פורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חגי ישראל ומועדיו: פורים
חג:	פורים
נחגג ב:	נחגג ביד באדר בערים רגילות, בטו באדר בערים המוקפות בחומה מימי יהושע בן נון ובשני הימים בערים שקיים לגביהן ספק אם הן מוקפות חומה מימי יהושע בן נון; בעבר היה נחגג בכפרים לעתים גם ביא באדר, יב באדר או יג באדר, כדי שיחול בימי שני וחמישי
סיבה:	"וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה ... לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם, לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וְאֵת יוֹם-חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. ... יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים. ... כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, צֹרֵר כָּל-הַיְּהוּדִים, חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם, וְהִפִּל פּוּר – הוּא הַגּוֹרָל – לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם. ... עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים, עַל שֵׁם הַפּוּר..." (מגילת אסתר, פרק ט' פסוקים כ'-כו')
סמלים:	קריאת מגילת אסתר, יין ושכרות, אוזן המן, רעשן, תחפושות ומסכות.
מתקשר ל:	תענית אסתר המצוינת יום לפני פורים; חנוכה שגם הוא חג שנקבע על ידי חז"ל

חג הפורים הוא אחד מחגי ישראל (למען הדיוק: יום הודאה), שנחגג ברוב המקומות ביד באדר (פורים דפרזים), ובירושלים וערים נוספות בטו באדר (שושן פורים), לזכר הצלתם הפלאית של יהודי האימפריה הפרסית מרצח עם. חג זה מצטיין במאפייני השמחה שבו, והאכילה והשתייה בו נוטלים מקום חשוב בחגיגתו. החג נקרא על שם ה"פור" (גורל) שהטיל המן במטרה לקבוע את היום שבו יבוצע הטבח ביהודים, אותו יום שבו התהפך הגלגל והיהודים הם שהרגו באויביהם.

תוכן עניינים 1 מקור החג 2 מצוות החג 2.1 זמניו השונים של החג 2.2 סדרי התפילה 2.3 איסורים נוספים 2.4 מנהגי חג נוספים 2.5 תמונות של חגיגות פורים 3 פורים קטן 4 פורים משולש 5 ייחודו של פורים 6 פורים דפרזים 7 פורים שני 8 לקריאה נוספת 9 קישורים חיצוניים 10 הערות שוליים

[עריכה] מקור החג

ערך מורחב – מגילת אסתר

על פי המסופר במגילת אסתר, נקבע החג לזכר הצלת יהודי האימפריה הפרסית בתקופה שאחרי חורבן בית ראשון (מן המגילה עצמה אין זה ברור האם מדובר בתקופה שלפני בניין בית שני או אחריו). באותה עת שלטו הפרסים על חלקים נרחבים מיבשת אסיה, ובירתם הייתה שושן.

בימים שעליהם מסופר שלט באימפריה הפרסית, הכוללת 127 מדינות, מלך בשם אחשוורוש. על פי חלק מהדעות, אחשוורוש זה הוא חְשְׁיָרשָׁ, כסרכסס הראשון, שמלך (485-465 לפנה"ס) בהיותו בן 35, דור רביעי לכורש מייסד הממלכה הפרסית. אחשוורוש ששלט ברוב אסיה והגיע עד לאפריקה ואירופה, ניסה לפלוש ליוון בראש צבא גדול, וסופו שנסוג בעקבות כמה מפלות, לא לפני שציווה להכות את הים האגאי בשוטים כנקמה על סערה גדולה ששברה את ראש הגשר שלו. סופו שנרצח בהתנקשות פנימית, כרוח האווירה הפנים-מדינית המשתקפת במגילה. לפי האגדה, דריווש בנו יורשו שנרצח אף הוא בידי אחיו, היה בנם המשותף של אחשוורוש ואסתר^[1]. על פי חז"ל, מעשה המגילה התרחש בזמן גלות בבל, ועל כן אין מלך זה יכול להיות זהה לשיטתם עם חשירש-כסרכסס. כמו כן הוצעו זיהויים אחרים לתקופה שבה אירע המעשה, כמו גם סברה שאין למעשה ביסוס היסטורי.

