יצחק שדה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יצחק שדה (לנדוברג) (1890 -21 באוגוסט 1952) נודע גם בכינוי "הזקן". אלוף בצה"ל, מפקד, אסטרטג, מנהיג, מחנך וסופר. ממניחי הייסוד לצה"ל ולעצמאות ישראל. היה ממפקדי ארגון "ההגנה", ממייסדי הפלמ"ח ומפקדו הראשון.
יצחק שדה נולד בלובלין שבפולין. לחם בצבא הרוסי בזמן מלחמת העולם הראשונה, זכה לעיטור על אומץ ליבו וקודם עד לרמת מפקד פלוגה.
בשנת 1917 פגש שדה את יוסף טרומפלדור. הוא הושפע רבות מדעותיו ומיסודות ארגון "החלוץ". לאחר המלחמה החל ללמוד באוניברסיטת סימפורפול שבקרים. ב-1920 נהרג טרומפלדור בתל חי, ושדה החליט לעזוב את לימודיו ולעלות לארץ ישראל.
בארץ חבר להקים את "גדוד העבודה". על אף שעמד בראשו, לא יכל למנוע את פירוקו עקב חילוקי הדעות והקשיים שהתעוררו בחיי הקומונה. לאחר שגדוד העבודה התפרק בשנת 1926, בגלל ויכוחים אידאולוגיים על האפשרות למזג ציונות וסוציאליזם עבד שדה זמן מה בתחנת החשמל של פנחס רוטנברג בנהריים ובמחצבות בעתלית. הוא היה בעל כושר גופני גבוה והיה מהמייסדים של אגודת הספורט "הפועל", במסגרת הסתדרות העובדים.
הוא הצטרף לארגון ההגנה ופיקד בשנת 1921 על קורס המפקדים הראשון של הארגון שנערך בכפר גלעדי. בעת המרד הערבי הגדול (1936-1938) התגלה כמפקד בולט ויחודי ברמתו. הקים בירושלים את "הנודדת", פלוגה שיצאה לפגוש את האויב בבסיסיו, והנהיג את טקטיקת ה"יציאה מן הגדר", העברת מאבק ההגנה אל כפרי האויב. בקיץ 1937 הקים את פלוגות השדה (הפו"ש) ופיקד על הפלוגות המיוחדות (פו"ם) שיצאו לפעילויות אלו. בין היתר פיקד על העלייה לחניתה ב־1938.
בעת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1941, הוטל עליו להקים את פלוגות המחץ- הפלמ"ח ולהיות מפקדם הראשון. הוביל את הפלמ"ח מיחידה קטנה לכוח צבאי מוביל של "ההגנה". תכנן ב-1942 תוכנית הגנה כוללת ליישוב במקרה של פלישת גרמניה הנאצית בשם "מצדה על הכרמל". בשנת 1945 קודם לתפקיד רמטכ"ל "ההגנה" האחראי על כל פעולות הלחימה של הארגון. באותה שנה גם הנהיג את תנועת המרי העברי יחד עם חברי האצ"ל והלח"י), נגד הבריטים. בסוף שנת 1946, ספק עקב כתיבת מאמר, ספק משום שבן גוריון חשש ממנהיגותו ומהקו העצמאי שנקט, יצחק שדה הורחק מכל תפקיד פעיל.
בראשית מלחמת העצמאות נקרא לפקד על הגנת קיבוץמשמר העמק. צבא קאוקג'י כיתר את הקיבוץ, במטרה לשלוט על הכביש לחיפה ולבתר את צפון הארץ. בקרב איגוף מאחור, תקף שדה את הכוחות הצרים והניסם צפונה.
לאחר מכן נקרא יצחק שדה לעמוד בראש מבצע יבוסי, שהבטיח והרחיב את שליטת צה"ל בירושלים, מבואותיה וסביבתה.
בעת הקמת צה"ל קיבל דרגת אלוף, ובמלחמת העצמאות יזם את הקמת חטיבת השריון הראשונה של צה"ל - חטיבה 8, ופיקד עליה. החטיבה לקחה חלק חשוב במבצע דני בו נכבשו לוד ורמלה. בסוף שנת 1948 שרת בגזרה הדרומית תחת פיקודו של יגאל אלון, שהיה חניכו וסגנו בפלמ"ח. הוא ניהל את מבצע יואב לכיבוש משטרת עיראק סווידאן, המפלצת על הגבעה, שאיימה על קיבוץ נגבה. כוחותיו נטלו חלק במבצע אסף ובמבצע חורב. בסוף מלחמת העצמאות וביסוס צה"ל כצבא היחיד של מדינת ישראל, פרש יצחק שדה מהשירות הצבאי. יש הטוענים שפרש מצה"ל מכוח האילוץ, עקב יחסיו המעורערים עם דוד בן גוריון וזיהויו כאיש מפלגת מפ"ם.
בנוסף להיותו איש צבא ומצביא דגול שהנחיל שיטות אימון וטקטיקות לחימה ל"הגנה" ולצה"ל, נודע שדה כאיש חינוך בעל השפעה רבה על הנוער הארצישראלי של תקופת היישוב, במיוחד על לוחמי הפלמ"ח הצעירים, אותם חינך לאידאלים של ציונות, שיתוף ורעות. זאב שיף ואיתן הבר כתבו עליו ב"לקסיקון לביטחון ישראל":
- "שדה לא היה רק איש צבא. הוא היה ציוני, הומאניסט וסוציאליסט; רגישותו ועירנותו המוסרית והפוליטית ניכרו עוד בימיו בגדוד העבודה, והיה אפשר להבחין בהן לאורך כל דרכו הצבאית. הוא שטבע את מטבע הלשון של 'טוהר הנשק'; הוא שנה באוזני חניכיו: 'אהוב את הרובה ושנא את המלחמה'. הוא דבק ברעיונותיו הפוליטיים הסוציאליסטיים עד כדי כך, שנדחק הצדה ערב מלחמת העצמאות וסולק לאחריה".
עסק לאחר פרישתו בכתיבה. כתב סיפורים קצרים, מאמרים ומחזות והעלה את זיכרונותיו על הכתב. בין ספריו: "מסביב למדורה" (1946) המכיל קטעים מכתביו, "הפנקס פתוח" (1952) הכולל סיפורים מתקופת ילדותו ונעוריו בלובלין ומחזה בשם "לוחמים".
יצחק שדה נפטר ב-21 באוגוסט 1952 ונקבר בקיבוץ גבעת ברנר. הניח שתי בנות ובן, איזה דפני, רבקה, יורם שדה.
על שמו קרויים הקיבוצים משאבי שדה וניר יצחק בנגב, מושב שדה יצחק בשרון ורחובות במספר ערים בארץ. המשורר חיים גורי, גם הוא מיוצאי הפלמ"ח, כתב עליו את השיר "בלדה ליצחק שדה" ("חבר בגדוד העבודה"), אותו ביצעה להקת הנח"ל ללחן של יאיר רוזנבלום.
מדי שנה, החל מ-1953, בראשית האביב, נערכת הקפת התבור לזכרו של האלוף שדה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- סיפור חייו של יצחק שדה באתר "לחיות את ההיסטוריה".
