לוחית רישוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

לוחית רישוי של רכב פלסטיני

לוחית רישוי לרכב, או בקיצור לוחית רישוי, היא לוחית מתכת או פלסטיק המקובעת אל כלי רכב, או נגרר לצורכי זיהוי רשמי. ברוב מדינות העולם כלי הרכב נושאים לוחיות רישוי בחזית ומאחור, אף על פי שבחלק מן המדינות, או לחלק מכלי הרכב, נדרשת לוחית רישוי אחת בלבד, בדרך כלל מאחור. על הלוחית מופיע מספר סידורי, או קוד המורכב מספרות ואותיות היחודי לאותו כלי רכב. כל לוחיות הזיהוי של אותו כלי רכב ישאו מספר זהה. המספר המופיע על הלוחית, יחד עם מידע נוסף העשוי להופיע עליה (כגון צבע הלוחית, שם הרשות המנפיקה, סוג כלי הרכב ועוד) הם יחודיים לכלי הרכב ומאפשרים לזהותו במדויק במאגרי המידע הממשלתיים, כולל שם היצרן, דגם הרכב, שנת יצור, מספר היצרן וכן שמו וכתובתו של בעל כלי הרכב, או המחזיק בו. האופי היחודי של לוחית הזיהוי מאפשר אף לגופים נוספים לברר פרטים על כלי הרכב ובעליו, כך למשל חברות ביטוח לרכב, מוסכי שירות, מגרשי חניה ובעלי ציי רכב. במדינות מסוימות לוחית הזיהוי אף מאפשרת לקבוע האם הרכב עבר את מבחני הרישוי הנדרשים לצורך תנועה בדרכים ציבוריות, או האם שולמו המיסים המגיעים לרשות בעבור זכות השימוש ברכב.

במדינות מסוימות, כך למשל בישראל, אותה לוחית רישוי מלווה את הרכב מעת שהורשה לראשונה לנוע בדרכים ועד שהרכב נגרט (הופך לגרוטאה). במדינות אחרות, כך למשל במדינות ארצות הברית, לוחיות הרישוי מוחלפות מדי פעם (אף שלאחרונה הנטייה במדינות רבות היא להדביק מדבקה חדשה על הלוחית הקיימת). במדינות מסוימות אף לוחית הרישוי מלווה את בעלי הרכב ולא את כלי הרכב עצמו, כך שכאשר נמכר כלי הרכב, הבעלים הקודם יסיר מעל הרכב את לוחיות הרישוי שלו ואילו הבעלים החדש יתקין את לוחיות הרישוי שהוא נושא עימו, או שיפנה לרשויות לקבלת לוחיות רישוי חדשות, זאת כחלק מתהליך רישום הרכב לבעליו החדשים. כך אדם שמכר כלי רכב ורכש כלי רכב חדש, יכול להתקין את לוחיות הרישוי מכלי הרכב הקודם בבעלותו על כלי הרכב הנוכחי. בחלק ממדינות ארצות הברית, יש להשמיד את לוחיות הרישוי הישנות, או להחזירן לרשויות.

לוחיות הרישוי מוצמדות בדרך כלל לכלי הרכב באופן קבוע או שהן מוחדרות למסגרת מיוחדת הקבועה על הרכב. לעתים מסגרות אלה נושאות פרסומות של מוסכי שירות לרכב או סוכנות כלי רכב. קיימות מדינות בארצות הברית שבהן אסור להכניס את לוחית הרישוי למסגרת ויש להצמידה ישירות לכלי הרכב. לוחיות הרישוי חייבות להיות ברורות לקריאה ביום ובלילה, לעין האנושית וכן לציוד אופטי. יש נהגים הרוכשים ציפוי שקוף ללוחית הרישוי, בדרך כלל כדי למנוע את היכולת לקרוא את מספר הרישוי על הלוחית באמצעים אופטיים. ציפויים אלה אינם חוקיים בארצות רבות, בכללן ישראל.

[עריכה] היסטוריה

לוחיות רישוי לכלי רכב עתיקות כמעט כימי כלי הרכב הממונעים. לוחיות הרישוי הראשונות הופיעו בתקופת המעבר מהסוס ככלי התחבורה העיקרי אל הרכב הממונע, בין השנים 1890 ל-1910. הולנד הייתה המדינה הראשונה שבה הייתה חובת לוחית רישוי, החל משנת 1898, בתחילה היא נקראה "היתר נהיגה". לוחיות הרישוי הראשונות מוספרו החל מן הספרה 1. ב-8 באוגוסט 1899 הגיע ספרור הלוחיות בהולנד לספרה 168. ב-15 בינואר 1906, כאשר החליטו ההולנדים לשנות את שיטת ספרור לוחיות הרישוי, הונפקה לוחית מספר 2065.