על פי המסופר במגילה, זמם המן האגגי, השר המקורב ביותר למלך אחשוורוש, "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים" אשר בכל ממלכת פרס, ולבוז את שללם. המלך נעתר לבקשה, ויצא כתב מלכות המתיר לאנשי כל מדינה לטבוח ביהודים, ביום יג באדר, יום שאותו בחר המן על ידי הטלת "פור" - גורל. ואולם מזימה זו מסוכלת בזכות שורה של מקרים פלאיים, אשר חלקם קדמו לגזירה כשלעצמה - הדחת אשת המלך ושתי ובעקבות זאת קיבוצן של נערות רבות לבחירת מלכה, כאשר הנבחרת הייתה אסתר היהודייה (אשר מסתירה את זהותה); מרדכי קרובה, זוכה להציל את המלך מהתנקשות בחייו בידי בגתן ותרש, דבר הנרשם לזכותו אצל המלך. כך, לאחר שנודע למרדכי על הגזירה, הוא משתמש באסתר על מנת שתבטל את הגזירה. אסתר באה אל המלך ומסכנת בכך את חייה (שכן אין באים אל המלך ללא אישורו), ומזמינה את המלך ואת המן למשתה ולאחריו לעוד משתה. במשתה השני חושפת אסתר את זהותה היהודית ומתחננת לפני המלך שיבטל את הגזירה. בעת שאחשוורוש יוצא בזעף אל גינת הביתן, המן נופל על מיטתה של אסתר להתחנן על חייו, וכשחוזר המלך ורואה זאת, ובה בעת מתבשר שהמן הכין עץ גבוה לתלות את מרדכי שנוא נפשו עליו, מצווה המלך לתלות את המן על אותו עץ עצמו. מכיוון שמבחינה חוקית אי אפשר לבטל את גזירות המלך, יוצאות פקודות חדשות המאפשרות ליהודים להתגונן ולעמוד על נפשם באותו יום מיועד.

באותו יום, י"ג באדר, הרגו היהודים כ-500 משונאיהם בשושן הבירה (כולל עשרת בניו של המן) ו-75 אלף ביתר הממלכה. אסתר ביקשה וקיבלה מהמלך רשות להאריך את המלחמה ביום נוסף בשושן הבירה, וביום זה נתלו עשרת בני המן, ונהרגו 300 איש נוספים. המגילה מדגישה שעל אף שניתן אישור מצד המלכות ליהודים לבוז את שלל אויביהם, הרי שהיהודים לא שלחו ידם בביזה.

בתהליך ממושך והדרגתי, כפי הנראה מהמגילה, נקבעו ימי החגיגות. תחילה הייתה זו שמחה ספונטנית בימי ה"מנוחה" (היום שלאחר יום הקרב), ייתכן שרק ב"ערי הפרזים" (דהיינו כל הערים מחוץ לשושן הבירה), ולאחר מכן התייצב החג על חגיגות בי"ד באדר בכלל הערים, ובט"ו בו בעיר שושן. תהליך ההתקבלות זורז על ידי איגרות ששלחו מרדכי ואסתר לכלל היהודים, במגמה לקבע את החג.

אופי הימים הללו מוגדר במגילה כ"ימי משתה ושמחה", "ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים".

