מיכאיל טוכאצ'בסקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכאיל ניקולאייביץ' טוּכאצֶ'בסקי (רוסית: Михаил Николаевич Тухаче́вский) (16 בפברואר 1893 - 12 ביוני 1937) היה מצביא סובייטי, ואחד מהקורבנות הבולטים של הטיהורים הגדולים של סטלין בסוף שנות השלושים של המאה העשרים.
טוכאצ'בסקי נולד בסמוך לסמולנסק, מערבית למוסקבה, במשפחת אצולה ממוצא פולני. הוא סיים את לימודיו בבית הספר הצבאי אלכסנדרובסקיה ב־1914 וגוייס לרג'ימנט "סמיונובסקי". במלחמת העולם הראשונה היה קצין בדרגת סגן משנה ועוטר על אומץ ליבו. הוא נשבה על ידי הגרמנים בפברואר 1915 וניסה להימלט 4 פעמים משביו, בכל פעם נתפס מחדש עד שהושם בכלא שמור במבצר אינגולשטאדט יחד עם שארל דה גול.
נסיון הבריחה החמישי שלו הצליח, והוא חזר לרוסיה באוקטובר 1917. לאחר מהפכת אוקטובר הוא הצטרף למפלגה הבולשביקית, היה לקצין בצבא האדום והתקדם במהירות בסולם הדרגות הודות לכישוריו המעולים כמצביא ומפקד. בעת מלחמת האזרחים הרוסית הוא היה אחראי על הגנת מוסקבה. ב־1919 נתן לו טרוצקי את הפיקוד על הארמיה החמישית והוא פתח במבצע לכיבוש סיביר מידי הכוחות ה"לבנים" של אלכסנדר קולצ'אק. הוא גם השתתף בהבסת כוחותיו של הגנרל אנטון דניקין בקרים ב־1920 ובדיכוי ההתקוממויות בקרונשטאדט וטאמבוב.
טוכאצ'בסקי פיקד על הכוחות הבולשביקיים במהלך המלחמה הפולנית סובייטית ב־1920, והובס על ידי יוזף פילסודסקי במבואות ורשה. באותה עת הוא התנגש לראשונה עם סטלין וכל אחד האשים את רעהו בתבוסה בפולין. טוכאצ'בסקי התקשה לשלוט בצבאותיו ולעתים אף קצינים גבוהים התעלמו מפקודותיו. הוא עצמו התמרמר שלא ניתן לו לבחור את מפקדי הדיביזיות שלו או להוציא את מפקדתו ממוסקבה אל השטח מסיבות פוליטיות. המתיחות בינו ובין סטלין המשיכה לגאות בשנות השלושים.
טוכאצ'בסקי היה רמטכ"ל הצבא האדום וסגן שר ההגנה בשנים 1925-1928. הוא ניסה לצרוף את הכוחות המהפכניים הבלתי סדירים לצבא מאומן ומקצועי כמו גם לקדם את המודרניזציה בחימושו והחליף את הפרשים בטנקים. רעיונותיו וגישתו נדחו על ידי סטלין וכוחות שמרניים יריבים בממסד הצבאי הסובייטי. הוא הודח מהצבא האדום והואשם ב"מיליטריזם אדום".
טוכאצ'בסקי פרש ב־1928 לביתו וכתב שם כמה ספרים על תפיסתו את הלוחמה המודרנית, המשלבת פעולת שריון ואוויר ומתמקדת בהכאה בעומק קווי האויב, לשיבוש המערך הלוגיסטי שלו. בשנת 1931 קיבל סטלין את הרעיון של צבא מודרני וממוכן וקרא לו חזרה לבניית הצבא האדום ברוח זו. התאוריות שלו נתקבלו כתורת הלחימה של הצבא האדום והוכחו בקרב חלחין גול, שם כוח סובייטי בפיקודו של ג.ק. ז'וקוב הביס כוח יפני גדול בהרבה באוגוסט-ספטמבר 1939.
הטיהורים הגדולים חיסלו רבים מהמפקדים שדגלו בגישותיו של טוכאצ'בסקי, ולאחר 1939 סר חינם של המבצעים בעורף האויב. אלו אומצו מחדש חלקית במהלך מלחמת החורף ויותר מכך במלחמת העולם השנייה בקרבות כקרב קורסק ומבצע בגרטיון להנסת הנאצים מבלארוס.
בשנת 1935 מונה טוכאצ'בסקי למרשל של ברית המועצות, בעודו בן 42 בלבד. בשנה שלאחר מכן ביקר בבריטניה, צרפת וגרמניה. ישנם היסטוריונים המעריכים כי במהלך ביקורים אלו יצר טוכאצ'בסקי קשר עם גולים רוסים והחל לקשור קשר להפלת סטלין.
טוכאצ'בסקי נעצר ב־22 במאי 1937. הוא הואשם בארגון "קונספירציה צבאית-טרוצקיסטית" ובריגול לטובת גרמניה הנאצית. הוא נשפט במשפט חשאי, הואשם והוצא להורג יחד עם 8 קצינים אחרים ב־12 ביוני 1937.
ב־31 בינואר 1957, הוכרזו טוכאצ'בסקי ועמיתיו כחפים מפשע על ידי השלטונות הסובייטיים. עם זאת, לפני התמוטטות ברית המועצות וגם לאחריה, ישנם היסטוריונים רבים הסבורים כי טוכאצ'בסקי אכן זמם להפיל את סטלין, וכי היה בכוחו להוציא את תוכניתו אל הפועל לולא נעצר.
ההיסטוריון הבריטי רוברט קונקווסט טען בספרו "The Great Terror" (משנת 1968) כי סוכנים גרמנים שפעלו בפקודתו של הימלר זייפו מסמכים המעידים על מזימה של טוכאצ'בסקי להפלת סטלין, במטרה שזה האחרון יחשוד בו ויחסלו, וכך יחליש את עוצמת הצבא האדום. קונקווסט טוען כי מסמכים אלו הועברו לידי נשיא צ'כוסלובקיה אדוארד בנש שמסרם לסטלין. גרסה זו גם זכתה לתמיכה ב־1961 מפי ולדיסלב גומולקה, אך היא לא אומתה לחלוטין עד עצם היום הזה.