בארצות הברית, שבה כל מדינה מנפיקה לוחיות רישוי משלה, הייתה מדינת ניו יורק הראשונה לדרוש לוחיות רישוי לכלי הרכב וזאת החל משנת 1901. בשנים הראשונות רוב המדינות לא הנפיקו את לוחיות הרישוי ובעלי כלי הרכב היו חייבים לדאוג ליצור את הלוחיות בעצמם. מדינות מסצ'וסטס ומערב וירג'יניה היו הראשונות להנפיק את לוחיות הרישוי בשנת 1903. לוחיות הרישוי הראשונות נעשו מחרסינה אפויה על לוחית ברזל, או מקרמיקה, דבר שהפך את הלוחיות לשבירות מאד. היום שרדו רק לוחיות רישוי מעטות מאותם ימים. בחלוף הימים השתמשו בחומרים שונים לייצור לוחיות רישוי, ביניהם, קרטון, עור, פלסטיק ובתקופת המלחמה נעשו לוחיות רישוי מנחושת ומפולי סויה דחוסים.

לוחיות הרישוי הראשונות היו בגדלים שונים ובצורות שונות, בין מדינה אחת לאחרת. האחדה של לוחיות הרישוי נעשתה בשנת 1957 בעקבות הסכמים בין יצרני כלי הרכב לבין הממשלות של המדינות השונות וארגוני תקינה בינלאומיים. על אף שקיימים מספר יוצאי דופן מועטים עד היום, באופן כללי הוסכם על שלושה תקנים בסיסיים ללוחיות רישוי:

לוחיות ברוחב 300 מ"מ ובגובה 150 מ"מ (12 אינץ' רוחב ו-6 אינץ' גובה) – נהוגות ברוב מדינות אמריקה.
לוחיות ברוחב 520 מ"מ ובגובה 110 או 120 מ"מ – נהוגות ברוב מדינות אירופה (כולל ישראל) ואף ברוב המדינות שהיו מושבות אירופאיות בעבר.
לוחיות ברוחב 372 מ"מ ובגובה 135 מ"מ – נהוגות באוסטרליה ובחלק מן ממדינות האוקינוס השקט.

[עריכה] לוחיות רישוי אישיות ומיוחדות

לוחית רישוי אישית לרכב מסחרי קל באילינוי

בחלק ממדינות העולם, ניתן לקבל תמורת תשלום נוסף לוחיות רישוי אישיות, אשר מספר הרישוי נעשה בהתאם לדרישות בעל הרכב. לדוגמה, מספר הרישוי עשוי להכיל את האותיות "MY TOY" ("הצעצוע שלי"). בדרך כלל, אין מתירים להזמין לוחיות רישוי המכילות קללות, גסויות או התבטאויות פוגעניות. כמו כן, כל לוחית רישוי חייבת להיות יחודית. קיימות מדינות בהן חובבי רדיו יכולים לבחור לוחית רישוי עליה סימן הקריאה היחודי של החובב, זאת במחיר נמוך ממחיר לוחית רישוי יחודית.

בארצות הברית, קנדה ואוסטרליה, יכולים בעלי רכב אף להזמין לוחיות רישוי בעלות עיצוב יחודי. באלה מספר הרישוי נקבע על ידי הרשות אולם עיצוב הלוחית שונה מן העיצוב האחיד. ההכנסות מהזמנת לוחיות רישוי יחודיות מוקדשות בדרך כלל לארגוני צדקה שונים. כך למשל בקליפורניה ניתן להזמין לוחית רישוי של יוסמיטי או לוחית זנב הלוייתן, ההכנסות מרכישת שתיהן מוזרמות לארגונים לשימור ערכי סביבה וטבע.

בבריטניה קיימת תעשיה משגשגת של לוחיות רישוי אישיות, עם מספר גדול של סוכנים המתמחים במציאת לוחיות רישוי מיוחדות. מחיר השיא העולמי הנוכחי ללוחית רישוי נקבע בבריטניה ב-7 ביוני 2006, אז נמכרה לוחית הרישוי M 1 במחיר של 330,000 ליש"ט, במכירה פומבית. כבר היום קיימות לוחיות רישוי בבריטניה אשר הסוחרים דורשים עבורן 500,000 ליש"ט, אף שמחיר זה עדיין לא הושג.

[עריכה] לוחיות רישוי בישראל

עיקר הוראות החוק הנוגעות ללוחיות רישוי בישראל מקובצות בתקנות התעבורה. התקנות קובעות כי רכב הרשום בישראל ישא עליו שתי לוחיות זיהוי, זולת אופנוע, גרור, נתמך, אופניים ותלת אופן, אשר ישאו לוחית אחת בלבד מאחור.^[1] על לוחיות הזיהוי להיות תמיד נקיות ולא מוסתרות על ידי המטען שעל הרכב.^[2] אסור להסיר לוחית זיהוי מן הרכב, אלא לשם החלפתה. אסור להוסיף פרטים ללוחית, לשנות את צבעה או לטשטשה.^[3] רכב הרשום בישראל מורשה לשאת לוחיות רישוי ישראליות בלבד.^[4] לוחית הזיהוי ברכב מנועי חייבת להיות מוארת כך שניתן יהיה לקרוא את הכתוב בה ממרחק 20 מטר במזג אוויר נאה.^[5]