יש לציין כי חג הפורים אינו ידוע ביותר ממקורות מזמן בית שני, ונראה כי התפשטותו וקבלתו הכללית היו במועד מאוחר יותר (כמשתקף באמת מלשון המגילה). מגילת אסתר לא נמצאה בין המגילות הגנוזות שבקומראן, והיו ששיערו שאנשי הכת שכתביה נחשפו שם לא קיבלו אותה כאחד מכתבי הקודש (אם כי ייתכן שהסיבה היא קוטנה היחסי); ודאי שהחג לא נכלל ברשימת החגים של כת זו. היו מחוקרי הדתות שהצביעו על דמיונו של החג לחגים גוייים אחרים של פסטיבלי שכרות והוללות, וסברו כי פורים הוא שיקוף יהודי של חג זה. ראייה זו אינה נשללת לחלוטין במגילה, הרואה במשתה היהודים תגובת-נגד למשתאות הגויים.

[עריכה] מצוות החג

חז"ל מונים ארבע מצוות החלות בפורים:

• קריאת מגילת אסתר בליל החג ובבוקרו, כחלק מפרסום הנס, והודאה על ההצלה. גם נשים מחויבות בקריאת המגילה, משום שגם הן ניצלו בנס הפורים, ועל ידי אישה נעשה הנס.
• סעודת פורים - משתה ושמחה. כנאמר במגילה, ימי פורים נקבעו להיות "ימי משתה ושמחה". בתלמוד (מסכת מגילה) נקבע שבפורים חייב אדם לאכול סעודה ביומו של החג ולשתות בה יין; נקבע כי על אדם להשתכר "עד שלא ידע בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'". דעות שונות נאמרו בשאלת מידת חיוב ההשתכרות, ויש אף פוסקים אשר סברו כי מצווה זו נדחתה מהלכה.
• משלוח מנות איש לרעהו. מלשון הכתוב במגילת אסתר "משלוח מנות איש לרעהו" כאשר המילה "מנות" בלשון רבים, והמילה "רעהו" בלשון יחיד, למדו חז"ל שעל כל אדם לשלוח לפחות שתי מנות לאיש אחד.
• מתנות לאביונים. לפי ההלכה יש לתת לשני אביונים, שתי מתנות, או סכום כסף שאפשר לקנות בו דברי אכילה זמינים. הרמב"ם מציין כי "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו".

[עריכה] זמניו השונים של החג

ההלכה שנקבעה בידי חז"ל קבעה זמנים שונים לחגיגת פורים: בערים שאינן מוקפות חומה ("פרזים") נקבע החג בי"ד באדר, והוא מכונה פורים דפרזים. בערים שעל פי המסורת הן מוקפות חומה מימות יהושע בן נון (כגון ירושלים) וכן בשושן (שעל פי המסורת היהודית היא העיר המדאן), נחוג פורים בט"ו בחודש, מה שמכונה פורים שושן (או, בשיבוש נפוץ, שושן פורים). על פי דעה שנדחתה מהלכה, הקריטריון אינו ימות יהושע בן נון לזמן שבו הייתה מוקפת העיר, אלא לימות אחשוורוש; התלמוד הירושלמי מסביר את הבחירה בימות יהושע בן נון בכך ש"חלקו כבוד לארץ ישראל" שהייתה חרבה בזמן המגילה, ועל כן הרחיקו לזמן שבו הארץ הייתה בנויה.

הלכה עתיקה שאינה מתקיימת בימינו מתייחסת לדינם של "כפרים". הגדרתם של אלו הם מקומות יישוב קטנים מאוד, שאין בהם עשרה בטלנים (אנשים הבטלים ממלאכתם ועוסקים בצורכי ציבור, או בלימוד תורה ותפילה). במקומות אלו, בזמן שבית המקדש קיים, המגילה יכולה להיות נקראת גם לפני יום י"ד, כדי שהקריאה תהיה בימי שני וחמישי, הזמן שבו אנשי הכפרים מתאספים לערים. בצורה כזו יכולה הקריאה להיות גם ביום י"א באדר.

