מרק גרמני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרק גרמני (גרמנית:Deutsche Mark, בסימון מקוצר: DM) היה המטבע הנהוג בגרמניה עד כניסתו של מטבע האירו למחזור ב-1999. המרק היה המטבע הנהוג במערב גרמניה מ-1948 (עת החליף את הרייכסמארק) עד 1990, עת איחוד גרמניה.
מעשית, המרק הגרמני נחשב כהילך חוקי בגרמניה עד ל-2002, אז יצאו המטבעות והשטרות של האירו המוכרים כיום במדינות האיחוד המוניטרי האירופי. המרק הגרמני הומר בבנקים של גרמניה ומדינות האיחוד האירופי (עד אמצע 2002) לשער קבוע של 1.955830 מרק גרמני לאירו אחד. השער נקבע על ידי הבנק המרכזי האירופי ב-1 בינואר 2002.
[עריכה] ערכים נומיסמטיים
המרק הגרמני מחולק ל-100 פפניג (Pfennig) ונפוץ במטבעות של 1,2 ו-5 מארק, וכן 1,2,5,10 ו-20 פפניג. השטרות במחזור היו בני 5,10,20,50,100,200,500 ו-1,000 מרק.
[עריכה] היסטוריה
המרק היה המטבע הרשמי של גרמניה מאז איחודה הראשוני על ידי אוטו פון ביסמרק. הוא הוצג לראשונה ב-1873 כ"גולדמרק" (מרק זהב) והמטבעות במחזור אכן הכילו בתוכן את המתכת היקרה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הפסיקו לייצר מטבעות מזהב בשל מחירם היקר. עם סיום המלחמה נכנס בגרמניה למחזור פפירמרק (מרק מנייר) ובתקופת השפל בגדולה אופיין בעיקר בשטרות שהיו אידאליים למצב האינפלציוני הקשה שהמשק הגרמני היה שרוי בו. בסוף 1923, כשהאינפלציה הפכה להיפראינפלציה והפפירמרק איבד מערכו מדי יום ביומו, הוא הוחלף ברנטנמרק. שנה אחר כך, ב-1924, הוחלף לרייכסמרק שהיה בשימוש עד תום מלחמת העולם השנייה.
[עריכה] המארק והכלכלה הגרמנית
בשנות ה-50 התחזקה מאוד הכלכלה הגרמנית והמארק הפך להיות סמל לאומי ליציבות ולחוזקה של הכלכלה המקומית. החל משנות ה-60 נחשב למטבע הסחיר החזק ביותר באירופה לצד הליש"ט הבריטי ולאחד המטבעות החזקים והיציבים בעולם כולו. היום, כאמור, המארק הגרמני אינו במחזור ולא ניתן להשתמש בו, אף כי בבנק המרכזי הגרמני ניתן עדיין להחליף מארקים ישנים באירו.
| מטבעות שקדמו לאירו ומטבעות נוספים של האיחוד האירופי |  |
||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
|||||||||
