אנטון דניקין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנטון איבנוביץ' דניקין ( 16 בדצמבר 1872 - 8 באוגוסט 1947) (ברוסית: Деникин, Антон Иванович ) - גנרל בצבא האימפריה הרוסית במהלך מלחמת העולם הראשונה ומנהיג הצבא הלבן האנטי-קומוניסטי במלחמת האזרחים ברוסיה.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו לפני מלחמת האזרחים
אנטון נולד בעיר ולוֹצלַוֵק שליד וורשה לאב רוסי ואם פולנייה. אביו היה קצין צבא בדימוס , אמו - עקרת בית . לאחר סיום גימנסיה התקבל לבית ספר לקצינים בקייב , אותו סיים בשנת 1892.
בשנים 1895 - 1899 למד באקדמיה צבאית של המטה הכללי. את ניסיונו הקרבי הראשון רכש במהלך מלחמת רוסיה-יפן , בה שימש כקצין מטה של דיויזיית חיל רגלים.
בשנת 1914 העולה דניקין לדרגת לגנרל . עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא מילא תפקיד של ראש מטה הארמיה השמינית של הצבא הרוסי. לאחר שאושרה בקשתו לעבור מתפקידי מטה לתפקידי פיקוד , מונה למפקד החטיבה הרביעית (שכונת "חטיבת הברזל") בגליציה , בשנת 1915 מונה למפקד דיויזייה מס' 4 , איתה נטל חלק במתקפה גדולה של הצבא הרוסי נגד הצבא האוסטרו-הונגרי במערב אוקראינה (מתקפת ברוסילוב המפורסמת). ב סוף שנת 1916 הוא מונה למפקד הקורפוס השמיני , אשר נלחם בכוחות הגרמניים ברומניה (למעשה פיקד דניקין לא רק על הקורפוס השמיני אלא גם על הצבא הרומני , שנלחם לצד הרוסים). בשנת 1917 מונה דניקין למפקד חזית דרום מערבית. באוגוסט 1917 נעצר אנטון דניקין , בשל תמיכתו הפומבית בגנרל לאבר קורנילוב , אשר ניסה להפיל את הממשלה הזמנית ברוסיה. דניקין היה עצור בעיר ביחוב יחד עם גנרל קורנילוב עצמו ועם עוד כמה גנרלים שהואשמו בתמיכה בניסיון ההפיכה של קורנילוב. בדצמבר 1917 נמלט דניקין יחד עם גנרל קורנילוב מהכלא. הם הגיעו לעיר נובוצ'רקאסק (כיום במחוז רוסטוב, בדרום רוסיה).
[עריכה] פיקודו בצבא הלבן
בנובוצ'רקסאק השתתף דניקין בהקמת כוח צבאי אנטי-בולשביקי (הצבא הלבן). בצבא שהוקם (אשר כונה "צבא המתנדבים") פיקד דניקין על דיויזיה מס' 1 . מפקד "צבא המתנדבים" היה גנרל קורנילוב. באפריל 1918 נהרג קורנילוב בקרב ואנטון דניקין נטל את הפיקוד. בשנת 1919 פיקד דניקין על כל הכוחות ה"לבנים" בדרום רוסיה. צבאו , אשר נקרא "הכוחות המזוינים של דרום רוסיה" , החל להתקדם בקצב מאיים לכוון מוסקבה ובקיץ 1919 אף איים לכבוש אותה. אולם התקדמותו נעצרה באוקטובר 1919לאחר שנוצח בקרב ליד עיר אוריול , 400 ק"מ מדרום למוסקבה. מאז הוא נהדף מהשטחים שכבש עד שהגיע לחצי האי קרים במרץ 1920.
[עריכה] משטרו
באזורים שכבשו כוחותיו של דניקין , הוא שלט למעשה כדיקטטור יחיד (ועל כך כונה על ידי פקודיו "צאר אנטון") . בהיותו תומך של מונרכיה חוקתית הוא הקים "מועצה מיוחדת" , מעין גוף מבצע ומחוקק יחד אשר אמור היה לנהל את האזורים שנשלטו על ידי הצבא הלבן. תחת שלטונו של דניקין גם היו פוגרומים ביהודים. במחקר שנערך ב-1951 נראה כי תחת שלטונו של דניקין היו 887 פוגרומים, 77% מהם בוצעו על ידי הצבא הלבן שעליו פיקד.
[עריכה] לאחר מלחמת האזרחים
באפריל 1920 העביר דניקין את הפיקוד על הצבא הלבן לגנרל פיוטר ורנגל ועזב את רוסיה. יחד עם משפחתו הפליג לבריטניה . הוא בילה מספר חודשים שם , לאחר מכן נדד לבלגיה , אחר כך להונגריה, ובשנת 1926 התיישב בצרפת. בגלותו עסק בפעילות ספרותית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה סירב להצעת קצינים גרמנים לשתף פעולה עמם בארגון יחידות מתנדבים רוסיים ללחימה בצבא האדום. יתרה מכך , למרות היותו מתנגד חריף של המשטר הקומוניסטי , קרא דניקין למהגרים רוסיים לתמוך במאבקה של ברית המועצות בכובש הנאצי. לאחר מלחמת העולם השנייה עבר לארצות הברית , כיוון שחשש ששלטונות צרפת יסגירוהו לברית המועצות. הוא נפטר ב 8 באוגוסט 1947 בעיר אן ארבור שבמדינת מישיגן. בצוואתו ביקש להעביר את עצמותיו לרוסיה , כאשר "היא תהיה חופשייה" ( משלטון קומוניסטי כמובן).
בשנת 2005 באישרו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין , הועברו עצמותיהם של אנטון דניקין ושל אשתו מבית העלמין במישיגן למוסקבה. קברו של דניקין נמצא בבית העלמין של מנזר "דונסקוי" במוסקבה.