בערים עתיקות שבהן קיים ספק אם הייתה חומה מימות יהושע בן נון חוגגים את פורים בשני הימים, מספק. ואין מברכים על קריאת המגילה אלא בי"ד, מכיוון שהוא זמן קריאה לרוב הערים. בין הערים שקיים לגביהן ספק כזה הן רוב הערים הוותיקות בארץ ישראל, כגון צפת, טבריה, חברון ויפו. טבריה היא מקרה מיוחד כיוון שהספק לגביה הוא לא על היותה מוקפת חומה מימות יהושע, אלא האם הכנרת נחשבת כחומה של העיר. ישנם מקומות עתיקים בהם התחדש היישוב היהודי, כגון חברון ושילה, שגם בהם "יבוא פורים פעמיים בשבוע". קיימות גם ערים בחוץ-לארץ בהן חוגגים את פורים יומיים, כגון איזמיר שבתורכיה, חאלב שבסוריה ובגדאד שבעירק.

קיים דיון מפורט ודיעות שונות לגבי הנוסע בימי הפורים מעיר שאינה מוקפת לעיר מוקפת ולהיפך, והתשובה המקובלת בעניין היא שעל אדם לשאול את רבו כיצד לנהוג, מחמת סבוּ‏כָ‏תה של ההלכה בנושא.

[עריכה] סדרי התפילה

• בתפילת העמידה וכן בברכת המזון מוסיפים קטע הודיה על הנס בשם על הנסים במטרה לזכור את הנס. בערים המסופקות יש נוהגים להוסיף את הקטע בשני הימים ויש שנוהגים רק ביום הראשון.
• בתפילה קוראים בתורה את פרשת מלחמת העמלק מתוך פרשת בשלח. בערים המסופקות יש נוהגים לקרוא בתורה רק ביום הראשון ויש שנוהגים בשני הימים.
• לפי רוב עדות ישראל (למעט חלק מהאשכנזים) אומרים שיר של יום מיוחד לרגל הפורים (יש האומרים במקום השיר הרגיל ויש שבנוסף). הספרדים וגם האשכנזים ההולכים בשיטת הגר"א אומרים את מזמור כ"ב בתהילים. האיטלקים אומרים את מזמור ז', והתימנים אומרים את מזמור פ"ג. רוב עדות האשכנזים (חוץ מהנוהגים לפי מנהג הגר"א כאמור לעיל) לא אומרים מזמור מיוחד לפורים.
• בניגוד לחגים אחרים, בפרט חנוכה, בפורים לא אומרים הלל. בתלמוד, במסכת מגילה נתנו לכך שלושה הסברים:

1. הנס קרה בחוץ לארץ ולא אומרים הלל על נס שלא אירע בארץ ישראל.
2. מכיוון שסיפור פורים, אף שסופו טוב, מותיר את היהודים נטולי עצמאות מדינית וכפופים למרות מלך זר.
3. קריאת המגילה מהווה תחליף להלל.

היו פוסקים שכתבו שלפי ההסבר שקריאת המגילה מהווה תחליף להלל משמע שקיים חיוב עקרוני לקרוא את ההלל בפורים, אך כיוון שקוראים את המגילה אין צורך לקרוא הלל; לכן מי שאינו יכול לשמוע את קריאת המגילה מסיבה כלשהי חייב לקרוא את ההלל בפורים.

[עריכה] איסורים נוספים

מן הפסוק במגילת אסתר (ט, יט) - "שמחה ומשתה ויום טוב" למדו חז"ל במסכת מגילה (דף ה) שישנם שלושה איסורים נוספים בחג פורים:

• "שמחה" - מלמד שאסורים בהספד.
• "משתה" - מלמד שאסור בתענית.
• "ויום טוב" - מלמד שאסור בעשיית מלאכה.
  

בהמשך הגמרא לומדת שאת האיסור האחרון, לא קיבלו היהודים עליהם. עם זאת בהלכה נפסק ש"אין לעשות מלאכה בפורים, ומי שעושה בו מלאכה - אינו רואה מאותה מלאכה סימן ברכה לעולם" (קיצור שולחן ערוך, סימן קמב). הבנקים ובתי הספר בישראל מקפידים על הלכה זו, אך במקומות אחרים מסתפקים בקיצור יום העבודה בחג זה.

