדומים [3]. עוד ישנן טענות בהקשר זה, ששרון השתמש בהבנות בוש כמנוף להעביר את ההסכם בישראל, והמנהל התקין היה שקודם היה צריך לקבל את הסכמת הציבור ורק לאחר מכן ללכת אל בוש.
- ההתיישבות היהודית מנותקת לגמרי מהפלסטינים. אין ממש בטענה כי היפרדות מהפלסטינים פירושה היפרדות מנטל דמוגרפי כבד, כי כבר כיום אין לצה"ל ולישראל שלטון באזורים הפלסטיניים המיושבים בעזה.
- הימין המתון וגם חלקים מהשמאל טענו נגד אופייה החד-צדדי של התוכנית - שבה ישראל לא דורשת כל תמורה פלסטינית לפינוי, עקב סירובה של ממשלת ישראל לדון עם הרשות הפלסטינית, נוצר מצב שבו לא יכלה לשאת ולתת על הנסיגה, ולא יכלה להגיע להסכם עם הרשות הפלסטינית.
- לטענת הימין וחלקים בשמאל, הנסיגה מעזה רק תחזק את הקיצונים בצד הפלסטיני ותביא לעליית החמאס. בימין אף הזהירו מהפכת רצועת עזה ל"חמאסטאן" בעקבות נסיגת צה"ל וחוסר יכולתה של הרש"פ לשלוט בשטחים שיפונו.
- גם בין אלו המסכימים לנסיגה מגוש קטיף והפרדת אוכלוסיות, יש תהיות לגבי שלושת ההתנחלויות הצפוניות הנושקות לגבול ישראל: אלי סיני, ניסנית ודוגית. פינוי התנחלויות אלה לא תרם כהוא זה להפרדת האוכלוסיות, אולם, הביא לקירוב בסיסי שיגור רקטות הקסאם לאשקלון.
- ההצמדות המדויקת לגבולות 1967 ברצועת עזה עלולה להתפרש כהכרה ישראלית בחוסר הלגיטמיות של החזקתה בשטח כלשהו שנכבש על ידה במלחמת ששת הימים.
- נימוקים כלכליים:
- כפי שדווח עלות תוכנית ההתנקת היא אסטרונומית. מדובר על הוצאה ישירה של כ 10 מיליארד ש"ח (עלות גיוס החיילים, הקמת ערים זמניות, התמודדות עם המתנגדים לפינוי ועם ניסיונות לביצוע טרור יהודי, פיצויים למפונים ועוד) והוצאות עקיפות גדולות לא פחות (אבדן שווקי יצוא, אבדן פרנסה ועוד). שרון עצמו הודיע שבתקציב של 4 מיליארד הוא מתכוון למגר את העוני, כאן מדובר על סכום גדול פי כמה.
- נימוקים דתיים:
- חבל עזה הוא חלק מארץ ישראל ושייך לעם ישראל. יהודים גרו בעזה עד לפרעות תרפ"ט (1929). היישוב כפר דרום התקיים עוד לפני הקמת מדינת ישראל.
- מבחינה דתית הוכרז על ידי רבנים מכל החוגים שקיים איסור כללי לפנות את יישובי רצועת עזה בשל מצוות ישוב הארץ, יש ביניהם רבים הטוענים שהפינוי יגרום לפיקוח נפש גדול יותר, וחלקם אף פסקו שחייבים לסרב לפקודה לפנותה.
- חשד לשחיתות כמניע לתוכנית:
- חלק מהמתנגדים טענו כי בהעלאת תוכניתו שרון הונע מאינטרסים אישיים "עומק העקירה - כעומק החקירה", על מנת שייסגרו תיקים פליליים שנפתחו נגדו ונגד משפחתו. חלק מהתומכים בתוכנית אף הסכימו כי קיימת אפשרות כזו, אם כי לדעתם אין בכך לפגוע בנקודות החיוביות שבהתנתקות.
- ביוני 2005 פרסמו העיתונאים רביב דרוקר ועפר שלח את הספר "בומרנג - כישלון המנהיגות באינתיפדה השנייה", ובו מביאים הכותבים, בין השאר, ראיונות ועדויות התומכות בתזה, לפיה ההחלטה על ההתנתקות אכן התקבלה מפאת חששו של ראש הממשלה מהגשת כתב אישום נגדו, ותוך מידור של הצמרת המדינית-בטחונית ולא מתוך אמונה שלמה בצדקת דרכו.
- חשש לתקדים:
- הנסיגה בעזה והפינוי הכפוי של אוכלוסייה עלולים להוות תקדים לחזרה מדויקת לתחומי הקו הירוק גם בגזרות אחרות ולפינויין של אוכלוסיות נוספות עד כדי טרנספר.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ארי שביט, חלוקת הארץ- ישראלים חושבים על ההתנתקות, הוצאת כתר, 2005.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- גוש וירטואלי: ההתנתקות ברשת, רשימת אתרים עם דעות בעד ונגד ב-YNet.
- "התנתקות מן האמת ומן המציאות", מאמר מאת משה יעלון על הכשלים בקבלת ההחלטות על תוכנית ההתנתקות (24.2.2006, מעריב)
