מאיר דיזנגוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מאיר דיזנגוף (25 בפברואר 1861 - 1936) היה ראש העיר הראשון של תל אביב.

תוכן עניינים 1 חייו 1.1 נעוריו ותחילת דרכו 1.2 ראש עיריית תל אביב 2 הנצחתו 3 לקריאה נוספת 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] חייו

[עריכה] נעוריו ותחילת דרכו

מאיר דיזנגוף נולד בשנת 1861 (ט"ו באדר תרכ"א) בכפר יקימוביצ'י, כפר קטן במחוז אורחיי, בגוברנית בסרביה באימפריה הרוסית ובגיל צעיר עברה משפחתו לקישינב. בשנת 1882 התנדב לצבא הרוסי. בתקופה זו פעלה המחתרת "נרודניה ווליה" ודיזנגוף הצטרף אליה. לאחר שישב בבית הסוהר כתוצאה מפעילותו המחתרתית, עזב את הצבא. באותה התקופה הגיע לעיר ז'יטומיר שם פגש בצינה ברנר, וכעבור זמן קצר נשאהּ לאישה. לאחר שירותו הצבאי עבר לאודסה. הצטרף לאגודת "חובבי ציון" שם נפגש עם פינסקר, אחד העם ואחרים, ונבחר כציר לוועידתם בשנת 1887.

במהלך לימודי הנדסה כימית בסורבון בפריז הכיר דיזנגוף את הברון רוטשילד שהתרשם מכשרונו, והוא נשלח על ידו לארץ ישראל להקים מפעל לבקבוקי זכוכית עבור "יין הברון". בשנת 1892 ייסד בטנטורה את מפעל הזכוכית, אך המפעל לא הצליח ודיזנגוף חזר לחוץ לארץ. הוא מצא מסילות אל ד"ר הרצל והפך לחסיד נלהב שלו, למרות שבקונגרס הציוני השישי התנגד לתוכנית אוגנדה.

מתוך הכרה ציונית, עלה בשנית לארץ ישראל בשנת 1905 בגיל 44. הוא התגורר ביפו וייסד את חברת "גאולה" לרכישת קרקעות יחד עם חברו זאב גלוסקין. במקביל עסק ביבוא מכונות, והקים חברה לשרות עגלות מכניות במקום ה"דליזא'נס" הנמשך על ידי סוסים, לצורך הובלת נוסעים לירושלים ולמושבות. בכל עגלה היו 12 מושבים, והמנוע היה מונע באמצעות נפט. כמו כן, הקים עם שותפים חברת ספנות שנקראה על שמו. אחד מעיסוקיו החשובים והמכובדים היה כהונתו כקונסול בלגיה.

[עריכה] ראש עיריית תל אביב

מיד עם התארגנות התושבים להקמת השכונה החדשה, הצטרף להקמת "אחוזת בית". הוא נבחר לראש הוועד בשנת 1911, ובתפקיד זה שימש עד לשנת 1922. כאשר קיבלה תל אביב מעמד של עיר נבחר לתפקיד ראש העירייה, תפקיד בו כיהן עד ליום מותו, למעט הפסקה של שלוש שנים.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה גורשו או הוגלו רבים מראשי העיר והיישוב, ודיזנגוף התמנה לתפקיד מקשר בין היישוב הגולה לבין השלטונות התורכיים. בתפקיד זה טיפל בהגשת עזרה לגולי ת"א במושבות, וקיבל את הכינוי "ריש גלותא". בעקבות פרסום רחב תפוצה על מצבם הקשה של ה"גולים", שדאג לו באמצעות העיתונות, הצליח להגיע להסכמה עם השלטונות על אספקת מזון מסודר לגולים.

דיזנגוף שימש בתפקידי נשיא כבוד באגודות רבות בתל אביב. החשובה שבהם היא אגודת "יריד המזרח", אותה ייסד בשנת 1932. בתחילה הוקם היריד בדרום העיר, ולאחר הצלחה זו הקימו מבנים קבועים שישמשו את היריד בצפון העיר. בשנת 1934 הוחלט על יריד בינלאומי גדול, ושנית כעבור שנתיים.

כראש עיר שאהב את עירו וטיפח אותה, הוא התערב נמרצות בפיתוח העיר ועודד בניה מואצת. מדי יום היה עובר ברחובות העיר כשהוא רכוב על סוסו, לבדוק שהכל מתנהל כשורה. הוא גם הקפיד לעודד שמחת חיים בעיר, ונהג לרכב על סוסו בראש העדלאידע בכל חג פורים.

לאחר מותה של אשתו האהובה תרם את ביתו (שדרות רוטשילד 16) לרווחת הציבור כדי שישמש כמוזיאון לאמנות, השפיע על אמנים רבים לתרום את עבודותיהם לטובת המוזיאון ואף רכש בעצמו כ 240 יצירות בחוץ לארץ. המשיך להתגורר עד מותו בקומה העליונה של הבית.

בשנת 1936, עם פרוץ המרד הערבי הגדול, סגרו הערבים את נמל יפו מתוך כוונה לשתק את התפתחות היישוב היהודי בארץ. דיזנגוף קיבל רשות לפתיחת נמל בעיר תל אביב, ולפני מותו הספיק לחנוך את המזח הראשון בנמל ת"א. הוא נפטר ביום ז' תשרי תרצ"ז (1936).

[עריכה] הנצחתו

להנצחת שמו הוקם "גן מאיר" וכמו כן רחוב דיזנגוף. במרכז הרחוב הוקמה כיכר עם מזרקה בתוכה, אותה קראו על שם אשתו צינה, כיכר צינה דיזנגוף. לימים, הוחלפה המזרקה ביצירת אמנות של אש ומים מאת יעקב אגם. עיריית תל אביב-יפו מחלקת את פרס דיזנגוף לאומנות הפיסול והציור.

בבית דיזנגוף הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל. כיום משמשת הקומה הראשונה כמוזיאון היכל העצמאות והקומה השנייה כמוזיאון התנ"ך.

[עריכה] לקריאה נוספת

• מאיר דיזנגוף, עם תל אביב בגולה - בהדפסת צילום, בית התנ"ך - בית דיזנגוף, 2000.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• כתבי מאיר דיזנגוף בפרויקט בן-יהודה
• מאיר דיזנגוף, באתר של יעקב מרקל

ראשי העיר תל אביב-יפו
מאיר דיזנגוף דוד בלוך-בלומנפלד משה שלוש ישראל רוקח חיים לבנון מרדכי נמיר יהושע רבינוביץ שלמה להט רוני מילוא רון חולדאי I 1921 – 1925 1925 – 1927 1936 1936 – 1952 1953 – 1959 1960 – 1969 1969 – 1974 1974 – 1993 1993 – 1998 1998 – II 1928 – 1936