[עריכה] מנהגי חג נוספים

• בעת קריאת המגילה, כאשר נקרא שמו של המן מרעישים המתפללים ברעשנים או בכלים אחרים כדי לקיים באופן סמלי את מחיית זכר עמלק, אשר לפי המסורת המן הוא מזרעו.
• לבישת מסכות ותחפושות, מנהג שהחל בימי הביניים בונציה, כנראה בהשפעת הקרנבלים המקומיים. בהלכה, אחת ההתייחסות הקדומות למסכות מובאת ברמ"א, אשר בו המסכות שמותרות מכונות "לבישת פרצופים".
• נוהגים לחלק לילדים דמי כיס הידועים בשם דמי פורים או מעות פורים.
• אכילת "אוזני המן", שהן עוגיות משולשות, ממולאות בפרג או במילוי אחר.
• הצגות מיוחדות ליום, לרוב על אירועי המגילה, הקרויות "פורים שפיל". בישיבות נהוג למנות מבין התלמידים את "רב פורים", שבין היתר נתן דרשה פסדו-תורנית מצחיקה והוביל לאווירה מבודחת.
• מנהג אחר לבטא את שמחת החג הוא לערוך "שוק פורים" בסגנון של יריד צבעוני ומהנה. בשנים האחרונות עורכים בגבעת שמואל את "יום השמחה" כשבוע לפני חג הפורים.
• השבת שלפני פורים קרויה "שבת זכור", משום שקוראים בה בתורה את פרשת זכור שנזכרת בה מצוות מחיית זכר עמלק (סוף פרשת כי תצא), שלפי המסורת היה המן מזרעו.
• יום י"ג באדר, ערב פורים, הוא תענית אסתר.

בתקופת היישוב ובשנותיה הראשונות של מדינת ישראל היה נהוג לקיים בפורים מצעד חגיגי ברחובות הערים בשם עדלאידע. תהלוכת פורים הראשונה נערכה בתל אביב בפורים תרע"ב (1912).

[עריכה] תמונות של חגיגות פורים

פורים 2004

פורים 2004

פורים 2004

[עריכה] פורים קטן

בשנה מעוברת יש שני חודשי אדר: אדר א' ואדר ב'. בשנה מעוברת פורים נחוג באדר ב', אף כי היו דעות בתלמוד שהחגיגה צריכה להיעשות באדר א', וכן נוהגים הקראים עד היום. בימי הארבעה-עשר והחמישה-עשר בחודש אדר שבו לא נחוג פורים נחוג "פורים קטן". בפורים קטן לא נוהגים לקרוא מגילה, לשלוח מנות, או לתת מתנות לאביונים, אבל הוא אסור בתענית ובתחנון.

[עריכה] פורים משולש

ערך מורחב – פורים משולש

פורים משולש הינו מקרה פרטי של פורים של הערים המוקפות חומה, כאשר חל בשבת. הכינוי משולש נובע מכך, שהחג של הערים המוקפות מתפרס על שלושה ימים רצופים, תוך העברת המצוות שאינן יכולות להתקיים בשבת, לימי החול שמשני צדדיו.

• ביום שישי, י"ד באדר - קוראים את מגילת אסתר ונותנים מתנות לאביונים.
• ביום שבת, ט"ו באדר - מוסיפים בקריאת התורה למפטיר את הקריאה המיוחדת לפורים, ומתפללים את תפילת "על הנסים".
• ביום ראשון, ט"ז באדר - מקיימים את סעודת פורים ושולחים משלוח מנות.

הסיבה שמתנות לאביונים מוצמד לקריאת מגילה, מנומק בטעם שהאביונים נושאים עיניהם לקריאת מגילה. והסיבה שמשלוח מנות מוצמד לסעודת פורים היא מפני ששולחים להם מנות שיוכלו לקיים את הסעודה.

מקור הדין המחייב את דחיית הסעודה ליום ראשון הינו בתלמוד הירושלמי. כיוון שלא קיימת התייחסות לנושא בתלמוד הבבלי רוב פוסקי ההלכה קבלו את דעת התלמוד הירושלמי בנושא ופסקו שיש לעשות את הסעודה ומשלוח מנות ביום ראשון.
ברם, ר' לוי אבן חביב שהיה רבה של ירושלים במאה ה־16 התנגד לשיטה זו, והביא ראיות מן התלמוד הבבלי מהן נובע לכאורה שלפי התלמוד הבבלי אין לעשות כך (כלומר לשיטתו התלמוד הבבלי חולק על התלמוד הירושלמי בעניין זה). כיוון שלפי הכלל המקובל בהלכה, כאשר התלמוד הבבלי חולק על התלמוד הירושלמי פוסקים הלכה כמו התלמוד הבבלי יוצא שלשיטתו יש לערוך סעודת פורים ומשלוח מנות בשבת עצמה, וכך הוא נהג בפועל בירושלים.
רוב הפוסקים דחו את ראיותיו מן התלמוד הבבלי וטענו שהתלמוד הבבלי לא הכריע בסוגיה זו ולכן יש לפסוק על פי התלמוד הירושלמי. כהכרעת רוב הפוסקים נוהגים כיום יהודי רוב העדות – עורכים את סעודת הפורים ושולחים מנות ביום ראשון.
בניגוד לכך, חלק מיוצאי תימן כן נוהגים כשיטת ר' לוי אבן חביב, משום שגם מדברי הרמב"ם משתמע כשיטתו.

בערים המסופקות חוגגים את פורים כמו בערים שאינן מוקפות חומה, ולא עושים את סדר פורים משולש.

[עריכה] ייחודו של פורים

• החג נחגג בשל תושייתה של אשה, אסתר המלכה משבט בנימין, שהפכה להיות האישה החזקה באימפריה הפרסית (בדומה לסיפור יוסף במצרים), וסיכלה את זממו של המן. גם עצם הפיכתו של מאורע ההצלה לחג היסטורי, נזקף ליוזמתה של אסתר, ששלחה לחכמי ישראל באותה תקופה את הדרישה "כיתבוני לדורות". חכמי ישראל שרוחם לא הייתה כנראה נוחה במיוחד מהמגילה, אבל לא היו במעמד לסרב לשליטה הפרסית הכול יכולה, ניסו לדחות אותה בתירוץ שהדבר יגרום לקנאת האומות בישראל, דבר שלא התקבל על דעתה. לפיכך, ולפי שאף הן ניצולו מן הגזירה על ידי הנס, הנשים מצוות בכל החיובים של פורים, אף שאלו מצוות עשה שהזמן גרמן, שבדרך כלל נשים פטורות מהן.
• זהו החג היחיד בשרשרת החגים היהודיים שהותרה בו השכרות שבדרך כלל היא מידה מגונה בחיי היהודי. בפורים, למרבה הפלא הועלתה השכרות על נס - "חייב אדם לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" כדי להדגיש כי היהודי נשאר יהודי גם אם הוא מאבד את "הדעת", את שכלו.
• זהו החג היחיד שפוצל לשני ימים (ולעתים אף לשלושה). כל שאר החגים נחגגים בכל הקהילות באותו זמן.
• לעומת תפיסה שרווחה בציבור המגולמת בפתגם היידישאי "פורים הוא לא חג, וקדחת אינה מחלה", דרשה המובאת בספר הזוהר, מציינת את חשיבותו היתירה של החג. על פי הדרשה את שמו של יום הכיפורים ניתן לקרוא כך: "כ-פורים", כלומר "כמו פורים". כלומר מבחינה מסוימת, פורים גדול במדרגתו אף מיום הכיפורים שהוא היום המקודש ביותר בשנה. ואמרו חז"ל: כל המועדות בטלים לעתיד לבוא, חוץ מפורים שאינו בטל, שנאמר: "וזכרם לא יסוף מזרעם".

[עריכה] פורים דפרזים

במגילת אסתר מסופר, כי היהודים שגרו בערי הפְּרָזוֹת)), שהם יישובים ללא חומת מגן מסביבם, ניצחו את אויביהם – ובראשם המן האגגי – ביום י"ג באדר, וחגגו את הפורים למחרת – בתאריך י"ד באדר. לעומתם, קיבלו היהודים שחיו בשושן הבירה אישור מן המלך אחשוורוש להמשיך ולהילחם גם בי"ד באדר, והם חגגו את הפורים למחרת – בתאריך ט"ו באדר. מכיוון שהעיר שושן הייתה מבוצרת ומוקפת חומה, נוהגים לחגוג את חג הפורים בערים המוקפות חומה (הכוונה לערים מבוצרות שהיו מוקפות חומה מימי יהושע בן נון) כמו ירושלים, בתאריך ט"ו באדר, הנקרא שושן פורים: פורים של העיר שושן. ואילו בכל הערים והיישובים הַפְּרוּזִים, שאינם מוקפים בחומה, חוגגים את חג הפורים ביום י"ד באדר.

[עריכה] פורים שני

ישנן קהילות ומשפחות אשר הנהיגו להם ולבניהם בכל דור לקיים פורים נוסף משלהם בתאריך בו התרחש להם נס הצלה מיוחד, ציון חג זה מכונה פורים שני.

[עריכה] לקריאה נוספת

• שולחן ערוך חלק אורח חיים, סימנים תרפ"ה-תרצ"ז; הלכות מגילה ופורים בוויקיטקסט
• הרב אליהו כי-טוב, ספר התודעה
• יום-טוב לוינסקי, ספר המועדים, הוצאת דביר
• הרב שג"ר, פור הוא הגורל: דרשות לחג הפורים
• קבעוני לדורות, אסופת מאמרים של רבנים בני דורנו לחודש אדר ולחג הפורים
• הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה
• הרב מרדכי אליהו, הלכות חגים

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: פורים
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חג פורים

מידע, מחשבה והגות

• פורים: הסיפור המלא
• הרב דוד חי הכהן, שיחות לחודש אדר
• הרב אורי שרקי, פורים - עצבות וחודש אדר
• על מהות החג, הלכות, מנהגים, שיעורי צפייה והאזנה, ופורים בספרי ברסלב, בישיבת תיקון המידות.
• מאמרים וסיפורים על מהות חג הפורים,באתר aish.co.il
• פורים, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
• פורים, באתר "חג שמח"
• בלדד השוחי, האם גם פורים הוא חג נוצרי? (מדוע מתחפשים בפורים?), באתר נענע
• פורים, באתר ישיבת בית אל

קטעי וידאו ואודיו

• וידאו קצר על פורים
• סרטון על יום השמחה ("שוק פורים" / פורימון) בגבעת שמואל מאתר ערוץ ראש הגבעה
• קטע מקריאת המגילה
• הפיוטים של החג
• שיעור וידאו על פורים מאתר זהות

טקסטים והלכות לחג הפורים

• הטקסט של מגילת אסתר, באתר סנונית
• הלכות מגילה של הרמב"ם [קובץ PDF], מתוך ספר "משנה תורה", מדויק, מנוקד ומבואר.
• קיצור שלחן ערוך - הלכות פורים
• שו"ת בענין מנהגי ספרד של חג הפורים מאת הרב זכריה זרמתי באתר תורת אמ"ת,

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ מדרש רבה אסתר (ח, ג): "אמר רבי יודן ברבי סימון: דריוש האחרון, בנה של אסתר, היה טהור מאמו וטמא מאביו".